אבן נגף
שְטוֹלְפֶּרשְטַיין, או אבן נגף (בגרמנית: Stolperstein, ברבים שטוֹלפּרשטיינֶה), הוא שמו של פרויקט הנצחה מתמשך בערים שונות באירופה, שיצר האמן גונטר דמניג. "אבני הנגף" של דמניג שקועות במדרכות בערים שונות במטרה להזכיר לעוברים ושבים את קרבנות הנאציזם. נכון לסוף שנת 2018 הונחו מעל ל-70,000 אבני נגף בערים רבות ברחבי אירופה.[1]
תהליך היצירה
ארגונים שונים, בתי ספר ובני משפחותיהם של הקרבנות מחפשים מידע על הנספים בארכיונים שונים, בין השאר במרכז המידע של יד ושם בירושלים. לאחר איסוף המידע הדרוש, מכין דמניג קוביית בטון בגודל 10X10 סנטימטר, ומחבר אליה לוחית פליז, עליה נחרטים הפרטים הבאים: הכותרת "כאן גר..." או "כאן חי...", שם הנספה, שנת הלידה ומה עלה בגורלו - על פי רוב תאריך המוות או המשלוח למחנה. לאחר מכן משולבת האבן במדרכה, ממש בפתח הבית בו התגורר הנספה.
הפרויקט ממומן מתרומות של גורמים עסקיים ופרטיים, וכן מהתרמות בבתי ספר, איגודים מקצועיים וכדומה. מחירה של כל אבן 95 אירו.
האבנים הראשונות
לאחר הבשלת הרעיון בשנים 1992–1993, הונחו אבני-הנגף הראשונות בכנסיית האנטוניטים בקלן, בעידודו של הכומר באותם ימים. ב-1995 הניח דמניג באופן נסיוני (ומבלי לקבל רשות) את האבנים הראשונות ברחובות קלן, ומאוחר יותר באותה השנה גם בקרויצברג, שכונה בברלין. ב-1996 הוא הניח 55 אבנים בברלין במסגרת פרויקט "אמנים מחפשים את אושוויץ". ב-1997 הונחו שתי האבנים הראשונות בעיירה סט. גאורגן, ליד זלצבורג. כעבור ארבע שנים, לאחר שהוסרו המכשולים הביורוקרטיים, הוא קיבל רשות להניח עוד 600 אבני-נגף בקלן.
התפתחות הפרויקט
נכון לינואר 2017 הניח דמניג מעל 60,000 אבנים בכ-610 יישובים בגרמניה, באוסטריה, באיטליה, בהולנד, הונגריה, אוקראינה, מקדוניה, צ'כיה ובלגיה. ברוב המקרים קבוצות מתנדבים מן הקהילה עוסקות במחקר ובאיסוף המידע, ואבנים מציינות קרבנות הנאצים מקהילות שונות (צוענים, אנשים שהומתו במסגרת תוכנית האותנסיה הנאצית, אסירים פוליטיים, חסרי בית ועוד). הנחת אבני-נגף שתוכננה להתקיים בפולין ב-1 בספטמבר 2006 בוטלה, כיוון שבוטלה ההרשאה לכך. בסוף חודש אפריל 2007 הניח דמניג את שלוש האבנים הראשונות בבודפשט, בירת הונגריה.
-
מקבץ של חמש אבני-נגף בבראונשווייג. האבן התחתונה מימין מייצגת בת משפחה ששרדה. -
שתי אבנים בבודפשט, בירת הונגריה -
-
-
אבן נגף ליד ביתם המשותף של מרתה ומקס ליברמן מטרים ספורים משער ברנדנבורג בברלין
.jpg)
.jpg)
ב-13 במאי 2009 הונחו לראשונה בבריסל, בירת בלגיה, שתי אבנים בנוכחות נכבדי העיר, קהל, חברי הקהילה היהודית, ילדי בית-הספר ומשפחת הנספים.
ביקורת
כמה ערים סירבו לאפשר הנחת שטולפרשטיינה מסיבות פוליטיות. בערים אחרות, בהן מינכן, התקבל האישור רק לאחר דיונים ארוכים. בעיר קרפלד טענו העירייה והקהילה היהודית שאין זה יאה ששמות הקרבנות יהיו למרמס רגל. בסופו של דבר הוחלט על פשרה, לפיה יונחו אבני נגף רק אם בעל הבית וקרובי הנספים מסכימים על כך. היו בעלי בתים שהתנגדו להנחת שטולפרשטיינה לפני בתיהם, מחשש שהתזכורת היומיומית לשואה תפגע בערך הנכס. במקרה אחד בקלן הרחיקו אבן נגף מפתח הבית לקצה המדרכה. באנטוורפן נאסר על הנחת שטולפרשטיינה,[2] ולאחר מאבק ממושך התקבלה הסכמת העירייה. ב-5 במרץ 2019 הונחו 26 אבנים כאלו בנוכחות גונטר דמניג.[3]
ראו גם
לקריאה נוספת
- גבריאל אלכסנדר, כך נפרדתי מסבא גרהרד, יקינתון, 238, ארגון יוצאי מרכז אירופה, פברואר 2010 אדר תש"ע, עמ' י-יב.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- אתר הפרויקט
- גיל ירון, האבנים הקטנות ששומרות על הזיכרון, באתר ynet, 26 בינואר 2007
- אבנר שפירא, עכבר העיר אונליין, על מה מעידה האבן, באתר הארץ, 08 בדצמבר 2008
- אבני מכשול יזכירו לגרמנים את רציחת החסיד, באתר COL
אסתר זנדברג, מי אמר שבברלין אין זהב על הרצפה?, באתר הארץ, 17 באוקטובר 2013- עופר אדרת, מינכן תשקול הצבת "אבני נגף" לזיכרון קרבנות הנאצים, באתר הארץ, 5 בינואר 2014
הערות שוליים
26043851אבן נגף