לוח השנה האטי

לוח השנה האטי הוא הלוח שהיה נהוג בתקופה הקלאסית באטיקה, חבל הארץ בו שכנה אתונה העתיקה. מאחר שרוב הממצאים והעדויות על יוון העתיקה מוצאם מאתונה או נוגעים לה, ידיעותינו אודותיו רבות משל הלוחות ההלניים האחרים. ברם, היות שלוח השנה נחשב דבר המובן מאליו, איש מבני התקופה לא טרח לתארו בשלמותו, והעדויות המצויות בידינו מקוטעות ולעיתים קרובות סותרות זו את זו. יתרה מכך, במהלך התקופה הנדונה הוא עבר שינויים שאינם מובנים לנו במלואם, ולכן כל ניסיון לתארו הוא בגדר שחזור משוער בלבד. ראוי לציין בהקשר זה, שהמושגים האתונאיים והאטיים זהים במידה רבה.

ההיבט המקומי של לוח השנה

לוח השנה האטי שימש את תושבי אטיקה בלבד וציין אירועים מקומיים תוך זיקה מעטה לעולם שמעבר לגבולות אטיקה. לדוגמה, בבויאוטיה הסמוכה לאטיקה, לא זו בלבד שהחודשים נקראו בשמות אחרים, אלא השנה החלה באמצע החורף, בעוד באתונה ציינו את תחילתה שישה חודשים מאוחר יותר, קצת אחרי אמצע הקיץ. זאת ועוד, להלכה אמורים היו החודשים היווניים להתחיל עם מולד הירח, אך למעשה נקבעו מועדיהם על ידי תושבי המקום והשתנו מעט ממקום למקום. ברוב השנים חופפים החודשים בשתי הקהילות זה את זה פחות או יותר, אך אין כל עדות כי השתיים ניסו לקיים חפיפה מדויקת. הן לא ראו כל צורך בכך.

ההבדל בין שני לוחות שנה שכנים אלה שיקף כנראה את העוינות ההיסטורית בין שתי הקהילות ואת ההבדלים התרבותיים ביניהן. הבויאוטים לא דיברו בניב האיוני בו השתמשו בני אתונה, ולכן שמות החודשים היו שונים. בלוח השנה של האי האיוני דֶלוֹס, לעומת זאת, נקראו ארבעה מתוך שנים-עשר החודשים באותם שמות כמו באתונה, אך מועדיהם בשנה היו שונים. בדלוס, שהייתה נתונה להשפעתה של אתונה מ-479 לפנה"ס לערך ועד 314 לפנה"ס, החלה השנה באמצע החורף, כמו אצל הבויאוטים.

שימוש במספר לוחות שנה

חייהם של האתונאים התנהלו, למעשה, תוך שימוש בכמה לוחות שנה בעת ובעונה אחת, ששימשו למטרות שונות:

• לוח השנה הדתי, בן 12 חודשים, ציין את מועדי החגים הדתיים והתבסס על מחזור הירח.
• לוח השנה האזרחי של הפוליס אתונה בתקופת המשטר הדמוקרטי, בן 10 חודשים שרירותיים.
• לוח השנה החקלאי של עונות השנה, קבע את המועדים על פי זריחת הכוכבים.

לוח השנה הדתי

ייעודו הראשון של לוח השנה היה לציין את מועדיהם של החגים הדתיים. חגים אלה הקיפו מגוון פעילויות רחב הרבה יותר מכפי שכולל המושג "דתי" במובנו המוכר לנו, והם מילאו תפקיד מרכזי בחיי העיר.

רשימת החודשים

בשום מקום לא שרדה רשימה שלמה של כל 12 החודשים על פי סדרם, אך השחזור הבא הוא ודאי. המִתְאָם המוצע כאן בין החודשים האטיים לבין חודשי הלוח הגרגוריאני המודרני הוא רופף, ובשנים מסוימות עשוי לחרוג בחודש ימים ויותר.

קיץ
1	הקטומביון (Έκατομβαιών)	יוני / יולי
2	מטגיתניון (Μεταγειτνιών)	יולי / אוגוסט
3	בואדרומיון (Βοηδρομιών)	אוגוסט / ספטמבר
סתיו
4	פיאנפסיון (Πυανεψιών)	ספטמבר / אוקטובר
5	מיימקטריון (Μαιμακτηριών)	אוקטובר / נובמבר
6	פוסידאון (Ποσειδεών)	נובמבר / דצמבר
חורף
7	גמליון (Γαμηλιών)	דצמבר / ינואר
8	אנתסטריון (Aνθεστηριών)	ינואר / פברואר
9	אלפבוליון (Eλαφηβολιών)	פברואר / מרץ
אביב
10	מוניכיון (Μουνιχιών)	מרץ / אפריל
11	תרגליון (Θαργηλιών)	אפריל / מאי
12	סקירופוריון (Σκιροφοριών)	מאי / יוני

לוח שנה ירחי-שמשי

השנה אמורה הייתה להתחיל משנצפה לראשונה מולד הירח שלאחר יום ההיפוך הקיצי. ביום זה היום הוא הארוך ביותר בשנה והלילה הקצר ביותר. יום זה חל כאשר נקודות הזריחה והשקיעה של השמש על פני האופק, שנצפו כנעים צפונה במהלך מחצית השנה שחלפה, נותרות על מקומן ימים אחדים קודם שהן מתחילות לנוע חזרה דרומה. במצב אידיאלי צריך היה יום ההיפוך להתרחש בחודש האחרון של השנה. השנה החדשה החלה למחרת הערב בו נראה "הירח החדש" מתחיל לנדוד לאטו (או כאשר נדמה שראו זאת). משום שהזיקה בין שני אירועים אלה, יום ההיפוך הקיצי ומולד הירח, משתנה, נע מועד תחילת השנה החדשה עד חודש ימים ביחס ללוח הגרגוריאני.

בשל יצירת זיקה בין השמש והירח היה לוח השנה לוח ירחי-שמשי. שנים עשר חודשי ירח מסתכמים בכ-354 ימים, כאחד עשר ימים פחות משנת שמש. על פי לוח שנה ירחי טהור, כמו הלוח המוסלמי, החודשים זוחלים לאחור עם השנים, ואין זיקה בין החודשים לבין עונות השנה. ביוון, בה נבדלות העונות זו מזו באופן מובהק, היה צריך להימנע מכך. כיוון שקשרו את ראשית השנה שלהם ליום ההיפוך, אפשרו האתונאים קיומה של זיקה בין החודשים לבין עונות השנה, אם כי תוך גמישות מסוימת.

על מנת לפתור את ההבדל בין שנת הלבנה הקצרה באחד עשר ימים משנת חמה, הוסף עוד חודש אחת לשלוש שנים לערך, כשהתוצאה היא שנה מעוברת של כ-384 ימים. על כן, בשנה רגילה היו 12 מחזורי ירח ואז, כאשר התברר כי החודשים נדדו לאחור דיים, הנהיגו שנה בת 13 מחזורים, כדי לעיין מחדש את שנת הלבנה עם שנת החמה. חודש נוסף זה הושג על ידי חזרה על החודש הקיים. במילים אחרות, אותו שם חודש שימש פעמיים בזה אחר זה. ספרי הדרכה קובעים בדרך כלל כי החודש השישי, פוסיידון, היה החודש המוסף, אך העדויות מלמדות כי גם החודשים 1, 2, 6, 7 ו-8 שימשו לעיבור השנה.

היו בנמצא מחזורים שונים לחישוב מדויק של השנים בהן יש להוסיף חודש שלושה עשר. ייתכן שמחזור של תשע עשרה שנים, הידוע בשם מחזור מֶטוֹנִי, שפותח באתונה העתיקה על ידי האסטרונומים מֶטוֹן ואֶוּקְטֵמוֹן (פעלו ב-432 לפנה"ס), שימש לקביעת השנים המעוברות, כדי ששנת הלבנה ושנת הירח יישארו מעוינות במידת מה של דיוק. אולם אין עדויות להנהגתה של שיטה מסוימת באתונה, ושיטת העיבור השתנתה מזמן לזמן.

שמות החודשים

החודשים האתונאיים נקראו על שמות אלילים וחגים. בכך נבדל לוח השנה האטי מהלוחות המסופוטמיים, שהיו הבסיס לכל לוחות השנה הירחיים היווניים. בלוחות השומריים והבבליים, לדוגמה, החודשים נקראו על שם הפעילות החקלאית העיקרית שבוצעה באותו חודש. אף כי חגים אתונאיים רבים היו קשורים עם השלבים השונים של המחזור החקלאי, כמו חגי הזריעה או הקציר (עובדה שחיזקה, את הצורך לשמור על חפיפה גסה בין לוח השנה הירחי ללוח השנה השמשי) השנה החקלאית לא הייתה הבסיס של לוח השנה.

ג'יין אלן הריסון, הדנה בספרה בחגים האטיים, מציינת כבר בראשית דבריה כי כמה חגים, אם כי לא כולם, העניקו את שמם לחודש בו נחוגו, וכי להוציא חג יחיד - הדיוניסיה, אף חג לא נקרא במישרין על שם אליל אולימפי או אלוהות אחרת כלשהי.

החודש השישי באתונה, פּוֹסֵידוֹנֶאוֹן, קיבל את שמו ישירות מהאליל פוסידון. האל מופיע, על פי רוב, בצורת תואר הפולחן (cult title; השם או האספקט שבגינו סוגדים לאליל בחג מסוים). דוגמאות לכך הן מַאימָקְטֶרִיוֹן, שנקרא על שם זאוס ("הזועם"), ומֶטָגֵיטְנִיוֹן, על שמו של אפולו כמושיעם של המתיישבים.

מבין כל החודשים, רק השמיני, אַנְתֶסְטֶרִיוֹן, נקרא במישרין על שם החג העיקרי שנחוג בחודשו - האַנְתֶסְטֶרִיָה. אף על פי שהחגים שהעניקו שמם לחודש היו חשובים יחסית, והם פִּיאַנֶפְּסִיָה, תַארְגֶלִיָה וסְקִירַה, אחדים מהחגים היותר מפוארים בחיי העיר לא נזכרים בשם החודש. דוגמאות לכך הן הדיוניסיה הגדולה, שנחוגה באֶלָפֶבּוֹלְיוֹן (החודש ה-9) והפַּנְאָתֶנָיָה, הנזכרת בעקיפין בהֶקָטוֹמְבָּאיוֹן (החודש ה-1), הנקרא על שם "הֶקָטוֹמְבָּה", קורבן "מאה השוורים" שהועלה בלילה האחרון של הפאנאתנאיה. החודש השני, לדוגמה, מֶטָגֵיטְנִיוֹן, נקרא על שם תואר הפולחן של האליל אפולו, אך אין כל רמז לחג הנושא את השם. כך הוא הדבר גם ביחס לחודשים ה-5 וה-6, מַאימָקְטֶרִיוֹן ופּוֹסֵידוֹנֶאוֹן.

לוחות השנה של הערים האיוניות באסיה הקטנה (לאורך החוף המערבי של טורקיה של ימינו) חולקים לעיתים תכופות את שמות החודשים עם אתונה. במילטוס, לדוגמה, ארבעה חודשים נשאו אותם שמות כבאטיקה, והם: תרגליון, מטגיטניון, בואדומיון ופיאנפסיון, וכן, בשתי הקהילות תפס פיאנפסיון מקום זהה כחודש הרביעי ברשימת החודשים. לפי המסורת, ערים איוניות אלה נוסדו על ידי מתיישבים מאטיקה (כפי הנראה בסביבות המאה ה-11 לפנה"ס) והקשר תרבותי זה יכול להסביר את הדמיון.

החגים האתונאיים כללו כ-80 חגיגות, שנחוגו אחת לשנה, ומערכת ימים מקודשים חודשיים, שקובצו בסביבות תחילתו של כל חודש. אלה האחרונים היו לעיתים קרובות ימי ההולדת של אלילים, שכן היוונים חשבו אותם לאירועים הנשנים מדי חודש ולאו דווקא מדי שנה. הימים 1-4 והימים 5-8 בכל חודש היו מקודשים לאלילים או לאלוהויות מסוימים, וסך כולם הגיע לכ-60 ימים בשנה.

• היום ה-1: מולד הירח
• היום ה-2: הדיימון אגאתוס
• היום ה-3: יום הולדתה של אתנה
• היום ה-4: הראקלס, הרמס, אפרודיטה וארוס

• היום ה-6: יום הולדתה של ארטמיס
• היום ה-7: יום הולדתו של אפולון
• היום ה-8: פוסיידון ותזאוס

על פי רוב, לא התירו את קיומם של חגים חודשיים וחגים שנתיים באותם ימים. משמעות הדבר, כי לכל חודש חג היה שלב פתיחה, שכלל טקסים וחגיגות שנשנו במדויק, בעוד חלקו העיקרי של כל חודש כלל לוח מועדים ייחודי של ימי חג.

תפקיד נוסף של לוח שנה זה היה ציונם של כ-15 ימים אסורים, בהם לא הותר לנהל עסקים.

ימי החודש

החודשים היו בני 29 או 30 ימים, לסירוגין פחות או יותר. מספר הימים השתנה בשל תנועת הירח במסלולו סביב כדור הארץ האורכת כ-29.5 ימים. ברם, במקום לנקוט שיטה הקובעת מראש את אורכם של החודשים, אורכו של כל חודש הוכרז ממש לפני סופו, בניסיון להתאים את היום הראשון של החודש שלאחריו למולד הירח הקרב. החודשים הקצרים, בני 29 ימים, היו ידועים בשם "חלולים" ואלו בני 30 ימים בשם "מלאים".

כל חודש נחלק לשלושה חלקים בני עשרה ימים, שנקשרו עם התמלאותו של הירח, מילואו והתמעטותו. מתן השמות לימים היה דבר מסובך. היום הראשון בכל חודש נקרא פשוט "נומניה" (noumenia) או "הירח החדש", שם שהיה נהוג למעשה בכל לוחות השנה היווניים. מיום זה נספרו הימים עד היום ה-20. מספור הימים בשליש האחרון של החודש נעשה במהופך ובסדר יורד, מהיום העשירי ועד היום האחרון. רק לימים בחלקו האמצעי של החודש היו מספרים הגדולים מ-10, וגם אלה נקראו לעיתים תכופות "השלישי שלאחר עשר" וכן הלאה. בשני החלקים האחרים נספרו הימים מ-2 עד 10 ואחר כך מ-10 עד 2. כדי להבחין בין ימים הנושאים אותו מספר, הוסיפו לשם החודש את הבינוני הפועל (participium) "מתמלא" ו"מתמעט". תוספת זו לא הייתה דרושה לימים בחלק האמצעי של החודש, מאחר שלמספריהם לא הייתה משמעות כפולה, אם כי מאוחר יותר השתמשו במונח "של החודש באמצעיתו". היום האחרון בחודש נקרא "הנה קאי ניאה" (hena kai nea), "הישן והחדש". שם זה, המיוחד לאתונה, מייצג את היום המגשר בין שני ירחים או חודשים. במקומות אחרים ביוון הוא נקרא בדרך כלל היום השלושים.

במקום לראות בחודש רצף פשוט של שלושים ימים, התמקדה שיטת המספור של שלושה חלקים בחודש עצמו. הימים המתמעטים 10-2 והימים המתמלאים 2-10 הם במיוחד הקובעים את הרגע המכריע בו הירח נעלם ואז מופיע מחדש.

תאריך על פי שיטה זו עשוי היה להיות למשל: "(היום) השלישי בהתמעטות תרגליון", שפירושו היום ה-28 בחודש תרגליון.

התמלאות הירח	הירח במילואו	התמעטות הירח
הירח החדש	ה-11	ה-10 המאוחר
ה-2 המתמלא	ה-12	ה-9 המתמעט
ה-3 המתמלא	ה-13	ה-8 המתמעט
ה-4 המתמלא	ה-14	ה-7 המתמעט
ה-5 המתמלא	ה-15	ה-6 המתמעט
ה-6 המתמלא	ה-16	ה-5 המתמעט
ה-7 המתמלא	ה-17	ה-4 המתמעט
ה-8 המתמלא	ה-18	ה-3 המתמעט
ה-9 המתמלא	ה-19	ה-2 המתמעט
ה-10 המתמלא	ה-10 המוקדם	החדש והישן

ימים בעלי השמות המיוחדים

• היום הראשון: "נומוניה" - הירח החדש או מולד הירח.
• היום האחרון: "הנה קאי ניאה" (hena kai nea) - הישן והחדש.
• היום ה-20: "העשירי המאוחר". לחודש האטי היו שלושה ימים שנקראו ה-10 (המקבילים על פי הרצף הרגיל לימים ה-10, ה-19 וה-20). ימים אלה הובחנו אחד ממשנהו באופן הבא:
  • היום ה-10: ה-10 של הירח המתמלא
  • היום ה-19: ה-10 המוקדם
  • היום ה-20: ה-10 המאוחר

כפי שניתן לראות, שני ימים נקראו ה-10 בזה אחר זה, ה-10 המוקדם וה-10 המאוחר, וזאת על מנת להבליט את המעבר אל שלב ההתמעטות של הירח.

כאשר חודש אמור היה להימשך 29 במקום 30 ימים (חודש "חלול"), היום האחרון של החודש ("החדש והישן") הוזז לאחור ביום אחד. במילים אחרות, שמו של "ה-2 בהתמעטות הירח" (היום ה-29 ברצף הרגיל) הוחלף בשם סופו של החודש.

לוח השנה האזרחי

כמו האיונים, גם האתונאים נחלקו תמיד לארבעה שבטים. אף ששבטים אלה לא בטלו מעולם, אחת מהרפורמות המרכזיות במהלך כינונה של הדמוקרטיה האתונאית לאחר 506 לפנה"ס הייתה חלוקת האזרחים על פי שיטה חדשה של עשרה שבטים. המטרה הייתה לנסות להבטיח השתתפות שווה של כל האזרחים בניהול הקהילה. מזמן זה ואילך נעשה המספר עשר למאפיין של הדמוקרטיה האתונאית, ועל כן חלק גדול מפעילות האזרחים נעשתה באמצעות עשרת השבטים. (לדוגמה: 10 מצביאים שעמדו בראש 10 גדודים, 10 קבוצות של שופטים עממיים, ו-10 אחראים על האוצר של הליגה האטית-דלית).

הַסְדִירָה העשרונית שימשה גם ליצירת לוח שנה נוסף בן עשרה חודשים. מדי שנה קבע כל שבט את 50 נציגיו למועצת ה-500 (הבּוּלֵה), שמילאה תפקיד חשוב בניהול הפוליס. חמישים הנציגים של כל שבט כיהנו בתפקיד למשך עשירית שנה, שליש מהם ב"וועדה מתמדת", ותקופת כהונתם נקראה "פְּרִיטַנֵיה" (pritaneia).

במאה החמישית לפנה"ס התבסס לוח השנה של המדינה על השנה השמשית בת 365 או 366 ימים בלא התייחסות כלשהי למופעי הירח. סידור אפשרי אחר היה שעשר הפריטניות נחלקו בין שישה חודשים בני 37 ימים ולאחריהם בין ארבעה חודשים בני 36 ימים. (סידור זה הפך נפוץ במאה הרביעית לפנה"ס).

מכמה תיארוכים סינכרוניים ששרדו עולה כי השנה הפוליטית והשנה הדתית לא התחילו ולא הסתיימו באותם הימים. השנה הפוליטית החדשה הקדימה או פיגרה 15 ימים ביחס לשנת החגים הדתיים.

ברם, ב-407 לפנה"ס סונכרנו שני לוחות השנה כדי שיתחילו ויסתיימו באותם הימים. מאז ואילך, כמתואר ב"חוקת האתונאים" מן המאה הרביעית לפנה"ס, סודרה השנה האזרחית כדלקמן:

• חודשים 1-4 מנו 36 ימים כל אחד, וכפי הנראה 39 ימים בשנים מעוברות
• חודשים 5-10 מנו 35 ימים כל אחד, וכפי הנראה 38 ימים בשנים מעוברות

ישנה השערה לפיה בשנים שבהן הוסף חודש לשנה הדתית, הוארכו החודשים הפוליטיים כפי הנראה ל-39 ול-38 ימים, שיטה שהייתה מקיימת את האיזון בין השבטים, אולם לא נמצאה עדות להשערה זו.

החודשים הפוליטיים לא נשאו שמות אלא נקראו במספרים, שניתנו בצירוף השם של השבט המכהן בנשיאות הפריטניה (שם שאינו רומז דבר על הזמן של השנה, מאחר שהשבט נבחר בהטלת גורל בסיום כהונת קודמו). גם הימים מוספרו ברצף, החל מ-1 ועד סך כל הימים של אותו חודש.

אחד מתפקידיו העיקריים של לוח השנה האזרחי היה לקבוע את מועדי ארבע התכנסויות אספת העם שנערכו בכל פריטניה. ככל שהדבר התאפשר, לא נערכו כינוסי האספה בימי חג, גם לא בימי החג החודשיים בראשיתו של כל חודש. כתוצאה מכך נתקבצו הכינוסים לקראת סופו של החודש.

תאריך על פי לוח זה יכול היה להיות למשל: "היום ה-33 בפריטניה ה-7 של שבט ארכתניס" (Erechthenis). סגנון זה שימש גם במסמכים של המדינה האתונאית (ששרדו רק בכתובות). ואולם, לעיתים נוסף בכתובות תאריך כנהוג על פי לוח השנה הדתי (דבר המאפשר להשוות בין הלוחות).

עריכת שינויים בלוח השנה

שרידי תיאטרון דיוניסוס באתונה בו נערכה הדיוניסיאה

לוח השנה האטי נקבע מדי חודש בחודשו ומדי שנה בשנה על פי צורכי השעה המדיניים או הצבאיים. הוא נמצא בשליטת נושאי תפקידים שלא היו אסטרונומים, ועד כמה בוטה הייתה התערבותם הוא עניין שבמחלוקת. חוקרים אחדים סבורים, כי אם יום חג נפל באותו מועד שנקבע לכינוס אספת העם, ניתן היה להוסיף עוד יום לחודש, ולקרוא לשני הימים העוקבים באותו שם.

ישנה עדות ברורה לכך שהדבר אמנם היה נהוג בתקופה מאוחרת יותר. בשנת 271 לפנה"ס הוספו ארבעה ימים ממש לפני הדיוניסיה הגדולה בין אלפבוליון 9 ו-10. המטרה הייתה, ככל הנראה, לאפשר חזרות נוספות לקראת החג, שכלל הצגת טרגדיות וקומדיות. סיפור דומה מקורו במאה ה-5 לפנה"ס, אך הפעם מארגוס: הארגיווים, ששיגרו משלחת עונשין סמוך לתחילתו של החודש ה"קדוש" קארניוס (Karneios) בו נאסרה הלחימה, החליטו להקפיא את לוח השנה כדי להרוויח כמה ימי לחימה נוספים. ברם, בעלי בריתם דחו את השינוי ושבו לארצם.

הקומדיה "עננים" של אריסטופאנס, שנכתבה ב-423 לפנה"ס, כוללת נאום שבו מובאת תלונתו של הירח: האתונאים משחקים עם חודשי הלבנה ו"מבלבלים את סדרי הימים" כך שמעשי האדם והסדר האלילי משובשים לחלוטין. "כאשר עת לכם להעלות קורבנות, אתם מענים ומעמידים לדין" (עננים, 615-626). ידוע מקרה המתייחס למאה השנייה לפנה"ס, בו נשתבשה התאמת הזמנים בין לוח השנה של החגים הדתיים והמחזורים הממשיים של הירח, ולכן התאריך הירחי-שמשי ניתן לעיתים בשתי צורות: הראשונה "על פי האליל", כלומר על פי הירח, והשנייה "על פי הארכון", כלומר על פי לוח השנה הדתי עצמו.

תארוך אירועים בעבר ובעתיד

שרידי האצטדיון האולימפי באולימפיה.

בניגוד ללוח השנה המודרני, אשר נוסף על הסדרתו את השנה הקיימת, מהווה חלק ממערכת כרונולוגית המאפשרת לתארך אירועים בעתיד הרחוק ובעבר הרחוק (ולכן תאריך נתון כולל יום, חודש ושנה), לוח השנה האטי לא קבע את מניין השנים.

במרבית ערי הפוליס היווניות השנה נקראה על שמו של אחד מנושאי התפקידים השנתיים, ובאתונה נקראה על שם ה"ארכון אפונימוס" (archon eponymous), כאשר שם זה שימש לזיהוי השנה ביחס לשנים אחרות. במקום לציין שם מספר של שנה, ציינו את השנה באמירה כי אירוע מסוים התרחש "כאשר פלוני היה ארכון". שיטה זו אפשרה אמנם לקבוע את מניין השנים בעבר למשך מספר דורות, אך לא הייתה כל דרך לתארך אירועים בעתיד מעבר ליכולת הזיכרון האנושי (כמו בביטוי "עשר שנים מעכשיו").

לא נעשה, לדוגמה, כל שימוש במאת שנים המחולקת לעשורים. חשיבותו של מחזור בן ארבע שנים הייתה בכך שסייע לבנות תחושה חיה של השנים החולפות: באתונה נחוגה הפנאתניה בקנה מידה מפואר כל ארבע שנים כפנאתניה הגדולה, אך היא לא שימשה כבסיס לשיטת תארוך.

מאחר שלוח השנה היה מקומי ומחזורי במדוקדק, הוא לא איפשר תארוך אירועים כלל-יווניים. מערכת תיארוך הנקראת אולימפיאדה והעושה שימוש באולימפיאדות שנערכו כל ארבע שנים, הומצאה על ידי ההיסטוריון היווני איש סיציליה טימאיוס (נולד ב-350 לפנה"ס לערך) כמכשיר למחקר היסטורי.

לוח השנה החקלאי

לוח שנה שלישי בו השתמשו האתונאים היה לוח שנה חקלאי (לוח שנה שמשי המתבסס על עונות השנה). לוח שנה זה היה חיוני לביצוע פעילויות עונתיות כמו חקלאות ושיט.

הלוח הסתמך על זריחת כוכבים ושקיעתם לציון נקודות זמן מדויקות יותר בתוך החטיבות הרחבות של עונות השנה. זריחות כוכב הן הימים בהם כוכבים או מערכות כוכבים מסוימים, שנמצאו בשעות החשיכה מתחת לקו האופק, מופיעים לראשונה לאחר שקיעת השמש. זריחות כוכבים שונות נקשרו לפעולות חקלאיות שונות, כמו זמן הקציר: הסיודוס ב"מעשים וימים" מייעץ לאיכר לקצור את תבואתו כאשר הפליאדות זורחות (אירוע שבמקומות אחרים ציין את סוף האביב). מערכת שכזו הייתה חלק מן המסורת היוונית הכללית, אך הותאמה לתנאים הגאוגרפיים המקומיים.

היוונים לא ראו בעונות כמי שמחלקות את השנה לארבע חטיבות שוות, אלא דווקא שהאביב והסתיו הם השבלים הקצרים של העונות הארוכות, הקיץ והחורף. את חלוקת השנה לעונות ניתן היה לקבוע באופן רשמי על פי הזריחה והשקיעה של כוכבים ביחס לשוויוני היום והלילה: כך, למשל, מגדיר היפוקרטס את החורף באחד מחיבוריו בענייני רפואה כתקופה שבין שקיעת הפליאדות והאביב.

את הידע המסורתי הקדום, כפי שבא לידי ביטוי ב"מעשים וימים" של הסיודוס, הרחיבו על ידי מחקר אסטרונומי לכדי יצירת לוחות כוכבים שנודעו בשם "פרפגמות" (parapegma, אלמנך). היו אלו לוחות אבן או עץ, שמנו את סדר האירועים האסטרונומיים, כל אירוע באמצעות חור ליתד בצדו. קווים של חורים ריקים שימשו לספירת "הימים הריקים" בין מה שנחשבו כאירועים שמימיים מיוחדים. הלוחות הוצבו לעיתים קרובות בכיכרות העיר (אגורה), והציגו לציבור את התקדמותה של השנה.

שיטה זו לא הצטלבה עם לוחות השנה הדתי והמדינתי ובעוד שלוחות אלו היו בעלי אופי אזרחי יותר, והצריכו עריכת שינויים על מנת להתאימם לעונות השנה, לוח העונות והכוכבים, לעומת זאת, היה חסין מפני התערבות. על כן יכול היה תוקידידס לתארך אירוע על פי עליית הכוכב ארקטורוס (Arcturus) מבלי להיכנס לתוך סבך לוחות השנה של פולייס שלא היה ביניהם כל קשר.

לקריאה נוספת

• Harrison, J.A., 1903, Prolegomena to the Study of Greek Religion.
• Burkert W., 1985 Greek Religion. Oxford.
• Dunn F. M., 1999, Tampering with the Calendar, Zeitschrift fur Papyrologie und Epigraphik, 123, 213-31.
• Hannah R., 2005, Greek and Roman Calendars: Constructions of Time in the Ancient World. London.
• Merrit B.D., 1961, The Athenian Year. Berkeley.
• Mikalson J.D. 1975, The Sacred and Civil Calendar of the Athenian Year. Princeton.
• Pritchett W.K., and O. Neugebauer, 1947, The Calendars of Athens. Athens.
• Oxford Classical Dictionary, 2nd edition, 1996: Calendar, Meton, Euctemon, Time reckoning, Birthday.

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26709312לוח השנה האטי