קרב טספרונגה

קרב טספרונגה

הסיירת מיניאפוליס בטולאגי לאחר שספגה פגיעת טורפדו בקרב טספרונגה
מערכה: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכי הסכסוך	30 בדצמבר 1942 – הווה (81 שנים)
מקום	גוודלקנל, איי שלמה
תוצאה	ניצחון טקטי ליפנים
הצדדים הלוחמים האימפריה היפנית מפקדים ראיזו טנאקה קרלטון רייט כוחות 8 משחתות 5 סיירות, 4 משחתות אבדות משחתת, 210 הרוגים סיירת, 3 סיירות ניזוקו, 395 הרוגים

קרב טספרונגה (נודע גם בשם "קרב האי סאבו הרביעי", וביפנית: "קרב לונגה פוינט" (ルンガ沖夜戦)) היה קרב ימי בין הצי הקיסרי היפני וצי ארצות הברית שנערך בליל ה-30 בנובמבר 1942 ליד גוודלקנל. הקרב היה חלק מקרב גוודלקנל במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה.

בקרב זה ניסה כוח סיירות ומשחתות של בעלות הברית, בפיקודו של אדמירל משנה קרלטון רייט, ליירט כוח משחתות יפני, בפיקודו של אדמירל משנה ראיזו טנאקה, בדרכו למשימת אספקה לכוחות היפנים בגוודלקנל.

הכוח האמריקני נהנה מיתרון מערכת מכ"ם, פתח ראשון באש, וטיבע משחתת יפנית. אך היפנים השיבו אש, טיבעו סיירת אחת, והסבו נזק כבד לשלוש אחרות, לפני שנסוגו בחזרה לבסיסם. אף על פי שהיפנים השיגו ניצחון טקטי בקרב זה, האמריקנים זכו לניצחון אסטרטגי בשל העובדה שהצליחו לסכל את ניסיון האספקה, דבר שתרם בסופו של דבר לניצחון בעלות הברית בקרב גוודלקנל.

רקע

המערכה בגוודלקנל

ב-7 באוגוסט 1942 נחתו כוחות בעלות הברית בגוודלקנל, באי טולאגי ובאיי פלורידה שבאיי שלמה. מטרת הנחיתות הייתה כיבוש האיים ומניעת השימוש בהם בידי היפנים לשיבוש קווי השיט והתקשורת בין ארצות הברית ואוסטרליה, וכן כיבוש אי שיהווה נקודת פתיחה לכיבוש איי שלמה, שנועדה להגן על אגפן של בעלות הברית שהתקדמו צפונה בגינאה החדשה. הנחיתה פתחה מערכה שנמשכה שישה חודשים.

היפנים לא היו מוכנים להגעת בעלות הברית, ולכן צלחו הנחיתות בטולאגי ובסביבותיו, והנחתים האמריקנים כבשו את שדה התעופה שהקימו היפנים בגוודלקנל עד שעות הערב, ה-8 באוגוסט. לאחר מכן פרס מפקד הנחתים בגוודלקנל, מייג'ור גנרל אלכסנדר ונדגריפט, את נחתיו בקווי הגנה סביב רמת לונגה, ששכנה לחופו הצפוני של גוודלקנל וכלל את שדה התעופה שדה הנדרסון. ב-20 באוגוסט נחתו בשדה המטוסים הראשונים של כוח האוויר של גוודלקנל, שנקרא כוח אוויר קקטוס, על שום שם הקוד שנתנו בעלות הברית לגוודלקנל. על פני החודשיים הבאים שלחו בעלות הברית תגבורות לאי, ובחודש דצמבר היו באי מעל 20,000 נחתים.

כדי לכבוש מחדש את גוודלקנל, שלח הפיקוד העליון של האימפריה היפנית את הארמייה ה-17 של הצבא היפני הקיסרי שחנתה ברבאול, והייתה תחת פיקודו של לוטננט גנרל הארוקיצ'י היאקוטאקה. באותה עת נלחמו רוב יחידות הארמייה ה-17 בגינאה החדשה, ולכן הוחלט לשלוח רק חלק מהארמייה לאיי שלמה, והאלמנט הראשון נחת בגוודלקנל ב-19 באוגוסט.

בשל האיום ממטוסי כוח אוויר קקטוס, לא יכלו היפנים להשתמש בספינות תובלה איטיות כדי להוביל תגבורות לגוודלקנל, ולכן החלו להשתמש בסיירות ובמשחתות במקום. אוניות אלה היו מהירות דיו כדי להפליג מהבסיס היפני באיי שורטלנד שבאיי שלמה המערביים לגוודלקנל ובחזרה בתוך לילה אחד, בנתיב שכונה "החריץ" ("The Slot"), וכך נמנעו מלחשוף עצמן להתקפת מטוסי בעלות הברית, שלא פעלו בלילות. עם זאת, במשחתות לא היה די מקום כדי לשאת ציוד כבד, כלי רכב, ארטילריה ואספקה, והחיילים נאלצו לצד לקרב עם ציוד קל וכל אספקה שיכלו לשאת עליהם בלבד. משימות הפלגה מהירות אלה במורד איי שלמה ולגוודלקנל וחזרה זכו לכינוי טוקיו אקספרס על ידי חיילי בעלות הברית, ו"תחבורת עכברושים" בפי היפנים. היפנים היו מיומנים ביותר בלחימת לילה, ולכן שלטו במימי איי שלמה במהלך הלילות, ובעלות הברית לא העזו לקרוא תגר על שליטה זו. אולם כל כלי שיט יפני שהיה בטווח 320 קילומטרים מגוודלקנל עם שחר היה בסכנה חמורה מצד מטוסי בעלות הברית בשדה הנדרסון.

הצבא היפני הקיסרי ניסה לכבוש את שדה הנדרסון לראשונה ב-21 באוגוסט בקרב טנרו, בשנית ב-12‏-14 בספטמבר בקרב רכס אדסון, ופעם נוספת ב-23 עד ה-26 באוקטובר בקרב על שדה הנדרסון, אך כל הניסיונות נכשלו במחיר אבידות רבות, והיפנים נאלצו לסגת מערבית למטניקאו. גם ניסיון נוסף להוביל אספקה ותגבורות לארמייה ה-17 נכשל בקרב הימי על גוודלקנל, ב-12‏-15 בנובמבר.

מפת גוודלקנל והאיים הסמוכים

ב-22 בנובמבר החליט הפיקוד העליון היפני על שינוי במבנה הארגוני של הזירה. לוטננט גנרל היטושי איממורה קיבל את הפיקוד על הארמייה האזורית השמינית, ותחת פיקודו נמצאו הארמייה ה-17 היאקוטאקה והארמייה ה-18 בגינאה החדשה. עם היכנסו לתפקיד החל איממורה בתכנון שליחת שתי דיוויזיות לגוודלקנל, אך התקפת בעלות הברית בבונה, גינאה החדשה, שהייתה קרובה יותר לבסיס האזורי ברבאול, גרמה לו לדחות את התגבור.

משבר אספקה

ראיזו טנאקה, מפקד הכוח היפני

קרלטון רייט, מפקד כוחות בעלות הברית

באמצע נובמבר נאלצו היפנים לוותר על גיחות הטוקיו אקספרס, בשל איום מטוסים משדה הנדרסון וסירות טורפדו מטולאגי, והחל ב-16 בנובמבר, ולמשך שישה שבועות, העבירו אספקה לגוודלקנל באמצעות צוללות. כל צוללת יכלה לשאת כ-50 טונות אספקה, שהספיקה ליומיים בלבד עבור הארמייה ה-17. במקביל ניסו היפנים להוביל אספקה על גבי ארבות קטנות, אך כוח אוויר קקטוס טיבע אותן בקלות.

ב-26 בנובמבר דיווח היאקוטאקה לאיממורה אודות מצבם החמור של הכוחות בגוודלקנל. הוא טען שמאה אנשים גוועים מדי יום ברעב, ועד שתגענה הדיוויזיות החדשות לא יישאר אף אחד בחיים. איממורה החליט לפיכך לשוב ולהשתמש במשחתות.

הצי הקיסרי הכין תוכנית אספקה מאולתרת, שתאפשר למשחתות לחמוק מאיום מטוסי כוח אוויר קקטוס. חביות נפט גדולות עמוסות בציוד רפואי ובאספקה בסיסית, תוך השארת אוויר שיאפשר ציפה, תקשרנה יחד בחבל ותתלנה מחרכי התותחים של משחתת. בהגיע המשחתת לגוודלקנל ייחתך החבל, בזמן שהיא מבצעת תפנית חדה. סירות מנוע או שחיין יתפסו את הקצה הצף של החבל ויביאו אותו אל החוף, שם ימשו החיילים את השורה הארוכה של החביות.

מפקד הצי השמיני היפני ברבאול, תת-אדמירל גונאיצ'י מיקווה, הורה לאדמירל משנה ראיזו טנאקה לצאת בראש הכוח הימי הראשון לנסות את שיטת האספקה בחביות. בליל ה-29 בנובמבר יצא מיקווה בראש טור של שמונה משחתות, שמתוכן נשאו שש משחתות 200–240 חביות כל אחת, לכיוון כף טספרונגה, שבחוף הצפון-מערבי של גוודלקנל. אוניית הדגל של טנאקה הייתה "נאגנמי", והיא ליוותה את הכוח, ביחד עם "טאקנמי". המשחתות שנשאו את החביות היו: "קורושיו", "אויאשיו", "קגרו", סוזוקאזה", "קווקאזה", ו"מאקינאמי". על מנת לחסוך במשקל ובמקום, פרקו המשחתות את כל הטורפדו שלהן, לבד טורפדו אחד שהשאירו בכל אחד מצינורות השיגור.

לאחר הקרב הימי בגוודלקנל, ערך אדמירל ויליאם הלסי, מפקד כוחות בעלות הברית בדרום האוקיינוס השקט, שינוי במבנה הארגוני של הכוחות שהיו תחת פיקודו. ב-24 בנובמבר הוא הקים באספיריטו סאנטו, קלדוניה החדשה, את "כוח משימה 67", שכלל את הסיירות הכבדות "מינאפוליס", "ניו אורלינס", "פנסקולה" ו"נורת'האמפון", את הסיירת הקלה "הונולולו", וארבע משחתות. הפיקוד על כוח משימה זה נמסר לאדמירל משנה קרלטון רייט ב-28 בנובמבר.

רייט תדרך את מפקדי הספינות שלו בדבר תוכניתו להיכנס לקרב שטח לילי עם הצי הקיסרי. לפי התוכנית, אותה כתב אדמירל תומאס קינקייד, תפלגנה שתי משחתות מצוידות במכ"ם במרחק מה מקדמת הכוח, ותתרענה על כל כוח אויב שתזהה. לאחר מכן יהיה עליהן לשגר מטח טורפדו, ולפנות את קו האש לסיירות, שתגענה אחריהן.

ב-29 בנובמבר יירטו שירותי המודיעין של בעלות הברית תשדורות יפניות מוצפנות מהן למדו אודות הפלגת הכוח של טנאקה. מיד הורה הלסי לרייט להפליג עם כוח משימה 67 לגוודלקנל, והכוח יצא לדרכו מקלדוניה החדשה, מרחק 580 מילים ימיים (930 קילומטרים). בדרכו צפונה הצטרפו לכוח משימה 67 שתי משחתות נוספות ששייטו באזור, אך רייט לא תדרך את מפקדיהן בתוכנית הקרב והציב אותן במאסף. בשעה 17:00 ב-30 בנובמבר המריאו מטוסי סיור מהסיירות האמריקניות לטולאגי, שם המתינו להטיל נורים בעת הקרב.

מעט לאחר חצות ב-30 בנובמבר יצא הכוח של טנאקה מאיי שורטלנד בדרכו לגוודלקנל. טנאקה ניסה לחמוק מגילוי על ידי בעלות הברית, ולכן הפליג בנתיב הפלגה לא שגרתי סביב בוגנוויל, אך יחידות תצפיות חופים זיהו את הכוח ודיווחו עליו לבעלות הברית. מטוסי סיור יפנים איתרו אף הם את כוח המשימה האמריקני ודיווחו לטנאקה, שהודיע לספינותיו שהעדיפות ניתנת להשמדת כוח האויב, ולא לפריקת האספקה.

הקרב

לפני הקרב

בשעה 21:40 ב-30 בנובמבר הגיע הכוח של טנאקה לאי סאבו, ונכנס למבנה טור. באותה עת עמד כוח משימה 67 להיכנס למצר הים בין גוודלקנל ואיי פלורידה ממזרח. בראש הטור האמריקני הפליגו המשחתות "פלטצ'ר", "פרקינס", "מורי" ו"דרייטון", אחריהן הפליגו הסיירות מיניאפוליס, ניו אורלינס פנסקולה, הונולולו ונורת'האמפטון, והמשחתות "למסון" ו"לרדנר" הפליגו במאסף. בניגוד לתוכנית המקורית, הפליגו המשחתות במרחק 3.7 קילומטרים מראש טור הסיירות, ולא במרחק גדול יותר שיאפשר להן גילוי מוקדם של האויב.

בשעה 22:40 חלף הכוח היפני דרומית לסאבו, והאט את מהירותו לקראת הטלת החביות. באותה עת נכנס כוח משימה 67 למצר ועשה דרכו לאי סאבו. בשעה 23:06 הופיע הכוח היפני במרחק 21 קילומטרים על צגי המכ"ם של כוח המשימה, בדיוק כשהפליגו המשחתות היפניות לנקודות ההטלה המיועדות ליד טספרונגה. בשעה 23:12 זיהו תצפיתנים על סיפון טאקנמי את הכוח האמריקני, וארבע דקות לאחר מכן הורה טנאקה לעצור את הפריקה ולהתכונן לקרב.

לחימה

מפת הקרב

בשעה 23:14 זיהתה פלטצ'ר במכ"ם את טקאנמי במרחק 6.4 קילומטרים וביקשה רשות לפתוח באש. רייט חשב שהטווח גדול מדי ולא אישר, ורק לאחר ארבע דקות הצליח מפקד המשחתת, קומנדר ויליאם קול, לשכנע את רייט לתת אישור לירי. אולם בשלב זה יצאו המשחתות היפניות מהטווח וכל הטורפדו החטיאו את מטרתם. לאחר מכן שיגרו נורים ופינו את האזור.

במקביל הורה רייט לשאר כוח המשימה לפתוח באש, וב-23:21 הייתה הסיירת מיניאפוליס הראשונה לירות מטח לעבר הכוח היפני. הסיירות האמריקניות ריכזו את אשן בטקאנמי, ותוך דקות היא ספגה נזק רב. היא הספיגה לשגר מספר פגזים בעצמה, וכן מטח טורפדו מלא, לפני שיצאה מכלל פעולה. בשל נתיבי ההפלגה המקבילים של שני הצדדים, חלפו האוניות זו על פני זו בטווח קצר. כשחלפה אוניית הדגל נאגמי במקביל לכוח המשימה, היא שיגרה מטח טורפדו, תוך שהיא נסוגה בחסות מסך עשן. בשעה 23:23 שיגרה סוזוקאזה מטח טורפדו נוסף לעבר הטור האמריקני, וכמותה עשו קורושיו, אויאשיו וקווקאזה בדקות הבאות.

בשעה 23:27 ירתה מיניאפוליס את המטח התשיעי שלה, ורייט עמד להורות על שינוי כיוון הפלגה, כששני טורפדו פגעו בה. אחד הטורפדו פגע במכל דלק המטוסים שבקדמת צריח התותח הראשי, ונזק כבד נגרם לגוף הספינה. פחות מדקה לאחר מכן פגע טורפדו בניו אורלינס, וגרם לפיצוץ עז במחסן התחמושת הקדמי ובמכל דלק המטוסים, שקרע את חלקה הקדמי של האונייה והרג רבים.

המשחתת היפנית קווקאזה

הסיירת הבאה בטור הייתה פנסקולה, שעקפה את שרידיהן הבוערים של מיניאפוליס ושל ניו אורלינס והמשיכה בנתיב ההפלגה הקודם. בשעה 23:39 התפוצץ טורפדו מתחת לתורן הראשי שלה, דבר שגרם להצפת חדר המכונות ולעצירתה. שמן מכונות בער על פני המים שהציפו את הספינה וגרם לנזק נוסף, והיא איבדה את יכולת ההנעה שלה והחלה לנטות. אחרי חלפה הסיירת הונולולו במהירות על פני האוניות היפניות ולא ספגה כל נזק.

הסיירת האחרונה בטור האמריקני, נורת'האמפטון, עקפה את מיניאפוליס, את ניו אורלינס ואת פנסקולה הבוערת, ובשעה 23:48 פגעו בה שני טורפדו. אחד פגע בה 3 מטרים מתחת לקו המים בצד חדר המכונות, והשני פגע 12 מטרים לכיוון הירכתיים. שריפות גדולות פרצו על סיפון הסיירת, והיא החלה לנטות לצדה על מידה השמאלי. הספינות האחרונות בטור האמריקני, למסון ולרדנר, לא הצליחו לאתר את הכוח היפני ויצאו מזירת הקרב מבלי שהשתתפו בו. ארבע המשחתות המובילות שבו לאזור לאחר שהקיפו את סאבו, אך בשלב זה תמה הלחימה.

בשעה 23:44 הורה טנאקה לכוחו לנתק מגע ולסגת מאזור הקרב. אויאשיו וקורושיו הפליגו לעבר טקנאמי המשותקת, אך זנחו את ניסיונות חילוץ השורדים לאחר שהבחינו באוניות אמריקניות נוספות בקרבת מקום, וחברו לשאר הכוח בדרכו צפון-מערבה.

תוצאות הקרב

הסיירת ניו אורלינס בטולאגי. חרטום האוניה נקרע מעליה.

הנזק נגרם לצריח התותח של ניו אורלינס

בשעה 01:30 הרעיד פיצוץ עז את טקאנמי, והרג רבים מאנשים הצוות שהחלו לנטוש אותה זמן קצר לפני כן. צוותה של נורת'האמפטון החל לנטוש אותה באותה עת, לאחר שצוותי בקרת נזקים לא הצליחו להשתלט על השריפות, והיא שקעה בשעה 03:04, שישה קילומטרים צפונית לגוודלקנל. המשחתות פלטצ'ר ודרייטון אספו 773 ניצולים מנורת'האמפטון.

הסיירות מיניאפוליס, ניו אורלינס ופנסקולה הצליחו להגיע לטולאגי בשעות הבוקר ב-1 בדצמבר, ועברו תיקוני חירום. פנסקולה עזבה את טולאגי לעורף לתיקונים נרחבים ב-6 בדצמבר, ומיניאפוליס וניו אורלינס עזבו ב-12 בדצמבר. כל הסיירות עברו תיקונים נרחבים, ויצאו משירות למשך כמעט שנה.

בקרב זה ספג צי ארצות הברית את אחת מהתבוסות הגדולות ביותר שלו. בצירוף האבידות בקרב האי סאבו, בקרב כף אספרנס ובקרב הימי על גוודלקנל, לאחר קרב זה נותרו לצי האמריקני ארבע סיירות כבדות ותשע סיירות קלות בכל האוקיינוס השקט. על אף זאת, קיבל רייט את עיטור צלב הצי עבור תפקודו בקרב, ואילו קומנדר קול, מפקד המשחתת פלטצ'ר, ננזף על ששיגר את הטורפדו שלו ממרחק רב מדי.

בעקבות הקרב השתנתה אף השקפת צי ארצות הברית על טקטיקת הלוחמה הימית בזירה. יעילות הטורפדו של בעלות הברית הייתה נמוכה מאוד, ובקרב זה לא נרשמה אף פגיעה בכוח האויב. לעומת זאת, היו הטורפדו היפנים יעילים מאוד, ומפעיליהם מיומנים ביותר ובעלי ניסיון רב בלוחמת לילה, ופיקוד בעלות הברית הסב את תשומת לבו לנושא והחל לפתח טקטיקת לוחמת טורפדו חדשה.

הניסיון היפני האחרון להוביל אספקה לגוודלקנל ב-1942 התרחש ב-11 בדצמבר, ובו הוביל טנאקה כוח של 11 משחתות לגיחת טוקיו אקספרס. ספינות טורפדו שארבו לכוח בסביבת גוודלקנל פגעו במשחתת "טרוזוקי", אוניית הדגל של טנאקה, וטנאקה עצמו נפצע. המשחתת ספגה נזק כבד ושקעה לאחר מכן, ורק 220 מתוך 1,200 החביות שהטילו המשחתות היפניות באותו לילה הגיעו לידי חיילי הארמייה ה-17 בחוף.

ב-12 בדצמבר הציע פיקוד הצי הקיסרי היפני לנטוש את גוודלקנל, ולאחר התנגדות ראשונית השתכנע גם פיקוד הצבא הקיסרי, ובאישורו של הקיסר הירוהיטו ב-31 בדצמבר התקבלה ההחלטה לפנות את כל הכוחות היפנים מהאי, ולהקים קו הגנה חדש במעלה איי שלמה. היפנים נותרו באי עד ה-9 בפברואר 1943, אז הסתיים מבצע הפינוי של כל החיילים הנותרים באי במסגרת מבצע קה. בעלות הברית נבנו מניצחונן בגוודלקנל והמשיכו לכיבוש כל שרשרת איי שלמה, תוך בידוד וניטרול הבסיס היפני העיקרי ברבאול. לאחר מכן המשיכו בעלות הברית להילחם במעלה האוקיינוס השקט ומזרח אסיה, עד כניעת יפן באוגוסט 1945.

לקריאה נוספת

• ג'ון טולנד, השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945, תל אביב: משרד הביטחון, 1970.

• Frank, Richard B. Guadalcanal: The Definitive Account of the Landmark Battle. Penguin Books, 1992. מסת"ב 9780140165616.
• Griffith, Samuel B. The Battle for Guadalcanal. Bantam Books, 1980. מסת"ב 9780252068911.
• Morison, Samuel Eliot. The Struggle for Guadalcanal, August 1942 – February 1943. Vol. 5 of "History of United States Naval Operations in World War II", Little, Brown and Company, 1958. מסת"ב 0-316-58305-7.
• Prados, John. Islands of Destiny: The Solomons Campaign and the Eclipse of the Rising Sun. Penguin, 2012. מסת"ב 9781101601952

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קרב טספרונגה בוויקישיתוף

• The Battle of Santa Cruz Islands 26 October 1942, Combat Narrative.
• Battlefield S4/E5 - The Battle of Guadalcanal, Youtube.
• Hough, Frank, Verle Ludwig and Henry Shaw, Pearl Harbor to Guadalcanal.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0