דיקטטור (רומא העתיקה)

דִיקְטָטוֹר (בלטינית: dictator - "מכתיב") הידוע לעיתים גם כמָגִיסְטֵר פּוֹפּוּלִי (magister populi - "הממונה על העם"), הוא שמה של משרה פוליטית ברומא העתיקה.

משרת הדיקטטור

משרת הדיקטטור הייתה חידוש משפטי בעולם העתיק, הייחודי למשפט הרומי. אופי המשרה היה היותה פקידות חריגה, שתכליתה הייתה לבצע משימות יוצאות-דופן, שחרגו מהסמכויות החוקתיות של הפקידים הנבחרים הרגילים.

כדי למנות דיקטטור, היה צריך שהסנאט הרומי יוציא סנאטוס קונסולטום ("senatus consultum") הנותן לקונסולים את הסמכות למנות אדם לדיקטטור. הדיקטטור היה נמשח לתפקידו בטקס מיוחד שנערך בלילה לאחר חצות.

עד לשנת 361 לפנה"ס היה חייב הדיקטטור לכהן בעברו כקונסול.

הדיקטטורה הייתה מוסד ייחודי בחוקה הרומאית, בכך שהייתה המשרה הפוליטית היחידה שלא חלו עליה חוקי כפילות השלטון הרומאיים, שחייבו למנות שני נושאי-משרה שווי כח לכל משרה פוליטית (לדוגמה: 2 קונסולים, 2 טריבונים וכו'), וכן לא חלה על הנושא אותה אחריות משפטית-אישית, כך שלא ניתן היה להעמידו לדין פלילי לאחר סיום כהונתו על פעולות שביצע מתוקף תפקידו.

הדיקטטור נהנה מיוקרה רבה, ולמעשה היה בעל המעמד הגבוה ביותר מכל שאר הפקידים, מעמד שהודגש על ידי 12 הליקטורים, נושאי סמלי הסמכות הרומאית, שהתלוו אליו לכול מקום (לאחר הרפורמה של לוקיוס קורנליוס סולה, גדל מספרם ל-24).

אחת המגבלות שהוטלו על הדיקטטור הייתה האיסור לרכוב על סוס ללא אישור הסנאט, איסור שמחקרים מודרניים מתקשים להסביר את קיומו, וחלקם אף מפקפקים בקיומו.

לאחר סיום המלחמה הפונית השנייה בוטלה הדיקטטורה לצורכי מלחמה מהחוקה על ידי הסנאט שהוציא צו חרום סנאטי מיוחד ("Senatus consultam ultimum") שהחזיר את הכוח לידי הסנאט ונתן לקונסולים סמכויות בלתי מוגבלות לממש את כוחם המחודש במקרה של התנגדות מצד הדיקטטור.

סוגי דיקטטורים

מינוי דיקטטוריים נעשה ברפובליקה הרומית רק במקרים של פעולות או אירועים יוצאי דופן, שהצריכו פעילות שלטונית מהירה והחלטית, שבלתי ניתן לערער עליה. הדיקטטוריים התחלקו לסוגים שונים לפי סוג הפעילות המיוחדת שהיה צורך בביצוע.

• דיקטטור לצורכי ניהול מלחמה ("dictator rei gerendae causa")

הסוג המפורסם ביותר של דיקטטורה שמונתה בזמנים של סכנה צבאית חמורה על רומא. הדיקטטור נתמנה ל-6 חודשים, או עד סיום מצב החרום. הדיקטטור היה בעל כוח וסמכות מוחלטים על הצבא ועל הסנאט והעיר, וחויב למנות סגן, מגיסטר אקוויטום (magister equitum, אדון הסוסים), שתוקף משרתו היה קיים רק כל עוד תוקף משרת הדיקטטור שמינה אותו היה קיים. דוגמה טובה לדיקטטור מסוג כזה הוא פאביוס מאקסימוס שמונה לדיקטטור בזמן המלחמה הפונית השנייה לאחר ניצחונו של חניבעל בקרב טראסימני, כשהייתה סכנה מוחשית לעיר רומא עצמה.

• דיקטטור למטרת עריכת אספת בחירות ("Comitiorum habendorum causa")

דיקטטור שמטרתו הייתה ארגון הבחירות וזימון הקהילה לבחירות, יש להניח שכוחו המעשי היה מוגבל רק לפעולות בתחום הזה. כנראה נתמנה דיקטטור למטרות אלה במקרה של בחירות יוצאות דופן שלא כסדרן כאשר שני הקונסולים לא היו זמינים לנהל את הבחירות, או במקרה של קושי לבצע את הבחירות הסדירות עקב חיכוכים פנימיים בתוך העם הרומי.

• דיקטטור לתיקון נחוץ (clavi figendi causa)

כאשר היה צורך בתיקן ושיפוץ מבנים ציבוריים או קדושים, יכול להיות שסוג הדיקטטורה הזו הייתה מיוחדת רק לתיקון מקדש זאוס. סביר להניח שסמכותו הצטמצמה רק לענייני הבנייה ואספקת החומרים.

• דיקטטור ליסוד חגים (eriarum constituendarum causa)

דיקטטור שנתמנה לשם יצירת או הכרזה על חג לאומי.

• דיקטטור לניהול משחקים ("ludorum faciendorum causa")

דיקטטור שנתמנה כדי לנהל ולארגן משחקים בסדר גודל יוצא דופן.

• דיקטטור שיפוטי ("quaestionibus exercendis")

דיקטטור שמונה כדי לנהל ולשפוט במשפטים מיוחדים ומסוימים.

• דיקטטור לצורכי השלמת הסנאט ("legendo senatui")

דיקטטור שמונה כאשר היה צורך למלא את שורות הסנאט בסנטורים חדשים, ושעליו הוטלה האחריות לבחירת ומינוי האנשים החדשים.

הדיקטטורה של סולה

סולה על מטבע רומי

בנובמבר 83 לפנה"ס, לאחר מלחמת האזרחים בין לוקיוס קורנליוס סולה ובין גאיוס מריוס, מנהיגי הסיעות האופטימאטית והפופולרית, שהסתיימו בניצחונו של סולה, ובכניסתו, מלווה בצבאו, לרומא ב־82 לפנה"ס, יצר הסנאט (סביר להניח בעידודו התקיף של סולה), באישור אספת העם את משרת ה"דיקטטורה למתן חוקים וסידור ענייני הכלל" ("Dictator Rei publicae constituendae causa").

הדיקטטורה החדשה הזו שמרה למעשה רק על הצורה החיצונית של המוסד הרפובליקאי הקדום, אולם למעשה הייתה בעלת סמכויות בלתי מוגבלות.

כוח המשרה החדשה העניק למחזיקה את השליטה המלאה בחייהם וכספם של האזרחים, חופש מוחלט בהחלטות שנגעו ברכוש, שטח וגבולות המדינה הרומית, אחריות בלעדית לקביעת תחומי השיפוט של העיר רומא, ושל כל עיר שתחת שליטת רומא, שליטה מוחלטת במדינית החוץ של רומא ובמדיניות הכפופות אליה, החופש למנות פקידים גבוהים ראשי ממשלה (חופש שהיה של העם בלבד קודם לכן), והחשוב ביותר - הזכות שנותנת לסולה, ולו בלבד, את ההחלטה מתי נגמר תוקפה של הדיקטטורה המיוחדת הזו, דבר שלמעשה הפך אותה למשרה, לראשונה בתולדות הרפובליקה, ללא זמן מוגבל.

למעשה מטרתו של סולה לא הייתה להפך לשליט יחיד ברומא, אלא לבצע רפורמה מקיפה בחוקה הרומית, והבסתה המוחלטת של הסיעה הפופולרית ותיקוניה.

הוכחה לזו אפשר לראות כבר ב־80 לפנה"ס כאשר החזיר סולה את החוקה הרומית לתוקפה, וכיהן בשנה זו כקונסול לכול דבר יחד עם קווינטוס מטלוס פיוס.

בשנת 79 לפני הספירה, לאחר שסיים לערוך את תקנותיו החדשות והחשובות בחוקה, ולאחר שנתן לבחירות להיערך כסדרן ללא התערבותו, פרש סולה, מרצונו החופשי מהדיקטטורה ומהחיים המדיניים, והחזיר את השלטון לידי שני הקונסולים הנבחרים החדשים.

הדיקטטורה בימיה האחרונים של הרפובליקה הרומית

יוליוס קיסר דיקטטור משנת 49 לפנה"ס

ב-49 לפנה"ס התמנה יוליוס קיסר לדיקטטור בפעם הראשונה, כדי לנהל את הבחירות לקונסוליה של שנת 48, לתקופה של 11 יום. בסתיו 48 נתמנה לדיקטטור לצורכי ניהול מלחמה לתקופה של שנה אחת, ב־46 נתמנה לדיקטטורה לתקופה של עשר שנים. שנה לאחר מכן, חודש לפני מותו מונה, על פי הצבעת הסנאט, לדיקטטור לכול החיים, או ליתר דיוק ל"דיקטטור מתמיד" (dictator perpetuus)

למעשה הדיקטטורה במובנה המשפטי הקודם חדלה להתקיים עם מינויים אלה, ושימשה רק כהסוואה חוקית לשלטון היחיד של קיסר.

לאחר רצח קיסר, מרקוס אנטוניוס, שותפו לקונסולט, הוציא חוק (lex antonia) שביטל את הדיקטטורה ולמעשה מחק אותה מהחוקה הרומית.

בשנת 22 לפנה"ס, הוצעה הדיקטטורה לאוגוסטוס (כנראה מחווה מבוימת בניהולו של אוגוסטוס) על ידי הסנאט, בעקבות מהומות ברומא על רקע חוסר בחיטה (מהומות שסביר להניח שגם אורגנו ובוימו על ידי אוגוסטוס). אוגוסטוס סירב בהפגנתיות למשרה אולם קבל את עצמו את הדאגה לאספקת התבואה לרומא.

המעמד המשפטי החדש שאוגוסטוס יצר, הפרינקפס היה למעשה בעל אותם סמכויות של דיקטטור, הקונסול והטריבון במשותף, אולם תחת מסווה רפובליקני חוקי, שאפשר לו לפעול בסמכויות דיקטטוריות בלתי מוגבלות ובו בזמן להשביע את רצון הסנאט, ולהימנע מלהיקרא מלך או דיקטטור.

רשימת דיקטטורים

לפי ההיסטוגרפיה הרומית נמנו 88 דיקטטוריים.

• 458 לפנה"ס לוקיוס קווינקטיוס קינקינטוס
• 439 לפנה"ס קינקינטוס כהונה שנייה.
• 387 לפנה"ס מרקוס פוריוס קאמילוס כהונה אחת מתוך חמש כהונות כדיקטטור.
• 361 לפנה"ס טיטוס קווינטוס פנוס
• 360 לפנה"ס קווינטוס סרוויליוס אהלה
• 358 לפנה"ס גאיוס סולפיקיוס פטיקוס
• 356 לפנה"ס גאיוס מארקניס רוטלולוס הדיקטטור הפלבאי הראשון.
• 324 לפנה"ס לוקיוס פאפיריוס קורסור
• 315 לפנה"ס קווינטוס פאביוס רוליאנוס אביו הקדום של פאביוס מאקסימוס.
• 292 לפנה"ס אפיוס קלאודיוס קאיקוס
• 285 לפנה"ס כהונה שנייה של אפיוס קלאודיוס
• 217 לפנה"ס פאביוס מאקסימוס
• 208 לפנה"ס טיטוס מאניליוס טורקואטוס
• 203 לפנה"ס פובליוס סולפיקיוס גלבה
• 82-79 לפנה"ס לוקיוס קורנליוס סולה
• 49-44 לפנה"ס יוליוס קיסר, ב-49 מונה לדיקטטור בראשונה, ב-48 מונה לדיקטטור בשנית (למשך תקופה של שנה), ב-46 מונה לדיקטטור בשלישית עם הזכות להיבחר למשרה בעשר השנים הבאות, ב-45 מונה לדיקטטור ברביעית וב-44 קיבל את הדיקטטורה המתמדת.

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25480310דיקטטור (רומא העתיקה)