קשיי קשב
קשיי קשב מתייחסים למצב שבו חלה ירידה בתפקודי הקשב של האדם[דרושה הבהרה]
הקשב הוא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי מסוים או בפעילות מסוימת[1]. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד. הקשב חיוני לתפקודן של היכולות הקוגניטיביות הגבוהות[2]. בהתאם לכך, המונח קשב מתייחס גם לאוסף של יכולות קוגניטיביות המאפשרות ליצורים חיים להתמודד עם כמויות המידע העצומות המציפות את המערכת החושית ולהשתמש בו לצורך התנהגות הסתגלותית ומכוונת מטרה[3]. ישנם מספר גורמים אפשריים לקשיי קשב, כאשר קשיי הקשב יכולים להתעורר בעקבות כל אחד מאותם הגורמים או בעקבות כל שילוב ביניהם.
העצמה של קשיי הקשב במקרה מסוים, משך הזמן שבו הם מופיעים והתדירות שלהם, יכולים להשתנות על פי הגורם או הגורמים לקשיי הקשב. בהתאם לכך, גם ההשפעה של קשיי קשב על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם יכולה להשתנות ממטרד זניח ועד לפגיעה משמעותית ומתמשכת. כאשר העצמה, התדירות או המשך של קשיי הקשב, מתחילה לפגועת בחיי היום יום של האדם, ברמת התפקוד שלו או באיכות חייו - יש לפנות לאבחון שיאפשר להתאים את הטיפול הנחוץ לכל מקרה לגופו על פי הממצאים והתוצאות של תהליך האבחנה והאבחנה המבדלת. במקרים שבהם יש יותר מגורם אחד לקשיי הקשב - יש לתת לכל אחד מהגורמים את המענה המתאים באמצעות אנשי המקצוע הרלוונטיים.
יש המבחינים בין המונח "קשב" למונח "ריכוז". ערך זה אינו מבדיל בין שני המונחים ומתייחס למונח "קשב" באופן הכולל את שניהם.
השלכות של קשיי קשב
פגיעה ביכולת הקשב יכולה להוביל לפיזור הדעת ולבוא לידי ביטוי במוסחות, קושי בהשלמת מטלות או קושי להתרכז בעבודה[1]. זאת משום שקשיי קשב פוגעים ביכולת לברור חלקים ספציפיים מהקלט החושי מתוך גירויים מתחרים רבים[4], ולהתמקד בגירוי בודד[5].
הקשב הכרחי גם לפעולות המוּדעוֹת והלא-אוטומטיות הנעשות בזיכרון העבודה[6]. זיכרון העבודה מאפשר לאדם להחזיק מידע במודעות ולהשתמש בו כדי להנחות את אופן הפעולה שלו[7]. בזיכרון העבודה קיים מנגנון ניתוב מרכזי המסוגל לטפל בכל מידע כמעט, אך הוא גם דורש מאמץ מנטלי כדי להפנות את הקשב לגירויים החשובים ולטפל בהם נכון כדי שיקודדו בזיכרון לטווח הארוך[8]. ככל שמשאבי הקשב מצטמצמים, כך פוחתת הקיבולת של זיכרון העבודה. כתוצאה מכך, קשיי קשב עלולים לפגוע ביכולת עיבוד המידע של מספר נתונים בו זמנית[9] (כמו חישוב ללא מחשבון), בפיצול קשב לצורך ביצוע של מספר משימות במקביל (כמו סיכום הרצאה תוך כדי ההאזנה לדברים הנאמרים), ובהפעלה של יכולות קוגניטיביות גבוהות יותר כמו עכבה ותכנון[10]. בעקבות זאת קשיי קשב יכולים גם לפגוע בתפקודים הניהוליים של האדם ולהוביל גם לקשיי התארגנות, לקשיי למידה ולקשיים בשליטה העצמית.
לפיזור הדעת שנגרם בעקבות קשיי קשב, יכולות להיות השלכות ברמות חומרה שונות. במקרים רבים, פיזור הדעת יוצר חוסר נוחות או אי נעימות. כמו למשל: בזבוז זמן בניסיון איתור של חפץ המונח בשדה הראייה או שכחה של המוצרים הנדרשים בעת הקנייה במכולת. עם זאת, גם להפרעות מזעריות בתפקודי הקשב והזיכרון עלולות להיות השלכות הרסניות[11]. זאת משום שפיזור הדעת עלול לגרום גם לטעויות או לתאונות מסכנות חיים, כמו למשל - בזמן נהיגה, תפעול של מכונות גדולות, ביצוע של פרוצדורות רפואיות וכו.
נפילות קשב קצרות יכולות להוביל הן לטעויות בביצוע משימות והן לשעמום[12]. אפילו לנטייה לנפילות קשב מזעריות ברמת אלפיות השנייה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת לא רק על הבטיחות והאיכות של ביצוע משימות, אלא גם על היכולת לשמר את המוטיבציה הנדרשת להמשך הפעולה ועל היכולת להפיק ממנה הנאה[12]. בהתאם לכך, כשלי קשב קטנים במהלך חיי היום יום עלולים לפגוע במצב הרוח של האדם ואף להוביל לבעיות רגשיות חמורות יותר[11].
גורמים לקשיי קשב
ישנם מספר גורמים אפשריים לקשיי קשב והם יכולים להתעורר בעקבות כל אחד מהם או כל שילוב ביניהם. זאת משום שקיומו של גורם אחד לקשיי קשב לא סותר את קיומם של גורמים נוספים. בהתאם לכך, כדי לאתר את המקור או המקורות לקשיי קשב יש לעשות אבחנה מבדלת בין כל הגורמים האפשריים מול אנשי המקצוע הרלוונטיים.
פגיעה בבריאות
ערך מורחב – בריאות
בריאות היא שילוב של יעילות תפקודית ומטבולית באורגניזם, הן ברמת המיקרו (רמת התא) והן ברמת המאקרו (הרמה החברתית). בשטח הרפואה, בריאות מוגדרת לרוב כיכולת האורגניזם להגיב ביעילות לאתגרים (למצבי מתח) ולהשיב בצורה יעילה "מצב של איזון" - הומאוסטזיס. הגדרה מקובלת נוספת למונח בריאות היא זו אשר נוסחה על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO), עוד בשנת 1946 ולפיה: "בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק היעדר מחלה"[13]. לבריאות יש חשיבות כה רבה על רמת התפקוד ואיכות החיים של האדם, עד כדי כך שהזכות לבריאות היא אחת מזכויות האדם המוכרות במשפט הבינלאומי. הזכות הוכרה לראשונה בסעיף כ"ה להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם משנת 1948. ארגון הבריאות העולמי אף הוא הכיר בזכות זו כזכות יסוד.
מספר רב של מחלות ומצבים אורגנים מוגדרים עלולים להוביל לפגיעה ביכולת הקשב. השכיחים שבהם הם אפילפסיה, מחלות מטבוליות וסיסטמיות, מחלות גנטיות עם מעורבות מוחית[14].
ישנן גם מחלות הקשורות לגילאי הזקנה. למשל, השטיון הוא מצב שבו חלה ירידה משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי של האדם. מחלות אלו מתאפיינות בירידה בתפקוד של קליפת המוח ובהידרדרות מנטלית וקוגניטיבית, הגורמת לסובל ממנה לליקויים משמעותיים בתחום החברתי והתעסוקתי. השכיחה בהן היא מחלת אלצהיימר. שיטיון כולל מגוון של סימפטומים כרוניים המעידים על אובדן של פונקציות בחיי היום-יום. בין היתר, מצב זה עלול להוביל לקושי בתהליכי זיכרון, קשב, חשיבה והבנה.
קשיי קשב יכולים להיגרם גם בעקבות חסך שינה ועייפות[15][16][17][18]. בהתאם לכך, נטייה למוסחות קשורה באופן טבעי להפרעות שינה[16].
שמירה על הבריאות
טיפול עצמי הוא כל פעולה שאנשים עושים למען בריאות הגוף ובריאות הנפש של עצמם. הוא כולל תחומים כמו תזונה (קניית מזון, אכילתו ופניה לייעוץ דיאטטי), ניקיון והיגיינה (ניקוי הגוף, רחצת ידיים, מקום המגורים והבגדים, עשיית צרכים וכיוצא בזה), קנייה או תיקון של ביגוד, פעילות גופנית הנעשית כדי לשמור על כושר גופני (להבדיל מספורט למטרות הנאה או פרנסה) ופניה לגורמים טיפוליים. לטיפול העצמי יש תרומה משמעותית לבריאות האדם[19]. בעקבות זאת, הזנחת הטיפול העצמי עלולה לפגוע בבריאות ועל ידי כך לגרום לקשיי קשב בצורה עקיפה. ההקפדה על הטיפול העצמי יכולה לסייע לצמצם ולמנוע קשיי קשב על רקע זה.
בנוסף, חינוך לבריאות יכול לסייע לעודד את ההקפדה על הטיפול העצמי והמצב הרפואי של האדם. זהו הליך הכולל פעילויות התנסותיות וחינוכיות במטרה לפתח ידע, שיטות התבוננות והטמעת ערכים לשיפור ושיקום בריאות האדם. דרך נוספת להימנע מקשיי קשב על רקע פגיעה בבריאות או לצמצם את הסיכון לקשיים כאלו, היא הקפדה על בדיקה רפואית שגרתית. זוהי בדיקה רפואית אשר מבוצעת לטובת רפואה מונעת או לעדכון תמונת המצב הרפואית של אדם. תוצאות של בדיקה שגרתית יכולה לעזור באבחון בעיות ומחלות אפילו לפני התפתחותן, או לעדכן את הצוות הרפואי לגבי המצב הנוכחי. הבדיקות מבוצעות במטרה לגלות מחלות וליקויים בשלב מוקדם ככל האפשר, ותוך ראייה שמשתפרים הסיכויים לרפא מצבים רבים ככל שהגילוי שלהם נעשה בשלב מוקדם יותר. אבחון בעיות בשלב מוקדם ומידע רפואי נכון ועדכני יכולים להגביר את הסיכויים לטיפול יעיל ולהחלמה מהירה.
היצף מידע
- ערך מורחב – היצף מידע
היצף מידע הוא מצב קיומי של הפרט, בו אדם מסוים סובל מחוסר יכולת להשתלט על כל הגירויים והעובדות המוצבים בפניו. במילים אחרות, זהו מצב החורג מיכולת עיבוד המידע של האדם[20]. הכמות העודפת של המידע עלולה להפריע לתהליכי קבלת החלטה וליכולת להתעדכן. כמו כן, במסגרת תהליכי למידה, היצף מידע עלול ליצור עומס קוגניטיבי.
להבדיל מגורמים אחרים לקשיי קשב, היצף מידע לא פוגע במשאבי הקשב הקיימים של האדם ולא משנה אותם לכאן או לכאן. במקום זאת, הוא "משתלט" על משאבי הקשב הקיימים ובעקבות זאת לא מאפשר את השימוש בהם לפעולות קוגניטיביות אחרות. משום שלחשיבה המודעת יש קיבולת מוגבלת, ההתמקדות בחוט מחשבה או גירוי מסוים, באה על חשבון העיבוד של חוטי מחשבה או גירויים אחרים[21]. בהתאם לכך, היצף המידע מושפע מאד מהיחס בין כמות הגירויים שהאדם קולט לבין יכולת העיבוד שלו.
אחד הגורמים להיצף המידע הוא צוואר הבקבוק של החשיבה האנושית. צוואר הבקבוק נוצר משום שהזיכרון לטווח קצר יכול להכיל פחות או יותר שבע יחידות מידע בו זמנית למשך זמן קצר בלבד[22]. במקרים שבהם האדם סובל מקשיי קשב על רקע של גורמים אחרים, הירידה בתפקודי הקשב תעלה את הפגיעות שלו למצבים של היצף מידע ביחס לשאר האוכלוסייה. זאת משום שכאשר משאבי הקשב של האדם מצטמצמים, יכולת עיבוד המידע שלו יורדת בהתאמה. על כן, תחושת המוצפות יכולה להתעורר בו גם בעקבות חשיפה לכמויות קטנות יחסית של מידע, שלא היו גורמות להצפה אצל אנשים אחרים שתפקודי הקשב שלהם לא נפגעו.
במילים אחרו, כמות המידע הנחוצה ליצירת מצב של היצף מידע, תלויה ברמת משאבי הקשב הנוכחיים של האדם.
דרכי התמודדות עם היצף מידע
אחד המנגנונים הקוגניטיביים המאפשרים להתמודד עם היצף מידע הוא הסכמה. הסכמה מהווה מסגרת התייחסותית שנבנת על סמך ניסיון העבר ומסייעת בארגון ועיבוד של מידע חדש. לצורך כך הסכמה משפיעה על תהליכי הקשב, הזיכרון והשליפה. משום שהסכמה מראה עמידות למידע סותר היא יכולה לגרום לנטאי בתפיסת המציאות ולהוביל לתופעות כמו נבואה המגשימה את עצמה[20].
אחת ממטרות החינוך היא להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח ולהתמודד עם היצף המידע הלא מבוקר שנמצא באינטרנט[23]. בהקשר זה, אוריינות מדיה מאפשרת שימוש יעיל באמצעי תקשורת שונים, לצורך קליטה, הבנה ומסירה של מידע.
יחסי גומלין בין רגש וקוגניציה
- ערך מורחב – יחסי גומלין בין רגש וקוגניציה
קיימים יחסי גומלין בין רגש וקוגניציה, אשר באים לידי ביטוי בהשפעות ההדדיות בין הרגש לבין תפקודים קוגניטיביים כמו קשב, תפיסה, חשיבה וזיכרון. על כן, קיים קשר הדדי בין הרגש לחשיבה[20]. קשר זה הוא בעל אופי דו כיווני, כך שהרגשות יכולים להשפיע על החשיבה באותה המידה בה החשיבה יכולה להשפיע על הרגש[20]. שני היבטים אלו של החוויה האנושית יכולים לפעול באופן מאוחד או מנוגד אחד לשני[24].
כמו כן, ישנם מספר אזורים במוח הלוקחים חלק ביחסי הגומלין בין רגש לקוגניציה. הבולטים ביניהם הם קליפת המוח הקדם-מצחית והמערכת הלימבית[24]. בהתאם לכך, פגיעה במצב הרגשי עלולה להוביל לקשיי קשב. למשל, ליקויים בתפקודי הקשב ניכרים לעיתים קרובות אצל ילדים הלוקים בחסך רגשי (דוגמת ילדים במוסדות)[17].
בנוסף, רגשות שליליים כמו פחד וחרדה יכולים להשפיע על תפקודי הקשב של האדם.
הפחד משמש כהתרעה מפני סכנה ואיום ידועים ממקור חיצוני. הוא מתעורר בצורה חדה ומהירה שחולפת מהר[15]. לעומת זאת, החרדה שונה מהפחד גם מבחינת התכנים שלה וגם באופן הביטוי שלה[15].
בהקשר זה יש להבדיל בין חרדה נורמלית ובין חרדה פתולוגית[15].
החרדה הנורמלית מתעוררת לנוכח מצבים מאיימים, מתוך מטרה להוביל לפעולה שתסלק את האיום או תפחית אותו[15]. להבדיל מהפחד החרדה הנורמלית היא תחושה דיפוזית לא נעימה של פחד מפני העומד להתרחש, והיא מלווה בתחושה גופנית לא נעימה ומתמשכת. משום שהחרדה היא תגובה לאיום לא מוכר ולא ידוע, קשה יותר להתמודד איתה[15]. חרף הקושי החרדה הנורמלית היא בדרך כלל פעילות בריאה, כאשר מופעלים מנגנוני התמודדות מודעים ומנגנוני הגנה בריאים ויעילים[15]. עם זאת, ההרגשה הלא נעימה של חרדה מתמשכת עלולה לפגוע ביכולת החשיבה, הריכוז, הקליטה והלמידה[15]. חרדה מתמשכת גורמת גם לתחושת עייפות וחוסר מרץ[15], שכאמור יכולה לפגוע בתפקודי הקשב עוד יותר[16][17][18].
להבדיל מהחרדה הנורמלית, החרדה הפתולוגית היא תגובה מוגזמת שאינה מתאימה לגירוי, הן מבחינת עוצמת האפקט החרדתי והן מבחינת משכו[15]. החרדה הפתולוגית יכולה להופיע כתסמין המצוי בכל הספקטרום הרחב של ההפרעות הפסיכיאטריות. בהיותה תסמין נוירוטי זוהי תגובה נפשית לסכנה פנימית ולאו דווקא לסכנה חיצונית[15]. היא יכולה להופיע בצורה חריפה בהתקפי חרדה (פאניקה), בצורה כרונית כמתח מתמשך וציפייה לאסון מתקרב או באופן משולב[15]. הפרעות החרדה הן תוצאה של אינטראקציה של גורמים ביו-פסיכו-חברתיים, שכוללים פגיעות גנטית ומצבים של דחק או טראומה[15]. הפרעת חרדה עלולה להתבטא בקושי בריכוז[17].
פחד וחרדה הם לא המצבים הרגשיים היחידים שיכולים להשפיע על תפקודי הקשב. בהקשר הזה יש חשיבות לכל ההיבטים של בריאות הנפש. למשל, דוגמה נוספת לגורם רגשי של קשיי קשב הוא הדיכאון. דיכאון הוא רגש של עצב רב המלווה בתחושת של חוסר אונים, ירידה בערך העצמי, איטיות בתגובה ותפיסת עולם פסימית[15]. הפרעה דיכאונית יכולה אף היא להתבטא בהפרעה בריכוז[17].
בנוסף, בעיות רגשיות יכולות לפגוע בתפקודי הקשב גם בצורה עקיפה. זאת משום שהפרעות נפשיות גורמות להפרעות שינה, ובמקביל חסכים בשינה משפיעים על יכולת השליטה של האדם ברגש ובקשב[16].
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
- ערך מורחב – הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות
הפרעת קשב (מוכרת כ-ADHD, ראשי תיבות באנגלית של Attention Deficit Hyperactivity Disorder), היא הפרעה נוירו-התפתחותית[1] שתסמיני הליבה שלה הם: קשיי קשב וקשיי ריכוז, היפראקטיביות (פעלתנות יתר) ואימפולסיביות[25][26]. עם זאת, לא כל התסמינים חייבים להופיע כדי לענות על הקריטריונים של אבחנת הפרעת קשב. בהתאם לכך, אחד המצבים המאופיינים בקשיי קשב הוא הפרעת קשב. התסמינים של הפרעת קשב, כוללים פגיעה ביכולת הוויסות מלמעלה-למטה של המערכת הפרונטלית על הקשב וההתנהגות[27]. כמו כן, ישנם דיווחים רבים על ליקויים בדיכוי של רשת ברירת המחדל של אנשים עם הפרעת קשב בזמן ביצוע מטלה קוגניטיבית[28].
הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות המאופיינת בעיקר בקשיי קשב אשר כונתה בעבר "הפרעת קשב ללא היפראקטיביות"[29], היא אחד משלושת תתי הסוגים של הפרעת קשב[30]. כאמור, אחד מתסמיני הליבה של הפרעת קשב הוא ליקוי או הנמכה ביכולת הקשב והריכוז[31][32]. הפרעת קשב המאופיינת בעיקר בקשיי קשב דומה לשני הסוגים האחרים של הפרעת קשב, פרט לכך שהיא מאופיינת ברמה נמוכה יותר של תסמינים של היפראקטיביות ואימפולסיביות לצד עלייה בתסמינים הקשורים לירידה בתפקודי הקשב.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 American Psychiatric Association - APA, (2013). DIAGNOSTIC AND STATISTICAL MANUAL OF MENTAL DISORDERS, FIFTH EDITION - DSM 5.
- ^ Thiele, A., & Bellgrove, M. A. (2018). Neuromodulation of attention. Neuron, 97(4), 769-785.
- ^ Binder, M. D., Hirokawa, N., Windhorst, U., & Hirsch, M. C. (2009). Encyclopedia of Neuroscience. Springer.
- ^ Mark R. Rosenzweig, Arnold L. Leiman, S. Marc Breedlove (1999). Biological psychology: an introduction to behavioral, cognitive, and clinical neuroscience. 2nd ed. Sunderland, Massachusetts: Sinauer Associates.
- ^ ד"ר איריס מנור (2008). הילד הרע שבי. The Medical
- ^ שלמה קניאל, (2006). חינוך לחשיבה: חינוך קוגניטיבי לשליטה על התודעה. רעננה: רמות.
- ^ Johnston, C., Mash, E. J., Miller, N., & Ninowski, J. E. (2012). Parenting in adults with attention-deficit/hyperactivity disorder (ADHD). Clinical Psychology Review, 32, 215–228.
- ^ אלעד, א' (2005). הפסיכולוגיה של השקר ושיטות לחשיפתו. רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר אילן.
- ^ דוד הבר (1990), לא הואב לקרוא: טיפול רב-ממדי בליקויי למידה. רעננה: רמות.
- ^ ישי-קרין, נופר (2007). הקשר בין זיכרון עבודה מילולי (ולא חזותי-מרחבי) לבין לקות בקריאה ולקות שפתית. מאתר פסיכולוגיה עברית.
- ^ 11.0 11.1 Carriere, J. S., Cheyne, J. A., & Smilek, D. (2008). Everyday attention lapses and memory failures: The affective consequences of mindlessness. Consciousness and cognition, 17(3), 835-847.
- ^ 12.0 12.1 Cheyne, J. A., Carriere, J. S., & Smilek, D. (2006). Absent-mindedness: Lapses of conscious awareness and everyday cognitive failures. Consciousness and cognition, 15(3), 578-592.
- ^ WHO. Constitution of the World Health Organization, Geneva, 1946. Accessed October 30, 2006.
- ^ מנור, א', וטיאנו, ש' (2012). לחיות עם הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות. תל אביב: דיונון.
- ^ 15.00 15.01 15.02 15.03 15.04 15.05 15.06 15.07 15.08 15.09 15.10 15.11 15.12 15.13 מוניץ, ח' (עורך). (2016). פרקים נבחרים בפסיכיאטריה מהדורה שישית. תל אביב: דיונון.
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 שי-קרין, נ. (2003). הפרעות שינה - איך מזהים אותן ולמה כל-כך חשוב לטפל בהן. מאתר פסיכולוגיה עברית.
- ^ 17.0 17.1 17.2 17.3 17.4 אפטר, א., הטב, י., ויצמן, א., וטיאנו, ש. (2010). פסיכיאטריה של הילד והמתבגר. הוצאת דיונון, אוניברסיטת תל-אביב.
- ^ 18.0 18.1 נופר ישי-קרין, (2005). אבחון פסיכולוגי בגיל הגן, בהתיחס לליקויי למידה והפרעת קשב. מתוך אתר פסיכולוגיה עברית.
- ^ Shafie, M., Eyasu, M., Muzeyin, K., Worku, Y., & Martín-Aragón, S. (2018). Prevalence and determinants of self-medication practice among selected households in Addis Ababa community.
- ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 Baron, R. A., and Byrne, D. (2000). Social psychology. Boston: Allyn and Bacon.
- ^ Smallwood, J., Brown, K., Baird, B., & Schooler, J. W. (2012). Cooperation between the default mode network and the frontal–parietal network in the production of an internal train of thought. Brain research, 1428, 60-70.
- ^ שרה דרויאן (1999). עקרונות אבולוציוניים בהתפתחות החשיבה. רעננה: רמות.
- ^ משרד החינוך, האגף לתכנון ולפיתוח תוכניות לימודים (2009). מידענות - מתווה לפיתוח תהליכים מידעניים במהלך הלמידה של תחומי הדעת להתנהלות לומדים בסביבה עתירת מידע.
- ^ 24.0 24.1 Calkins, Susan D. (Ed); Bell, Martha Ann (Ed), (2010). Child development at the intersection of emotion and cognition. Human brain development. Washington, DC, US: American Psychological Association.
- ^ Tripp, G., & Wickens, J. R. (2009). Neurobiology of ADHD. Neuropharmacology, 57(7), 579-589
- ^ Ramsay, J. R. (2010). CBT for adult ADHD: Adaptations and hypothesized mechanisms of change. Journal of Cognitive Psychotherapy, 24(1), 37-45.
- ^ Arnsten, A. F. (2011). Catecholamine influences on dorsolateral prefrontal cortical networks. Biological psychiatry, 69(12), e89-e99.
- ^ Bozhilova, N., Michelini, G., Kuntsi, J., & Asherson, P. (2018). Mind wandering perspective on ADHD. Neuroscience & Biobehavioral Reviews.
- ^ Weiss, Lawrence G. (2005).
- ^ American Psychiatric Association (2013).
- ^ אבישר, אלון (2010). מהו התפקוד הנוירו-פסיכולוגי הלקוי בהפרעת קשב וריכוז (ADHD)?. מאתר פסיכולוגיה עברית
- ^ Abraham, A., Windmann, S., Siefen, R., Daum, I., & Güntürkün, O. (2006). Creative Thinking in Adolescents with Attention Deficit Hyperactivity Disorder (ADHD). Child Neuropsychology, 12(2), 111-123.
26215190קשיי קשב