פשט (הונגריה)
.svg){kind=small} דגל פשט | |
 | |
| בודה ופשט מחוברות על ידי גשר השלשלאות על שם סצ'ני | |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1148. התאחדה עם בודה ב-1873 |
| גובה | 70 (מעל פני הדנובה) מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר היסטורית | 600,000[1] (2012) |
| קואורדינטות | 47°30′N 9°51′E / 47.500°N 9.850°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://www.budapestinfo.hu/budapest | |
פשט (בהונגרית: Pest, בלטינית: Pestum, Pestinum) הייתה עיר בממלכת הונגריה, על הגדה המזרחית של הדנובה, ממול למצודת בודה. בשנת 1873 היא התאחדה עם בודה כדי להרכיב את העיר בודפשט, עיר הבירה החדשה המאוחדת של הונגריה. פשט הפכה להיות החלק המזרחי, המישורי ברובו של בודפשט. פשט כוללת שני שלישים משטח העיר. פשט ההיסטורית כללה את הרבעים V,VI,VII,VIII,IX,X,XIII ו-XIV של בודפשט של ימינו. פשט מופרדת מבודה, החלק השני של בודפשט, על ידי נהר הדנובה. בפשט נמצאים אתרים חשובים של בודפשט, כמו מרכז העיר בודפשט, הכוללת את בניין הפרלמנט ההונגרי, כיכר הגיבורים, שדרת אנדראשי והבזיליקה אישטוואן הקדוש בשפה ההונגרית המדוברת, משתמשים בשם "פשט" כדי ציין את כל העיר בודפשט.
השם
מקור השם פשט הוא סלאבי, ומשמעותו "תנור" או "כבשן" (ראו בבולגרית пещ (פשט), בסרבית-קרואטית пећ -peć פץ', באוקראינית:піч פיץ'). המילה מקרובת גם למילה "פשצ'רה" שמשמעותה "מערה" (ייתכן כאסוציאציה למערה שבה דלקה אש. מקור דומה יש לשם העיר פץ' שבקוסובו ואולי גם לעיר פץ' שבהונגריה. תאוריה אחרת מבקשת לקשר בין פשט ל"פסיון", שם של יישוב מימי הרומאים המוזכר ב"גאוגרפיה" של קלאודיוס תלמי. לפי תאוריה אחת השם של פשט קשור למערה עם מים חמים שבהר גלרט הנמצא דווקא בגדה ממול, מעבר לדנובה, ולפי תאוריה אחרת, לכבשנים לשריפת לבנים ורעפים שבהם השתמשו סלאבים באזור גם כן מעבר לנהר בין ההר גלרט לשכונת טאבאן של ימינו. גם השם הגרמני של העיר בודה -אופן - Ofen משמעותו "תנור".בעבר ההר גלרט עצמו נקרא "הר פשט החדשה" (Nova Mons Pestiensis) ולמרגלות ההר מקום מעבר בדנובה שנקרא פשט-רוו. קיימת תעודה מלפני פלישת המונגולים שבה דווקא האזור פשט נקרא בגרמנית "אופן". אולם במאה הבאה השם הזה הודבק בגרמנית לבודה.
היסטוריה
לפני הגעת ההונגרים
בעת העתיקה היו קיימים במקום יישובים קלטים ורומאים. מיישוב הספר הרומאי המבוצר קונטרה-אקוונקום (Contra Aquincum) מן המאה השלישית נותרו שרידים באזור הככר "15 במרץ" בעיר, קרוב לגשר ארז'בט. יישוב זה מוזכר בשם "פסיון" בספרו "גאוגרפיה" של קלאודיוס תלמי. מאוחר יותר היה המקום חלק מהאימפריה ההונית ובהמשך מזו האווארית. בסביבות 880 הגיעו ההונגרים, שמצאו באזור סלאבים ובולגרים. הכרוניקון והנוסע הפרסי, שכתב בערבית, אבו עלי אחמד בן עומר אבן רוסתה (או "אבן דסטה") סבר שאת פשט הקימו בסביבות שנת 970 בולגרים של וולגה שהתיישבו בפאנוניה בראשות השליט חסן.
בימי הממלכה ההונגרית בימי הביניים
פשט הייתה עיר עצמאית בעלת היסטוריה ארוכה. התיעוד הראשון המזכיר אותה נכתב ב-1148. פשט הפכה למרכז כלכלי חשוב במאות 13-11. בתקופה זו אוכלסה פשט במידה רבה על ידי מתיישבים גרמנים שהובאו על ידי מלכי הונגריה. בסביבות שנת 1220 הוקמה בפשט מנזר דומיניקני[2]. בשנת 1230 העניק המלך אנדראש השני לפשט מעמד של עיר חופשית. בשנת 1241 המלך בלה הרביעי יצא מפשט למסעו הצבאי תוך ניסיון להגן על ארצו מפני פלישת המונגולים. אחרי תבוסתו, המונגולים פשטו ברחבי הונגריה והרסו גם את העיר פשט. עברו אחר כך את הדנובה הקפואה והחריבו גם את בודה העתיקה (אובדה). בשובו לממלכתו ההרוסה, בלה הרביעי בנה מחדש את בודה בשנים 1265-1247 וכינה אותה "פשט החדשה". בנייתה מחדש של פשט עצמה לקחה עוד כמה עשורים. במשך הזמן הפכה לנקודת מעבר ואתר חשוב לירידים. חשיבותה גדלה גם הודות לעובדה שהמלך נהג לכנס את הדיאטה בשדות סמוכים אליה, על גדות הנחל ראקוש[3]. במאה ה-15 העיר קיבלה את הזכות לבחור שופטים וב-1470 זכתה שוב למעמד של עיר חופשית. במשך הזמן איבדה פשט את בכורתה לטובת בודה השכנה. רוב התושבים הגרמנים שלה הועברו לבודה כבר בשנים 1247–1248[4] עם זאת בשלהי המאה ה-15 מנתה אוכלוסיית פשט 7,500 תושבים. העיר הוקפה בחומה ובחפיר עם מים. בשנת 1541 היא נפלה ללא קרב בידי הכובשים העות'מאנים.
הכיבוש העות'מאני
אחרי כיבוש הונגריה על ידי הטורקים פשט איבדה את חשיבותה כמרכז מסחר ואת מעמדה החשוב. בימי השלטון העות'מאני רוב תושבי העיר היו הונגרים ומספרם הלך והתמעט. ב-1546 חיו בפשט בקושי 700 נוצרים וב-1590 - 400. לעומת זאת מספר הלוחמים המוסלמים בה נע בין 750-1,500. מספר האזרחים המוסלמים היה יותר קטן. בסך הכל אוכלוסיית העיר לא מנתה יותר מ-2,500-3,000 בני אדם - אנשי צבא ואזרחים כאחד.[דרוש מקור] בשנת 1542 ניסה צבא קיסרי בפיקוד יואכים, הנסיך הבוחר מברנדנברוג, לכבוש את פשט בחזרה אך לא הצליח. רק בשנת 1602 הצליחו כוחות אוסטריים לכבוש אותה ב-6 באוקטובר. הם החזיקו אותה בשליטתם עד שנת 1604 כשהשלטון הטורקי הושב בה על כנו. ב-30 ביוני 1684 הצבא הקיסרי ההבסבורגי בפיקודו של קארל החמישי מלורנה כבש את המבצר שפונה על ידי הטורקים ושלט בו כחמשה חודשים. הוא נכשל בפני חומות בודה (אז - בודין) ונאלץ לסגת גם מפשט. הדוכס מלורנה לא ויתר וב-17 ביוני (או 2 בספטמבר 1686 גרש את העות'מאנים מן העיר לצמיתות.
אחרי כמה ניסיונות כושלים, ב-2 בספטמבר 1686 הצליח הצבא ההבסבורגי בפיקודו של קרל החמישי מלורנה לשחרר את בודה ואת פשט מן העול העות'מאני. השחרור עלה במחיר כבד של הרס הערים תוך כדי הקרבות ואבדות כבדות בחיי אדם שגרמו להידלדלות אוכלוסיית העיר.
השלטון ההבסבורגי עד לאיחוד בודפשט
אחרי שחרור העיר מן הכיבוש העות'מאני, השתקמו פשט ובודה בקצב מהיר, אם כי את מעמדם כערים חופשיות הוחזר רק כעבור עשרים שנה. החל משנת 1723 הפכה פשט למקום המושב של מנהל ממלכת הונגריה כחלק מהאימפריה ההבסבורגית. במאה ה-18 מספר התושבים של שתי הערים הגיע ל-20,000-24,000. כעבור מאה שנה היה ל-150,000. עד שנת 1773 ענייני העיר נוהלו על ידי שופט. החל משנה בחרו תושביה ראש עיר הראשון.. בשנת 1808 תחת הנהגתו של הארכידוכס הפלטין יוזף לבית הבסבורג (1847-1776) הוקם ועד לטיפוח שהפך למנוע האורבניזציה של פשט. אז נבנו בעיר שורה של ארמונות ובניינים ציבוריים נאו-קלאסיים, תוכננו השכונות כשהראשונה מהן הייתה "העיר החדשה " Ujváros", בימינו Lipótváros שהפכה למרכז החיים הכלכליים בממלכה[5]. בפשט ובודה חיו משפחות אצולה רבות:בסביבות שנת 1820 חיו בפשט כ-3,000 אצילים הונגרים, כ-5% מאוכלוסיית העיר. בבודה מספר האצילים היה 1,500, אותו אחוז מקרב תושביה. מעמד האצילים לא היה אחיד מבחינת התבססותם הכלכלית. היו בקרבו עשירים מופלגים בעלי אחוזות גדולות, אך קמו מתוכו גם שופטים, פקידים בכירים בעלי השכלה גבוהה, רופאים, אנשי מסחר ותעשיינים בעלי פרנסה גבוהה ובינונית ואף פחות מכך. סוחרים מוצא יווני, סרבי ויהודי תרמו להפיכת פשט למרכז המסחר הראשי של הממלכה. בעיר חיו קבוצות אתניות רבות. פרט לגרמנים, הונגרים, סרבים ויהודים, קמו בה קהילות קטנות יותר של יוונים, ארומנים וסלובקים. אוכלוסיית פשט עלתה ומנתה כפליים מאוכלוסיית בודה. חלה פריחה גם בחיי התרבות והמדע. ב-3 בנובמבר קמה בעיר האקדמיה ההונגרית למדעים בעקבות יוזמה של אישטוון סצ'ני ואחרים. בפשט פעלו בית המשפט העליון, האוניברסיטה (החל מ-1784), הקונסרבטוריון למוזיקה, המוזיאון הלאומי וכו'. פשט הפכה למרכז תרבות חשוב גם עבור עמים אחרים בממלכה. למשל, הסרבים מפשט ובודה הקימו בה את החברה לספרות ולמדעים "מטיצה סרפסקה"
במרץ 1838 יצאה הדנובה מגדותיה והעיר סבלה משטפונות הרסניים במיוחד. חלקים של העיר מצאו עצמם מתחת ל 8 מטר מים. נהרסו או ניזוקו קשות כשלושה רבעים מבנייני פשט. מראה העיר כיום הוא תוצאה של שיקומה בשנים שלאחר השטפונות. בשנת 1848 נבנה גשר השלשלאות הראשון, גשר סצ'ני, שחיבר את פשט עם בודה מעל הדנובה. בימי השלטון האוסטרו-הונגרי, בשנת 1873 שתי הערים התאחדו יחד עם בודה העתיקה (אובודה) והפכו לבודפשט. ב-30 ביולי 1866 נחנכה בפשט מסילת רבי סוסים ראשונה שחיברה את ככר סנה ("ככר החציר", כיום ככר קלווין) עם שער העיר באויפשט. אחרי שיקום העיר וחיזוק הסכרים, ב-9 במרץ 1876 עמדה פשט בהצלחה מול מבול של שלג שהעלה מאד את מפלס הדנובה.
איחוד הערים
בשנות ה-1830 עלתה בתודעה הציבורית התוכנית לאחד את שתי הערים התאומות - פשט ובודה. אישטוון סצ'ני יזם במטרה זו את הקמת גשר השלשלאות על הדנובה. הוא כתב על כך בשנת 1831 בספר שנקרא "העולם" ב-1849 עקב בניית הגשר על שם סצ'ני מעל הדנובה אוחדה פשט לראשונה עם בודה לזמן קצר בימי המהפכה הונגרית מימי אביב העמים. ב-1873 העיר המאוחדת בודפשט הפכה למציאות על ידי איחודן של פשט על 200,000 תושביה עם בודה על 54,000 תושביה ו אובודה על 16,000 תושביה.
ההתפתחות הדמוגרפית
- 1715 -בסביבות 2500 תושבים, מהם 55,6 % גרמנים, 19,4 % הונגרים, 2,2 % סלובקים, 22,8 % אחרים
- 1737: מספר התושבים לא ידוע, מהם 57,8 % גרמנים, 22,5 % הונגרים, 5,6 % סלובקים, 14,1 % אחרים
- 1776:בסביבות 16,000 תושבים, רובם גרמנים
- 1799:בסביבות 29,000 תושבים, רובם גרמנים
- 1810:בסביבות 35,000 תושבים, רובם גרמנים
- 1829: 62.471 תושבים, מהם בסביבות 59.000 גרמנים, 1200 סלובקים, 1200 הונגרים, 650 סרבים, 259 יוונים כמו כן 100 רומנים תושבים
- 1840 - 66,000 תושבים
- 1851-1847 - 106,000 תושבים
- 1851 - 106,379
מקורות
- Colum Hourihane (ed) Grove Encyclopedia of Medieval Art and Architecture, art. Budapest, Oxford University Press 2012
- Nancy Thomson de Grummond (ed) Encyclopedia of the History of Classical Archeology Routledge 2011
- Budapest, Hongrie, - Guides Gallimard, Paris, 1999
- Vincenzo de Castro - Gran Dizionario Corografico dell'Europa, vol,II, Francesco Pagnoni, Milano 1859
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
הערות שוליים
- ^ מפקד 2012
- ^ Grove Encyclopedia of Medieval Art and Architecture כרך 2 ע'452
- ^ הלקסיקון הקתולי ההונגרי, II, ע' 346, הערך Rákos mező
- ^ Grove Encyclopedia of Medieval Art כרך 2 ע'452
- ^ 1999 Budapest, guide Gallimard
- ^ Gustáv Beksics: Magyarosodás és magyarositás. Különös tekintettel városainkra. Budapest, 1883; A Pallas nagy lexikon
