פורטל:רומא העתיקה/ערך נבחר/גלריה
אוסף ערכים נבחרים בנושא רומא העתיקה
לעריכת סדרות הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
 |
גאיוס יוליוס קיסר (13 ביולי 102 לפנה"ס – 15 במרץ 44 לפנה"ס), היה מנהיג צבאי ופוליטי ברפובליקה הרומית, אשר הרחיב את גבולות הרפובליקה ואת תחום ההשפעה של התרבות הרומית אל תוך גאליה, היא צרפת של ימינו. קיסר יזם וניצח במלחמת אזרחים, אשר הותירה אותו כאדוניו הבלתי מעורערים של העולם הרומי, והחל ברפורמה מקיפה של הממשל והחברה ברומא. הוא הוכרז כדיקטטור לכל ימי חייו, וריכוז את הכוח הפוליטי בידיו.
רציחתו הדרמטית באידו של מרץ (ב-15 במרץ) הפכה לזרז למלחמת אזרחים נוספת, שסימנה את סופה של הרפובליקה הרומית, ותחילתה של הקיסרות הרומית, כאשר בסוף המלחמה עולה בן אחייניתו ובנו המאומץ אוגוסטוס קיסר כשליט היחיד של העולם הרומי.
2
מרקוס ויפסניוס אגריפה (63 לפנה"ס - מרץ 12 לפנה"ס), איש צבא ומדינאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה וראשית תקופת האימפריה. כתוצאה מידידותו הקרובה עם אוגוסטוס, עלה אגריפה לגדולה, ואף שימש כמצביאו הראשי של אוגוסטוס בתקופת מלחמות האזרחים. ניצחונותיו של אגריפה על סקסטוס פומפיוס ומרקוס אנטוניוס אפשרו לאוגוסטוס לבסס את כוחו ברומא ובאיטליה, ובסופו של דבר להפוך לאדונו הבלתי מעורער של העולם הרומאי.
לאחר הקמתו של משטר הפרינקפס, המשיך אגריפה לשמש כיועצו הקרוב וכיד ימינו של אוגוסטוס, והיה אחד האנשים החזקים והנערצים ברומא. אגריפה הפך לחתנו של אוגוסטוס על ידי נישואיו לבתו יוליה, ובסופו של דבר הוענקו לו סמכויות שהפכו אותו לשותף בשלטון עם כוחות כמעט שווים לאלו של אוגוסטוס. עד מותו, נחשב אגריפה ליורשו העתידי של אוגוסטוס.
3
טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54) היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.
קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול, הן על מנת להתעמר בו, והן על מנת להראות את הבוז שרחש למשרה הרמה. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו להישרד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות.
4
קרב קאנאי היה אחד הקרבות העיקריים במלחמה הפונית השנייה. הקרב התרחש ב-2 באוגוסט 216 לפנה"ס, בין הרפובליקה הרומית ובעלות בריתה לבין קרתגו. הקרב נערך ליד העיירה הרומית קאנאי על גדת נהר האאופידוס (כיום אופאנטו), בחבל הארץ אפוליה (כיום פוליה) בדרום מזרח חצי האי האפניני.
הקרב נערך בשנה השלישית של המלחמה, לאחר ניצחונות אחדים של חניבעל על הרומאים בקרבות קודמים. הרומאים, שהכירו בעליונותו הטקטית של חניבעל, גייסו כוח חסר תקדים בתולדות רומא בניסיון להבטיח את ניצחונם. ואולם, גודל הכוחות הרומאים לא תרם אלא להגדלת אבדותיהם.
5
המרד הגדול (66–73 לספירה) היה הראשון מבין שתי מרידות גדולות שמרד העם היהודי היושב ביהודה כנגד הכובשים הרומאים.
המרד החל בשנת 66 לספירה, ובין הגורמים לו - אכזריות השלטון הרומי, סכסוך בין יהודים ולא יהודים, וכן מתחים פנימיים בין כתות יהודיות שונות. לאחר הצלחות ראשוניות של המורדים, נשלחו אספסיאנוס ובנו טיטוס לדכא את המרד. שיאו של המרד היה בשנת 70 לספירה, עם כיבוש ירושלים והחרבת בית המקדש על ידי טיטוס, אולם דיכוי המרידה בכל מעוזי המורדים, ובהם מצדה, נמשך עוד כשלוש שנים לאחר מכן.
המרד נכשל כישלון חרוץ, מנהיגיו נהרגו או נלקחו בשבי. הגליל וירושלים חרבו, מאות אלפי יהודים נהרגו ונפלו בשבי, הוגלו או נמכרו לעבדות, ומרכזו הרוחני והדתי של העם היהודי, בית המקדש, חרב.
6
מרד בר כוכבא הוא כינוי למרד שערכו יהודים בארץ ישראל כנגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132 ו-135 לספירה. בראש המרד עמד שמעון בר כוכבא, אשר זכה לתמיכת חכמי דורו ובראשם רבי עקיבא. המרד נחל הצלחה בתחילתו, אך לאחר מכן דוכא ביד ברזל. מאות אלפי יהודים נהרגו, והיישוב היהודי בארץ ישראל חרב. תקופת שלוש השנים שבהן שלט בר כוכבא בממלכת יהודה, הייתה לתקופת העצמאות האחרונה של עם ישראל בארצו, וזאת עד להקמת מדינת ישראל בשנת 1948.
7
בסוף המאה ה-6 לפנה"ס עמדה המדינה הרומית בצומת דרכים היסטורי. התמורות הרחבות שעברו על רומא ומשטרה עם גירושו של אחרון מלכיה, לוקיוס טארקוויניס סופרבוס וייסוד הרפובליקה, במקביל להתמוטטות השלטון האטרוסקי בה ובלאטיום כולה, הובילו להיחלשותה המדינית של רומא ולאובדן ההגמוניה שלה בתוך הברית הלטינית.
במהלך המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס הצליחה רומא להתגבר על קשיים אלה, לבסס מחדש את שלטונה בלאטיום, לגבש את מוסדותיה הפוליטיים הפנימיים וליצור אמנה חברתית בין מעמדותיה השונים. הרומים הצליחו ליצור בריתות חזקות עם הלאטינים וההרניקים, להדוף את מתקפות הוולסקים, הסאבינים והאיקווים ולעמוד בפרץ הגאלי. תהליך התחזקותה של רומא, שבא על חשבון האטרוסקים, הגיע לשיאו עם נפילת העיר ויי לידי רומא בשנת 394 לפנה"ס.
בעקבות פריצת המלחמה הלטינית בשנת 340 לפנה"ס והניצחון הרומי על הלאטינים ב-338 לפנה"ס נוצרו הסדרים חדשים בין רומא והלאטינים. הסדרים אלה, כריתת הבריתות עם קרתגו והסאמניטים, הישגיה הצבאיים של רומא נגד האטרוסקים וההקמה הפעלתנית של קולוניות, הביאו לביסוס מעמדה של רומא כעיר המדינה החזקה ביותר בלאטיום והפיכתה לאחד מהכוחות הראשונים במעלה באיטליה כולה.
8
גאיוס מריוס (157 לפנה"ס - 86 לפנה"ס), מצביא ומדינאי רומי והאדם היחיד בתולדות הרפובליקה הרומית שכיהן שבע פעמים כקונסול. מריוס היה נובוס הומו שקנה את תהילתו בניצחונותיו במלחמת יוגורתה ובמלחמת הקימברים והטווטונים וברפורמות המקיפות בצורת ארגונו מחדש של הצבא הרומי.
מריוס היה מנהיג הסיעה הפופולרית ויריבו המושבע של לוקיוס קורנליוס סולה שהיה מנהיג הסיעה האופטימאטית, יריבות זאת הובילה למלחמת אזרחים עקובה מדם בין מריוס לסולה.
9
לוקיוס קורנליוס סולה פליקס (138 לפנה"ס – 78 לפנה"ס) מדינאי ומצביא רומאי בתקופת הרפובליקה הרומית והדיקטטור הראשון לכל חייו בתולדות הרפובליקה הרומית. סולה קנה את תהילתו בשירותו הצבאי תחת גאיוס מריוס במלחמת יוגורתה וכמצביא במזרח שהביס את מיתרידטס השישי, מלך פונטוס.
סולה היה מנהיג הסיעה האופטימאטית ויריבו המושבע של גאיוס מריוס שהיה מנהיג הסיעה הפופולרית, יריבות זאת הובילה למלחמת אזרחים עקובה מדם בין מריוס לסולה.
10
מרקוס יוניוס ברוטוס (85 לפנה"ס - 23 באוקטובר 42 לפנה"ס), מדינאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה. ברוטוס נולד למשפחה אצולה רומית והיה צאצא של ברוטוס הקונסול הראשון שייסד את הרפובליקה הרומית, בהשפעת מורשתו הוא חבר לסיעה האופטימאטית והתנגד לדיקטטור יוליוס קיסר והיה מראשי הקשר לרציחתו. ניסיונו להחזיר את המשטר הרפובליקאי נכשל והוא טרף את נפשו בכפו לאחר שהובס בקרב פיליפי על ידי אוקטביוס ומרקוס אנטוניוס.
עד ימינו ברוטוס נשאר אחד הדמויות השנויות במחלוקת בהיסטוריה של רומא העתיקה. יש הרואים בו את האב טיפוס של הבוגד האולטימטיבי הרוצח את חברו ומטיבו בעוד אחרים רואים בו מופת לפטריוטיות ולשנאת רודנות, אדם שמקריב את האינטרסים האישיים של עצמו על מזבח אהבת המולדת.
11
המלוכה הרומית היא שמה של תקופה בהיסטוריה של איטליה שמתחילה במאה ה-8 לפנה"ס, ומסתיימת בשנת 509 לפנה"ס עם ייסוד הרפובליקה הרומית. בתקופה זה נשלטו העיר רומא והשטחים הכפופים לה, על ידי שלטון מלוכני.
תחילת התקופה ביסודה של העיר רומא. התאריך המדויק לוט בערפל ובאגדה. ההיסטוריוגרפיה הרומית העתיקה מציינת מספר תאריכים ביניהם: 814 לפנה"ס, 748 לפנה"ס ו־753 לפנה"ס. המחקר המודרני אימץ לשם נוחיות את שנת 753. ממצאים ארכאולוגים חושפים יישוב קבע של סוכות שהיה קיים החל מאמצע המאה השמינית לפנה"ס בגבעת הפאלאטיום. ממצאים אלה תומכים בתיאורי המקורות. יש לציין שממצאים ארכאולוגים נוספים חושפים עדויות ליישוב באזור שקדם ליישוב הרומי, יישוב מתקופת הברונזה ואף מתקופת האבן. לא נמצאו שום ממצאים שיוכיחו קשר רציף בין היישוב העתיק ליישוב המוכר לנו כ"רומא".
בתקופת המלוכה הפך קובץ של כפרים מפוזרים על גבעות רומא, לעיר בחבל לאטיום. עיר זו הייתה תחומה בחומה מבוצרת, היה לה מבנה חברתי מגובש, עמד לראשותה כוח צבאי מסודר, היא הייתה בעלת שטח של כ-800 קמ"ר וזכתה למעמד החברה החשובה ביותר בליגה הלטינית.
12
נַאוּמָכְיָה (בלטינית: naumachia, מיוונית עתיקה: ναυμαχία, מילולית: "מלחמת אוניות", "קרב ימי") הוא השם שניתן ברומא העתיקה הן לקרב ראווה ימי הן למקווה המים או הזירה בהם נערך.
את הנאומכיה הראשונה הידועה לנו ערך יוליוס קיסר ברומא ב-46 לפנה"ס לציון הטריומף הרביעי שלו.
בנאומכיות ניתן היה להציג נושאים היסטוריים או פסיאודו-היסטוריים, כשכל אחד מן הציים מייצג את אחת המעצמות הימיות של יוון העתיקה או של המזרח ההלניסטי: מצרים ואנשי צור בנאומכיה של קיסר, פרסים ואתונאים בזו של אוגוסטוס, אנשי סיציליה ורודוס בזו של קלאודיוס. המשאבים שנדרשו להצגת נאומכיה היו גדולים לאין שיעור משעשועים אחרים, ולפיכך שמרו את החזיונות הללו לאירועים מיוחדים במינם, כמו חגיגות הקיסר, ניצחונותיו וחנוכת מפעלי הבנייה שלו. עצם טבעו של החיזיון וכן הנושאים ההיסטוריים שהושאלו מן העולם היווני קשורים קשר הדוק למונח "נאומכיה". מילה זו, שהיא תעתיק פונטי של המילה היוונית ל"קרב ימי" (ναυμαχία), נעשתה מאז מונח המציין גם את מקווי המים המלאכותיים הגדולים שנוצרו לשם הצגת חזיונות ימיים אלה.