פול שוצר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פול שוצר
Paul Schutzer
תמונה זו מוצגת במכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 11 ביולי 1930
ברוקלין, ניו יורק, מדינת ניו יורק
פטירה 5 ביוני 1967 (בגיל 36)
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 1956–1967 (כ־11 שנים)
עיסוק צלם
פרסים והוקרה פרס ג'ורג' פולק

פול שוּצר (באנגלית: Paul Schutzer;‏ 11 ביולי 1930 – 5 ביוני 1967) היה צלם אמריקני-יהודי מטעם מגזין "לייף" שנהרג במבואות עזה ב-5 ביוני 1967, יומה הראשון של מלחמת ששת הימים, מפגיעה ישירה שספג בראשו בשעת נסיעתו בזחל"ם צבאי ישראלי, תוך שסיכן את חייו במסגרת עבודתו כדי לצלם לוחמים בשטח.

ראשית חייו

פול שוצר נולד בברוקלין, ניו יורק, להיימן (Hyman), עורך דין במקצועו, ולרות לבית שוורץ. את הקריירה שלו כצלם החל בגיל עשר, לאחר שמצא מצלמה בפח של שכניו. הוא הדביק את חלקיה והחל לצלם.[1][2]

לאחר סיום התיכון למד בבית הספר לאמנות במכללת קופר יוניון[3] (Cooper Union) בניו יורק. במהלך לימודיו פגש את רעייתו לעתיד, ברניס ברלין מניו יורק, והם נישאו ביולי 1951. שוצר שקל ללכת בדרכי אביו והחל לימודי משפטים בשנת 1953 באוניברסיטת לונג איילנד, אותם לא סיים. אשתו ברניס עודדה אותו לפתח את תחום התעניינותו כצלם.[4]

קריירה

בתחילת דרכו בתחום הצילום עבד שוצר כצלם עצמאי. בשנת 1956 התקבל לעבודה כצלם "לייף" בבית הלבן והיה לצלם הצעיר ביותר בצוות המגזין, בו עבד עד מותו. לפול ולברניס נולדו בת ובן. בשנים 1961–1966 היה שוצר ממוקם בפריז, ששימשה לו נקודת יציאה לעבודתו, ומשפחתו עברה להתגורר שם.[4]

שוצר כיסה אירועים מרכזיים בארצות הברית ובזירה הבינלאומית, ובכלל זה הגיע למשימות צילום בישראל. צילומיו נכללו ב-491 מאמרים שהתפרסמו במגזין "לייף".[5]

בראשית הקריירה שלו התלווה שוצר לנשיא ארצות הברית דווייט אייזנהואר בנסיעותיו ברחבי ארצות הברית ומחוצה לה. שוצר תיעד את נסיעתם של ארתור מילר ומרילין מונרו לאחר חתונתם בסוף יוני 1956 חזרה לביתו של מילר במדינת קונטיקט.[6] הוא נסע לכסות את הוריקן אודרי ששטף את חוף מדינת לואיזיאנה ביולי 1957, נפצע שם וניצל בזכות תושייתו של הרופא שטיפל בו.[7] ב-27 באפריל 1958 נסעו סגן הנשיא ריצ'רד ניקסון ורעייתו לביקור של רצון טוב בדרום-אמריקה. ב-13 במאי בביקורם בקראקס בירת ונצואלה ירקו מפגינים אנטי-אמריקניים על ניקסון ועל רעייתו, והלימוזינה שלהם הותקפה בידי המון זועם. אירועים אלה תועדו בידי שוצר וקנו לו שם בינלאומי.[8] שוצר נמנה עם צוות אנשי "לייף" שהגיע ללבנון במלחמת האזרחים בשנת 1958, שבמהלכה נשלחו חיילים אמריקניים להגן על האזור.[2]

בשנת 1959 גילה שוצר בביתם של חבריו ברברה לדרמן ומרטין רודבל (מי שנודע לימים כמגלה חלבון G וזכה בפרס נובל) במדינת מרילנד בארצות הברית תצלום של אנה פרנק שצולם באמסטרדם בשנת 1937 בידי אמה של ברברה. בתמונה זו נראית אנה פרנק עם חמש מחברותיה, ובכללן ברברה ואחותה סאנה לדרמן שנספתה בשואה. שוצר איתר את שלוש הבנות האחרות אשר שרדו והקימו משפחות, אחת מהן בארצות הברית ושתיים בישראל, ותיעד את חייהן בסדרת תמונות. חלקן התפרסמו ב"לייף" בשנת 1959, ותמונות נוספות התפרסמו לראשונה באתר "טיים" בשנת 2014.[9][10] שוצר תיעד במשך כשנה את המירוץ לנשיאות של ג'ון קנדי בשנת 1960 לקראת הבחירות בחודש נובמבר,[11][12] והוסיף לתעד את כהונתו לאחר היבחרותו.

באביב 1960 שהה שוצר בישראל וצילם תמונות של יהודים בסגנונות שונים, ובכלל זה את החגיגות בהר מירון בל"ג בעומר וסדרת צילומים בכפר חב"ד.[13][14] בגיליון "לייף" מה-13 בינואר 1961 מובא סיפורם של כתב המגזין נורמן ריטר ושל שוצר, אשר נסעו לקובה לתעד את משטרו של פידל קסטרו ונעצרו שם לתקופה קצרה.[15][16] שוצר תיעד את מאבקו של מרטין לותר קינג החל משנת 1957,[17] והצטרף ב-4 במאי 1961 לאוטובוס הראשון שיצא מבירת ארצות הברית של "נסיעות החופש", שכללו קבוצות מעורבות של לבנים ושחורים שנסעו למדינות הדרום בהן הייתה קיימת הפרדה בין שחורים ללבנים.[4] שוצר תיעד את בניית חומת ברלין שהחלה באוגוסט 1961, ואת השפעתה על תושבי העיר המחולקת לאחר הקמתה.[18]

בספטמבר 1962 נסע לאיראן כדי לסקר את ההרס שזרעה רעידת האדמה שפקדה את המקום ושתבעה למעלה מ-12,000 קורבנות, ותצלומיו בצירוף פרשנותו התפרסמו בגיליון "לייף" ב-21 בספטמבר של אותה שנה.[19]

ראש ממשלת סין ג'ואו אנלאי (שמאל) יחד עם נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר. צילום של שוצר מדצמבר 1963

בשנת 1963 נסע במשך שלושה חודשים ברחבי מזרח אירופה: בפולין, בהונגריה, בצ'כוסלובקיה, בבולגריה וברומניה, וביקר בין היתר בביאליסטוק, ביאשי, אזור שממנו באו סבו וסבתו, וכן באושוויץ שם לא היה מסוגל לצלם.[1][20] שוצר כיסה את ביקור האפיפיור פאולוס השישי בישראל בינואר 1964.[21][22] בגיליון "לייף" מחודש דצמבר 1964 התפרסמו צילומים מרהיבים שצילם ברחבי ישראל, מרביתם צילומי טבע, שאליהם מתלווים נוסחיהם של מזמורי תהילים.[23][4]

במרץ 1965 הגיעו הנחתים האמריקניים הראשונים לוייטנאם. כתב "לייף" מייקל מוק[24] ופול שוצר נשלחו בהמשך השנה לדה נאנג ושהו עם הנחתים במשך שישה שבועות. תחילה בדה נאנג ובצ'ו לאי (Chu Lai) שנכבשה על ידי המארינס בסוף אוגוסט במבצע סטרלייט (Operation Starlite). בתחילת ספטמבר 1965 הם הצטרפו לכוח הנחיתה מהים על חצי האי בטאנגן (Batangan Peninsula) במסגרת מבצע פיראנה (Operation Piranha) ותיארו את הנחיתה תוך שהם מסכנים את חייהם. מוק ושוצר הכינו כתבה רחבת היקף שהתפרסמה ב"לייף" לקראת סוף נובמבר אותה שנה, המדגישה את הצד האנושי של מלחמת וייטנאם.[25][26][27] קודם הגעתו לישראל לפני מלחמת ששת הימים שהה שוצר בברזיל לצורך סיום פרויקט אשר סיקר את הרעב במדינה זו.[4]

הערכה ופרסים

פול שוצר זכה להוקרה רבה על עבודותיו ולפרסי הצטיינות שונים. בשנת 1958 זכה בפרס ג'ורג' פולק(George Polk Awards) המוענק מטעם אוניברסיטת לונג איילנד, בקטגוריה של צילום חדשות.[28] בשנת 1959 זכה בשבעה פרסים מרכזיים בתחום הצילום בארצות הברית, ובכלל זה בפרס הראשי בתחרות של צלמי הבית הלבן,[29] ובפרס צלם השנה שהוענק מטעם אוניברסיטת מיזורי בארצות הברית ואנציקלופדיה בריטניקה.[1][2] מוק ושוצר זכו בפרס קאפה לשנת 1965 על חלקם בכיסוי מלחמת וייטנאם.[30]

מותו במלחמת ששת הימים

שוצר הגיע לישראל בתקופת ההמתנה, כשבוע קודם לפרוץ מלחמת ששת הימים, יחד עם כתב "לייף" מייקל מוק. מיד לאחר הגעתו, פתח שוצר במאמצים להצטרפותם לכוח ישראלי התקפי, אולם גורמים אזרחיים וצבאיים הביעו חשש לשלומם במקרה של מלחמה. שוצר עמד על דעתו, פנה לשר הביטחון משה דיין, והם קיבלו רשות להצטרף לכוחות הלחימה הישראליים בכניסתם למבואות עזה.[31] שוצר ומוק הצטרפו לגדוד מילואים 54 של חטיבה 11 שנועד להתקיף ולכבוש את מוצבי אל-קובה ועלי מונטר שבמבואות עזה.[32]

קודם יציאתם לעזה פגש שוצר את הרב שלמה גורן, הרב הראשי בצה"ל במלחמת ששת הימים, שהזכיר את הפגישה עמו בעדות המפורטת שמסר לענף היסטוריה של צה"ל ב-16 באוקטובר 1968 בנוגע לאירועי המלחמה. הרב גורן סיפר שפגש לאחר השעה שתיים אחר הצהריים ביומה הראשון של המלחמה את צביקה לבנון, מפקד גדוד מילואים 54, בחורשה על הכביש לנחל עוז, שם חנה עם כל הגדוד. שוצר הצטרף לתפילת מנחה עם החיילים, כחמש מאות במספר, וצילם תמונות מהמעמד.[33] דרכיהם נפרדו; הרב גורן נטל חלק בלחימת הגדוד בחלק הראשון של הקרב על אל-קובה עד שנסע בחצות הלילה שבין ה-5 ל-6 ביוני לירושלים,[34][35] ושוצר הצטרף לזחל"ם הפיקוד של רס"ן אריה מאיר.[36][37]

בזחל"ם של רס"ן מאיר נסע גם קצין הליווי מטעם דובר צה"ל שהוצמד למוק ולשוצר, סגן דב פורת. שוצר הורה למוק לנסוע בזחל"ם שנסע אחריהם מסיבות מקצועיות טכניות.[31] פלוגתו של רס"ן מאיר נחשבה לחזקה בפלוגות הגדוד, ונסיעתו של שוצר בזחל"ם זה נבעה מתוך ההנחה שממנו יוכל לראות ולצלם את המלחמה מבלי להיכנס למצב סכנה. על רקע הניסיון הקודם במבצע קדש, של התפוררות מהירה של ההתנגדות, סברו אנשי הפלוגה כי גם עתה לא תכבד עליהם המלאכה. אולם הדברים לא פעלו כמתוכנן. מתוך חשש לשדות מוקשים ברצועת עזה הורה המג"ד לרס"ן מאיר לנסוע לאורך גדר מחנה האו"ם, שפונה מחייליו הסקנדינביים כשבועיים קודם לכן. זאת מתוך הנחה שטרם עלה בידיהם של המצרים להניח מוקשים שם.

בשעה ארבע וחצי אחר הצהריים לערך, כשהטור נע מבסיסו בנחל עוז, ניתכה עליו אש קשה מתותחים וממרגמות. הזחל"ם המוביל נפגע פגיעה ישירה ויתר הכוח עקף אותו והגיע לגדר מחנה האו"ם, אולם זחל"ם אחד עלה על מוקש. בתגובה סטה הטור לשדה מעובד לצדו, התקדם כמאתיים מטרים, ושני זחל"מים נוספים עלו על מוקשים. הזחל"ם הראשון שעליו פיקד רס"ן מאיר נפגע מפגז והתלקח מייד. מרבית נוסעיו נהרגו ויתרתם נפצעו.[36][37] שוצר עצמו ספג פגיעה ישירה בראשו בשעה שעמד וצילם, פגיעה שממנה נפטר, עוד לפני התלקחות הזחל"ם.[31]

רס"ן מאיר קפץ מהזחל"ם אפוף הלהבות, קרע מעליו את בגדיו הבוערים והורה לאנשיו לנהוג כמוהו. חרף פציעתו הנהיג את שאר הפצועים, הובילם למקום מחסה, טיפל בהם ועודד אותם. הוא נאבק על חייו, ונפטר מפציעותיו כחלוף עשרה ימים.[36][37] בשנת תשל"ג זכה בעיטור העוז.[38] סגן דב פורת, שנפצע אף הוא בתקרית זו, נפטר מפצעיו ב-24 ביוני 1967.[31][39] אדם נוסף בזחל"ם זה שנפצע, ד"ר אברהם שוארץ, נפטר מפצעיו ב-11 ביוני 1967.[40]

גופתו של שוצר נמצאה על ידי כתב "לייף" מייקל מוק חמישה ימים לערך לאחר מותו. לצידה נמצאה מצלמתו, ובתוכה סליל עם עשרים ושלוש התמונות האחרונות שצילם. תמונות אלה התפרסמו בגיליון "לייף" ב-23 ביוני 1967, מיעוטן בלבד בהגדלה וחלקן המכריע בהקטנה.[41][42] בשנת 2014 התפרסמו כלל התמונות בהגדלה באתר "טיים".[43] שוצר נטמן בבית קברות בלונג איילנד, ניו יורק.

במלחמת ששת הימים נהרגו שני אנשי תקשורת נוספים. האחד הוא טד ייטס (Ted Yates) (נולד ב-1 באוקטובר 1930) מארצות ברית, שעמד בראש צוות של צלמים מטעם חברת אנ.בי.סי. (NBC) שסקר וצילם את המלחמה. הוא נפטר ב-5 ביוני בעקבות פצעי ירי שספג במהלך הקרבות בחלק הירדני של ירושלים.[2][21] השני הוא בן עויזרמן, ישראלי יליד אנגליה, שיצא לעזה ככתב צבאי עבור ערוץ טלוויזיה קנדי (Canadian Broadcasting Corporation), ונהרג ב-6 ביוני במבואות עזה ממטען ממולכד.[2][21] 

משפחתו

במותו הותיר שוצר אחריו את אשתו ברניס, ילדיהם דינה ודייוויד, הוריו, אחיו סטנלי ואחותו מרלין גולדסטיקר (Goldsticker). לאחר מות בעלה עבדה ברניס תקופה מסוימת כמזכירה במחלקת הצילומים של "לייף" בניו יורק.[22] בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 נישאה ברניס בשנית לד"ר הרולד גלף[44] (Galef), ממנו התאלמנה בשנת 2012. דינה שוצר גברינר (Gabriner) היא מורה לאמנות, ציירת ומאיירת.

זהות יהודית

פול שוצר היה בעל תודעה יהודית וציונית עמוקה, והשתייך בצעירותו לתנועת נוער ציונית. אשתו ברניס סיפרה כי אלמלא קיבל את תפקידו בשנת 1956 כצלם "לייף" היה עולה לישראל. במכתב שכתב לבתו דינה, בו הזמין אותה לשהות בפסח בקיבוץ שבו עמד לשהות, ציין כי ישראל היא ביתו הרוחני. מגזין "לייף" התנגד לנסיעתו של שוצר לישראל באביב 1967, אולם הוא עמד על דעתו לעשות כן, ולא ניתן היה לעצור בעדו.[4]

ג'ורג' הונט, עורכו בפועל של מגזין "לייף", מצטט במאמר המערכת שלו בנושא ביקורו של שוצר במזרח אירופה בשנת 1963, דברים שכתב לו שוצר ולפיהם היה כה נרגש בביקורו בצריפים ההרוסים של אושוויץ עד שלא היה מסוגל לצלם.[1][20]

במאמר הוקרה לזכרו של שוצר לאחר מותו כתב הונט כי במהלך ביקורו במזרח אירופה ראה שוצר את אושוויץ והזדעזע; שוצר ביקר בישראל פעמים רבות, אולם אושוויץ חידד בקרבו את המשמעות העמוקה יותר של המדינה. הונט ביקר בישראל שלוש שנים קודם מלחמת ששת הימים, ושוצר שימש לו מדריך; הוא ציטט לו מקורות יהודיים והביאו ממקום למקום כשהוא שופע אהבה למדינה, על פרחיה, הריה, בנייניה – ועל מאבקה. הוא הוסיף שאפשר רק להתנחם בעובדה שהוא מת במקום שבו רצה למות.[45]

כתב "לייף" מייקל מוק ציין במאמר הספדו על שוצר כי כששניהם הצטרפו לחיל הנחתים האמריקני בוייטנאם הוריד שוצר את קסדתו ממתכת וחבש במקומה כובע טמבל עם מגן דוד, בהסבירו כי אם ימות – היה רוצה שזה יהיה בצבעים שלו, והוסיף לומר "לחיים". וכן במלחמת ששת הימים בתחילת נסיעתו עם הכוחות הישראליים לעבר עזה צעק שוצר "לחיים".[31]

זיכרון והנצחה

מגזין "לייף" הקדיש לזכרו של שוצר את גיליונו הנושא את התאריך 16 ביוני 1967, שהתפרסם בפועל ביום שני ה-12 ביוני. מאמר המערכת הפותח שהוקדש לו פרי עטו של העורך בפועל ג'ורג' הונט הוא שיר הלל והוקרה למפעלו. בגיליון זה התפרסם גם מאמרו של עיתונאי "לייף" מייקל מוק על שוצר.[45][31]

הסנטור רוברט קנדי מניו יורק ייחד דברים בישיבתו של הקונגרס האמריקני מ-14 ביוני 1967 לזכרם של פול שוצר וטד ייטס. הוא הזכיר את מאמרו של מוק על שוצר ב"לייף" וכן מאמר לזכרו של ייטס שהתפרסם בניו יורק פוסט, והצעתו להעתיק את נוסחם אל הפרוטוקול הרשמי כתזכורת לתרומתם – התקבלה בלא התנגדויות.[46]

מקום מיוחד הוקדש לשוצר גם בגיליון "לייף" שסיכם את מלחמת ששת הימים, גיליון הנושא את התאריך 23 ביוני 1967, שם התפרסמו עשרים ושלוש התמונות מהסליל האחרון שצילם, חלקן בגודל רגיל ומרביתן בגודל קטן.[41][43] בשנת 2014 התפרסמו במאמר לזכרו של שוצר באתר "טיים" כל תמונות הסליל האחרון בגודל רגיל.[43] מותם של פול שוצר, טד ייטס ובן עויזרמן מוזכר ב"ספר השנה של העיתונאים" של שנת תשכ"ז, במאמר מאת מאיר בן-גור.[47]

בשנת 1967 הוקדשה תערוכת זיכרון לשוצר מטעם הארגון של אנשי התקשורת האמריקניים העובדים ככתבים זרים (The Overseas Press Club of America). במלאת שנה למותו פרסם הצלם ארצ'י ליברמן מאמר הוקרה לזכרו בכתב העת של הצלמים בארצות הברית.[48]

אנדרטת חללי פעולות האיבה והטרור בהר הרצל

במוזיאון ישראל נפתחה ב-16 בדצמבר 1969 התערוכה "הצלם שאכפת לו", שהוקדשה לזכרו של שוצר וכללה את תצלומיהם של שישה צלמים בינלאומיים; ורנר בישוף, רוברט קאפה, לאונרד פריד, דייוויד סיימור, דן וינר ופול שוצר.[22][49] למעט פריד, חמשת הצלמים האחרים נהרגו בשעת מילוי תפקידם.[50] לצורך התערוכה בחרה ברניס חמישים מהצילומים הטובים ביותר של שוצר.[51] למחרת, ב-17 בדצמבר, הונצח זכרו של שוצר על ידי הקרן הקיימת לישראל בנטיעת חורש הנושא את שמו ביער הסמוך לקיבוץ בארי, לא הרחק מהמקום בו מצא את מותו, וברניס נטעה את העץ הראשון.[52][53] לאירועים אלו הגיעו ארצה מלבד ברניס, הבן דייוויד וחברו הטוב של שוצר הצלם האמריקני-יהודי קורנל קאפה,[54] שצילם את מלחמת ששת הימים יחד עם מיכה בר-עם ושהיה אחיו של רוברט קאפה.[22][4]

באוניברסיטת אוהיו בארצות הברית נוסד פרס שנתי לזכרו של פול שוצר (The Paul Schutzer Memorial Award); מלגת הצטיינות המיועדת לסטודנטים הלומדים בתוכנית ללימודי צילום עיתונאי בחוג לתקשורת באוניברסיטת אוהיו.

פול שוצר מונצח באנדרטת חללי פעולות האיבה והטרור בישראל בהר הרצל. שמותיהם של חללים אלה חקוקים מעל גבי לוחות באנדרטה זו. סדר החקיקה הוא לפי שנים, החל משנת 1851. לוחות ההנצחה הקבועים לזכר אזרחים שנהרגו עד סוף שנת 1999 (לוחות 1 עד 60) הוצבו בערב יום הזיכרון תשס"ו (2006). שוצר מונצח בלוח 41, הכולל שמות של אזרחים שנפלו בשנים 1960–1969 (תש"ך-תשכ"ט). כמו כן, הוקם אתר האינטרנט "לעד" המנציח חללים אלה והמרכז את המידע עליהם.[55]

"טיים" פרסם באתר האינטרנט שלו מאמרי הוקרה לזכרו של שוצר במלאת ארבעים שנים למותו[56] ובמלאת חמישים שנים למותו,[5] וכן התפרסמו מאמרים נוספים לזכרו בשנת 2014.[10][43]

לקריאה נוספת

  • U.S. TV Aide and Photographer Are Killed in Mideast Fighting”, The New York Times, June 7, 1967, p. 21
  • א. אלמגור, "רס"ן אריה מאיר, פצוע אנוש – חילץ אנשיו", ספר הגבורה תשכ"ז, בעריכת אביעזר גולן ועמי שמיר, תל אביב תשכ"ח, עמ' 63.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 George P. Hunt, “’It Exists Forever, Only in My Mind’”, Life, November 15, 1963, p. 3
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 “U.S. TV Aide and Photographer Are Killed in Mideast Fighting”, The New York Times, June 7, 1967, p. 21
  3. ^ בית הספר לאמנות במכללת קופר יוניון
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 M.C., “Paul Schutzer”, Israel Magazine, June 1970, p. 25
  5. ^ 5.0 5.1 Alice Gabriner, “A LIFE Photographer Was Killed on Assignment 50 Years Ago. His Work Endures”, Time Magazine Online, June 5, 2017
  6. ^ "The Tragically Beautiful Wedding of Marilyn Monroe and Arthur Miller", Nov 6, 2015
  7. ^ “Hurricane Audrey’s Terrible Aftermath”, Life, July 15, 1957, p. 37
  8. ^ “Hate Running Loose Hits out at Nixons”, Life, May 26, 1958, pp. 32–38
  9. ^ Paul Schutzer, “The Sequel to a Sandbox Snapshot”, Life, October 12, 1959, pp. 111–112, 114
  10. ^ 10.0 10.1 Ben Cosgrove, “Anne Frank's Friends: Photos of the Girls Who Lived”, Time Magazine Online, January 22, 2014
  11. ^ “Unforgettable Views of the Great Events”, Life, November 21, 1960, p. 6
  12. ^ Paul Schutzer, “Election Night Tension Inside Kennedy House”, Life, November 21, 1960, pp. 36–37
  13. ^ Ben Atlas, “LIFE – Israel 1960 by Paul Schutzer”, July 25, 2009
  14. ^ "כפר חב"ד, 1960: הצילומים הנדירים נחשפים", אתר שטורעם, י"ד באייר תשע"א.
  15. ^ “Old Friendship with Cuba packed up to Go”, Life, January 13, 1961, pp. 26–29
  16. ^ Norman Ritter, “A Stern Hand Starts a Ride to a Casto Jail”, Life, January 13, 1961, pp. 30–34
  17. ^ “Fervant Faces and A Gathering of Pilgrims”, Life, June 3, 1957, pp. 14–15
  18. ^ Ben Cosgrove, “Berlin Wall: Photos From the Birth of a Brutal Divide”, Time Magazine Online, May 15 2014, 
  19. ^ Ben Cosgrove, “Earthquake in Iran, 1962: Portraits From the Ruins”, Time Magazine Online, August 1, 2014
  20. ^ 20.0 20.1 Paul Schutzer, "The Faces of the Satellites", Life, November 15, 1963, pp. 102–115
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 "3 עתונאים נהרגו", ידיעות אחרונות, כ"ח באייר תשכ"ז, 7 ביוני 1967, עמ' 8.
  22. ^ 22.0 22.1 22.2 22.3 נילי פרידלנדר, ברניס מספרת על פול, מעריב, 14 בדצמבר 1969
  23. ^ "In Praise of the Lord”, Life, Dec. 25, 1964, pp. 142–146
  24. ^ Michael Mok באתר הניו יורק טיימס
  25. ^ Michael Mok, “In They Go — to the Reality of This War”, Life, November 26, 1965, pp. 50–72
  26. ^ Eliza Berman, “39 Photos That Captured the Human Side of the Vietnam War”, Time Magazine Online, April 30, 2015
  27. ^ Lily Rothman and Alice Gabriner, “'Who is the Enemy Here?': The Vietrnam War Pictures that Moved them Most“, Time Magazine Online, September 2017
  28. ^ George Polk Awards: Past Award Winners
  29. ^ In two hot spots it's 'Life' 5 to 0”, Life, March 2, 1959, p. 2”
  30. ^ George P. Hunt, “Twenty-one Winners”, Life, May 6, 1966, p. 3
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 31.5 Michael Mok, “A Photographer’s Death-His Last Photographs”, Life, June 16, 2017, pp. 34-37
  32. ^ סא"ל מ. שריג, ‏כיבוש מוצב אל-קובה, מערכות 190, מרץ 1968
  33. ^ "תחקיר הרב גורן", 16 באוקטובר 1968, עמ' 34–35, אתר משרד הביטחון.
  34. ^ "תחקיר הרב גורן", 16 באוקטובר 1968, עמ' 31–43, אתר משרד הביטחון
  35. ^ הרב שלמה גורן, בעוז ותעצומות, בעריכת אבי רט, תל אביב 2013, עמ' 269–272.
  36. ^ 36.0 36.1 36.2 א. אלמגור, "רב-רסן אריה מאיר ז"ל, פצוע אנוש – חילץ אנשיו", ספר הגבורה תשכ"ז, בעריכת אביעזר גולן ועמי שמיר, תל אביב תשכ"ח, עמ' 63.
  37. ^ 37.0 37.1 37.2 ענת מידן, "'אבא הסביר לי שהוא הולך למלחמה, ושלא ברור אם יחזור'", ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, כ"ב בסיוון תשע"ז, 16 ביוני 2017, עמ' 22–24.
  38. ^ "רס"ן אריה מאיר, באתר הגבורה", באתר הגבורה.
  39. ^ ראו: "דב (טומי) פורת ז"ל", אתר המרכז למורשת המודיעין, והקובץ "לזכרו של דב פורת ז"ל", המצוי שם.
  40. ^ קורות החיים של שוארץ, אברהם, ד"ר, באתר "יזכור" של משרד הביטחון.
  41. ^ 41.0 41.1 “Found: Paul Schutzer’s Final 23”, Life, June 23, 2017, pp. 30–34
  42. ^ הרב גורן עצמו לא ידע מה עלה בגורלן של כל התמונות האחרונות ששוצר צילם, והוא סבר שחלקן נשרפו. ראו "תחקיר הרב גורן", 16 באוקטובר 1968, עמ' 34–35, אתר משרד הביטחון.
  43. ^ 43.0 43.1 43.2 43.3 Ben Cosgrove, “Paul Schutzer, Casualty of War: A Great Photographer's Final Pictures”, Time Magazine Online, May 26, 2010
  44. ^ הרולד גלף בניו יורק טיימס
  45. ^ 45.0 45.1 George P. Hunt, “In Memory of Paul Schutzer”, Life, June 16, 1967, p. 3
  46. ^ Congressional Record - Proceedings and Debates of the 90th Congress, First Session, Volume 113, part 12, June 14, 1967, pp. 15801-15802
  47. ^ מאיר בן-גור, "עתונות ועתונאים בימי המערכה", ספר השנה של העתונאים, תל אביב תשכ"ז, עמ' 35–41.
  48. ^ Archie Lieberman, “Paul Schutzer – One Year Later”, Infinity: Journal of the American Society for Magazine Photographers, volume 17, number 6, June 1968, p. 20 onwards
  49. ^ 6 מגדולי הצילום בתערוכה 'הצלם שאכפת לו', דבר, 18 בדצמבר 1969
  50. ^ הערב פתיחת תערוכת 'הצלם שאכפת לו', מעריב, 16 בדצמבר 1969
  51. ^ "תש"ל במוזיאון", חדשות מוזיאון ישראל, חוברת 8, (כרך ד' חוב' 2) (תשל"א), עמ' 8; "פרסומי המוזיאון", שם, עמ' 87.
  52. ^ עץ ראשון ביער על שם הצלם שוצר ניטע ע"י אלמנתו, מעריב, 18 בדצמבר 1969
  53. ^ ניטע יער לזכרו של הצלם שוצר, דבר, 18 בדצמבר 1969
  54. ^ מותו של צלם, מעריב, 8 ביוני 1967
  55. ^ המידע על האנדרטה ועל אתר האינטרנט שאוב מאתר האינטרנט "לעד".
  56. ^ “A Photographer's Last Assignment”, Time Magazine Online
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29827123פול שוצר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פול_שוצר&oldid=1556958"