אבא גפן
 | |
| לידה |
31 במאי 1922 מריאמפולה, ליטא |
|---|---|
| פטירה | 6 בספטמבר 2015 (בגיל 93) |
| שם לידה | אבא ויינשטיין |
| לאום | ישראלי |
| עיסוק | דיפלומט |
אַבָּא גֶּפֶן (31 במאי 1922 – 6 בספטמבר 2015) היה דיפלומט ישראלי שכיהן בשירות החוץ מעל 35 שנה, באיטליה, פרו, ארגנטינה, קנדה וכשגריר ישראל ברומניה. בתקופת השואה עסק בפעילות הצלה וכתב יומן אישי בעל ערך היסטורי שהופיע בשש שפות.
ביוגרפיה
ראשית חייו
אבא גפן נולד בשם אַבָּא וַיְנְשְׁטֵין ב-1922 במריאמפולה שבליטא, בנם הבכור של מאיר ויינשטיין, בעל חנות בדים, ורוחמה לבית רובינשטיין. היו לו שלושה אחים, ומשפחתו התגוררה בעיירה סימנה (Simnas). הוא למד בגימנסיון העברי במריאמפולה, ולאחר סיום לימודיו התיכוניים החל ללמוד הנדסה אזרחית באוניברסיטה בקובנה.
כשנכנסו הגרמנים לקובנה ביוני 1941, היה גפן בחופשה מהלימודים. הוא הלך ברגל לסימנה להצטרף למשפחתו. באוגוסט באותה שנה התחילו הגרמנים באקציות. באקציה הראשונה נלקחו אביו, מאיר, ואחיו, בנימין, לעיר המחוז אליטא (ליטאית: Alytus), שם נרצחו. ב-12 בספטמבר 1941 רצחו הגרמנים את מרבית יהודי העיירה, כולל את אמו של גפן ואחיו הצעיר, יהודה, בן ה-11. גפן ואחיו יוסף, בן ה-15, ברחו לכפרים והתחבאו כשלוש שנים בין בתי האיכרים. במהלך שנים אלו עזר גפן ל-12 יהודים שברחו מגטו קובנה לשרוד, על ידי כך שמצא בשבילם מקומות מסתור וסיפק להם אוכל. מתוך היהודים שלהם סייע, אחת נתפסה והשאר ניצלו. גפן נדד בין בתי האיכרים בבקשו אוכל ומקומות מסתור זמניים ליהודים להם סייע. גפן ניהל יומן בעברית עם רישום מדויק של הסיוע שקיבל מכל אחד מאיכרי הסביבה, ואלו הוכרזו לימים על ידי יד ושם כחסידי אומות העולם[1][2]. היומן המקורי שוחזר ב"יד-ושם", ועותק שלו נמצא במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון. היומן פורסם בשש שפות.
ב-29 ביולי 1944 שוחררו גפן ואחיו על ידי חיילים סובייטים.
תנועת הבריחה
לאחר המלחמה נשאר גפן בליטא כשנה והצטרף לשירותי הבטחון הסובייטיים (NKVD) כדי לנקום במשתפי הפעולה הליטאים. היו לו רשימות של האיכרים בסביבה שרדפו או רצחו יהודים, ובמהלך השנה הוא גרם לתפיסתם ולהגלייתם לסיביר. לאחר שהצטברו תלונות מצד הליטאים, השלטונות הסובייטיים התכוונו לעוצרו. רופא יהודי, רב-סרן ב-NKVD, הזהיר את גפן, והוא ואחיו ברחו מליטא והגיעו באמצעות תנועת הבריחה לאוסטריה.
גפן הצטרף באוסטריה לתנועת הבריחה ושימש מפקד פעילות הבריחה בזלצבורג במשך שנתיים. בתקופה זו עברו דרך העיר כ-120,000 פליטים יהודים. פעילות "הבריחה" בזלצבורג הייתה לקבל את משלוחי הפליטים היהודים שהגיעו מארצות מזרח אירופה ולשלוח אותם הלאה. בפני הפליטים שהגיעו לזלצבורג עמדו שלוש אפשרויות: להישאר באחד ממחנות הפליטים באזורי הכיבוש באוסטריה, לעבור לאזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, שם היו תנאים כלכליים טובים אבל סיכויים קלושים לעלייה לארץ ישראל, או להמשיך לאיטליה, שם היו תנאים כלכליים גרועים, אבל סיכויים להמשיך לארץ ישראל.
בפעילותו העיקרית של גפן בזלצבורג הוא נעזר בקשרים שיצר עם שלטונות הצבא האמריקני. הוא הגיע איתם לשיתוף פעולה הדוק עד כדי כך שהם הפכו את "הבריחה" בזלצבורג, שהייתה ארגון בלתי חוקי, למוסד בעל מעמד רשמי. גפן קיבל מהצבא תעודה שהוא יושב-ראש "ועד העזרה לפליטים יהודים" (CAJR – Committee for Assistance to Jewish Refugees), אשר פועל במסגרת הצבא האמריקני. בתעודה שקיבל גפן הופיע תצלום שלו במדי צבא, והייתה לכך חשיבות עצומה. הדבר היווה עבורו ועבור פעילי "בריחה" אחרים אישור ללבישת מדים.
כמו כן, הצבא העמיד לרשותו בניין מיוחד, שממנו נוהלה עבודת הפיקוח של "הבריחה" על מחנות הפליטים באזור הכיבוש האמריקני, ובדירתו הפרטית התקין הצבא קו טלפון צבאי, שאפשר קשר ישיר עם גרמניה ועם כל נקודה אחרת של "הבריחה" באירופה שבה חנה הצבא האמריקני. הדבר היה חשוב במיוחד עבור עבודת "הבריחה", כי באותה עת היה הקשר הטלפוני מחוץ לאוסטריה בכי רע. בין הפליטים שעברו דרך זלצבורג הייתה גם פרידה לבית שמולוביץ. אבא ופרידה הכירו והתחתנו בזלצבורג ב-1947.
בישראל
לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל ב-1947 עלו גפן ורעייתו ארצה בדרכונים מזויפים והשתקעו בחיפה. גפן החל לעבוד בנמל חיפה כפקיד מטענים.
בשנת 1950 פנה אליו מי שהיה מפקדו בתנועת "הבריחה", אשר בן נתן, שהיה ראש המודיעין באירופה, וגייס אותו לשליחות ברומא מטעם המוסד. גפן שהה באיטליה ארבע שנים, מהן שנתיים כיהן בראש המוסד באיטליה. במסגרת תפקידו בתקופה זו היה מעורב בחשיפתו ובהחזרתו ארצה של הסוכן הכפול טד קרוס. תוך כדי עבודתו ברומא למד גפן באוניברסיטה, והוענק לו התואר דוקטור על עבודת המחקר: "מדינת ישראל ומגילת העצמאות שלה".
ב-1954 חזר מהשליחות באיטליה ועבר לעבוד במשרד החוץ בירושלים. בין השנים 1956–1958 שירת כמזכיר ראשון בשגרירות ישראל בלימה בירת פרו. בין השנים 1963–1967 שירת כיועץ מדיני וממלא מקום שגריר בשגרירות ישראל בבואנוס איירס. בין השנים 1967–1971 שירת בטורונטו כקונסול כללי[3]. שליחותו האחרונה בחו"ל הייתה כשגריר ישראל ברומניה בין השנים 1977–1982[4].
בנוסף על תפקידיו בחו"ל, מילא גפן תפקידים מגוונים במשרד החוץ בישראל, בהם סגן מנהל המחלקה לקשרי תרבות החל מאפריל 1960[5], מנהל מחלקת קשרי תרבות ומדע (1972–1977)[6] ויועץ לשר החוץ יצחק שמיר.
גם לאחר שיצא לגמלאות המשיך גפן לעבוד כגמלאי במשרד החוץ, כעורך הכללי של "שנתון המסמכים הרשמיים" של משרד החוץ בשנים 1993–1998. הוא שימש גם יושב ראש איגוד יוצאי ליטא בין השנים 1987–1992[7]
הוא התגורר עם רעייתו בירושלים ונולדו להם שלושה ילדים.
פעילות פוליטית
גפן היה חבר מפלגת העבודה הישראלית, ובינואר 1974 הקים את החוג הרעיוני ע"ש דוד בן-גוריון במפלגה וכיהן כיו"ר שלו[8]. היה זה חוג נצי, שביקש להוביל את מפלגת העבודה בדרך שגפן כינה "ממלכתית אקטיביסטית" ולא בדרך היונית, לה קרא גפן "כיתתית תבוסתנית"[9]. גפן קרא בעיתונות להקמת ממשלת אחדות לאומית[10] ויצא נגד החוג הרעיוני לליבון בעיות חברה ומדינה, שקרא להפסקת ההתנחלויות והכרה באש"ף[11]. לקראת הבחירות לכנסת התשיעית ב-1977 תמך גפן בשמעון פרס לראשות הממשלה וראה בו מי שיחדש את תנופת ההתיישבות ביהודה ושומרון[12].
פעילותו של גפן הייתה בניגוד להוראת נציבות שירות המדינה, שקבעה שגפן, כעובד מדינה בכיר, אינו רשאי לעסוק בפעילות פוליטית[13].
לאחר יציאתו לגמלאות הקים תנועה פוליטית, מפלגת הגמלאים[14], והתמודד בבחירות לכנסת השתים עשרה ב-1988 ובבחירות לכנסת השלוש עשרה ב-1992 אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
ספרים שפרסם
במהלך השנים פרסם גפן מספר ספרים, הן בנושאים היסטוריים והן בנושאים פוליטיים.
- פורצי המחסומים - תיאור של פעילות הבריחה באוסטריה אחרי מלחמת העולם השנייה (1961)
- Unholy Alliance - העם היהודי מול כוחות האנטישמיות (1973)
- ההכרעה בלתי נמנעת - יונים ונצים במדינת ישראל (1976)[15]
- נעורים במסתור - יומנו של אבא גפן בתקופת השואה - 1941-1944 - (1977). הספר תורגם ל-5 שפות: אנגלית, צרפתית, גרמנית, ספרדית ופורטוגזית.
- אשנב למסך הברזל - תיאור שליחותו של אבא גפן כשגריר ישראל ברומניה בתקופת צ'אושסקו (1985)
- חי יותר מדי - רומן - סיפור חייו של גמלאי (1990)
- חשבון נפש - בדרך למדינה פלסטנאית - סיפור מאבקה של מדינת ישראל לאורך השנים (1999). הספר יצא בתרגום לאנגלית בשנת 2001, בשם Israel at a Crossroads
לקריאה נוספת
- אפרים דקל, בנתיבי הבריחה, הוצאת מערכות 1958, עמ' 157-166
- אלבום הבריחה, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1998, עמ' 74-87, 123
- תעודות למדיניות חוץ, ארכיון המדינה, 1960, עמ' 182, 853, 857
- ארכיון ההגנה: תולדות ההגנה, הוצאת עם עובד, 1954-1972, עמ' 1015, 1034, 1038-39, 1050, 1054, 1056, 1061, 1764, 1766-1770
- יהודה באואר, הבריחה, הוצאת מורשת וספריית הפועלים, עמ' 19, 158-171, 253-256, 271, 290, 292, 299
- יגאל לוסין, עמוד האש, הוצאת שיקמונה, 1982, עמ' 413
- אשר בן-נתן, החוצפה לחיות, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 2002, עמ' 32, 40, 42-45, 88
- אברהם צבי בראון ודב לוין תולדותיה של מחתרת, יד ושם, 1962, עמ' 141 (ובגרסה האנגלית בהוצאת "גפן", 2014, בעמ' 142)
- יהדות ליטא, איגוד יוצאי ליטא, 1984, עמ' 321, 425, 477
- דב לוין, פנקס ליטא, יד ושם, 1996, עמ' 426
- דודו דיין, עושים מדינה, משרד הבטחון - ההוצאה לאור, 1991, עמ' 45-47
- שלמה קלס, בדרך לא סלולה, הוצאת מורשת, 1994, עמ' 148, 150, 215, 224, 244-45, 251, 252, 255, 260, 265
- יוסף גוברין, יחסי ישראל-רומניה בשלהי עידן צ'אושסקו, הוצאת מגנס, 2000, עמ' 13, 195
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אבא גפן |
- דב לוין, יולי 1944 – החודש המכריע עבור שרידי יהדות ליטא
- ראיון של לייב קוניוחובסקי עם אבא גפן (ביידיש) בסיום מלחמת העולם השנייה. עותק מקור ביד ושם -[1]
הערות שוליים
- ^ Navys, אתר יד ושם
- ^ http://db.yadvashem.org/righteous/facebookFamily.html?language=en&itemId=4013859
- ^ ג. רפאל יתמנה מנכ"ל משרד החוץ, מעריב, 7 באוגוסט 1967
- ^ אבא גפן שגריר ברומניה, דבר, 14 בדצמבר 1977
- ^ מינויים במשרד החוץ, דבר, 15 באפריל 1960
- ^ מינויים חדשים במשרד החוץ, מעריב, 28 בינואר 1972
- ^ http://www.lithuanianjews.org.il/htmls/article.aspx?C2004=770&BSP=765
- ^ חוג ע"ש בן גוריון מתארגן, דבר, 16 בינואר 1974
- ^ אבא גפן, ההכרעה היא בלתי נמנעת, מעריב, 6 ביוני 1974
להחזיר העבודה לממלכתיות ואקטיביזם, דבר, 17 בינואר 1983 - ^ אבא גפן, דרושה הכרעה ברורה בעבודה, דבר, 19 בספטמבר 1974
- ^ אבא גפן, לפרק את החבילה, דבר, 9 ביולי 1974
- ^ חוג ב"ג בירושלים בעד פרס, דבר, 24 בינואר 1977
- ^ מ. ורטהיימר, נציב המדינה אוסר פעילות מפלגתית על ד"ר אבא גפן, מעריב, 11 ביוני 1974
- ^ הגימלאים יוצאים למאבק, מעריב, 28 בינואר 1986
אריה בנדר, מרד הגימלאים, מעריב, 23 בפברואר 1986 - ^ יוסף פרידלנדר, ממלכתיות אקטיביסטית, דבר, 13 באפריל 1977
25209970אבא גפן