קהילת יהודי לינץ

בית הכנסת הישן בלינץ, רחוב בית לחם

בעיר לינץ (בגרמנית: Linz), בירת מדינת אוסטריה עילית שבאוסטריה, קיימת קהילה יהודית החל מהמאה ה-14.

לקהילת לינץ הייתה כפופה גם הקהילה היהודית הקטנה בעיר ולס הסמוכה, ובחלק מן המאה ה-19 גם קהילת יהודי זלצבורג.

תולדות הקהילה

ימי הביניים והגירושים

ידיעה ראשונה לחיים יהודיים בלינץ ישנה משנת 1304, אך לפי מקורות אחרים ישבו יהודים בעיר כבר מ-1156. קהילת לינץ נפגעה בגל הפרעות ב-1338. בשנים שלאחר מכן גרו בלינץ כ-13 משפחות יהודיות. עיקר פרנסתם של יהודי לינץ באותה העת היה הלוואה בריבית, בעיקר לעירוניים ולאנשי אצולה זוטרה, ומסחר. ב-1371 נאסרו היהודים ורכושם הוחרם, והושב רק לאחר ששולם עבורם כופר גדול. ב-1396 נאסר על היהודים לסחור עם המעמד הבינוני ולעסוק במלאכה. בשלב מאוחר יותר נאסר עליהם גם להחזיק כמות גדולה של סחורה. ב-1420 גורשו יהודי לינץ, ונאסר על יהודים להתגורר בכל שטחי אוסטריה עילית.

עם זאת, בעת ששימשה לינץ כבירת האימפריה בשלהי המאה ה-15, חי בה הרופא היהודי יעקב בן יחיאל לואנס (גר'), רופאו האישי של הקיסר פרידריך השלישי. לואנס היה מורהו של יוהאנס רויכלין לעברית וקבלה.

ב-1494 התיר הקיסר מקסימיליאן ליהודים לבוא ללינץ לצורך היריד, ונראה שקבוצת יהודים השתקעה שוב בעיר, שכן שנתיים לאחר מכן הוצא צו גירוש חדש. נראה שהיו יהודים ששבו להתגורר בלינץ, משום שצו גירוש נוסף ניתן ב-1672, אולם הותרה להם כניסה ללינץ לצורך מסחר (בשל החשיבות הכלכלית של המסחר היהודי באותה העת), ולכן יהודים התגוררו בלינץ למשך מספר שבועות בשנה, בעת היריד. ב-1745 בוטל ההיתר על ידי מריה תרזה, ורק עשרים שנה מאוחר יותר שבו היהודים לירידים.

התחדשות הקהילה

בראשית המאה ה-19 יהדות לינץ גדלה, בעיקר עקב הגירות במוראביה ובוהמיה. באופן רשמי, בוטל האיסור על יהודים להתגורר בלינץ רק ב-1848. היהודים ייסדו מוסדות קהילתיים, על אף שהקהילה הוכרה רשמית על ידי השלטונות רק ב-1870. מרבית יהודי לינץ נטו להתערות בחברה הסובבת, שלחו את ילדיהם לבתי-ספר ציבוריים והתרחקו אט אט משמירת מצוות. עם זאת, נותרה קבוצה קטנה של שומרי מצוות בלינץ, והקהילה דאגה להם למקווה ולשחיטה כשרה.

רבים מיהודי לינץ שרתו בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה. בזמן המלחמה, חיילים יהודים ממקומות שונים באימפריה חנו בלינץ, והם הביאו עמם את הרעיון הציוני ללינץ. הציונות קנתה לה אהדה רבה בקרב הצעירים. במקביל, זרם לאוסטריה כולה וגם ללינץ זרם של פליטים יהודים ממזרח אירופה. יהודים אלו, שנחשבו בעיני היהודים המקומיים ל"אוסטיודן", היוו גם מעמסה כלכלית והומניטרית על הקהילה, שהשתדלה למרות זאת לדאוג להם עד כמה שניתן. רבים מהם בחרו להשתקע בלינץ, והשפיעו באופן דרמטי על הרכבה.

בשואה

במרץ 1938 הייתה בלינץ, כמו בערים אוסטריות נוספות, תסיסה רבה בעקבות ההצעות אחד את אוסטריה עם גרמניה

ב-12 במרץ הגיע לביקור בעיר אדולף היטלר, שגדל בלינץ, ותושבי העיר נדרשו להקביל את פניו. בלינץ נאם היטלר את נאומו הראשון על אדמת אוסטריה, ונפגש עם הקנצלר האוסטרי הנאצי ארתור זייס-אינקווארט, שם הכריזו וחתמו על סיפוח אוסטריה לרייך השלישי. מיד לאחר מכן, החל גל מעצרים של יהודים, החרמת רכוש יהודי ואף שילוח של חלק מן היהודים למחנה הריכוז דכאו. במאי של אותה השנה נאסר על יהודים לבוא לבתי הספר הכלליים ולכן מאותו החודש למדו כל ילדי היהודים בבית הספר היהודי הקטן בעיר העתיקה. נאסר על יהודים לנהוג ברכב, לשבת על ספסל ציבורי בפארק או ללבוש בגדים אוסטריחם מסורתיים. צעירים רבים ניסו לעזוב את לינץ, וחלקם השיגו סרטיפיקטים מארגונים כמו ויצו ועליית הנוער. הגסטאפו מינה יהודי בשם מקס הירשפלד לטפל בהוצאת היהודים מלינץ. פעולותיו שנויות במחלוקת עד היום. ביולי נצטוו היהודים לעזוב את העיר מהר ככל הניתן. בני המזל הצליחו להימלט לארצות הברית, בריטניה, דרום אמריקה, ארץ ישראל, הולנד, צרפת וצ'כוסלובקיה, אך רובם נותרו בלינץ.

בליל הבדולח נשרף בית הכנסת, והוחרמו תשמישי הקדושה, מסמכי הקהילה וכספים ציבוריים, נעצרו 96 יהודים ובוצעו כמה מעשי התעללות.

היהודים שנותרו בעיר גורשו לווינה, וגורשו להשמדה יחד עם יהודי וינה. גם ליהודים שנמלטו לצ'כוסלובקיה, הולנד וצרפת המתין גורל דומה עם בוא הכיבוש הנאצי לארצות אלו. בסך הכל, נספו בשואה כ-150 מיהודי לינץ.

סמוץ ללינץ פעל מחנה הריכוז מאוטהאוזן. בלינץ עצמה פעלו מחנות לעובדי כפייה בתעשייה המקומית ומרפאות להשמדת בני אדם במסגרת תוכנית T4 - אותנסיה.

לאחר המלמה

בלינץ ובסביבתה הוקמו ארבעה מחנות עקורים שפעלו עד 1950, בהם: מחנה בינדרמיכל ומחנה ווגשייד. רוב היהודים שבהם עזבו לאחר הקמת מדינת ישראל ועלו אליה. ניצול השואה שמעון ויזנטל הקים בשנת 1947 את "המרכז לתיעוד יהודי" בלינץ, שעסק בצֵיד נאצים. המרכז נסגר ב-1955.

שרידים מיהודי לינץ בצירוף כמה עקורים שברו להישאר בעיר ייסדו מחדש את הקהילה בשנת 1951. הקהילה החדשה טיפלה בראש ובראשונה בפליטים היהודים שנותרו במקום. בית כנסת חדש נבנה בשנץ 1968.

דמוגרפיה

שנה	מספר חברי הקהילה
שנות ה-50 של המאה ה-19	50 משפחות
סביבות שנות ה-70 של המאה ה-19	80 משפחות
1870	391
1910	608
1923	931
1932	1200
1938	כ-800
1939	35

חיי הדת

בית כנסת

בתי הכנסת הראשונים

בית הכנסת הראשון ב"מריאנשטראסה"

בית הכנסת החדש בלינץ

בית כנסת היה קיים בלינץ לפחות משנת 1335. בגרוש הגדול במאה ה-15, הפך בית הכנסת לאתר תפילה נוצרי. גם לאחר שוב היהודים ללינץ היו להם בתי תפילה, אך היתר רשמי לעריכת תפילות ניתן רק בשנת 1789.

בשנת 1861 הוקם בית כנסת קבוע ברחוב מאריין (Marienstraße).

בית הכנסת החדש

בית הכנסת בלינץ (גר')

רבנים

• הרב ד"ר וילהלם שטרן - יליד טאחוב שבחבל הסודטים (היום בצ'כיה). כיהן כרב בלינץ מ-1862 ועד 1873. לאחר מכן כיהן כרב בליברפול ולאחר מכן בקופנהגן, שם נפטר ב-1897.
• הרב ד"ר אברהם שלמה פרנק (גר') - יליד רוטרדם, בוגר בית המדרש לרבנים בברסלאו ואוניברסיטת לייפציג. מ-1867 ועד 1872 כיהן כרב בז'אטץ (סאץ) שבמערב בוהמיה. כיבן כרב בלינץ מ-1872 ועד 1875. החל בייסוד בית כנסת בלינץ. לאחר מכן כיהן כרב בקלן.
• הרב ד"ר אברהם שרגא (אדולף) קוריין - כיהן כרב בסנקט פלטן מ-1872 ועד 1876. מאז כיהן כרב בלינץ, עד לשנת 1882, אז עבר לביילסקו-ביאלה. נפטר בטפליצה ב-1919.
• הרב מוריץ פרידמן - יליד הונגריה. תלמיד הרב עזריאל הילדסהיימר בישיבה באייזנשטט. כיהן כרב בפריישטט על הווג שבסלובקיה, בקהילת "בית אהרן" בווינה, בגויטיין ובנוירויזניץ שבמורביה, והחל משנת 1883 רב בלינץ למשך 37 שנה, עד ליציאתו לגמלאות בשנת 1923. נפטר ב-1926 ונקבר בלינץ.
• הרב ד"ר ויקטור קוריין - יליד לינץ, בנו של הרב הראש אברהם שרגא קוריין. בוגר בית המדרש לרבנים בווינה ואוניברסיטת וינה. כיהן כרב במראנו (כיום באיטליה) ובקרלסרוהה. מ-1923 כיהן כרבה של לינץ, עד האנשלוס. בשנות ה-30 כיהן במקביל גם כרבה של אמשטטן. כתב ספרים בגרמנית על תולדות יהודי לינץ. לאחר האנשלוס היגר ללונדון, שם נפטר ב-1974.

לאחר השואה, יהודים ניצולים רבים הגיעו למחנות העקורים שסביב לינץ. במחנה ווגשייד הוקמה מעין ישיבה ברוח חב"דית, שכללה ארבעה תלמידים, שאותם לימד הרב לייב איידלמן.

בית עלמין

בלינץ נמצאה מצבה יהודית שעליה נכתבה שנת הפטירה ה'צ"ו (1335/1336).

לאחר חידוש הקהילה, לא היה בית עלמין יהודי בלינץ עד 1863, ונפטרי הקהילה היו נקברים בעיר רוזנברג שבבוהמיה, במרחק של כמאה ועשרים ק"מ מלינץ. בשנה זו, הוקם בית עלמין יהודי בעיר. בית העלמין הופקע על ידי הנאצים, ובסוף 1939 הוחכר להנהלת בית הקברות הנוצרי. כיום מצבו של בית העלמין טוב. תועדו בו 1801 מצבות.

לקריאה נוספת

• ורנה וגנר, Jewish Existences: Ten Biographies from Linz, לינץ, 2013 (באנגלית).
• שלמה שפיצר, קהילות אוסטריה, עמ' 259 - 262.

קישורים חיצוניים

• לינץ באתר "הקהילות היהודיות באוסטריה".
• Linz, Austria באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
• גרוש קהלה בת שמנה מאות שנה, הארץ, 17 ביולי 1938.
• ביוגרפיות של עשרה יהודים מלינץ (מתוך ספרה של ורנה וגנר "Jewish Existences") באתר עיריית לינץ (באנגלית).

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32091719קהילת יהודי לינץ