ריבוי משימות (קשב)
ריבוי משימות היא היכולת של אדם לבצע ולטפל ביותר ממשימה אחת בו-זמנית או לעבור ממשימה אחת למשימה שנייה הלוך ושוב או ביצוע מספר משימות בקצב רציף[1]. המונח נגזר לראשונה מתחום המחשבים, ונועד לתאר מחשב עם מעבד בודד שמבצע ריבוי משימות. מסתבר שכך גם המוח האנושי. ריבוי משימות הפך לחלק משגרת חייו של האדם המודרני, לדוגמה: הקשבה לראיון ברדיו ובה בעת הקלדת דואר אלקטרוני. יש הסבורים כי ריבוי משימות יכול לגרום לבזבוז זמן וליותר טעויות עקב חוסר ריכוז, החלפת הקשר ופחות תשומת לב.
אטימולוגיה
מקורו של המונח "ריבוי משימות" מתעשיית המחשבים, והוא בא לתאר את האפשרות לעשות שימוש ביכולת של מעבד בודד כדי לבצע מספר משימות בו זמנית, לכאורה[2]. המעבד מבצע בכל פעם משימה אחת, אולם הוא יכול לעבור בין משימות שונות בקצב מהיר ולתת את מראית העין של ביצוען במקביל.
ריבוי משימות אצל אנשים
מאז 1990 החלו פסיכולוגים לחקור את נושא ריבוי משימות אצל בני אדם, טבע קיומו ומגבלותיו. חוקרים הגיעו למסקנה שריבוי משימות אינו מיושם ברגע נתון אלא תלוי בתהליך שיתוף זמנים מדויק. באופן כללי, מחקרים גילו שכאשר שתי המשימות דורשות פעולת בחירה ויצירה, אנשים הראו הפרעות קשב חמורות בעת ניסיון לבצע משימות בעלות אופי כזה בו זמנית, אפילו ביצוע כאשר מדובר במשימות קטנות. לדעת חוקרים רבים מוקד הקושי האנושי בריבוי משימות הוא בשלב תכנון הפעולה, המהווה "צוואר בקבוק", עת המוח האנושי יכול לבצע רק משימה אחת בכל פעם[3][דרוש מקור: הכתבה לא מציינת אף מחקר].
כך למשל, הפסיכולוג אדוארד האלוול (Edward M. Hallowell) תיאר את פעולת ריבוי המשימות כמיתוס לפיו אנשים מאמינים שהם יכולים לבצע שתי משימות או יותר בו זמנית בצורה יעילה, בדיוק כמו בעת ביצוע משימה אחת[דרוש מקור]. אחרים חקרו את ריבוי המשימות בתחומים ספיציפים, כגון למידה[4]. והגיעו למסקנה שכמעט בלתי אפשרי ללמוד מידע חדש תוך כדי עיסוק בדברים אחרים ולתפקד באופן רב-משימתי. ריבוי משימות גורם להסחת דעת בקלות רבה יותר על ידי מידע חסר תועלת, לדעת חוקרים בתחום הדבר נגרם כתוצאה מאובדן היכולת של המוח האנושי לסנן מידע רלוונטי ולהתמקד במטרה בעת ריבוי משימות.
נאמר שריבוי משימות אנושי מתאפשר בזכות מעבר מהיר שמבצע מוחנו בין משימה למשימה (מיתוג קשרים אנושי). ככל שהמשימות שכיחות לנו יותר ומוחנו מורגל ומיומן בהם - המעבר ביניהן יתבצע במהירות גבוהה יותר ובצורה מספקת כדי שלא יאבד הקשר והשליטה של מוחנו למשימות שבטיפולו. בדומה למעבד המחשב, מיתוג הקשרים נעשה בצורה מהירה ומקנה תחושה של עיבוד משימות מקבילי. לדוגמה: יכולת הדיבור - אנחנו מסוגלים לדבר ובמקביל לבצע פעולות שכיחות נוספות כגון בישול, גיהוץ, הליכה וכו'.
מבחינה ביולוגית שעדיין נחקרת, מוחנו מסוגל לטפל בשתי משימות יחדיו לאורך זמן ובתנאי שמשימות אלו הן מתוכננות. במידה ותקרה משימה שלישית שתכנס למוחנו בצורה לא מתוכננת, היא תאלץ את מוחנו להפעיל שיקול דעת מיידי. כתוצאה מכך המשימה הלא צפויה תקבל עדיפות עליונה לביצוע ואילו המשימות הקודמות תוחזקנה במצב "המתן" ותחכנה לתורן לעיבוד מחודש. לדוגמה, אנחנו מסוגלים לדבר ולנהוג בו זמנית אולם ברגע שיתרחש אירוע מסוכן בכביש שיצריך את תשומת ליבנו המלאה - אנו נחדל מיידית מלעסוק באחת המשימות (במקרה זה לרב נחדל לדבר) ונתרכז במשימה השלישית שנכנסה בהפתעה למוחנו עד לסיומה המלא. משאב המוח יהיה "תפוס" במשימה זו ורק לאחר סיומה נוכל לחזור ולהמשיך בפעילות הקודמת - לדבר ולנהוג ביחד. כמובן שתהליך כזה קורה שניות מספר אך דוגמה זו שהיא שכיחה לרובינו ממחישה את חוסר היכולת שלנו לטפל בכמה משימות בו זמנית במקביל בצורה יעילה. לפיכך יש לציין כי למרות שאנו מסוגלים להתמודד בהצלחה עם שתי משימות מוכרות ושכיחות, במידה ונעמיס על עצמנו משימה שלישית מוחנו לא יהיה מסוגל לטפל במשימות אלו באותה רמת הצלחה כמו מקודם ותהיה ירידה ניכרת ביעילות הביצוע של כל המשימות גם יחד - עד למצב של חוסר יעילות מלא, קיים גבול אנושי למספר המשימות שנוכל לבצע במקביל שטמון בביולוגיה של מוחנו. בהתאם לדוגמה לעיל - סביר להניח שבזמן המאורע הלא צפוי בכביש אם לא נחדל ממשימה אחת (נמשיך לדבר ולנהוג) - סביר ביותר להניח שתקרה לנו תאונת דרכים.
כמות יחידות המידע שהאדם יכול לעבד בו זמנית מושפע מהקיבולת של זיכרון העבודה. המספר הקסום שבע, פלוס או מינוס שתיים מתייחס לכמות יחידות המידע שהמוח האנושי התקין מסוגל לעבד במקביל[5].
חלוקת קשב תמידית
הדרך בה אנו מתמודדים עם העובדה שכמות המשימות המוטלת עלינו הולכת וגדלה יחד עם העובדה שאנו מנסים לעשות יותר ויותר באמצעות הרחבת היכולת שלנו לשים לב לדברים שמסביבנו. לינדה סטון, חלוצת מולטימדיה, בעברה בכירה בחברות מיקרוסופט ואפל, הנציחה את הביטוי באומרה כי תשומת לב מתמשכת חלקית מוגדרת כריבוי משימות כאשר אנו לא מתבוננים לעומקם של דברים[6]. זוהי דרך ההתמודדות שלנו עם עומס הגירויים אותם אנו חווים[7].
ניקולאס קאר היטיב לתאר זאת בספרו "הרדודים: מה האינטרנט מעולל למוחנו" באומרו "פעם הייתי צוללן בתוך ים של מילים. היום אני מזפזפ מעל פני השטח כמו רוכב על אופנוע ים"[8]. התפתחותה המהירה של הטכנולוגיה מעודדת ריבוי משימות, זוהי דרך לקבלת מידע מכמה מקורות במקביל. הטכנולוגיה נתפסת לעיתים כפתרון לבעיית עומס המידע. דוגמה לכך הוא מקום העבודה, אנשים מסוימים עובדים במקביל עם 15-20 דפי אינטרנט שונים. לכאורה היינו מצפים כי עבודה עם דפי אינטרנט רבים תשפר את יכולות העבודה שלנו יחד עם זאת נמצא כי ככל שיש יותר אתרים שאנו מעוניינים לבדוק בו זמנית, הזמן שלוקח לעבור בין הדפים, חלוקת הקשב שלנו וההתמקדות ביניהם מביאה לתוצאה ההפוכה[דרוש מקור].
הניסיון להכיל את כל המידע באמצעות עשיית דברים רבים ככל האפשר עלולה לעיתים להקשות על השגת המטרה. על פי מחקר שנערך ב-1999 על ידי Kaiser Family Foundation רק כ-16 אחוז מהזמן נוצל לשימוש באמצעי המדיה השונים כמו אינטרנט, טלוויזיה, משחקי וידאו, דואר אלקטרוני ועוד. ב-2005 הזמן המנוצל לשימוש על ידי אמצעי המדיה השונים עלה ל-26 אחוזים[9][דרוש מקור: יש כאן רק נתונים משנת 12005. מה לגבי הנתונים משנת 1999?]. העלייה בשימוש הביאה לירידה בהתמקדות בכל אמצעי תקשורת בפני עצמו.
דוגמה שכיחה לחלוקת קשב במהלך פעולה רב משימתית היא השימוש בטלפון סלולרי תוך כדי נהיגה. אותו אזור במוח אחראי על ההתמקדות בשיחת הטלפון וההתמקדות בנסיעה. כתוצאה מכך במקום להתמקד בדרך ובנעשה סביבם הנהגים מתמקדים יותר בשיחת הטלפון.
השלכות חברתיות
ריבוי משימות הפך להיות חלק אינטגראלי ובלתי נפרד מחיי היום יום של האדם. לדוגמה, בשעה בה אדם עורך אימון גופני הוא מאזין למוזיקה, דבר המוביל לכך שהמעורבות החברתית פיזית שלו נפגעת. בני נוער מנהלים שיחה עם חבר ובו בזמן שולחים מסרונים ומאזינים למוזיקה: מחד, מתבטאת בכך יכולת טובה לתשומת לב למספר משימות, ומאידך - התמקדות בכמה דברים בו בזמן עלולה להוביל לפגיעה רגשית בחבר. מאפייניהם הפיזיולוגיים של בני האדם לא נועדו לאפשר להם להתמקד בשתי פעולות גם יחד, ריבוי משימות הוא תובעני ודורש משאבים פיזיים ולכן התמקדות בפעולה מסוימת תמיד תבוא על חשבון תשומת לב והתמקדות באחרת[דרוש מקור].
שפת גוף ואינטונציה הם חלק חשוב בהפנמה והבנת דברים במהלך שיחה. אדם שאינו ממוקד בשיחה, מאבד חלק ניכר מדברי חברו וכוונותיו. איבוד קשר עין והתמקדות בפעולות אחרות במהלך שיחה, עלולים להוביל לכך שהחבר לשיחה ירגיש כי אינו רצוי ואף מפריע.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ד"ר אבי סאייג , האם נשים יודעות לעשות כמה דברים במקביל? , במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 16 במרץ 2015
- טים הרפורד, פייננשל טיימס, מולטי-טאסקינג? המדריך המלא להישרדות במאה ה-21, באתר גלובס, 11 בספטמבר 2015
הערות שוליים
- ^ http://psychology.about.com/od/cognitivepsychology/a/costs-of-multitasking.htm The Cognitive Costs of Multitasking
- ^ You say Multitasking like it's a good thing by Charles J. Abate, March/April 2009 issue of NEAtoday
- ^ "Is multi-tasking a myth?". BBC News. 20 באוגוסט 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Mayer, R. E., & Moreno, R. (2003). Nine ways to reduce cognitive load in multimedia learning. Educational Psychologist, 38(1), 43-52.
- ^ Miller GA, The Magical Number Seven, Plus or Minus Two: Some Limits on Our Capacity for Processing Information, Psychological Review 1956;101:343-352
- ^ Everything Bad is Good for You: How Today's Popular Culture Is Actually Making Us Smarter by Steven Berlin Johnson, p.61
- ^ http://www.continuouspartialattention.com Continuous Partial Attention
- ^ האדם הרב משימתי, חבר/יוצר: רפאלי, שיזף נושאים: מימניות וכשורים ; רב-משימתיות ; נהול זמן מתוך: אודיסאה, 10: 64-71, 2011
- ^ Foehr, Ulla (דצמ' 2006). "MEDIA MULTITASKING AMONG AMERICAN YOUTH" (PDF). The Henry J. Kaiser Family Foundation. Kaiser Family Foundation. נבדק ב-2010-08-03.
{{cite journal}}: (עזרה)