השושלת הסעדית
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | ערבית, ברברית | ||
| עיר בירה | מרקש | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אפריקה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | |||
| תאריך | 1554 | ||
| פירוק | |||
| תאריך | 1659 | ||
| ישות קודמת | השושלת הווטאסית | ||
| ישות יורשת | השושלת העלאווית | ||
_(1554-1659).svg)
_(1258_1659).svg)
השושלת הסעדית (בערבית: السعديون; אל-סעדיון) הייתה שושלת מוסלמית סונית ממוצא ערבי ששלטה על מרוקו בין השנים 1554-1659.
היסטוריה
משפחת המלוכה הסעדית ייחסה את מוצאה לנביא מוחמד דרך עלי בן אבי טאלב ואשתו פאטמה בת מוחמד.
משנת 1509 עד 1554 הסעדים שלטו רק על דרום מרוקו, בעוד שהשושלת הווטאסית שלטה על שאר חלקי מרוקו. בשנת 1528 הווטאסים שלחו כוחות צבאיים כדי לבלום את התפשטות השושלת הסעדית, אך הקרב הסתים ללא הכרעה ברורה ואילץ את הווטאסים להכיר בשלטון הסעדי בדרום מרוקו.
בשנת 1554 הסולטאן הסעדי מוחמד א-שייח מצליח להפיל את השושלת הווטאסית באופן מקומי, והסעדים תופסים את מקומם בתור הממלכה הדומיננטית ברוב חלקי מרוקו.
הסולטאן המפורסם ביותר של השושלת הסעדית היה אחמד אל-מנסור (1578-1603), שבנה את ארמון אל-בדיע המפואר במרקש והיה בן זמנה של אליזבת הראשונה. אחד ההישגים החשובים ביותר של הסעדים היה הניצחון על פורטוגל בקרב שלושת המלכים והגנה על מרוקו מפני האימפריה העות'מאנית. עיר הבירה הראשונה שלהם הייתה תארודאנת ולאחר מכן מרקש.
- 1509: הקמתה של הממלכה הסעדית בדרום מרוקו;
- 1511: הסעדים מקבלים את תמיכת השבטים הברברים של אזור סוס;
- 1524: הסעדים מקבלים את תמיכת שבטי ההינטה ששלטו במרקש;
- 1527: השושלת הווטאסית מכירה רשמית בשלטון הסעדי בדרום מרוקו;
- 1541: הצבא הסעדי מגרש את הפורטוגזים מאגאדיר, אזמור, סאפי ואסילה;
- 1554: מוחמד א-שייח מפיל את השושלת הווטאסית והסעדים נהפכים לממלכה המרכזית במרוקו;
- 1561-1567: סיפוח הערים טטואן, שפשאוון ודבדו לממלכה הסעדית;
- 1578: קרב שלושת המלכים: ניצחון מרוקאי על הצבא הפורטוגלי;
- 1591: פלישה סעדית לשטח אימפריית סונגהאי והבסתה;
- 1603-1627: מאבקי ירושה לאחר מותו של אחמד אל-מנסור, בין שלושה טוענים לכתר ותחילת שקיעתה של הממלכה הסעדית;
- 1628: איבוד שטחים רבים על ידי הממלכה הסעדית; רבאט, מכירה ו טטואן נשלטו על ידי מוסלמים שגורשו מספרד, תאפילאלת על ידי השושלת העלאווית, אוג'דה על ידי האימפריה העות'מאנית ושטחים רבים אחרים שאבדו למנהיגי שבטים ברברים. עד שנת 1659 הם איבדו את כלל שטחם לגורמים זרים ואיבדו את מקומם כשליטי מרוקו.
לשושלת הסעדית לא היה בסיס תמיכה מוצק בקרב השבטים הברברים של מרוקו, בניגוד לשושלות קודמות, אך היא נהנתה מלגיטימציה בזכות הייחוס למשפחת הנביא מוחמד. הסעדים ביססו את הצבא שלהם על שכירי-חרב זרים (חלקם עבדים) ועל שבטי הג'יש. שבטים אלה נהנו מפטור ממיסים וקיבלו אדמות נרחבות תמורה לשירותם בצבא.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מיכאל אביטבול, דניאל זיסנויין, מקולוניאליזם ללאומיות: תוניסיה, אלג'יריה מרוקו ווליום 6, האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 18-20.
