צורבא מרבנן
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
צוּרְבָא[1] מרבנן הוא תואר כבוד תלמודי בארמית לתלמיד חכם צעיר וחריף, להבדיל מתלמיד חכם מבוגר שנקרא 'ההוא מרבנן'[2]. אך יש מפרשים[3] שגם תלמיד חכם זקן נקרא 'צורבא מרבנן'.
כיום משתמשים בתואר זה גם בהשאלה לעברית: 'צורב' או 'תלמיד צורב', אך אין בהכרח הכוונה לשבח, אלא, לעיתים, להיפך[דרושה הבהרה].
אטימולוגיה
הראשונים פירשו את משמעות הכינוי בכמה אופנים, כדלהלן:
- רש"י[2] פירש זאת 'בחור חריף', תוך שהוא מדמה את המילה 'צורבא' לביטוי הארמי 'ביעי דצריבן'[4] (= בעברית: 'ביצים צרובות') שמשמעותו ביצים מבושלות כל צרכן על ידי דגירת התרנגולת, ומכאן בהשאלה לשכלו החריף של הצורב שכבר התבשל כל צרכו. שורש מילה זו נובע מלשון התורה 'צרבת המכוה'[5].
- הערוך[6] פירש זאת מלשון 'חוזק', כמו הביטוי 'אש צורבת' שמשמעותו 'אש חזקה', כלומר, הצורבא מרבנן חזק בתורה[7].
- יש מהגאונים[8] שפירשו כי משמעות הביטוי הוא 'חם', כמו 'צרבת השחין'[9] שפירושו דבר שמתחמם ומחמם, כך הצורבא מרבנן מתחמם מאש התורה[10].
- פירוש נוסף פירשו הגאונים[8] כי משמעות הביטוי הוא 'קשה', ומקורו בשפה הערבית בה קרויות חיטים קשות 'חנטא צריבא'.
- מהר"י מברונא פירש ש'צורבא' הכוונה שנגמרה כל צורתו, כך הצורבא מרבנן נתמלא בתורה ונגמרה צורתו[11].
הנהגות
ה'צורבא מרבנן' מקבל הטבות והעדפות מיוחדות, ומאידך, נדרשת ממנו הנהגה ייחודית.
הטבות
מחמת מעלתו וייחודו של הצורבא מרבנן, הוא מקבל הטבות והעדפות מיוחדות שאינן ניתנות לכל אדם, כדלהלן:
- היו תקופות מסוימות במקומות מסוימים שהצורבא מרבנן היו פטורים ממיסים[12].
- ישנן כמה דרכים כיצד ניתן להוציא כסף מאדם על פי דין תורה, אך אין לייעץ זאת לכל אדם, אביי קורא למשיא עצה זו 'רשע ערום', אבל מותר לייעץ עצות אלו לצורבא מרבנן[13], כדי שיהיה לו כסף ויוכל לעסוק בתורה בנחת[14]. (יש מי שמדייק[15] מהשולחן ערוך[16] שהיתר זה הוא רק כאשר הוא בא להוציא כסף מאביו, שבין כך יירש אותו מאביו.)
- אדם שאיבד חפץ ואחר מצא אותו, המאבד צריך לתת סימן למוצא כדי שיוכל להחזיר לו את האבדה, במקרה שהחפץ הוא חדש ואין לבעליו סימן היכר באבדה פוסק רבי שמעון בן אלעזר שהחפץ שייך למוצא, לעומת כל אדם, הצורבא מרבנן יכול לבוא למוצא ולומר לו אני רואה בטביעת עין שחפץ זה היה שייך לי והמוצא מחזיר לו את האבדה על פי דבריו כיון שאין חשש שהצורבא מרבנן משקר.
- בדרך כלל השוחט צריך להראות לרב את הסכין שלו לפני השחיטה, אך צורבא מרבנן, לדעת רבא, אינו צריך להראות את הסכין שלו ויכול לשחוט לאחר שראה את הסכין בעצמו[17]. לפי זה, השולחן ערוך[18] מתיר לו להורות בביתו בכל הוראת איסור והיתר, אך הרא"ש[19] כתב שההיתר הוא רק בסכין ולא כללי.
- אם יש דרך לעבור על איסור דרבנן בשבת על ידי הערמה[20], לא התירו חכמים לאדם רגיל לעשות זאת כיון שיכול ללמוד מכך להתיר אף איסור דרבנן רגיל ללא הערמה, אך לצורבא מרבנן מותר[21].
דרישות
מימרות אודות צורבא מרבנן
- ”אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח, אורייתא הוא דקא מרתחא ליה, שנאמר[24] "הלוא כה דברי כאש נאם ה'"”[25].
- ”צורבא מרבנן, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה”[29].
- ”אמר רב יוסף, נקיטינן, האי צורבא מרבנן לא מיעני. והא קא חזינן דמיעני?! אם איתא דמיעני, אהדורי אפתחא לא מיהדר”[30].
- רב יוסף אומר שמקובל בידיו שצורבא מרבנן לא יכול להיות עני כיון שהלומד תורה מקבל את שכרו גם בעולם הזה[31] ולכן מוכרח שיהיה לו מזון ופרנסה[32], ואף אם קרה מקרה והצורבא מרבנן נעשה עני הוא לא יגיע למצב שהוא יחזר על הפתחים לבקש נדבות, או מחמת שמובטח לו שלא ידרדר עד לרמת עוני כזאת[33], או מחמת שישמור על כבודו ולא ילך לחזר על הפתחים[34].
- ”אמר רבא, לא משכחת צורבא מרבנן דמורי, אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי - דכתיב "יורו משפטיך ליעקב"[35], יששכר - דכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל"[36]”[37].
- ”אמר רבא דדחיל מרבנן - הוא גופיה הוי צורבא מרבנן, ואי לאו בר הכי הוא - משתמען מיליה כצורבא מרבנן”[38].
- רבא מבטיח שמי שירא מתלמידי חכמים יזכה בזכות זה להיות בעצמו צורבא מרבנן, ואם אינו 'בר הכי', כלומר שאין ביכולתו או באפשרותו להיות כזה, כגון שאינו עוסק בתורה בכלל, יזכה שדבריו יהיו נשמעים כמו שמתקבלים דברי הצורבא מרבנן.
חכמים שכונו בתואר צורבא מרבנן
- מר שמואל[39].
- רב הונא בנו של משה בר עצרי[40].
- אבא בר מרתא (נקרא גם אבא בר מניומי)[41].
- רב הונא בן רבי חיון (ויש אומרים ששמו היה רב הונא ברבי חלוון)[42].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ כך היא ההגייה המקובלת, אך יש מקומות שניקדו: צוּרְבָּא או: צוֹרְבָא.
- ^ 2.0 2.1 רש"י תענית ד. ד"ה צורבא.
- ^ ספר יוחסין סדר אמוראים אות צד"י.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ז' עמוד א'.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק כ"ח, על פי רש"י במסכת ביצה שם (ד"ה דצריבן).
- ^ ערך צרב ב'.
- ^ באופן זה הוא מפרש גם את הביטוי 'ביעי דצריבן', שהביצים נעשו קשות וחזקות.
- ^ 8.0 8.1 תשובות הגאונים שערי תשובה סימן פד.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק כ"ג
- ^ וראה להלן בדברי רבא שלכן הצורבא מרבנן רותח וכועס.
- ^ באופן זה הוא מפרש גם את הביטוי 'ביעי דצריבן' - שהביצים נגמרה צורתן והן מעולות יותר משאר הביצים.
- ^ כך דייק בפרשת מרדכי (שבת קכא: ד"ה הווה) מהמעשה באבא בר מרתא (אבא בר מניומי) שנתפס בגלל חובו לריש גלותא, וכשהוכיח שהוא צורבא מרבנן הורה הריש גלותא לשחררו.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ג עמוד א'.
- ^ רבינו גרשום (שם ד"ה 'וצורבא').
- ^ אוצר חיים ערכין כג. ד"ה לסוף.
- ^ אבן העזר סימן קב סעיף ז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג עמוד א'.
- ^ יורה דעה סימן רמב סעיף יב.
- ^ עירובין פרק ו סימן ב.
- ^ למשל, להיכנס לסירה כדי לישון בה לפני שהיא מפליגה, ולאחר שהיא מפליגה והוא נמצא בצד השני של הנהר הוא הולך לשמור על הפירות שלו. דוגמא נוספת, חבית שנשברה ויוצא ממנה יין, ניתן לקחת שן שום ולסתום את החור אם אומר שכוונתו לשמור על השום שלא יאבד ולא לצורך תיקון החבית.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ט עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ד' עמוד א'
- ^ רש"י (שם ד"ה כיון) ורבינו גרשום (שם), ובאחרונים (קרן אורה (שם ד"ה ואמר), פירוש הר"א (שם ד"ה דכיון), מרומי שדה (שם ד"ה האי)) פירשו פירושים נוספים בדברי רבא.
- ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוק כ"ט
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף ד' עמוד א'
- ^ רש"י (שם ד"ה דאורייתא).
- ^ המאירי (שם ד"ה תלמיד.)
- ^ באחרונים (עין אליהו (שם ד"ה ואמר), בן יהוידע (שם ד"ה האי)) נאמרו פירושים נוספים בזה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"א עמוד ב'
- ^ משנה, מסכת פאה, פרק א', משנה א'
- ^ עין אליהו (שם ד"ה אמר רב יוסף).
- ^ מאירי (שם ד"ה לעולם ישתדל).
- ^ מהרש"א (שם ח"א ד"ה לא).
- ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י'
- ^ ספר דברי הימים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף כ"ו עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"ג עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף כ"ג עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"א עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קל"ט עמוד ב'