בואינג 707

בואינג 707

מטוס ה-707 של השחקן ג'ון טרבולטה
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס נוסעים צר גוף
ארץ ייצור
יצרן	בואינג
טיסת בכורה	20 בדצמבר 1957
תקופת שירות	אוקטובר 1958 – הווה (כ־66 שנים)
יחידות שיוצרו	1,010
משתמש ראשי	טראנס וורלד איירליינס קונטיננטל איירליינס פאן אמריקן וורלד איירווייז חברות התעופה סאהה
דגמים	ראו בהמשך
מחיר	4,300,000 דולר אמריקני (1955)

תא הטייס

בואינג 707 הוא מטוס נוסעים מסחרי צר-גוף בעל ארבעה מנועים, שפותח בחברת בואינג בשנות ה-50 של המאה ה-20. שם הדגם מבוטא בצורה פופולרית "שבע-אפס-שבע". פאן אמריקן וורלד איירווייז החלה להפעיל את השירות המסחרי הראשון באמצעות דגם זה לפריז החל ב-26 באוקטובר 1958. בואינג סיפקה 1,011 יחידות של מטוס ה-707, ובכלל זה גם מדגם קטן ומהיר יותר שנקרא בואינג 720. למרות שהמטוס לא היה מטוס הנוסעים הסילוני המסחרי הראשון, ה-707 היה בין מטוסי הסילון הראשונים שזכו להצלחה מסחרית. מטוס זה הפך לכלי התובלה העיקרי להובלת נוסעים מסחרית בשנות ה-60, ונותר נפוץ גם לאורך שנות ה-70 של המאה ה-20. מטוס זה נתפס אצל רבים כמטוס שהוביל לתקופה הסילונית. מטוס הבואינג 707 הפך את בואינג לאחת מיצרניות מטוסי הנוסעים העיקריות והיה המטוס הראשון בסדרת ה-7x7 של החברה.

היסטוריה

בואינג 707 ("שקנאי") לתדלוק אווירי בשירות טייסת 120, מתדלק מטוס F-15 ("בז"), שמלווה בשני מטוסי F-15 נוספים.

"שקנאי" תדלוק אווירי של חיל האוויר הישראלי

ה-707 היה מבוסס על מטוס בשם 367-80 (כינויו הפנימי של הפרויקט בחברת בואינג היה "דאש 80"). פיתוח הדגם לקח פחות משנתיים מאז השקת הפרויקט ב-1952 ועד הצגתו הפומבית הראשונה, ב-14 במאי 1954 וטיסתו הראשונה חודש לאחר מכן. דגם ראשוני זה היה בסיס גם למספר דגמים צבאיים, ביניהם מטוס התובלה C-135 סטרטוליפטר, מטוס התדלוק האווירי KC-135 ומטוס ניטור הרדיואקטיביות WC-135 קונסטנט פיניקס. בואינג 367-80 הונע על ידי ארבעה מנועי פראט אנד ויטני JT3C, הגרסה האזרחית לדגם J57 שהיה בשימוש על מטוסיים צבאיים רבים כמו ה-F-100, ה-F-101, ה-F-102 וה-B-52.

החלטה מאוחרת ויקרה הייתה להרחיב את גוף הבואינג 707 ב-15 ס"מ ביחס ל-367-80 המקורי כדי שהמטוס יהיה רחב במעט ממתחרהו דאגלס DC-8. הרחבה זו לא בוצעה בנגזרות הצבאיות של הדגם.

פאן אם הייתה חברת התעופה הראשונה שהפעילה את דגם ה-707; הטיסה המסחרית הראשונה של המטוס הייתה מניו יורק לפריז ב-26 באוקטובר 1958. אמריקן איירליינס הייתה חברת התעופה הראשונה להפעיל את ה-707 בטיסה ארוכת טווח ב-25 בינואר 1959. ה-707 נהפך מהר למטוס הסילון הנפוץ ביותר לנוסעים בזמנו, תוך שהוא מדיח כמעט לחלוטין את הדאגלס DC-8.

על מנת להפוך לשחקנית עיקרית בעסקי התעופה המסחרית, בואינג הכניסה שינויים רבים במטוס לדרישת הלקוחות. בעוד שה-707-120 היה דגם הסטנדרט הראשוני עם מנועי פראט & וויטני, חברת התעופה קוואנטס הזמינה גרסה בעלת גוף מקוצר בשם 707-138, ובראניף הזמינה גרסה בעלת דחף גבוה יותר עם מנועי פראט & וויטני JT4A, בשם 707-220. הגרסה המשופרת ביותר הייתה ה-707-320 בעלת כנפיים גדולות וגוף מורחב. ה-707-420 צוידה במנועי קונוואי של רולס רויס. לרוב ה-707 המאוחרים יותר היו מנועים שקטים ויותר חסכוניים בדלק בשם JT3D ועוד חלקים על הכנפיים לשיפור ביצוע הנחיתה וההמראה. סימלו אותם בסיומת "B" כמו למשל 707-120B ו-707-320B.

כאשר שנות השישים התקרבו לסיומן, הגידול הגדול בנסיעות אוויריות הוביל את ה-707 להיות קרבן של הצלחתו. ה-707 הפך לקטן מדי עבור כמויות הנוסעים במסלולים שהוא היה מיועד להם. הארכת גוף המטוס הייתה כבר בלתי אפשרית. גם מנועי הדור הראשון של ה-707 נעשו במהירות מיושנים בהיבט הרעש והחיסכון בדלק. התשובה של בואינג לבעיה הייתה המטוס הראשון בעל שתי הקומות, ה-747.

ייצור של ה-707 האזרחי הסתיים ב-1978. בסך הכל, יוצרו 1010 יחידות לחברות תעופה. הגרסאות הצבאיות נשארו בייצור עד 1991.

אפשר למצוא קצת מה-707 בחלק מהמטוסים החדישים יותר של בואינג, הבולט ביותר הוא ה-737, שמשתמש בגרסה מעודכנת של גוף המטוס של ה-707. הבואינג 757 ו-727 השתמשו באותו גוף מטוס של ה-707, מוקטן או מוגדל כדי להתאים את הצרכים של כל דגם מסוים. ה-727 ו-737 השתמשו באותה תצורת תא טייס של ה-707.

גרסאות

בואינג 707 בתצורת איוואקס (בואינג E-3 Sentry), להתרעה ובקרה אווירית

• 367-80 (כונה בבואינג Dash 80, "מקף-שמונים"): אב הטיפוס המקורי, שימש לפיתוח ה-707. הותאמו לו 4 מנועי פראט & וויטני JT3, וטיסתו הראשונה הייתה ב-15 ביולי 1954.
• 707-120: הדגם הראשוני של ה-707. יוצרו 69 כאלה, עם גוף וכנפיים גדולים יותר מה-Dash 80 המקורי, חלונות לכל אורך המטוס וקיבולת של 179 נוסעים. הגרסה הייתה מיועדת לנתיבים בין יבשתיים, ולעיתים קרובות היה צורך בעצירת תדלוק כאשר הופעלה בנתיבים מעל האוקיינוס האטלנטי. הותאמו לדגם 4 מנועי JT3C-6 של פראט & וויטני, גרסה אזרחית של ה-J57 הצבאי. הטיסה הראשונה התקיימה ב-20 בדצמבר 1954. הגרסה הכי חשובה הייתה ה-707-138, בעל גוף קצר יותר בכ-3 מטרים, והיה מסוגל לטוס למרחק יותר גדול. 13 מה-707-100 שיוצרו היו דגמים של -138. הזמנות עיקריות אחרות היו 20 יחידות של 707-121 לפאן אם, ו-30 יחידות של 707-123 לאמריקן איירליינס. פאן אם התחילה לטוס עם ה-707 ב-26 באוקטובר 1958.
• 707-220: היה מיועד לטיסות בתנאי מזג אוויר חמים יותר ובגובה רב עם מנועי JT4A-3 חזקים של פראט & וויטני. בסופו של דבר רק 5 יחידות יוצרו. כולם היו בשביל החברה בראניף, ונשאו את מספר הדגם 707-227. כאשר הגיעו מנועים חדשים יותר, הדגם נעשה למיותר.
• 707-320 בין יבשתי: גרסה מתוחה של ה-707 המקורי, ממונעת על ידי מנועי JT4A של פראט & וויטני. המטוס היה מסוגל להושיב 189 נוסעים עקב מתיחה של 2.5 מטר, וכנפיים יותר גדולות נשאה יותר דלק והגבירה את הטווח ב-2500 ק"מ. משקל ההמראה הוגבר ל-143,000 ק"ג. הטיסה הראשונה הייתה ב-11 בינואר 1958 וייוצרו 69 יחידות של ה-300.
• 707-120B: השיפור העיקרי הראשון ל-707 המקורי היה מנועי JT3D-3, שהיו חזקים יותר, שקטים יותר, ויותר חסכוניים בדלק. היו גם שינויים בעיצוב הכנפיים. 72 כאלה נבנו, ועוד הרבה שופרו ממטוסי 707-100, כולל המטוסים של קואנטס, שנהיו 707-138B. הטיסה הראשונה של ה-100B הייתה ב-22 ביוני 1960.
• 707-320B: שיפור של הגרסה המתוחה, שכלל את אותם מנועי ה-JT3D-3 וגם שינויים דומים לשלדת המטוס. השיפור נעשה במקביל ל-100B. משקל ההמראה עלה ל-152 טון. 175 דגמים כאלה יוצרו, וגם דגמי 300 מקוריים שופרו. הכינוי של גרסת המטען של ה-707-320B של צבא ארצות הברית היה C-18. ה-707-353B אומץ על ידי חיל האוויר האמריקני וקיבל את הכינוי VC-137 בשביל שרות כמוביל נשיאותי.
• 707-320B Advanced: שיפור שולי שהיה זמין לדגמי -300B, שהוסיף חלק משופר בכנפיים מדגם ה-300C לדגמי ה-300B הראשונים.
• 707-320C: גרסה שאיפשרה הפיכת תצורה מנוסעים/מטען. בסופו של דבר היא הפכה לגרסה של ה-707 שנמכרה בהיקף הכי נרחב. התוספות היו רצפה מחוזקת יותר ודלת מטען חדשה לדגם הקודם 300B. נבנו 335 יחידות מהגרסה הזאת, כולל כמה עם המנוע המשופר JT3D-7 ומשקל המראה של 152 טון. למרות אפשרות הפיכת התצורה, מספר יחידות נמכרו כמטוסי מטען לגמרי.
• 707-420: גרסה של ה-707-300C שיוצרה במחיוחד בשביל חברת התעופה BOAC והייתה ממנועת על ידי מנועי Rolls-Royce Conway 50B. נבנו 37 יחידות, בגלל שהחברה הייתה הלקוחה היחידה של המטוס, היה לה את מספר הדגם 707-436.
• 720: שינוי של ה-707-120 שהיה מיועד להפעלה בטווח בינוני ממסלולי המראה קצרים יותר. הוא היה קל ומהיר יותר מה-707, והיה בעל עיצוב כנף פשוט יותר. לגרסה הזאת היו מכירות מעטות, אבל עדיין הייתה רווחית בגלל עלויות הפיתוח המינימליות שנבעו משינוי של דגם קיים. ה-720 היה בשימוש לפני שבואינג החליפה אותו ב-727. הטיסה הראשונה הייתה ב-23 בנובמבר 1959 ו-64 יחידות נבנו.

בשירות חיל האוויר הישראלי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בחיל האוויר הישראלי נמצא הבואינג 707 בשלוש תצורות, במסגרת טייסת 120:

• תובלת נוסעים ("ראם").
• ביון מכ"ם, מערכות תקשורת ומערכות בקרה ("ברבור").
• תדלוק אווירי ("שקנאי").

משימות צבאיות

חיל האוויר של ארצות הברית הפעיל שני מטוסים מדגם בואינג 707 כמטוסים מיוחדים עבור נשיא ארצות הברית, אייר פורס 1. מטוסים אלה הותאמו במיוחד למשימה וניתן להם מספר הדגם VC-137. מדינות רבות אחרות השתמשו ב-707 להובלה של אנשים חשובים: ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, הרפובליקה של קונגו, מצרים, אינדונזיה, ישראל, איטליה, ירדן, לוב, מרוקו, פקיסטן, רומניה, ערב הסעודית, אוסטרליה, ונצואלה וסודאן. מפעילים צבאיים אחרים של ה-707 כללו את אנגולה, קנדה, קולומביה, גרמניה, הודו, איראן, פרגוואי, פרו, פורטוגל, ספרד, טאיוואן, טוגו, איחוד האמירויות הערביות, ויוגוסלביה. מטוסי בואינג 707 הופעלו גם למשימות תדלוק אווירי. מטוסים שהותאמו למשימה זו הוגדרו KC-135, והופעלו על ידי ארצות הברית, חילות האוויר של ברית נאט"ו, ישראל, אוסטרליה ודרום אפריקה.

משימה נוספת שבוצעה על ידי מטוסי בואינג 707 ייעודיים הייתה משימת שליטה ובקרה, פיקוד והתראה מוקדמת. במטוסים שהותאמו למטרה זו הותקנו מערכות מכ"ם וקשר מתקדמות, ומערכות מחשוב משוכללות לצורך עיבוד המידע. המשימה נקראת בחיל האוויר האמריקני AWACS (קיצור של Airborne Warning and Control System, מערכת התרעה ושליטה אווירית), והדגם מוגדר E-3 Sentry (זקיף). מטוסי Sentry הופעלו על ידי ארצות הברית, מדינות ברית נאט"ו, צרפת, בריטניה (שתי מדינות אלו הפעילו מטוסי E-3 בנוסף על המטוסים של נאט"ו) וערב הסעודית. מערכות מכ"ם ובקרה אחרות הותקנו גם הן על מטוסי בואינג 707, כמו מערכת הפאלקון מתוצרת התעשייה האווירית לישראל.

מטוסי בואינג 707 הופעלו על ידי חיל האוויר של ארצות הברית גם למשימות איסוף מודיעין מסוגים שונים כמו מודיעין אותות וקומינט (מודיעין קשר) על ידי מספר דגמים מיוחדים ומסווגים. השם הכללי של דגם האיסוף הוא RC-135, ממנו פותחו לפחות 15 דגמי משנה שהתמחו באיסוף סוגים מסוימים של מידע ונדרשו להתקנת ציוד מיוחד בהתאם.

תאונות

• ב-19 באוקטובר 1959, התרסק מטוס בואינג 707-227 מצפון-מזרח לארלינגטון, וושינגטון במהלך טיסת אימונים של חברת בראניף אינטרנשיונל אירוויז. 4 אנשים נהרגו בהתרסקות, ו-4 נוספים שרדו.
• ב-15 בפברואר 1961, טיסה 548 של סבנה במטוס 707-320 התרסקה במהלך הגישה לשדה התעופה של בריסל, בלגיה. 73 נוסעים נהרגו, ובכלל זה קבוצת ההחלקה האמנותית על הקרח של ארצות-הברית.
• ב-1 במרץ 1962, טיסה 1 של חברת אמריקן איירליינס, שבוצעה במטוס 707-123B התרסקה למפרץ ג'מייקה לאחר ההמראה משדה התעופה איידלווילד (שמו הקודם של נמל התעופה JFK) במהלך טיסה לשדה התעופה הבינלאומי של לוס אנג'לס. כל 95 הנוסעים על המטוס נהרגו.
• ב-5 במרץ 1966 התרסקה טיסה 911 של תאגיד בריטיש אוברסיז איירוויס לתוך הר פוג'י שביפן, כל 124 הנוסעים ואנשי הצוות נהרגו.

נתונים

	707-210B	707-320B
נוסעים (2 מחלקות)	110	147
נוסעים (מחלקה אחת)	179	202
משקל המראה מקס.	116,570 ק"ג	151,320 ק"ג
משקל ריק	55,580 ק"ג	66,406 ק"ג
טווח פעילות	6820 ק"מ	6920 ק"מ
מהירות שיוט	1000 קמ"ש	972 קמ"ש
אורך	44.07 מ'	46.61 מ'
מוטת כנפיים	39.90 מ'	44.42 מ'
מנועים	ארבעה 75.6 kN מדגם JT3D-1	ארבעה 80 kN מדגם JT3D-3 או ארבעה 84.4 kN מדגם JT3D-7

קישורים חיצוניים

• איילת פרנק, ‏מטוס ה"ראם" בחיל האויר, באתר "מרקיע שחקים"
• זרוע ארוכה: מטוסי "ראם" שברו 3 שיאים, באתר חיל האוויר, 9 בנובמבר 2015

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0