רבי שלמה אבן גבירול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק במשורר והפילוסוף. אם התכוונתם לרחוב על שמו בתל אביב-יפו, ראו רחוב אבן גבירול.
רבי שלמה אבן גבירול
פסל של שלמה אבן גבירול בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה
פסל של שלמה אבן גבירול בחצר מוזיאון ראלי "זיכרון ספרד" שבקיסריה
לידה 1021 בקירוב
מאלגה, ח'ליפות קורדובה
פטירה 1058 בקירוב
ולנסיה, אמירות ולנסיה (אנ')
פסל של רבי שלמה אבן גבירול בגני ארמון אלקזבה במאלגה, עיר הולדתו. מעשה ידי הפסל האמריקני המילטון ריד ארמסטרונג.
תחילתה של הקינה "בימי יקותיאל אשר נגמרו" מאת רבי שלמה אבן גבירול על יקותיאל אבן חסאן, שהוצא להורג בשנת 1039; כתב יד מהמאה ה-19, מתוך אתר הספרייה הלאומית.

רבי שלמה בן יהודה אִבְּן גַבִּירוֹל (1021–1058[1]) היה משורר ופילוסוף יהודי בתור הזהב של יהדות ספרד. מגדולי המשוררים שקמו בספרות העברית לדורותיה. כתיבתו העמוקה, העשירה, המורכבת והמליצית מאופיינת בשוני וייחוד רב.

ביוגרפיה

רבי שלמה אבן גבירול נולד במאלגה שבדרום ספרד.[2] אביו היה ככל הנראה דמות פוליטית בקורדובה, אולם בעקבות מלחמות השלטון בעיר ב-1013, שהביאו לגירוש יהודי העיר, הוא נאלץ לעבור למאלגה טרם הולדתו של ר"ש אבן גבירול. הוריו של ר"ש אבן גבירול נפטרו כשהיה צעיר, והוא נותר יתום.

בתור הזהב של ספרד המוסלמית, צמח מעמד של יהודים אמידים שהחזיקו חצרות שכללו אמנים שונים ובהם משוררים. פטרונו של ר"ש אבן גבירול היה יקותיאל אבן חסאן שדאג לצרכיו ובין השניים שררה הערכה הדדית. בתקופה זו חי ר"ש אבן גבירול בסרגוסה.[2] (אחד מכינויו של ר"ש אבן גבירול הוא "המשורר מסרגוסה" בשל פעילותו האמנותית הענפה כאשר שהה בעיר.) במות פטרונו חיבר עליו ר"ש אבן גבירול שלוש קינות. הקינה 'בימי יקותיאל אשר נגמרו' היא הארוכה שבהן. היא חוברה לקראת יום השנה למותו (בשנת 1040), ונראה שנועדה לקריאה בציבור.

מספר שנים לאחר מות פטרונו בהתנקשות, כשהוא בן 25 הוא נאלץ לעזוב את סרגוסה. ב-1045 הוא עבר לגרנדה, שם היה שמואל הנגיד נותן החסות שלו.[2] בהמשך היחסים בין השניים הידרדרו, כפי שאף משתקף בחלק משיריו של גבירול. לאחר מכן נדד ר"ש אבן גבירול בין ערים שונות.

בחייו סבל ר"ש אבן גבירול מתחלואים שונים, ובעיקר ממחלת עור קשה, ככל הנראה שחפת העור. רבים משיריו עוסקים בייסורים שעברו עליו. כך לדוגמה, בשירו "כאבי רב" הוא הצהיר: "כאבי רב ומכתי אנושה, וכוחי סר ועצמותי חלושה, ואין מנוס ואין מברח לנפשי, ואין מקום תהי לי בו נפישה". ר"ש אבן גבירול נפטר בוולנסיה. ישנה סתירה בין המקורות באשר לשנת מותו. ישנה השערה כי קברו נמצא בעיר סגונטו.[2] על פי אגדה ככל הנראה דמיונית, טורקי או ערבי שקינא בו על כישרונותיו הרגו בספרד וקברו תחת עץ תאנה, ומשהתאנה חנטה את פירותיה מוקדם חקרו וגילו כי גופו טמון תחתיה, הרוצח הודה באשמתו, והוא נתלה על ידי המלך.

יצירתו

יצירתו של רבי שלמה אבן גבירול כוללת שימוש גאוני בשפה העברית, מקוריות אינטלקטואלית ויכולת מדהימה לבטא בתוך הסד הנוקשה של כללי השירה של זמנו רגשות אישיים המרגשים את הקורא גם היום. כדרכם של משוררי ספרד, שירתו מכילה שירת חול, הכוללת שירי יין, חשק, טבע ועוד, ושירת קודש הכוללת שירים פילוסופיים-רוחניים כמו יצירת המופת כתר מלכות.

רבי שלמה אבן גבירול פעמים רבות כתב על מעלתו בחכמה ולעיתים אף בהשוואה לבני דורו - "והנני ושש עשרה שנותי, וליבי בָן (=קנה בינה) כלב בן השמונים", "בין כל פתלתול וסכל, ליבו כלב תחכמוני".

יצירותיו בשירה ובפיוט הן רבות, ואחת החשובות בהן היא השירה הרוחנית-פילוסופית כתר מלכות, זוהי יצירה פיוטית ארוכה המתארת את הקב"ה, את הבריאה ואת האדם העומד בפני בוראו. היא אינה רק פילוסופיה בטורי שירה, אלא יצירה אישית המתארת גם תחושות עזות. פרופסור ישראל לוין כתב על היצירה: "בהכרתי ראיתיו כשיר הקודש העברי החשוב ביותר שלאחר התקופה המקראית; שאין עוד שיר בודד אחד שמשקף כמוהו - בהיקפו, בתכניו העשירים, ברוחב דעתו, בעמקות רעיונותיו, בעוצמת הביטוי למגוון גילוייה של החוויה הדתית ובערכיו השיריים - האסתטיים - את עולמה הרוחני של יהדות ספרד המוסלמית; שהוא איננו רק "אחת היצירות המופלאות ביותר של השירה ההגותית בספרות העולם" (כפי שסבור יצחק משה אלבוגן, "התפלה בישראל..." עמ' 259), אלא גם של השירה הלירית".

בין יצירותיו הידועות בסדורי אשכנז קינת "שומרון קול תתן" הנאמרת בתשעה באב ביום ובלילה, "שעה נאסר וגם נמסר" בסליחות לשבעה עשר בתמוז, ופיוט שני זיתים לשבת חנוכה. בנוסח אשכנז המזרחי, נתקבלו פיוטי אהבה על הלכות ציצית וקריאת שמע לשבתות שלח וואתחנן,[3] וכן נתקבלו פיוטי גאולה על שעבוד מלכויות לשבתות ספירת העומר.

יצירתו המפורסמת בתחום הלכתי-למחצה היא ה"אזהרות" לשבועות, כשהאזהרות שהוא כתב זכו אף לפירושים, כמו "זוהר הרקיע" של רשב"ץ ו"נר מצווה".

ש"י עגנון וחיים נחמן ביאליק העריצו את כתיבתו של ר"ש אבן גבירול והושפעו ממנה עמוקות. ב-סיפור הקצר של עגנון "הסימן" מתואר מפגש מיסטי בין המספר ובין רבי שלמה אבן גבירול. במאמר/מסה "לכנוסה של שירת ספרד" תיאר חיים נחמן ביאליק את שירת ספרד, אבן גבירול ושאר כותביה/יוצריה כך: ”אחרי כתבי-הקודש ואגדת התלמודים והמדרשים, אין ספק, כי אין לך מקצוע גדול ביצירת הדורות כולם מן השירה הספרדית, זו שעמלו בשכלולה ידי יוצריה הגדולים, אדירי רוח ואנשי מעלה כלם, דור אחר דור, עד היותה כארמון פלאים שגיא ונהדר, עומד בתפארתו לנס ולמופת לדור אחרון”.

ר"ש אבן גבירול הוא היחיד מבין הפילוסופים היהודיים שהאריך לבסס את התפיסה הנאופלטונית המטאפיזית. כך, הוא כתב את החיבור הפילוסופי החשוב "מקור חיים" (שנשמר רק בלטינית בשם "Fons Vitae") העוסק במטפיזיקה. הספר עוסק בחלוקה בין חומר וצורה, ובנקודות מסוימות הוא חולק על אריסטו. על פי הספר, בכל הבריאה ישנו חומר משותף שהצורה מחלקת; אף לשכלים הנבדלים יש חומר וצורה. עד לחומר הקדמון הנושא את הצורה, החומר הוא הפוטנציאל והצורה היא הדינמיקה. ר"ש אבן גבירול מבסס את המיצוע של שכל-נפש-טבע. הוא מקבל את יצירת יש מאין, ואותו "יש" הוא ממוצע בין סופיות בזמן לבין אינסופיות. הרצון עומד בין הבורא לבין הנברא. הספר נלמד רבות בקרב הסכולסטיקה הנוצרית והשפיע רבות על מלומדים נוצריים. לאורך השנים הספר השתמר בלטינית בלבד, בקרב הכנסייה, ומחקריו של החוקר שלמה מונק, שהוכיחו שהספר נכתב בידי ר"ש אבן גבירול, עוררו סנסציה. הספר זמין כיום גם בעברית.

ספר נוסף המיוחס לר"ש אבן גבירול הוא "ספר תיקון מידות הנפש", המתאר את המידות הטובות והרעות ונכתב במקור בערבית.

ספר נוסף שכנראה נכתב על ידו הוא "מבחר הפנינים" - לקט של אמרות מוסריות, אשר על פי החוקרת שרה כ"ץ, ייתכן שנכתב כעבודה מקדימה לספר תיקון מידות הנפש.[4] בעבר יוחס ספר זה לרבי ידעיה הפניני.

היחס אליו בעולם היהודי

התשב"ץ בספרו זוהר הרקיע על אזהרות הרשב"ג כותב עליו[5] "וזה המשורר לא היה רב בקי בתלמוד", ורבי יוסף רוזין מעיר[6] ש"חלילה לומר כן על הרב", ומציין שהראב"ד הפליג בשבחו הרבה, ואכן מצינו בראשונים שמפליגים רבות בשבחו.

הראב"ד הראשון תוקף בספרו בחריפות את ר"ש, אם כי מקפיד לשמור על כבודו, וכותב בנוסף: ”ולא הייתי מגנה דבריו לולי שדבר סרה גדולה על האומה, ידעה מי שעמד על ספרו, וכל הספר ההוא מורה על חולשת מדרגתו בפילוסופיא, והיותו מגשש בה כמגשש באפלה”.[7].

הנצחתו

"טרמינל לומילנט", שירו של מאיר אריאל, שיצא ב-1978, מתכתב עם שירו של אבן גבירול, "מליצתי בדאגתי הדופה".[8]

בשנת 2009 הקליטו ברי סחרוף ורע מוכיח אלבום שלם של שירי אבן גבירול, בשם "אבן גבירול, אדומי השפתות". עוד יצא ב-2009 האלבום "אלמליח-לרוז-שטרית", אלבום משותף למיכה שטרית, וליאור אלמליח שכולל שירי משוררים, בין היתר גם של אבן גבירול.

המלחין המודרני האמריקני זוכה הגראמי ארון ג'יי קרניס הוציא ב-2009 אלבום ששמו "Symphony of Meditations", שהסימפוניה בו מושפעת משירתו של אבן גבירול ומולחנת למילות שיריו של אבן גבירול בלבד.[9]

בשנת 2012 יצא במסגרת פרויקט עבודה עברית דיסק בשם "יהודה הלוי פינת אבן גבירול" המכיל שלושה משירי אבן גבירול. המשורר נתן יונתן כתב סונטה בשם "אבן גבירול" המנסה לפענח רבדים שונים מדמותו הגאונית, המיוחדת/השונה והמסתורית/האניגמטית של שלמה אבן גבירול.

בשנת 1970 הקימה עיר הולדתו מאלגה פסל ברונזה של דמותו מעשה ידי הפסל האמריקני המילטון ריד ארמסטרונג. העיר ציינה את המאורע בחגיגות יובל ובימי עיון ביצירותיו, בהשתתפות מלומדים מרחבי העולם.

על שמו קרוי כפר גבירול ברחובות, רחוב אבן גבירול בתל אביב וכן רחובות בערים נוספות. כיום בית הספר של הקהילה היהודית במדריד קרוי על שמו של שלמה אבן גבירול.

משיריו

ראו גם

לקריאה נוספת

בקטלוג הספרייה הלאומית מאות פריטים של ר"ש אבן גבירול. ספרי שירי חול ושירי קודש, פילוסופיה ופרשנות. ר"ש אבן גבירול הוא אחד היוצרים העבריים האהודים והנפוצים ביותר.

להלן כותרי ספרים שנכתבו עליו ועל יצירתו:

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: שלמה אבן גבירול
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: שלמה אבן גבירול

מכּתביו:

הערות שוליים

  1. ^ קיימות מספר גרסאות בנוגע לשנות חייו, בספרייה הווירטואלית של מטח מופיע הערך שלמה אבן גבירול מהאנציקלופדיה לפילוסופיה מערבית ושם כתוב: "נולד במלגה סביב 2–1020 ומת ב-8–1057 או לפי עדות יחידה ב-70-1069." לעומת זאת בספר תחכמוני מהמאה השתים עשרה כתוב: "ובסוף ימי הנגיד נולד ר' שלמה הקטן אשר הניף בשמי השיר ולא בא עוד כבושם ההוא... ובן תשע ועשרים נרו כבה / ועד השלושים לא בא". בקיצור ספר זכר צדיק לרב יוסף אבן צדיק מופיע שמת בשנת ד'תת"ל.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 שרה כץ, מסע בספרד בעקבות אבן גבירול, באתר הזמנה לפיוט
  3. ^ לא ברור לחלוטין אם הוא התכוון לכתוב את פיוטים אלו להיאמר דווקא בשבתות אלו, או אפילו אם כתבם במקור כפיוטי אהבה. בכל מקרה כך נתקבל במנהג אשכנז המזרחי.
  4. ^ שרה כ"ץ, "אבן גבירול כבעליו של ספר 'מבחר הפנינים'", מתוך: פיתוחים פתוחים ואטורים - עיוני מחקר ביצירת שלמה אבן גבירול; וכן 'על מחברו של ספר 'מבחר הפנינים', סיני קג עמ' קפ - קפב ; וראו גם: יהודה רצהבי, 'מקורותיו הערביים של 'מבחר הפנינים', סיני, קב, עמ' צז-קס. להרחבה בנושא ראו כאן.
  5. ^ באות ב'
  6. ^ בהערותיו על הזוהר הרקיע
  7. ^ האמונה הרמה בהקדמה
  8. ^ תימורה לסינגר, שפתיים יישקו, באתר ynet, 27 במאי 2009
  9. ^ Symphony of Meditations באתר של קרניס
  10. ^ מבוא והקדמה מתוך הספר "שלמה אבן גבירול: שירים" באתר טקסט, פברואר 2007


תקופת חייו של רבי שלמה אבן גבירול על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33522622שלמה אבן גבירול

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_שלמה_אבן_גבירול&oldid=2652226#ספר_מקור_חיים"