קדחת חוזרת אנדמית

קדחת חוזרת אנדמית (הידועה בארץ בשם קדחת המערות, ובארצות אחרות בשם קדחת הקרציות או קדחת הרעב), היא מחלת חום שנגרמת על ידי חיידקים בסוג Borrelia במערכת Spirochaete, המועברים על ידי קרציות רכות בסוג Ornithodoros (משפחת Argasidae) במיקומים הגאוגרפיים הבאים: צפון אמריקה (קנדה וחלקים מסוימים במערב ארצות הברית), דרום אמריקה, אפריקה, אסיה והמזרח התיכון (כולל ישראל), ואירופה. יש להבדיל בין מחלה זו למחלה דומה בשם קדחת חוזרת מגפתית, המועברת לאדם באמצעות כיני גוף, שמיקומה הגאוגרפי הוא באפריקה ובדרום אמריקה. בישראל מועברת המחלה על ידי הקרצית Ornithodoros tholozani ועיקר התחלואה נגרמת על ידי החיידקים מהמינים: Borrelia recurrentis ו-Borrelia persica.

רקע

במערות שוררים תנאים מיקרו-אקלימיים המתאימים לקרציות, ובמיוחד בסוג Ornithodoros tholozani, האחראיות בישראל למחלה זו. הן מתחפרות בקרקע המערה או מסתתרות בין סדקיה, ולאחר שהן חשות באמצעות איבר מיוחד (אברון האלר - Haller's organ) שינוי בריכוז הפחמן דו-חמצני, הן יוצאות אל פני השטח, ונטפלות לכל פונדקאי בעל דם חם החודר לתחום מחייתן, כדי להיזון מדמו. לאחר ארוחה של מספר דקות, הן נושרות, מתחפרות בקרקע ומטילות ביצים. קרציות אלו נדבקות בחיידקים ממכרסמים שונים והן מעבירות את החיידקים לאדם במהלך העקיצה, באמצעות הרוק.

תסמינים קליניים

התסמינים הראשונים הם כאבי ראש עזים, כאבי שרירים, צמרמורות, כאבי מפרקים, חום גבוה, פעימות לב מוגברות, בחילות, הקאות ולעיתים אף הזיות.

בהמשך עשויה להופיע פריחה אדומה בפלג הגוף העליון ובגפיים. עוד עשויים להתפתח תסמיני צהבת וכבד וטחול מוגדלים. התסמינים עשויים להתקיים בין שלושה עד חמישה ימים ולהיעלם בפתאומיות, ואז לחזור אחרי כשבוע עד עשרה ימים במחזוריות קבועה (בקדחת חוזרת מגפתית, המועברת על ידי כינת הגוף, מתרחשת חזרה אחת בלבד ואילו בקדחת מערות, המועברת על ידי קרציות, עלולות להתרחש עד 10 חזרות של המחלה. מכאן למעשה נובע שמה). לאחר מכן האדם מחלים והגוף מפתח חסינות למחלה. הסיבה להתקפים החוזרים של המחלה, היא יכולת החיידקים לבצע שינוי בחלבון המעטפת שלו במהלך תהליך התרבותו ואי זיהויו על ידי נוגדני הגוף, תהליך שמוביל להתרבות החיידקים עד הגעתם למסה שבה מתרחש התקף נוסף.

חלק מהחולים עלול לפתח סיבוכים, כמו דלקת עיניים, התקפי גנחת הסימפונות והופעת פריחה אדומה בכל הגוף. דלקת עשויה לפגוע אף במוח, חוט השדרה, קשתית העין, הכבד ושריר הלב. לחלק מהסיבוכים יכולה להיות השפעה קבועה, למשל הפרעה קבועה במערכת העצבים המרכזית שתופיע בצורת התכווצויות.

פרוגנוזה

זמן הדגירה של המחלה הוא כשבוע ימים.

לעיתים יש המבלבלים בין מחלה זו למחלות אחרות כמו מלריה ומחלת ליים. המפתח לאבחון המחלה הוא הדפוס של קדחת חוזרת. כמו כן, הימצאותם של חיידקי Borellia בדגימת דם, שנשאבה בזמן של חום גבוה בלבד. יש לציין כי בכ-30% מהמקרים לא ניתן לזהות חיידקים בדגימת הדם.

עד 5% מהלוקים במחלה זו מתים. בדרך כלל מדובר באנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה כמו ילדים קטנים, קשישים ואנשים הסובלים מתת-תזונה.

טיפול ומניעה

הטיפול בזיהום זה נעשה במתן אנטיביוטיקה. תרופות מהסוג טטראציקלין, אריתרומיצין או דוקסיציקלין. בדרך כלל בצורת גלולות אבל במצבים חמורים נהוג להזריקן לוריד.

הטיפול במחלה צריך להעשות בבית חולים בשל חשש לתגובה של רגישות יתר לאנטיביוטיקה.

על פי ד"ר עמוס פרומקין, מנהל המרכז לחקר מערות במחלקה לגאוגרפיה של האוניברסיטה העברית והחברה להגנת הטבע, בראיון לאתר ynet, כדי להימנע מהדבקות במחלה, אין לישון במערות, יש ללבוש בגדים ארוכים לפני הכניסה למערות וזאת בנוסף למריחת חומר דוחה חרקים על האזורים החשופים בגוף; כמו כן אין לשבת, לשכב או לזחול בתוך מערה אלא רק אם מוכרחים, ואת הפסקות המנוחה הארוכות במהלך הטיול יש להשתדל מאד לעשות מחוץ למערה.

על פי עמוס וילמובסקי, אסתר מרוא ומרק עשוש ההמלצות הן לא להיכנס לתחום המערות ללא נעליים גבוהות ובגדים ארוכים. יש לרסס את שולי הבגדים והנעליים בחומר דוחה קרציות, יש לנוע במערה ולא לשבת או לשכב בה. כמו כן יש להימנע משהיה ארוכה במערה, הדרושה לקרציות על מנת לזהות פונדקאי זמין בשטח, וכמובן ששינה בתחומי המערות אסורה לחלוטין.

אפידמיולוגיה

על פי נתוני משרד הבריאות הישראלי, בשנים 1980–2004, נרשמו בקרב האוכלוסייה האזרחית בישראל 197 מקרים, (8 חולים בממוצע לשנה). מספר גדול יותר של חולים נמצא בקרב חיילי צה"ל. על פי סקירת 606 חולים שנסקרו בין השנים 1973–2003, שכיחות המחלה באוכלוסייה האזרחית יורדת במהלך השנים וכיום עומדת על 0.11 חולים לכל 100,000 אנשים, לעומת האוכלוסייה הצבאית שבה שכיחות המחלה קבועה ועומדת על 6.6 חולים לכל 100,000 חיילים.

86% ממקרי ההידבקות בקרב האוכלוסייה האזרחית נרשמו במערות, רק 5% בחורבות, והשאר - במחילות ובגומחות של בעלי חיים. בקרב האוכלוסייה הצבאית רוב מקרי ההדבקות (63%) היו בדרום הארץ.

בישראל, 92% מהנדבקים במחלה הם מטיילים ובני נוער, הנכנסים לתחום מחייתה של הקרצית ואינם נוקטים את צעדי המניעה הנדרשים. רק כ-7.5% הם עובדים מקצועיים העובדים במערות, המודעים לסכנות ונוהגים בהתאם.

בישראל קיימת חובת דיווח למחלקה לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות בכל מקרה של הידבקות.

לקריאה נוספת

• ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 879-880

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קדחת חוזרת אנדמית בוויקישיתוף

• עמוס וילמובסקי, אסתר מרוא ומרק עשוש, קדחת המערות (קדחת חוזרת אנדמית) בישראל, "הרפואה הצבאית" – כרך 3, חוברת מס' 2, מאי 2006, אתר ההסתדרות הרפואית
• ד"ר דרור בר-ניר, על סלילוני Borrelia, קדחת חוזרת, קדחת המערות ומחלת ליים, "גליליאו" גיליון 122, עמ' 87-84, אוקטובר 2008, אתר האוניברסיטה הפתוחה
• גל מרקל, רס"ן איל צימליכמן, סרן רועי מנו, מרטין שיפר-קרביץ ויהודה שינפלד, קדחת חוזרת בחייל חי"ר - לקחים, אתר ההסתדרות הרפואית
• זהירות, קדחת המערות, אתר ynet

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25079614קדחת חוזרת אנדמית