פרינצרגנט לואיטפולד (אוניית מערכה, 1912)
 | |
| אוניית הצי הקיסרי הגרמני "פרינצרגנט לואיטפולד" | |
 | |
| שרטוט של אוניית מערכה מסדרת קייזר. ניתן לראות את פריסת התותחים והמשניים. האזורים הכהים יותר הם האזורים המשוריינים | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | אוניית מערכה |
| צי | הצי הקיסרי הגרמני |
| דגל הצי |
.svg) |
| סדרה | קייזר |
| ציוני דרך עיקריים | |
| תחילת הבנייה | אוקטובר 1910 |
| הושקה | 17 בפברואר 1912 |
| תקופת הפעילות | 19 באוגוסט 1913 – 21 ביוני 1919 (5 שנים ו־43 שבועות) |
| אחריתה | הוטבעה על ידי צוותה בסקפה פלו |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 24,724 טון, מקסימלי: 27,000 טון |
| אורך | 172.4 מטר |
| רוחב | 29 מטר |
| שוקע | 9.1 מטר |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 21 קשרים |
| גודל הצוות | 1,084 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 14,600 ק"מ במהירות 12 קשר |
| הנעה | טורבינות קיטור בהספק 28,000 כוחות סוס (97 מגה-וואט) |
| צורת הנעה | טורבינות |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
חגורת שריון 350 מ"מ צריחי תותחים 300 מ"מ תותחים משניים 170 מ"מ מגדל ניווט 350 מ"מ |
| חימוש |
עשרה תותחים בקוטר 12 אינץ' (305 מ"מ) 14 תותחים בקוטר 5.9 אינץ' (150 מ"מ) 8 תותחים 3.5 אינץ' (88 מ"מ) |
פרינצרגנט לואיטפולד (בגרמנית: SMS Prinzregent Luitpold) הייתה האונייה החמישית והאחרונה בסדרה של אוניות המערכה מדגם "קייזר" של הצי הקיסרי הגרמני. השדרית של פרינצרגנט לואיטפולד הונחה באוקטובר 1910 במספנת Germaniawerft בקיל. היא הושקה ב-17 בפברואר 1912 והוכנסה לשירות בצי ב-19 באוגוסט 1913. האונייה צוידה בעשרה תותחי 30.5 סנטימטרים (12 אינץ') בחמישה צריחים תאומים, ומהירות מרבית של 21.7 קשרים (40.2 קמ"ש). קייזרין הוקצתה לשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הים הפתוח במשך רוב מלחמת העולם הראשונה.
פרינצריגנט לואיטפולד שובצה בשייטת אוניות המערכה השלישית של צי הים הפתוח במשך רוב הקריירה שלה; בדצמבר 1916 היא הועברה לשייטת אוניות המערכה הרביעית. יחד עם ארבע האוניות האחיות שלה, קייזר, פרידריך דר גרוסה, קייזרין וקניג אלברט, השתתפה בכל פעולות הצי הגדולות של מלחמת העולם הראשונה, כולל קרב יוטלנד ב-31 במאי–1 ביוני 1916. האונייה הייתה מעורבת גם במבצע אלביון, התקפה אמפיבית על האיים שבשליטת רוסיה במפרץ ריגה, באוקטובר 1917.
לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמה וחתימת שביתת הנשק בנובמבר 1918, במהלך המשא ומתן לשלום לאחר תום המלחמה ב-1918, היא נכלאה עם ספינות אחרות של צי הים הפתוח בסקפה פלו. ב-21 ביוני 1919 הורה מפקד הצי הכלוא, קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר, להטביע את הצי כדי להבטיח שהבריטים לא יוכלו לתפוס את הספינות. פרינצרגנט לואיטפולד נמשתה ביולי 1931 ובשנת 1933 פורקה לגרוטאות.
תכנון
פרינצרגנט לואיטפולד הייתה באורך כולל של 172.40 מטרים (565 רגל 7 אינץ') וההדחק המקסימלי שלה היה 27,000 טונות (26,570 טונות ארוכות) בתפוסה מלאה. רוחב האונייה היה 29 מטרים (95 רגל 2 אינץ') ושוקע האונייה היה 9.10 מטרים (29 רגל 10 אינץ') מקדימה ו-8.80 מטרים (28 רגל 10 אינץ') בירכתיים. היא כללה צוות שמנה 41 קצינים ו-1,043 מלחים. היא הונעה על ידי שלושה סטים של טורבינות פארסונס, שהונעו עם קיטור על ידי 16 דוודי צינורות מים על פחם. בניסויים, תחנת הכוח הפיקה מהירות מרבית של 21.7 קשרים (40.2 קמ"ש). היא נשאה 3,600 טון (3,500 טון ארוך) של פחם, מה שאיפשר טווח מרבי של 7,900 מיילים ימיים (14,600 ק"מ) במהירות שיוט של 12 קשרים (22 קמ"ש).
האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של עשרה תותחי SK L/50 בקוטר 30.5 ס"מ בחמישה צריחים תאומים. היא נפטרה מסידור הצריח המשושה הבלתי יעיל של אוניות מערכה גרמניות קודמות; במקום זאת, שלושה מתוך חמשת הצריחים הורכבו על קו האמצע, כאשר שניים מהם מסודרים בזוג ירי-על מאחור. שני הצריחים האחרים הוצבו בדירוג באמצע האונייה, כך ששניהם יכלו לירות יחד מטח דופן. האונייה הייתה חמושה גם בסוללה משנית של 14 תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 בקזמטים באמצע האונייה. להגנה מטווח קרוב נגד סירות טורפדו, היא נשאה שמונה תותחי 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45 בקזמטים. הספינה הייתה חמושה גם בארבעה תותחי נ"מ 8.8 ס"מ L/45. בנוסף, החימוש שלה כלל חמישה צינורות טורפדו בקוטר 50 ס"מ (19.7 אינץ'), כולם מותקנים בגוף האונייה; אחד היה בחרטום, וארבעת האחרים היו בצד הרוחב.
חגורת השריון העיקרית שלה הייתה בעובי 350 מ"מ (13.8 אינץ') במצודה המרכזית, והיה מורכב משריון מוצק של קרופ (KCA). צריחי תותחי הסוללה העיקריים שלה היו מוגנים על ידי 300 מ"מ (11.8 אינץ') של KCA על הצדדים והחזית. מגדל הניווט של פרינצרגנט לואיטפולד היה משוריין בכבדות, עם 400 מ"מ (15.7 אינץ') בצדדים. כמו בארבע האוניות האחרות בסדרה שלה, פרינצרגנט לואיטפולד נשאה רשתות נגד טורפדו עד לאחר קרב יוטלנד ב-1916.
היסטוריית שירות
האונייה הוזמנה תחת שם החוזה ארזאץ אודין כתחליף לספינת הגנת החוף המיושנת אודין. פרינצרגנט לואיטפולד הונחה במספנת Howaldtswerke בקיל באוקטובר 1910. היא הושקה ב-17 בפברואר 1912 על ידי תרזה, נסיכת בוואריה; לודוויג השלישי, המלך האחרון של בוואריה ובנו של נשוא שם האונייה, לואיטפולד, הנסיך העוצר של בוואריה, נשא נאום. לאחר סיום עבודת ההשלמה, האונייה הוכנסה לצי ב-19 באוגוסט 1913. פרינצרגנט לואיטפולד צוידה במתקנים למפקד שייטת, והפכה לאוניית הדגל של שייטת אוניות המערכה השלישית עם הקבלה.
מיד לאחר כניסתה לשירות, פרינצרגנט לואיטפולד נטלה חלק בתמרוני הסתיו השנתיים, בעקבות שיוט הצי לנורווגיה. התרגילים נמשכו מ-31 באוגוסט עד 9 בספטמבר. תרגילי שייטת ואימוני ספינה בודדים נערכו באוקטובר ובנובמבר. בתחילת 1914, פרינצרגנט לואיטפולד השתתפה בתרגיל נוסף. תמרוני האביב השנתיים נערכו בים הצפוני בסוף מרץ. תרגילי צי נוספים באו לאחר מכן באפריל ומאי בים הבלטי ובים הצפוני. האונייה יצאה לשבוע קיל באותה שנה. למרות המתיחות הבינלאומית הגואה בעקבות רצח הארכידוכס פרנץ פרדיננד ב-28 ביוני, צי הים הפתוח החל את הפלגת הקיץ שלו לנורווגיה ב-13 ביולי. במהלך השייט האחרון בזמן שלום של הצי הקיסרי, הצי ערך תרגילים מול סקיין לפני שהמשיך לפיורדים הנורווגיים ב-25 ביולי. למחרת החל הצי לחזור לגרמניה, כתוצאה מהאולטימטום של אוסטרו-הונגריה לסרביה. ב-27, כל הצי התאסף מול כף סקדנס לפני שחזר לנמל, שם הוא נשאר במצב מוכנות מוגברת. מלחמה בין אוסטרו-הונגריה וסרביה פרצה ב-28, ובתוך שבוע הצטרפו כל המעצמות האירופיות הגדולות לסכסוך.
מלחמת העולם הראשונה
צי הים הפתוח, כולל פרינצרגנט לואיטפולד, ערך מספר סריקות וגיחות לים הצפוני. הראשונה התרחשה ב-2–3 בנובמבר 1914, אם כי לא נתקלו בכוחות בריטיים. אדמירל פרידריך פון אינגנול, מפקד צי הים הפתוח, אימץ אסטרטגיה שבה סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה בפיקודו של אדמירל פרנץ פון היפר יפשטו על ערי חוף בריטיות כדי לפתות חלקים מהצי הגדול לצאת לעברם, שם הם יושמדו על ידי צי הים הפתוח. הפשיטה על סקרבורו, הרטליפול וויטבי ב-15–16 בדצמבר 1914 הייתה המבצע הראשון מסוג זה. בערב 15 בדצמבר, צי הקרב הגרמני שכלל 12 דרדנוטים - כולל פרינצרגנט לואיטפולד וארבע אחיותיה - ושמונה פרה-דרדנוטים הגיעו לטווח של 10 מיילים ימיים (19 ק"מ) משייטת מבודדת של שש אוניות מערכה בריטיות. עם זאת, התכתשויות בין מסכי המשחתות היריבים בחושך שכנעו את אינגנול שהוא מתמודד עם הצי הגדול כולו. בהוראת הקייזר וילהלם השני להימנע מסיכון הצי שלא לצורך, אינגנול הפסיק את הקרב והפנה את צי הקרב חזרה לכיוון גרמניה.
פרינצרגנט לואיטפולד יצאה לים הבלטי לאימון שייטת בין 23 ל-29 בינואר 1915. בזמן התמרונים, אוניית המערכה החדשה יותר קניג הפכה לאוניית הדגל של השייטת השלישית. ויצה-אדמירל ריינהרד שר, מפקד השייטת השלישית, הוריד את דגלו ב-24 בינואר והעביר אותו לקניג. בעקבות אובדן SMS בליכר בקרב שרטון דוגר בינואר 1915, הקייזר פיטר את אינגנול מתפקידו ב-2 בפברואר. אדמירל הוגו פון פול החליף אותו כמפקד הצי. ב-24 באפריל, פרינצרגנט לואיטפולד עלתה על שרטון בתעלת הקייזר וילהלם, למרות שהיא שוחררה מבלי לגרום נזק משמעותי. פול ערך סדרה של גיחות צי ב-1915 שבהן פרינצרגנט לואיטפולד השתתפה; פרינצרגנט לואיטפולד נכחה בגיחות ב-17–18 במאי, 29–30 במאי, 10 באוגוסט, 11–12 בספטמבר, ו-23–24 באוקטובר. השייטת השלישית השלימה את השנה עם סבב נוסף של אימוני יחידה באזור הבלטי בין 5 ל-20 בדצמבר.
ב-11 בינואר 1916 החליף אדמירל ריינהרד שר את פול, שסבל מסרטן הכבד. שר הציע מדיניות אגרסיבית יותר שנועדה לכפות עימות עם הצי הגדול הבריטי; הוא קיבל אישור מהקייזר בפברואר. המבצעים הראשונים של שר בוצעו בחודש הבא, ב-5–7 במרץ, עם סריקה ללא אירועים של ההופדן. ב-25–26 במרץ, ניסה שר לתקוף כוחות בריטיים שפשטו על טונדרן, אך לא הצליח לאתר אותם. גיחה נוספת לשונית הורנס בוצעה ב-21–22 באפריל.
קרב יוטלנד
קייזרין נכחה במהלך גיחת הצי שהביאה לקרב יוטלנד שהתרחש ב-31 במאי וב-1 ביוני 1916. הצי הגרמני שוב ביקש למשוך ולבודד חלק מהצי הגדול ולהשמידו לפני שהצי הבריטי העיקרי יוכל להשיב. במהלך המבצע, הייתה קייזרין האונייה השלישית בפלגה VI של שייטת III והאונייה השביעית במערך, ישירות אחורי קייזרין ולפני פרידריך דר גרוסה. פלגה VI עמדה רק מאחורי פלגה V, שהורכבה מארבע אוניות המערכה מסדרת קניג. שייטת אוניות המערכה I, שהורכבה משמונה אוניות המערכה מסדרות הלגולנד ונסאו, עקבה אחרי השייטת ה-III, כשששת הפרה-דרדנוטים הקשישות של שייטת אוניות המערכה השנייה היוו את המשמר העורפי. חמשת סיירות המערכה של היפר עזבו את שפך היאדה בשעה 02:00 ב-31 במאי; שר, עם צי הים הפתוח, יצא לים אחרי שעה וחצי.
קצת לפני 16:00 CET, סיירות המערכה של קבוצת הסיור I נתקלו בשייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית, בפיקודו של דייוויד ביטי. הספינות היריבות החלו בדו-קרב ארטילרי שראה את השמדתן של אינדפטיגבל, מעט לאחר השעה 17:00, וקווין מרי, פחות מחצי שעה לאחר מכן. בשלב זה, סיירות המערכה הגרמניות הפליגו דרומה במטרה למשוך את הספינות הבריטיות לעבר הגוף העיקרי של צי הים הפתוח. בשעה 17:30, הצוות של קניג זיהה גם את קבוצת הסיור I וגם את שייטת סיירות המערכה הראשונה מתקרבות. סיירות המערכה הגרמניות הפליגו מימין, בעוד הספינות הבריטיות הפליגו משמאל. בשעה 17:45 הורה שר לפנות שתי נקודות לשמאל כדי לקרב את ספינותיו לסיירות המערכה הבריטיות, ודקה לאחר מכן בשעה 17:46 ניתנה הפקודה לפתוח באש.
פרינצרגנט לואיטפולד התמודדה עם המטרה הקרובה ביותר שהתותחנים שלה יכלו להבחין בה, אחת מסיירות המערכה מסדרת לאיון, בטווח של כ-22,300 יארד (20,400 מטר), אם כי היריות שלה לא פגעו. האוניות של ביטי הגבירו את המהירות ובשעה 17:51 סטו כדי להגדיל עוד יותר את המרחק מאוניות המערכה של שייטת III. בשעה 18:08, פרינצרגנט לואיטפולד העבירה את האש שלה אל אוניית המערכה מלאיה בטווח של 19,100 יארד (17,500 מטר), אם כי ללא הצלחה. בשעה 18:38, מלאיה נעלמה באובך ופרינצרגנט לואיטפולד נאלצה להפסיק את האש. המשחתות הבריטיות נסטור ונומאד, שהושבתו מוקדם יותר במהלך הקרב, ניצבו ישירות בנתיב של צי הים הפתוח המתקדם. פרינצרגנט לואיטפולד ושלוש האוניות האחיות שלה פתחו באש על נומאד עם הסוללות המשניות שלהן, בעוד נסטור הושמדה בינתיים על ידי אוניות המערכה של שייטת I. בסביבות השעה 19:00 הגיע מערך הקרב הגרמני למגע עם שייטת הסיירות הקלות השנייה; פרינצרגנט לואיטפולד ירתה בשעה 19:03 שני מטחים מהסוללה הראשית לעבר סיירת לא מזוהה עם ארבע ארובות, אך לא השיגה שום פגיעה.
מעט לאחר השעה 19:00, פגז של סיירת המערכה הבריטית אינווינסיבל השביתה את הסיירת הגרמנית ויסבאדן; קונטר-אדמירל פאול בהנקה על קניג ניסה לתמרן את השייטת השלישית כדי לחפות על הסיירת המוכה. במקביל, שייטות הסיירות הקלות הבריטיות השלישית והרביעית החלו במתקפת טורפדו על המערך הגרמני; תוך כדי התקדמות לטווח הטורפדו, הם הפגיזו את ויסבאדן עם אש מהתותחים העיקריים שלהם. שמונה אוניות המערכה של השייטת ה-III ירו על הסיירות הבריטיות, אך אפילו האש שספגו מהתותחים העיקריים של אוניות המערכה לא הצליחה להרחיק את הסיירות הבריטיות. הסיירות המשוריינות דיפנס, ווריור ובלאק פרינס הצטרפו להתקפה על ויסבאדן הנכה. בין השעות 19:14 ל-19:17, מספר אוניות מערכה וסיירות מערכה גרמניות פתחו באש על דיפנס וווריור. במקום להצטרף לאש על הסיירות הקרובות הרבה יותר, פרינצרגנט לואיטפולד ירתה על אוניות המערכה המובילות של הקו הבריטי, וירתה בסך הכל 21 מטחים. התותחנים דיווחו על טווחים של 17,500–18,800 יארד (16,000–17,200 מטרים), אם כי זו הייתה הערכת יתר שגרמה למטחי האונייה ליפול מעבר ליעד המיועד להם.
עד השעה 20:00 ציווה שר על המערך הגרמני להשלים פנייה של 180 מעלות מזרחה כדי לנתק מגע מהצי הבריטי. התמרון, שנערך באש כבדה, גרם לחוסר ארגון בצי הגרמני. קייזרין התקרבה מדי לפרינצרגנט לואיטפולד ונאלצה לצאת מחוץ למערך ימינה כדי למנוע התנגשות. פרינצרגנט לואיטפולד עברה לצד קייזרין במהירות גבוהה. כתוצאה מכך, קייזרין נאלצה להישאר מחוץ מקו ולא יכלה לחזור לעמדתה. הפנייה הפכה את סדר הקו הגרמני; פרינצרגנט לואיטפולד הייתה כעת האונייה השמינית מחלקו האחורי של הקו הגרמני. בסביבות השעה 23:30, הצי הגרמני התארגן מחדש למערך שיוט הלילה. פרינצרגנט לואיטפולד הייתה האונייה העשירית, במרכז מערך 24 הספינות.
לאחר סדרה של קרבות לילה בין אוניות המערכה המובילות ומשחתות בריטיות, צי הים הפתוח עבר דרך הכוחות הקלים הבריטיים והגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. הצי הגרמני הגיע לווילהלמסהאפן כמה שעות לאחר מכן; אוניות המערכה של שייטת I תפסו עמדות הגנה בשטח המעגן החיצוני קייזר, קייזרין, פרינצרגנט לואיטפולד וקרונפרינץ עמדו בהיכון ממש מחוץ לכניסה לווילהלמסהאפן. שאר אוניות המערכה וסיירות המערכה נכנסו לווילהלמסהאפן, שם אלו שעדיין היו במצב לחימה חידשו את מלאי הפחם והתחמושת שלהם. במהלך הקרב, פרינצרגנט לואיטפולד ירתה 169 פגזי 30.5 ס"מ ו-106 פגזי 15 ס"מ. היא והצוות שלה יצאו מהקרב ללא פגע.
הפעולות הבאות
בתחילת אוגוסט, פרינצרגנט לואיטפולד ושאר יחידות השייטת השלישית ערכו אימוני שייטת באזור הבלטי. ב-18 באוגוסט, ניסה אדמירל שר לחזור על המבצע מ-31 במאי; שתי סיירות המערכה הגרמניות המועילות - מולטקה ופון דר טאן - הנתמכות בשלוש דרדנוטים, היו אמורים להפגיז את עיירת החוף סנדרלנד בניסיון למשוך ולהשמיד את סיירות המערכה של ביטי. שאר הצי, כולל פרינצרגנט לואיטפולד, היו אמורים להפליג מאחוריהם ולספק חיפוי. במהלך הגיחה האונייה נשאה את מפקד הצוללות. הבריטים היו מודעים לתוכניות הגרמניות והוציאו את הצי הגדול לפגוש אותן, מה שהוביל לפעולה של 19 באוגוסט 1916. עד השעה 14:35, אדמירל שר הוזהר מפני התקרבותו של הצי הגדול, ומאחר שלא היה מוכן להיכנס לקרב מול כל הצי הגדול רק אחד-עשר שבועות לאחר הקרב ביוטלנד, הפך את כוחותיו ונסוג לנמלים גרמניים.
מבצע צי נוסף התרחש ב-18–20 באוקטובר, אם כי הוא הסתיים מבלי להיתקל ביחידות בריטיות. שבועיים לאחר מכן, ב-4 בנובמבר, פרינצרגנט לואיטפולד השתתפה במשלחת לחוף המערבי של דנמרק כדי לסייע לשתי צוללות U-20 ו- U-30 - שנתקעו שם. ב-1 בדצמבר אורגנו מחדש שייטות צי הים הפתוח; פרינצרגנט לואיטפולד ואחיותיה הועברו לשייטת אוניות המערכה החדשה שהוקמה, בעוד אוניות המערכה מסדרת קניג נותרו בשייטת השלישית יחד עם באיירן. פרינצרגנט לואיטפולד הפכה לאוניית הדגל של השייטת החדשה. ב-20 בינואר 1917, האונייה פגעה בחבל פלדה שהסתבך במדחף הימני של האונייה במהלך הפלגה בנתיבי וילהלמסהאפן. במרץ, פרידריך דר גרוסה הוחלפה כאוניית הדגל של הצי על ידי אוניית המערכה החדשה שהצטרפה לצי, באדן. פרידריך דר גרוסה בתורה החליפה את פרינצרגנט לואיטפולד כאוניית הדגל של השייטת הרביעית. ירידה מתמדת במורל ואי שביעות רצון מהמנות עוררו שורה של מרידות קטנות בצי. ב-6 ביוני וב-19 ביולי מחו מסיקים על האיכות הנמוכה של המזון שניתן להם, וב-2 באוגוסט, כ-800 מלחים פתחו בשביתת רעב. קציני האונייה התרצו והסכימו להקים מועצה שנתנה למלחים קול בבחירת המנות והכנתם. אחד ממנהיגי ההפגנות, לעומת זאת, נעצר והוצא להורג ב-5 בספטמבר.
מבצע אלביון
בתחילת ספטמבר 1917, בעקבות הכיבוש הגרמני של נמל ריגה הרוסי, החליט הצי הגרמני לחסל את כוחות הצי הרוסי שעדיין החזיקו במפרץ ריגה. הפיקוד העליון של הצי הקיסרי הגרמני (גר') תכנן מבצע לתפיסת האי הבלטי אסל, ובמיוחד את סוללות התותחים הרוסיות בחצי האי סורבה. ה-Admiralstab הוציא פקודות ב-18 בספטמבר למבצע משותף עם הצבא לכיבוש איי אסל ומון; המרכיב הימי העיקרי כלל את ספינת הדגל, מולטקה, וכן את שייטות אוניות המערכה השלישית והרביעית של צי הים הפתוח. יחד עם תשע סיירות קלות, שלוש שייטות סירות טורפדו ועשרות ספינות לוחמת מוקשים, כל הכוח מנה כ-300 ספינות, נתמכות על ידי למעלה מ-100 מטוסים ושישה צפלינים. כוח הפלישה הסתכם בכ-24,600 קצינים וחיילים. מול הגרמנים עמדו הפרה-דרדנוטים הרוסיות הישנות סלאבה וצסארביץ', הסיירות המשוריינות באיאן, אדמירל מקרוב ודיאנה, 26 משחתות, וכמה סירות טורפדו וסירות תותחים. חיל המצב באסל מנה כ-14,000 איש.
המבצע החל בבוקר 12 באוקטובר, כאשר מולטקה ואוניות השייטת השלישית ירו בעמדות רוסיות במפרץ טגה בזמן שפרינצרגנט לואיטפולד ושאר השייטת הרביעית הפגיזו סוללות תותחים רוסיות בחצי האי סורבה באסל. על פרינצרגנט לואיטפולד, יחד עם קייזר וקייזרין, הוטל להשתיק את התותחים הרוסים בהונדסורט שעל אסל, שהפגיזו את מולטקה. האוניות פתחו באש בשעה 05:44, ובשעה 07:45 הופסק הירי הרוסי וכוחות גרמנים נעו לחוף. יומיים לאחר מכן, סושון עזב את מפרץ טגה עם קייזרין, פרידריך דר גרוסה ופרינצרגנט לואיטפולד לתמוך בכוחות הקרקע הגרמניים המתקדמים בחצי האי סוורבה. עד 20 באוקטובר, הלחימה באיים התפוגגה; מון, אסל ודאגו היו ברשות הגרמנים. ביום הקודם, ה-Admiralstab הורה על הפסקת הפעולות הימיות והחזרת הדרדנוטים לצי הים הפתוח בהקדם האפשרי. ב-24 באוקטובר, פרינצרגנט לואיטפולד נותקה מכוח המשימה וחזרה לקיל.
לאחר הגעתה לקיל, פרינצרגנט לואיטפולד נכנסה למבדוק היבש לצורך תחזוקה תקופתית, ממנו יצאה ב-21 בדצמבר. לאחר מכן היא המשיכה לווילהלמסהאפן, שם חזרה לתפקידי השמירה במפרץ. ב-17 במרץ 1918, האונייה הפליגה לאזור הבלטי לצורך אימונים, ולמחרת סיירת המערכה דרפלינגר נגחה אותה מחוץ לקיל. אולם התאונה לא גרמה לנזק חמור. האונייה השתתפה בגיחה חסרת התוצאות לנורווגיה ב-23–25 באפריל 1918, שנועדה ליירט שיירה מוגנת בכבדות בין בריטניה לנורווגיה; מודיעין גרמני פגום מנע מהגרמנים ללכוד את השיירה. לאחר שחזרה לנמל, היא חידשה את תפקידי השמירה במפרץ הגרמני. שייטת IV ביצעה אימון נוסף באזור הבלטי בין 18 ביוני ל-13 באוגוסט. סבב אחרון של תרגילים התקיים ב-22–28 באוקטובר.
גורל
פרינצרגנט לואיטפולד הייתה אמורה לקחת חלק בפעולה אחרונה של הצי ימים לפני שביתת הנשק, מבצע שבו עיקר צי הים הפתוח היה אמור להגיח מבסיסו בווילהלמסהאפן כדי להכניס לקרב את הצי הגדול הבריטי. על מנת לשמור על עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, התכוונו האדמירלים היפר ושר להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, לא משנה מה תהיה העלות עבור הצי. כתוצאה מכך, ב-29 באוקטובר 1918, ניתנה ההוראה לצאת מווילהלמסהאפן כדי לגבש את הצי בשפך היאדה, בכוונה לצאת למחרת בבוקר. עם זאת, החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ערכו מרד. התסיסה התפשטה לאוניות מערכה אחרות, מה שאילץ את היפר ושר לבטל את המבצע. בהתבשר הקייזר על המצב הוא הצהיר "אין לי יותר צי".
לאחר כניעתה של גרמניה בנובמבר 1918, רוב ספינות הצי שלה נכלאו בבסיס הצי הבריטי בסקפה פלו בפיקודו של קונטר-אדמירל לודוויג פון רויטר. לפני יציאת הצי הגרמני הבהיר אדמירל אדולף פון טרוטה לרויטר כי אינו יכול לאפשר לבעלות הברית לתפוס את הספינות, בשום תנאי. הצי נפגש עם הסיירת הקלה הבריטית קארדיף, שהובילה את הספינות לצי בעלות הברית שהיה אמור ללוות את הגרמנים לסקפה פלו. המשט האדיר כלל כ-370 ספינות מלחמה בריטיות, אמריקאיות וצרפתיות. לאחר שהספינות נכלאו, התותחים שלהן הושבתו באמצעות הסרת מכנסי התותחים שלהן והצוות של פרינצרגנט לואיטפולד צומצם ל-200 קצינים ומלחים. הצי נשאר בשבי במהלך המשא ומתן שהוליד בסופו של דבר את הסכם ורסאי.
עותק של הטיימס הודיע לרויטר כי שביתת הנשק אמורה להסתיים בצהריים ב-21 ביוני 1919, המועד שבו הייתה אמורה גרמניה לחתום על הסכם השלום. רויטר הגיע למסקנה שהבריטים מתכוונים לתפוס את הספינות הגרמניות לאחר תום שביתת הנשק. מבלי שידע שהמועד הוארך עד 23 ביוני, הורה רויטר להטביע את הספינות. בבוקר 21 ביוני עזב הצי הבריטי את סקפה פלו כדי לבצע תרגילי אימון, ובשעה 11:20 רויטר העביר את הפקודה לספינותיו. פרינצרגנט לואיטפולד טבעה בשעה 13:30; היא נמשתה ב-9 ביולי 1931 ונגרטה בשנת 1933 ברוזית'.
קישורים חיצוניים
37372817פרינצרגנט לואיטפולד (אוניית מערכה, 1912)