אלכסנדר ונדגריפט
 | |
| גנרל אלכסנדר ונדגריפט | |
| לידה |
13 במרץ 1887 שרלוטסוויל, וירג'יניה |
|---|---|
| פטירה | 8 במאי 1973 (בגיל 86) |
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1949–1909 |
| דרגה |
 גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד דיוויזיית הנחתים הראשונה מפקד חיל הנחתים של ארצות הברית | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת הבננות מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד מדליית השירות המצוין של הצי צלב הצי מסדר האימפריה הבריטית מסדר האמבט | |
אלכסנדר ארצ'ר ונדגריפט באנגלית: Alexander Archer Vandegrift; 13 במרץ 1887 - 8 במאי 1973) היה גנרל בחיל הנחתים של ארצות הברית. הוא פיקד על דיוויזיית הנחתים הראשונה בשלבים המוקדמים של המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה, ובזמן קרב גוודלקנל, וקיבל את עיטור מדליית הכבוד בזכות תפקודו במהלך המערכה באיי שלמה. לאחר מכן התמנה למפקד ה-18 של חיל הנחתים של ארצות הברית, וקיבל דרגת גנרל ארבעה כוכבים בזמן שירות פעיל.
ביוגרפיה
ונדרגיפט נולד בעיר שארלוטסוויל שבווירג'יניה ב-1887, ובצעירותו למד במשך שלוש שנים באוניברסיטת וירג'יניה. ב-1908 התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית, ושנה לאחר מכן קיבל דרגת לוטננט שני.
"מלחמת הבננות"
לאחר שסיים את קורס הקצינים, נשלח ונדגריפט לבסיס הנחתים בפורטסמות', ניו המפשייר. ב-1912 הוא נשלח לקריביים, ראשית לקובה, ולאחר מכן לניקרגואה, שם השתתף בהתקפה על העיר קויוטפ. ב-1914 הוא השתתף גם בכיבוש העיר וראקרוס במקסיקו. בדצמבר 1914, לאחר שקיבל דרגת לוטננט ראשון, שב ונדגריפט לארצות הברית כדי לעבור קורס מתקדם בפילדלפיה. לאחר מכן הפליג להאיטי עם דיוויזיית הנחתים הראשונה, והשתתף בכיבוש המדינה.
באוגוסט 1916 קיבל ונדגריפט דרגת קפטן, ושירת בכוחות השיטור האזרחי של האיטי. ב-1918 הוא נקרא לשוב לארצות הברית, אך הוא שב להאיטי שנה לאחר מכן כדי לשרת בז'נדרמריה של האיטי. ב-1920 קיבל דרגת מייג'ור.
שנות ה-20
ב-1923 שב ונדגריפט לארצות הברית, ושירת בבסיס הנחתים קוונטיקו שבוירג'יניה. ב-1926 הוא עבר קורס קציני שדה, ועבר לשרת בבסיס הנחתים בסן דייגו, קליפורניה בתפקיד סגן ראש המטה.
בפברואר 1927 הפליג ונדגריפט לסין, שם היה קצין מבצעים ואימונים ברגימנט הנחתים השלישי, במפקדתה בטיינג'ין. ב-1928 הוא נקרא לשוב לארצות הברית, שם התמנה לסגן מפקד אגף תיאום בלשכת התקציב. לאחר מכן הוא שב לבסיס הנחתים בקווניטיקו, שם התמנה לסגן ראש מטה צי חיל הנחתים. במהלך שירותו בתפקיד זה, קיבל ונדגריפט דרגת לוטננט קולונל.
ב-1935 שב ונדגריפט לסין, שם שירת בתפקיד קצין המבצעים ומפקד כוח הנחתים בשגרירות האמריקנית בבייג'ינג. ב-1937, לאחר שקיבל דרגת קולונל, עבר למפקדת חיל הנחתים בוושינגטון די. סי., שם היה המזכיר הצבאי של מפקד חיל הנחתים. במרץ 1940 מונה לתפקיד סגן מפקד חיל הנחתים, וחודש לאחר מכן קיבל דרגת בריגדיר גנרל.
מלחמת העולם השנייה
ונדגריפט קיבל את הפיקוד על דיוויזיית הנחתים הראשונה בנובמבר 1941, חודש לפני ההתקפה על פרל הארבור וכניסת ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. במרץ 1942 קיבל דרגת מייג'ור גנרל, והפליג לדרום האוקיינוס השקט בראש הדיוויזיה הראשונה. ב-7 באוגוסט 1942 הוא הוביל את הדיוויזיה להתקפה הראשונה של בעלות הברית כנגד האימפריה היפנית[1]. ונדגריפט הוביל את הנחתים שבפיקודו בשורות קרבות במערכה בגוודלקנל ובהם קרב רכס אדסון[2] והקרב על שדה הנדרסון[3]. הוא עוטר בצלב הצי עבור תפקודו כמפקד הדיוויזיה בימים הראשונים של הקרב, ולאחר מכן קיבל את מדליית הכבוד עבור ביצועיו כמפקד הכוחות באי מ-7 באוגוסט ועד ה-9 בדצמבר 1942.
ביולי 1943 קיבל ונדגריפט את הפיקוד על הגיס האמפיבי הראשון, והוביל אותו בקרב מפרץ אוגוסטה, בוגנוויל ב-1 בנובמבר 1943. לאחר שנחתו כוחותיו בבוגנוויל, מסר ונדגריפט את הפיקוד על הגיס, ושב לווישנגטון די. סי.
מפקד חיל הנחתים
ב-1 בינואר 1944 קיבל ונדגריפט דרגת לוטננט גנרל, והתמנה למפקד ה-18 של חיל הנחתים של ארצות הברית. ב-4 באפריל 1945 הוא קיבל דרגת גנרל, והפך לנחת הראשון שמגיע לדרגה זו.
בזמן כהונתו כמפקד חיל הנחתים, נתקל החיל באיום ממסדי מצד צבא ארצות הברית, שניסה לנכס לעצמו את תחומי הפעילות של חיל הנחתים. צי ארצות הברית, על אף קרבתו לחיל הנחתים, נאלץ להסכים לנטילת הסמכויות בתמורה לשמירה על כוח האוויר שלו, תחת שיעבור לשליטתו של חיל האוויר של ארצות הברית. דיוני הממשלה שהתקיימו לאחר המלחמה בדבר השינוי הארגוני של הכוחות המזוינים של ארצות הברית נטו לקצץ בתפקידיו של חיל הנחתים, והחיל התייצב לצד הקונגרס, והזהיר מפני התערבות אזרחית בעניינים צבאיים פנימיים.
ונדגריפט קיבל את מדליית השירות המצוין של הצי עבור שירותו כמפקד חיל הנחתים מינואר 1944 ועד יוני 1946, והשתחרר משירות פעיל ב-31 בדצמבר 1947.
ונדגריפט נפטר ב-8 במאי 1973 בהמרכז הרפואי הצבאי הלאומי וולטר ריד שבעיר בת'סדה, מרילנד לאחר מחלה ממושכת. הוא נקבר בבית הקברות הלאומי ארלינגטון יומיים לאחר מכן.
לקריאה נוספת
- ג'ון טולנד, "השמש העולה: שקיעתה ונפילתה של הקיסרות היפנית, 1936-1945", תל אביב: משרד הביטחון, 1970.
- Krulak, Victor H. First To Fight: An Inside View of the U.S. Marine Corps. Naval Institute Press, 1984. מסת"ב 0-87021-785-2.
- Millett, Allan Reed and Jack Shulimson, ed. Commandants of the Marine Corps (Illustrated ed.). Naval Institute Press, 2004. מסת"ב 978-0-87021-012-9.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ טולנד, עמ' 266-270.
- ^ אנדרו רוברטס, "סערת המלחמה", הוצאת דביר, 2011, עמוד 255.
- ^ טולנד, עמ' 282-309.
