אידו של מארס
אידו של מארס (לטינית: Idus Martiis) הוא מטבע לשון המציין זמן המועד לפורענות. בלוח השנה הרומי ציינו שתי מילים אלו את היום ה-15 בחודש הרומי מרץ, אשר בו נרצח יוליוס קיסר (בשנת 44 לפנה"ס). יום זה היה ברומא העתיקה יום חגו של האליל מארס ובו נערך מצעד צבאי לכבודו.
המילה martiis (מרטיוס Martius) מציינת את שם החודש, ואילו מקורה של המילה "אַיִד" (ides) במילה האטרוסקית שמשמעה "לחלק" (באותה עת לוח השנה לא היה מחולק לימות השבוע וכל חודש היה מחולק לשלושה חלקים).
על פי פלוטארכוס הוזהר יוליוס קיסר בידי חוזה עתידות מיום זה לפני הרצחו:
"רבים המספרים שרואה אחד יעץ לו לקיסר להיזהר מפני סכנה הצפויה לו באידו של מארס. הגיע היום, ובדרכו לישיבת הסינאט בירך קיסר את הרואה בדברי לגלוג: "הנה בא אידו של מארס" אולם הרואה ענה לו חרש: "אכן, בא – אך טרם חלף."
— חיי גדולי רומי, תרגום: ישראל אחידוב
הביטוי נפוץ בשל השימוש שעשה בו ויליאם שייקספיר במחזהו - "יוליוס קיסר" שנכתב בשנת 1599. במחזה, אומר חוזה בכוכבים את הביטוי "הזהר מאידו של מארס" (beware the ides of march) על מנת להזהיר אותו מפני מועד הרצחו.
רומן בשם אידי מארס נכתב בידי הסופר ת'ורנטון ויילדר, והוא עוסק בדמויות ואירועים שהובילו לרציחתו של יוליוס קיסר. בספרה של ג'ין ובסטר, אבא ארך רגליים, נעשה שימוש בביטוי זה (בתרגום העברי "אידיו של מרס") כדי לציין את התאריך הגורלי של הבחינה בלטינית.
חלוקת החודשים
בכל חודש היו שלושה ימים בעלי שם:
- הקלנדה (Kalenda), היום הראשון של החודש.
- הנונה (Nona), היום החמישי או השביעי של החודש (תלוי באורך החודש).
- האידוס (Idus), היום ה-13 (של רוב החודשים) או ה-15 (של החודשים מרץ, מאי, יולי ואוקטובר).
הרומים נקטו לרוב לשון רבים: Kalendae, Nonae, Idus.
מקור המלים 'קלנדה' ו'אידוס' באטרוסקית.
ימים אלה נתנו את שמם לשאר ימות השנה:
- יום שלפני אחד הימים בעלי השם נקרא על שם היום שאחריו. למשל, ה-31 במרץ הוא "היום הקודם לקלנדת אפריל" ("PRIDIE KAL APR").
- שאר הימים נקראו לפי ספירה אל היום בעל השם הבא (כלומר, ספירה לאחור), בספירה הכוללת את אותו יום בעל השם. למשל, ה-30 במרץ הוא "היום ה-3 לפני הקלנדה של אפריל" ("AD III KAL APR").
