פרשת חשבון הדולרים
פרשת חשבון הדולרים היא פרשה שבמסגרתה נחשפה עבירה על הוראות הפיקוח על מטבע בידי ראש הממשלה יצחק רבין ואשתו, לאה רבין, שהובילה לפרישתו של רבין מהמועמדות לראשות הממשלה מטעם המערך השני בשנת 1977.
רקע
בעשורים הראשונים לקיום מדינת ישראל יתרות מטבע חוץ של המדינה היו מצומצמות, ולכן הוטלו הגבלות חמורות על החזקת מטבע חוץ בידי תושבי ישראל, ובין השאר אסר החוק על תושב ישראל להחזיק חשבון בנק במדינה זרה או מטבע חוץ בסכום של יותר מ-450 דולר. הגבלה זו לא חלה על תושבי ישראל המתגוררים בחו"ל.
בשנים 1968–1973 כיהן יצחק רבין כשגריר ישראל בארצות הברית, ובמסגרת זו בני הזוג רבין החזיקו כדין חשבון בנק בארצות הברית. בנוסף לשכרו כשגריר, ששולם בדולרים, נתן רבין הרצאות בתשלום[1]. עם חזרתם לישראל היה על בני הזוג רבין לקבל אישור להחזקת החשבון או לסגור את חשבון הבנק בארצות הברית, אך הם לא עשו זאת. ביוני 1974 מונה יצחק רבין לראש ממשלת ישראל.
הפרשה
הפרשה החלה כאשר פרסם העיתונאי דן מרגלית בעיתון "הארץ", ב-15 במרץ 1977, שלאה רבין, רעייתו של ראש הממשלה יצחק רבין, מחזיקה חשבון דולרים בבנק "National Bank" שבארצות הברית, בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר. קיומו של החשבון הודלף על ידי יורם סתר, קצין הביטחון של שגרירות ישראל בוושינגטון[2], לאחר שבביקור בבנק סיפרה אחת הפקידות שהיא זכתה לביקור של לאה רבין, אשת ראש הממשלה[3]. למעשה היו שני חשבונות שנפתחו כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כשגריר ישראל בארצות הברית ונשאו את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' דוד נחמנסון, דודה של לאה שהתגורר בניו יורק, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק.
בתחילה, בהתאם להצהרה של לאה רבין שבחשבון היו רק כ-2,000 דולר, הוחלט שלא להעביר את הפרשה להליכים משפטיים אלא למפקח על מטבע חוץ[4]. ועדת הכופר החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שנודע שמן החשבון נמשכו בשלוש השנים שקדמו לפרסום, כאשר נחשף, כעשרים אלף דולר. ועדת הכופר הביאה תקדימים שבהם הוטל כופר גם במקרים שבהם דובר על סכום גבוה משמעותית מ-5,000 דולר, כאשר בעלי החשבון היו חולים במחלה קשה וכדומה. היועץ המשפטי לממשלה, אהרן ברק, סבר שאין במקרה של רבין דמיון למקרים האמורים ושלכן הטלת כופר במקרה זה תפגע בשוויון מפני החוק. לימים אמר ברק שבתגובה להצעת שר האוצר, יהושע רבינוביץ, להטיל כופר כדי למנוע את העמדתו של יצחק רבין לדין, אמר ברק שהוא עצמו יעתור לבג"ץ נגד מהלך כזה[5]. ברק החליט להעמיד לדין את לאה רבין בלבד, ולפטור את חלקו של יצחק בכופר. לימים נימק ברק את החלטתו: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."[6] בתקשורת נטען שברק העמיד את ההתפטרות כדרישה לאי העמדה לדין של יצחק רבין, אולם ברק הכחיש זאת[5].
היו שביקרו את החלטתו של ברק ואמרו שהיה עליו לקחת בחשבון את הפגיעה הציבורית ברבין, ושהקנס שהוסכם עליו היה גבוה מהקנס הצפוי בבית המשפט. ארווין שמרון אמר שברק טעה בכך שהתייחס למקרה כאל מקרה רגיל, ולא התחשב בהשפלה שעברו יצחק ולאה רבין[7]. מאידך, היו שראו בהחלטה צעד בלתי נמנע בגלל האווירה הציבורית, וכמהלך שיאפשר לרבין לשוב בעתיד לקדמת הזירה הפוליטית[8].
רבין הדגיש לאורך הפרשה כי הוא שותף מלא בחשבון, ובעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הודיע על פרישה ממועמדות לראשות הממשלה[9][10]. הביוגרף של רבין, יוסי גולדשטיין, כתב שככל הנראה ההחלטה נבעה גם משיקולים פוליטיים. פרשיות השחיתות שנקשרו במערך פגעו פגיעה ניכרת ביוקרתו ורבין העריך שקולות רבים יעברו ממפלגתו לתנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). מגמה זו התבטאה בסקרים שהתפרסמו בכלי התקשורת. "לא היה סיכוי שהמערך יקבל ביום הבחירות די קולות להקמת קואליציה נוחה, ולעומת זאת היה סיכוי סביר מאוד שלליכוד יהיה קל יותר לאחר הבחירות להרכיב את הממשלה". במובן זה, כותב גולדשטיין, עזרה הפרשה לרבין לגרום לכך שהכישלון בבחירות יירשם על שם יריבו פרס ולא על שמו, ולדעתו רבין התכוון לכך[11].
ב-11 באפריל הוטל על יצחק רבין כופר בסך 15 אלף לירות. במשפט הוטל על לאה רבין קנס בסך 250 אלף לירות (שהם כ-363,000 ש"ח בהתאמה לעליית מדד המחירים לצרכן עד מאי 2019). השופט דב לוין קבע אז כי "הכספים במטבע זר הוחזקו על ידי הנאשמת ונעשה על-ידה שימוש בהם במשך ארבע שנים רצופות ובמגוון של דרכים, שכל אחת מהן היא פסולה כשלעצמה". רבין שילמה את הקנס במאי 1977 בעזרת הלוואה מבן דוד שלה ומידיד המשפחה, נורמן ברנסטין[12].
השפעה פוליטית
באותה עת עמד רבין בראש ממשלת מעבר, לאחר שהתפטר בדצמבר 1976 עקב משבר קואליציוני. בעקבות ההתפטרות הוקדמו הבחירות לכנסת התשיעית ל-17 במאי 1977. בהתמודדות הפנימית במרכז מפלגת העבודה שהתקיימה בפברואר ניצח רבין את שר הביטחון שמעון פרס ברוב קטן, ונבחר למועמד המערך לראשות הממשלה. רבין חשד כי שמעון פרס הוא זה שהביא לפרסום, בשל היריבות ביניהם[13].
בעקבות הפרשה הודיע רבין בשידור טלוויזיה ב־7 באפריל 1977, כי הוא יתפטר מראשות הממשלה ברגע שיאפשר לו זאת החוק, ויפרוש מהנהגת המערך. מאחר שכראש ממשלת מעבר לא היה יכול רבין להתפטר, הוא יצא לחופשה מתפקידו כראש הממשלה ואת התפקיד מילא בפועל פרס.
בבחירות הפנה הציבור עורף למערך, והעניק את הניצחון לליכוד בראשות מנחם בגין.
הפרסום בל'אקספרס
בנובמבר 1980 פרסם השבועון הצרפתי ל'אקספרס שרבין קיבל את הכספים לתשלום החוב מידי הקבלן בצלאל מזרחי. העיתון המשיך וציין שידיעה על כך הגיעה למחנה של שמעון פרס ומהווה עבורו נשק סודי בהתמודדות על ראשות מפלגת העבודה[14]. מזרחי[15] ורבין הכחישו את הידיעה[16]. רבין הגיש תביעת דיבה נגד ל'אקספרס על הפרסום[17]. הצדדים הגיעו לפשרה: רבין הסיר את התביעה, ל'אקספרס הודה כי הפרסום היה שקרי ושילם את הוצאות המשפט. את הכסף שקיבל מהעיתון תרם רבין לארגון נכי צה"ל.
לקריאה נוספת
- דן מרגלית, ראיתי אותם, זמורה-ביתן, 1997, עמודים 14–18
קישורים חיצוניים
- פרשת חשבון הדולרים, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- אייל לוי, "היום זה לא היה קורה": הסיפור האמיתי מאחורי הפרשה שהפילה את רבין, באתר מעריב אונליין, 9 באפריל 2017
- אייל לוי, חשבון פתוח: גילויים חדשים ומפתיעים בפרשת הדולרים של רבין, באתר מעריב אונליין, 21 באפריל 2017
- פרשת חשבון הדולרים, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- שרון רוברטס מלצר, 1977 - "תשמע, יש פה בעיה" - פרשת חשבון הדולרים, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 1 באפריל 2019
- Rabin Resigns Following Probe into Illegal Bank Accounts Held by Him and His Wife in Washington, Jewish Telegraphic Agency, April 8, 1977
הערות שוליים
- ^ Rabin Deignds Giving Lectures For Fees While Envoy to U.S., New York Times, May 6, 1974
- ^ מדליף "חשבון הדולרים" של לאה רבין - קצין הביטחון בשגרירות בוושינגטון, באתר וואלה!, 22 בינואר 2003
- ^ נחום ברנע, כך זה התגלה, דבר, 16 במרץ 1977
- ^ יוסף פריאל, המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר, דבר, 16 במרץ 1977; המשך
- ^ 5.0 5.1 זאב סגל, אריאל בנדור, האדם הנאור - אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש, באתר הארץ, 27 במאי 2009
- ^ מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק, עו"ד יוסי דר.
- ^ יהושע תדמור, ברק מול רבין ובוזגלו, דבר, 15 באפריל 1977
- ^ ההתמודדות שנמנעה במפלגת העבודה, דבר, 10 באפריל 1977
- ^ רבין פורש מראשות רשימת המערך ולא יכהן כרה"מ, דבר, 8 באפריל 1977
- ^ זאב גלילי, אהרון ברק כמחולל "המפץ הגדול", 16 בדצמבר 2005
- ^ יוסי גולדשטיין, רבין - הביוגרפיה, עמ' 311–313. ראו גם: חגי סגל, יחי ההבדל הקטן, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2003
- ^ רבין: דחיתי מאות פניות לסייע לי בתשלום הקנס, מעריב, 25 בנובמבר 1980
- ^ יוסי גולדשטיין, רבין - ביוגרפיה, עמ' 311
- ^ אבי רז, הסיפור על מקור הכסף לתשלום הקנס מסתובב, מעריב, 23 בנובמבר 1980
- ^ נחום ברנע, מזרחי: לא התבקשתי ולא תרמתי, דבר, 23 בנובמבר 1980
- ^ רבין: הידיעה בל'אקספרס כאילו בצלאל מזרחי שילם קנס אשתי - זדונית, דבר, 23 בנובמבר 1980
- ^ מפיצי ל'אקספרס: השבועון דיבר אמת, מעריב, 28 בדצמבר 1980
| יצחק רבין | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| משפחתו | רוזה כהן (אמו) • נחמיה רבין (אביו) • לאה רבין (אשתו) • דליה רבין (בתו) | .jpg)
| |||
| ממשלותיו | ממשלת ישראל השבע עשרה • ממשלת ישראל העשרים וחמש | ||||
| אירועים במהלך כהונותיו כראש ממשלת ישראל |
| ||||
| שונות | נאצר מחכה לרבין • נאום הר הצופים • פרשת חשבון הדולרים • פנקס שירות • שלום, חבר | ||||
| הירצחו | ועדת החקירה לעניין רצח רבין • תאוריית הקשר על הרצח • תגובת החברה הדתית לרצח • הלווייתו | ||||
| הנצחתו | יום הזיכרון ליצחק רבין • כיכר רבין והאנדרטה • מכינה קדם-צבאית רבין • מרכז יצחק רבין | ||||
33239304פרשת חשבון הדולרים