קהילת יהודי זלצבורג
בעיר זלצבורג (בגרמנית: Salzburg; בבווארית: Soizburg), בירת מדינת זלצבורג באוסטריה, קיימת קהילה יהודית מהגדולות באוסטריה, שראשיתה מימי הביניים.
תולדות הקהילה
בימי הביניים
.jpg)
יישוב יהודי ראשוני בלזצבורג התקיים כנראה משנת 803, כאשר הגיעו יהודים בפמלייתו של קרל הגדול. בשנת 1349 הגיעו לזלצבורג גלי האנטישמיות בימי המוות השחור, ונערכו פרעות ביהודי העיר. למעלה מ-120 יהודים נרצחו. רבים נמלטו לקהילת רגנסבורג שהושיטה יד לעזרת הפליטים. היהודים שבו לזצלבורג ב-1352. ב-1370 ישנה כבר עדות לקיומו של בית כנסת. היהודים התגוררו ברובע היהודים (גר'), ועסקו בעיקר בהלוואה בריבית.
בראשית המאה ה-15 נדרשו יהודי העיר על ידי איש-דת נוצרי מקומי לספק לו מזוזה שתעניק לו שמירה והגנה. יהודי העיר פנו אל המהרי"ל, שהורה להם לא להיעתר לבקשה, משום חשש לבזיון המזוזה[1]. ב-1404 הואשמו כל יהודי העיר, מעל 70 במספר, בחילול לחם הקודש, ורובם הועלו על המוקד. יהודים חזרו להתגורר בזלצבורג ב-1409, ומתקופה זו ואילך החלה יציאת היהודים מהרובע היהודי. ב-1478, בעקבות עלילת הדם בפסאו, נשקפה סכנה גם ליהודי זלצבורג, אך הם ניצלו אודות להתערבותו של הקיסר פרידריך השלישי. לקהילה הימי-ביניימית היו בית כנסת, מקווה טהרה ובית עלמין.
ב-1498 גורשו יהודי זלצבורג, והעיר הייתה ריקה מיהודים משך כ-400.
הקהילה המחודשת בעת החדשה
ניסיונות ספורדיים לחידוש היישוב היהודי בזלצבורג נעשו במהלך המאות ה-18 וה-19. החוק האוסר על יהודים להתגורר בעיר בוטל סופית רק ב-1867, והיהודי הראשון שקיבל היתר רשמי לגור בעיר לאחר 400 שנה היה סוחר העתיקות ההונגרי אלברט פולאק בשנת 1872. ב-1893 הוקמה חברה קדישא. הקהילה שהתגבשה בעיר הייתה מסונפת לקהילת יהודי לינץ. היהודים ניסו לכונן קהילה עצמאית, אך נסיונותיהם נדחו פעם אחר פעם על ידי השלטונות. רק בשנת 1911 ניתן אישור ממשלתי להקמת קהילה עצמאית בזלצבורג, ונתמנה רב מקומי (ראו להלן).
יהודי זלצבורג התפרנסו ברובם ממסחר ועסקים. שני מפעלים באזור, אחד לייצור גפרורים ואחד לייצור זכוכית, היו בבעלות יהודית. בעיר פעלה תנועת נועער יהודית מקומית, "התקווה", שנוסדה על ידי הרב המקומי אדולף אלטמן. כמו כן, היו בעיר סניף של ויצו ושל המוסדות הציוניים.
מספר חיילים יהודים בני זלצבורג זכו לאותות הצטיינות מצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית במהלך מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הגיעו לעיר ולסביבותיה כ-2000 פליטים יהודים מגליציה ובוקובינה. ב-1930 נוסדה בזלצבורג "התאחדות יהודי אוסטריה" שנועדה לקדם את השתלבות היהודים בחברה הכללית, וב-1936 נוסדה "התאחדות לוחמי החזית היהודים".
אנטישמיות
עד שנת 1785 התנוסס על בניין העירייה תבליט של חזירת יהודים. ב-1899 ניצתה עלילת דם נוספת בזלצבורג, אך היא לא הגיעה לכדי פגיעה פיזית ביהודים. רוב האגודות והמועדונים בעיר היו סגורים בפני יהודים. בבתי הקפה הוקצו מקומות נפרדים ליהודים. כשהופיעו אמנים יהודים בפסטיבל זלצבורג, הופנו כלפיהם גילויי אנטישמיות כמעט מדי שנה.
האנטישמיות התגברה בעקבות הגעתם של פליטים יהודים מזרח-אירופאים לאחר מלחמת העולם הראשונה. ברחבי אוסטריה החלה לתפוס תאוצה "הליגה האנטישמית" (אנ'), והמשבר הכלכלי העולמי בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 החריף את שנאת היהודים עוד יותר.
שיאה של האנטישמיות הגיע לאחר סיפוחה של אוסטריה לגרמניה הנאצית ב-1938, שהוביל בהמשך לשואת יהודי אוסטריה (ראו להלן).
בשואה
ב-12 במרץ 1938 התבצע ה"אנשלוס" - סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי. שבוע לאחר מכן, ב-19 במרץ, הוקמו סניפים של הגסטפו בערי השדה האוסטריות, ובכללן בזלצבורג, על ידי פרנץ יוזף הובר. מרבית הגברים היהודים נעצרו והועברו לדכאו או לבוכנוואלד. בליל הבדולח שאירע בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 (ט"ז בחשוון ה'תרצ"ט) ניזוקו קשות בית הכנסת, בית העלמין, חנויות של יהודים ודירות מגורים. כולם הופקעו בידי הגסטפו, ונאצים שוכנו בהן. טירת פרילאו (אנ') הופקעה מידי משפחת פון הופמנסתאל וכך גם ארמון לאופולדסקרון (אנ') שהופקע מידי היהודי מקס ריינהרדט, שהועבר לידיה של המרגלת הנאצית שטפני פון הוהנלוהה שהפכה אותו לבית הארחה לבכירי הנאצים[2]. ידוע מקרה של בכירים נאצים מגרמניה ומאוסטריה שנאבקו ביניהם על השליטה בעסק גדול ורווחי של יהודי. היהודים אולצו לעזוב את העיר, וב-12 בנובמבר 1938 הוכרזה זלצבורג כיודנריין ("נקייה מיהודים"), על אף שנותרו בה עובדי כפייה יהודים. ידוע לפחות על משפחה יהודית אחת מזלצבורג שהוסתרה על ידי הכומר הקתולי בלתזר לינסינגר, שוהכר כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם[3].
מעל 200 מיהודי זלצבורג נספו, אך רובם הספיקו להימלט בזמן וחייהם ניצלו.
במהלך המלחמה הוקם בעיר האליין הסמוכה לזלצבורג מחנה ריכוז שהיה מסונף למחנה דכאו.
לאחר המלחמה
לאחר השואה הוקמו בסמוך לעיר מחנות עקורים. אחד המחנות נקרא מחנה וולש, והשני, האליין, נקרא על ידי היהודים "בית ישראל". גבעת עבודה.
חיילי הבריגדה היהודית פעלו להעביר את העקורים היהודים, שלא רצו לשוב לארצות מוצאם, לאיטליה, משם העפילו לארץ ישראל. האזור הפך לתחנת מעבר מרכזית של הבריגדה עבור פליטים יהודיים שרצו לעבור את הגבול לאיטליה או לגרמניה בדרכם לארץ ישראל דרך מעבר קרימלר טאורן (גר') בהרי האלפים, במסגרת תנועת הבריחה[4]. מפקד הבריחה באזור זלצבורג היה אבא גפן.
בתום המלחמה הוקם בסביבות זלצבורג מחנה "גלזנבך" (גר'), שהיה מחנה מעצר לנאצים ולפושעי מלחמה, שבו נכלאו כ-20,000 פושעים. המחנה פעל עד שנת 1947.
גם בעיר עצמה התרכזו פליטים יהודים רבים, רובם היו בדרכם לארצות הברית או ארץ ישראל. בינם לבין התושבים הנוצרים נוצרה מתיחות. מעטים מביניהם, וגם מעטים מבני הקהילה המקוריים, נשארו להתגורר בזלצבורג. רק חלק מהרכוש היהודי שנלקח במלחמה הוחזר, וגם הוא בתנאים גרועים ליהודים בדרך-כלל.
ייסוד הקהילה מחדש
בשנת 1953 נוסדה מחדש באופן רשמי הקהילה היהודית בזלצבורג. ב-1959 נחנך מחדש מקווה הטהרה, וב-1968 נחנך שוב בית הכנסת.
ב-2007 הוקמה בחצר בית-הכנסת אנדרטה לזכר החורבן בליל-הבדולח. בשנת 2012 הוקמה אנדרטת זיכרון ליהודי זלצבורג. כמו כן, שובצו בעיר (כמו בערים נוספות באוסטריה) אבני נגף לזכרו הקרבנות.
נשיאי הקהילה
- רודולף לוי - נשיא הקהילה מ-1920.
- אוטו לוי - בנו של רודולף לוי. כיהן מ-1935 עד האנשלוס.
- מרקו פיינגולד - משנת 1977 ועד לפטירתו ב-2019.
- חנה פיינגולד - אלמנתו של מרקו פיינגולד. נושאת בתפקיד מאז מותו ב-2019[5].
דמוגרפיה
| שנה | מספר חברי הקהילה |
|---|---|
| 1869 | 42[6] |
| 1890 | 157 |
| 1901 | 200 |
| 1910 | 285 |
| 1932 | 240 |
| 1934 | 239 |
| 1938 | 232 |
| 2011 | מעל 100 |
חיי הדת
בית כנסת
בימי הביניים התקיים בית כנסת במרכז העיר.
בית הכנסת בזלצבורג (גר') הוקם ביוזמתו ובסיועו הכספי של התעשיין איגנץ גלאזר, שייסד מפעל זכוכית גדול בכפר בירמוז, שהקהילה היהודית בו הייתה מסונפת לקהילת זלצבורג. בית הכנסת נחנך בספטמבר 1901, סמוך לראש השנה ה'תרס"ב.
בית הכנסת חולל וניזוק קשות בליל הבדולח. הקהילה אולצה למכרו למשטרה תמורת 20,000 רייכסמארק, שלא שולמו מעולם.
לאחר המלחמה, מעט היהודים שהחליטו להשתקע בזלצבורג (מעטים מבני הקהילה המקורית שאליהם הצטרפו פליטים יהודים ממזרח אירופה), החלו לשקם את בית הכנסת. בעזרת תרומות של יהודים, נבנה בית הכנסת מחדש, ונחנך בשנת 1968. המבנה, בן קומה אחת, ניצב בתוך מתחום מגודר בשולי הדרך, ולו חלונות מקושתים. בבית הכנסת 128 מקומות לגברים ולנשים, בהפרדה. בחצר בית הכנסת ישנו מקווה, ובחג הסוכות נבנית בה סוכה.
בשנת 2001 צוינו 100 שנים לבית הכנסת, בנוכחותו של נשיא אוסטריה תומאס קלסטיל.
רבנות
בשנת 1400 חי במקום רב בשם יהודה שחיבר ספר על הלכות שחיטה ובדיקה.
- הרב משה באך, כיהן כרב בפועל בזלצבורג בשנים 1897–1898, ובה נפטר.
- הרב ד"ר יעקב דרובינסקי שימש כממלא מקום רב בלזצבורג מ-1898 עד 1899. כיהן כרב בקהילות נוספות באוסטריה, ובסוף ימיו בווינה.
- הרב ד"ר יוהנס קרנגל כיהן כרב בזלצבורג בין 1901 ל-1903.
- הרב וילהלם פולאק, כיהן מ-1903 עד 1907 אז עבר לבוהמיה.
- משנת 1907 כיהן כרבה של זלצבורג הרב ד"ר אברהם (אדולף) אלטמן (גר'). חניך ישיבות סלובקיה, חבר המזרחי. חיבר ספר על תולדות יהודי זלצבורג. כיהן בשתי תקופות כהונה: עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה, 1914, והשנייה מסיום המלחמה ב-1917 ועד 1920. בשנות המלחמה כיהן כרב צבאי בצבא האוסטרו-הונגרי. לאחר מכן כיהן כרב במראנו ובטריר. נספה בשואה. בנו היה הרב אלכסנדר אלטמן.
- הרב ד"ר יוליוס אוגאפפל - כיהן לתקופה קצרה בשנת 1914. נספה בשואה.
- הרב ד"ר פליקס אבר - כיהן בין 1922 ל-1924. עבר לכהן כרב בברמן ולאחר מכן בארצות הברית.
- הרב ד"ר דוד שמואל מרגליות - כיהן מ-1924 ועד האנשלוס ב-1938. לפני כן הי רב בטכאו. גורש לדכאו וניצל, והיגר לאנגליה[7].
לאחר השואה, כיהנו כרבנים של הפליטים היהודיים הרב יצחק שטרנהל, הרב שלמה זלמן ברוין, בעל "שערים המצוינים בהלכה" והרב יחזקאל פינטר. שלושתם היגרו לאחר מכן לארצות הברית, וכיהנו כרבנים בבולטימור, בפלטבוש ובבורו פארק, בהתאמה. הרב אפרים אשרי, מנהיגו הרוחני של גטו קובנה, ייסד ישיבה על ידי זלצבורג לאחר השואה.
כיום פועל בזלצבורג בית חב"ד בראשות הרב דוד נוסבאום. הרב נוסבאום הגיע לעיר בשנת 1990 לאור פניית הקהילה לבית חב"ד בווינה בבקשת עזרה במציאת רב, ולאחר ברכת הרבי מלובביץ'[8].
הרב שלמה במברגר מזנהיים כיהן לתקופת מה כמורה בזלצבורג.
בית עלמין
בימי הביניים, היה ליהודי זלצבורג בית עלמין באזור שנקרא כיום מולן (גר'). לאחר גירוש היהודים הלך בית הקברות ונזנח, ובשנת 1654 הוקם עליו מצפה כוכבים של אוניברסיטת זלצבורג. מצפה הכוכבים ננטש, ועד שנת 1800 הוא כבר לא היה קיים. במקום נמצאת כיום טירת מונכשטיין (גר').
בית העלמין היהודי בזלצבורג (גר') הוקם בפרבר אייגן בשנת 1893. שנות מלחמת העולם הראשונה וגל הפליטים היהודים שהיא הביאה לזלצבורג, הביא לתפוסה כמעט מלאה של בית הקברות.
לאחר האנשלוס הוחרם בית הקברות, על כ-100 המצבות שבו, על ידי הנאצים. בשנת 1940 נמכר לנוצרייה מקומית, והוא שימש כשטח מרעה לפרותיה, ששוכנו בבית ההלוויות. היא מכרה את רוב המצבות.
השטח הושב ליהודים לאחר הכיבוש האמריקני, והקהילה המקומית שיקמה את בית העלמין, שפתוח כיום למבקרים. ב-1993 הקימה עיריית זלצבורג אנדרטה ובה שמות היהודים שמצבותיהם נהרסו בין 1938 ל-1946. כמו כן, הוצב לוח זיכרון ובו שמותהמשפחה של כ-80 תינוקות שנולדו מתים במחנות העקורים בסביבות זלצבורג לאחר מלחמת העולם השנייה.
בין הנקברים התעשיין איגנץ גלאזר (אנ'), מייסד מפעל הזכוכית הגדול בכפר בירמוז (אנ') הסמוך לזלצבורג.
יהודים ופסטיבל זלצבורג
פסטיבל זלצבורג הוא פסטיבל מוזיקלי שהוקם בשנת 1920 על ידי שלושה אנשי תיאטרון, מתוכם שניים היו ממוצא יהודי: מקס ריינהרדט והוגו פון הופמנסתאל, בעקבות היותה של זצבורג עיר הולדתו של המלחין וולפגנג אמדאוס מוצרט.
יהודים הופיעו במופעי הפסטיבל, ומפעם לפעם חוו תקריות אנטישמיות. לאחר האנשלוס, סירב המנצח האיטלקי ארטורו טוסקניני, שניצח במופעים בפסטיבל משנת 1934, להמשיך ולנצח, כאות מחאה כנגד המשטר הנאצי. וילהלם פורטוונגלר הסכים למלא את מקומו בתנאי שהזמר היהודי ולטר גרוסמן ישמש מחליף. לבסוף גרוסמן הוםיע, לאחר שהזמר המקורי חלה ולא יכול היה להשתתף. יהודים אחרים שהשתתפו בעבר בפסטיבל, כמו גאורג שולטי, לא יכלו להשתתף בפסטיבל בכל התקופה הנאצית, וכך גם יצירות שנחשבו "יהודיות" כמו המחזה "כלאדם" (Jedermann) שעיבד פון הופמנסתאל.
כמו כן, יהודים רבים באו לזלצבורג כדי לצפות בפסטיבל. נודעים במיוחד זכרונותיהם של המשוררים לאה גולדברג[9] ואברהם בן יצחק[10] מהפסטיבל.
יהודים ידועים מזלצבורג
- שטפן צוויג - חי בזלצבורג מתום מלחמת העולם הראשונה ועד לאנשלוס, אז נמלט ללונדון.
- ז'אן אמרי - בן לאב יהודי, לאחר שניצל מאושוויץ התגורר בזלצבורג עד להתאבדותו ב-1978.
- בנימין זאב הרצל התגורר בזלצבורג בזמן שהתמחה במשפטים.
- מקס ריינהרדט - במאי תיאטרון, ממייסדי פסטיבל זלצבורג.
- הוגו פון הופמנסתאל (ממוצא יהודי) - ממייסדי פסטיבל זלצבורג.
לקריאה נוספת
- שלמה שפיצר, קהילות אוסטריה, מכון ירושלים, ה'תשע"ז, עמ' 274 - 278.
- היינץ דופש (גר'), דניאלה אלמאואר, פליסטיס היימן-ילינק (גר') ואלברט ליכטבלאו (גר'), Juden in Salzburg, זלצבורג 2002 (באנגלית ובגרמנית).
- הרב אברהם (אדולף) אלטמן, Geschichte der Juden in Stadt und Land Salzburg von den frühesten Zeiten bis auf die Gegenwart, ברלין, כרך א 1913, כרך ב' 1930. (בגרמנית).
- דניאלה אלמאואר, הלגה אמבאכר ואלברט ליכטבלאו, Geduldet, geschmäht und vertrieben – Salzburger Juden erzählen, זלצבורג-וינה, 1998.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קהילת יהודי זלצבורג
- קהילת יהודי זאלצבורג, מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות
- זלצבורג, הקהילות היהודיות באוסטריה.
- ראיון עם מרקו פיינגולד, נשיא הקהילה היהודית בזלצבורג צייטונג, 25 באוגוסט 2014.
- Judentum (יהדות), באתר "זלצבורגוויקי" (בגרמנית).
- Israelitische Kultusgemeinde Salzburg באתר "זלצבורגויקי" (בגרמנית).
- ערך על הספר "Juden in Salzburg" באתר זלצבורגוויקי (בגרמנית).
הערות שוליים
- ^ משה גידמן, Geschichte des Erziehungswesens und der Kultur der Abendländischen Juden חלק ג' עמ' 154.
- ^ שני הארמונות הוחזרו לידי יורשיהם החוקיים לאחר המלחמה
- ^ לינסינגר בלשצאר, במאגר חסידי אומות העולם של יד ושם.
- ^ יהודה סלוצקי, קיצור תולדות ההגנה עמ' 401 - 404.
- ^ חנה פיינגולד, אתר זלצבורגויקי (בגרמנית).
- ^ כולל יהודים בכפרים ובעיירות הסובבים את העיר
- ^ דוד מרגוליס, אתר "זלצבורגויקי" (בגרמנית).
- ^ הרב זושא וואלף (עורך), אדמו"רי חב"ד ויהדות אוסטריה', ה'תשע"ד, עמ' 340.
- ^ פורסמו ב"טורים" שנה א גליון ד, 14 ביולי 1933, עמ' 12, ולאחר מכן נכללו בספר "יומן ספרותי: מבחר רשימות עיתונות", כרך א', עמ' 51 - 53.
- ^ הובאו על ידי לאה גולדברג ב"פגישה עם משורר", עמ' 41 -42.
