עקיבא אריה ויס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עקיבא אריה ויס
עקיבא אריה ויס
בית ויס בפינת הרחובות הרצל ואחד העם בתל אביב
לוחית זיכרון על ביתו של עקיבא אריה ויס ברחוב הרצל 2 בתל אביב
בית המגורים שתכנן ויס ברחוב מזא"ה
קברה של אחוזבֵּית, הילדה הראשונה של אחוזת בית[1]

עקיבא אריה וַיְס (כ"ז בכסלו תרכ"ט, 11 בדצמבר 186823 במאי 1947) היה פעיל ציוני, אדריכל ומתכנן ערים, יוזם העיר העברית הראשונה אחוזת בית, שלימים תהיה תל אביב, וממייסדיה.

בשנת 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו לארץ ישראל והתיישב ביפו. כבר ביום עלייתו השתתף באספה של יהודי יפו, והציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית. הצעתו התקבלה, האגודה, "אחוזת בית" קמה, וויס התמנה ליו"ר ועד האגודה. ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, השנה בה החליפה אחוזת בית את שמה לתל אביב.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

עקיבא אריה ויס נולד בעיר גרודנו שברוסיה הלבנה (כיום בבלארוס), רוסיה. סבו מצד אביו, שמואל הקטן, שימש בערוב ימיו כרב בצפת. אביו, יוסף חיים, היה צורף אומן. אמו, סימה בת רפאל הלוי, הייתה בת למשפחה מנכבדי העיר סלונים שברוסיה הלבנה. כשהיה ויס בן שלוש עברה משפחתו ללודז', בעקבות הזמנה שקיבל אביו לנהל שם בית מלאכה לכלי כסף וזהב. הוא למד לימודי קודש ולימודים כלליים, חשבון ושפות. בשעות הפנאי שלו ביקר בבית המלאכה של אביו והתבונן בעבודת הפועלים. עד מהרה התגלו כישרונותיו והוא הצליח לייצר בעצמו "קפיצי אף" למשקפיים, ואף הצליח למכור את תוצרתו. הוא רכש לעצמו כלי עבודה, למד את מלאכת הצורפות והתמחה באבנים טובות.

אהבתו הגדולה הייתה האדריכלות. בנערותו, רכש כלי שרטוט וספרים ושרטט תוכניות אדריכליות. בסיוריו בעיר לודז' התבונן ויס בבתים ההולכים ונבנים בעיר התעשייתית הגדולה. כך נתוודע יום אחד לאדריכל גרמני, שגילה את כישרונו, והציע לו ללמוד על חשבונו בגרמניה. אביו סרב, מפני שחשש לשלוח את הנער הצעיר לחיות בין הגויים. חלום האדריכלות נקטע, בינתיים, בעקבות מות האב. ויס נאלץ למלא את מקומו, לנהל את בית המלאכה ולדאוג לפרנסת המשפחה. אף על פי שהיה רק בן 17, הוא הצליח, בית המלאכה שגשג והוא הרחיב את עסקיו, פתח בית מסחר והחל לסחור גם ביהלומים. ב-1893 נשא לאישה את חוה שרה שמיגלסקי שעזרה לו בבית המסחר, וויס היה יכול להקדיש מזמנו גם לענייני הציבור ובעיקר לציונות.

פעילות ציונית

הציונות של הרצל כבשה את לבו של ויס והוא עמד בראש אגודות ציוניות בלודז' וניהל את חברת "גאולה" בעירו, לרכישת קרקעות בארץ ישראל. בקיץ של 1904 ויס החליט לנסוע לארץ ישראל. אשתו, חוה שרה, נשארה בבית, לטפל בילדים ולפקח על העסקים.

בביירות נודע לו על מות הרצל, ובהגיעו ליפו מצא שם יהודים אבלים ומיואשים. ויס התעשת עד מהרה והחליט להמשיך בסיורו בארץ כמתוכנן. בימים נפגש עם מנהיגי היישוב, אהרן אייזנברג, אליעזר בן יהודה ואחרים, ועם פועלים עולים מובטלים שהמתינו לאנייה הבאה שתיקח אותם בחזרה לארצות מוצאם, ובערבים כתב וסיכם את שראו עיניו והגיע למסקנות מעשיות: אם רוצים לגאול את הארץ משממונה, צריך לבנות בה ערים עבריות תעשייתיות ביוזמה פרטית, במתכונת הערים ב"אלטנוילנד" של הרצל, ערים שיוכלו לקלוט רבבות עולים, גם מבני המעמד הבינוני. בתום ביקורו, חזר ללודז' והודיע לאשתו ולילדיו שהחליט לעלות לארץ ישראל, לבנות בה עיר עברית חדשה. במשך שנתיים ימים חיסל את עסקיו והחל לאסוף מידע על בניין ערים. ויס השתתף בקונגרס הציוני השביעי בבזל ב-1905 ובדרכו חזרה ללודז', ביקר בתערוכה העולמית בלייז' שבבלגיה, ורכש שם ספרות בנושא בניין ערים.

עלייה והקמת אחוזת בית

הגרלת המגרשים לאחוזת בית שארגן ויס
ערך מורחב – אחוזת בית

בי"ב בתמוז תרס"ו 1906 עלה ויס עם אשתו וששת ילדיו (הקטן שביניהם, הרצל, בן שלושה חודשים) בחוף יפו, והגשים את חלום העלייה שלו. המשפחה שכרה דירה בבית ערבי ביפו שמצא עבורם מאיר דיזנגוף, אותו הכיר ויס בעבודתם המשותפת בחברת "גאולה". כבר באותו ערב הוזמן ויס לאספה של יהודי יפו, על ידי שכנו, דוד סמילנסקי. באספה זו הציע למשתתפים לקנות יחד אדמה, ולבנות עליה עיר עברית מודרנית ומתוכננת, עם רחובות, מים זורמים בבתים, מערכת ביוב ומוסדות חינוך. הצעתו התקבלה, האגודה, "אחוזת בית", קמה וויס התמנה ליו"ר ועד האגודה.

ויס ניהל את האגודה קרוב לארבע שנים, מיום היווסדה בשנת 1906 ועד 1910, כשנה לאחר תחילת בניית השכונה. הוא נשאר נאמן לתוכנית העיר שהציע במועדון "ישורון" ביפו. הוא פעל להשגת הלוואה מהקרן הקיימת, פיקח על יישור השטח על ידי המריצנים, עמד בראש ועד הבניין ופיקח על בניית הבתים ועל סלילת הרחובות. בשבט תר"ע (1910) כבר עמדו כשישים בתים על החולות ומשפחות המייסדים חגגו את הכניסה אליהם. שיירה של גמלים הובילה את רהיטי משפחת ויס מיפו לביתה החדש, בית ויס ברחוב הרצל 2 באחוזת בית. באותה עת נולדה למשפחת ויס בת נוספת, אחוזבית שמה (מכיוון שאשתו רצתה לקרוא לה אליזבת והוא אחוזת בית הוחלט כפשרה אחוּזַבֶּת על משקל אליזבת)[דרוש מקור], על שם האגודה שייסד אביה, והייתה הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה.

בניין העיר

עם תום השלב הראשון שונה שמה של אחוזת בית ל"תל אביב". ויס הציע לחברים לקחת הלוואה נוספת ולהמשיך לבנות יחדיו את העיר, כדי לשמור על התכנון ולמנוע ספסרות. כשסירבו, התפטר מהוועד. עתה, מצא זמן להגשים חלום ישן שלו, האדריכלות. ויס נרשם ללימודים של מקצוע האדריכלות בהתכתבות בטכניקום בברלין. הוא לא נטש את עבודתו החלוצית בבניין הארץ והמשיך ביוזמות פרטיות: הוא ייסד חברות לרכישת קרקעות, בהן "חברה חדשה", וחברות לתכנון ולבנייה. "חברה חדשה" רכשה קרקעות ברחוב "הים", לימים רחוב אלנבי. ב-1911 יזם הקמת בית כנסת גדול ואף התחיל לבנותו ברחוב יהודה הלוי, על-פי תוכנית שתכנן, אך בנייתו נפסקה בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כמו כן בנה את "ראינוע עדן", את בית-הדואר הראשון ברחוב לילנבלום, את בית לודז'יה ברחוב נחמני (כיום מבנה לשימור) ובתי מגורים רבים, בהם, בית ברחוב מזא"ה 20, שהוכרז לימים כבית לשימור. הצלחתו באחוזת בית הקנתה לויס שם של מומחה לבניין ערים. לבקשת יזמים, יצא ב-1911 בראש משלחת לרפיח, לבדוק הקמת עיר במקום. חברי בית וגן, לימים בת ים, שנקלעו לקשיים, הזמינו אותו לנהל את חברתם. באותה תקופה תכנן רכבת חשמלית מבית וגן לתל אביב, אך תוכניתו זו לא הוגשמה.

פעילויות נוספות

ויס היה חלוץ גם בתחום הראינוע. הוא רכש מצלמת ראינוע מהאחים פטה אותם ייצג בארץ, צילם ופיתח סרטים ממראות אשר הוצגו ב"קולנוע עדן" בתל אביב ובסינמה בירושלים. הסרטים הללו, נועדו גם ליהודי התפוצות, להראות להם את מראות הארץ ולעודדם לעלות ארצה. לחברת הסרטים שרשם כחוק ב-1914 קרא "אורה חדשה". בתקופת הגירוש במלחמת העולם הראשונה, גלתה משפחת ויס לטבריה. גם שם המשיך ביוזמותיו וייסד את חברת "חמי טבריה". עם תום המלחמה, כשחזרו לתל אביב, גילו שביתם אוכלס בהיעדרם על ידי רופאים בריטים (הבריטים הקימו בית חולים בגימנסיה הרצליה) ושרבים מרהיטי הבית אוכלו בקמין בבית.

בראשית שנות העשרים, עם העלייה השלישית, ויס, כמו רבים מתושבי תל אביב, הוסיף קומה שנייה לביתו. הקומה הראשונה הושכרה לחנויות, בהן ל"מסדה (הוצאה לאור)", הוצאה לאור וחנות ספרים.

במקביל ליוזמותיו החלוציות, המשיך ויס במשך כל שנותיו בארץ, לסחור ביהלומים ובאבנים יקרות, לפרנסת משפחתו. ב-1937 ייסד את "מועדון היהלום"[2] (הבורסה), נבחר לנשיא המועדון לכל ימי חייו ושימש כבורר.

אחרית ימיו

בשנותיו האחרונות, ביקש ויס לשוב ולהקים יש מאין עיר עברית חדשה, שתעלה על תל אביב, ויסד לשם כך את חברת "נחלת אבות". הפעם, בחר להקים את העיר העתידית בחולות מזרח הנגב בסמוך לרפיח. ראשית התעניינותו בנושא, הייתה בשנת 1911 לאחר שהצטרף למשלחת מהנדסים ועסקנים שבאה לבדוק את כשירות קרקעות הנגב להתיישבות. לצורך הקמת העיר, ערך ויס מדידות קרקע באזור המיועד שמטרתן הייתה להקיף 200,000 דונם, ואף איתר במקום מקור מי שתייה. תוכניתו של ויס אף קיבלה את ברכתו של אחד העם, שהשתתף באחת מוועדות האגודה להתיישבות ברפיח. לבסוף, לא הושלמו בדיקות הקרקע ומדידתן והפרויקט התפוגג. ויס עבד בביתו בכל שנותיו, יזם, תכנן וכינס ועדים ואסיפות. ביתו היה בית פתוח לכל דורש עזרה ועצה. לויס הייתה ספריה עשירה של ספרי קודש וספרי חול.

עקיבא אריה ויס נפטר בד' בסיוון ה'תש"ז (1947), בגיל 80, ונקבר בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. בית ויס, ברחוב הרצל 2, הוכרז כבית לשימור. כיום הקומה התחתונה משמשת כפאב, ובמבואת הבית עומדת תצוגה היסטורית הפתוחה לקהל.

משפחתו

ויס היה אב לשבעה. בתו הבכורה חיה נשאה לשאול זילברשטיין-זיו, שניהם מורים ומנהלי בתי ספר. השנייה, דבורה הייתה אשתו של המחנך וסופר הילדים העברי חיים דב שחר. השלישית, אסתר, אחות במקצועה, נשאה לאברהם שניידר-שניר, בקרטריולוג. הרביעית יהודית מאמנת במכבי תל אביב, הייתה אשתו של פעיל הספורט יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון המכביה אשר זכה בפרס ישראל על מפעל חיים. לזוג ששה ילדים. בנם פרופ' גדעון יקותיאלי היה מראשוני הפיזיקאים הגרעיניים בישראל. אמנון, בנם, מ"כ בפלמ"ח נהרג בכ' בניסן תש"ח לרגלי מבצר נבי-יושע. (מצודת כ"ח) החמישי בצאצאי חוה ועקיבא ויס, דניאל זיו, היה ממקימי קיבוץ דגניה ב׳ וחיבר ספר שנקרא ״לשון וטבע״ וספר שירי ילדים בשם ״ידידי הקטנים״. הששי, הרצל, נקרא על שם המנהיג הציוני הנערץ על אביו, היה בן חודשים ספורים כאשר משפחתו עלתה בחוף יפו ב 1906 ונפטר ממחלה קשה בצעירותו. השביעית, בתו הצעירה, אחוזבית (אחוּזַבֶּת – על שם האגודה שייסד אביה), הייתה הבת הראשונה של העיר העברית הראשונה, מורה וציירת שהרבתה לספר לתלמידים על אביה, מייסד העיר ועל חוויותיה בעיר העברית הראשונה.

הנצחה

רחוב עקיבא אריה בצפון תל אביב נקרא על שמו. לקראת שנת המאה לתל אביב ב-2009 הנפיק דואר ישראל בין יתר הבולים גם בול לזכר עקיבא אריה ויס בעריך 8.15 ש"ח.[3][4] בשנת המאה לתל אביב נפתחה במגדל שלום תערוכה על אודות מפעליו החלוציים של עקיבא אריה ויס, ביוזמת נכדתו של ויס וחוקרת תולדות תל אביב, עדנה יקותיאלי כהן: 'סטארטאפיסט ציוני בחולות - עקיבא אריה ויס יוזם ומייסד תל אביב'.[5] בשנת המאה לתל אביב, ב-ג' בניסן ה'תש"ע (18 במרץ 2010) הוצב בטקס חגיגי במעמד ראש העירייה רון חולדאי, בני משפחה ומוקירי זכרו של ויס לוח זיכרון על בית ויס ברחוב הרצל 2, שעליו כתוב: "עקיבא אריה ויס, יוזם ומייסד אחוזת בית - תל אביב".

ספריו

  • חברה חדשה – השלום, תל אביב: דפוס הרצליה, תרצ"ח.
  • ראשיתה של תל אביב: תולדות ייסוד העיר ורשימות יומן; הביא לדפוס: דניאל זיו, תל אביב: עיינות, תשי"ז.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • עדנה יקותיאלי כהן, 'תמול שלשום בעיר קטנה ובעיר נצורה: על דמותו של ר' ע.א. ויס בסיפורים על תקופת ראשיתה של העיר', מאזנים נח, 1–2: "75 לתל-אביב" (תשמ"ד), עמ' 73–74.
  • עדנה יקותיאלי כהן, עיר מראשיתה, הרצליה: אורה חדשה, 2009. (סיפורה של תל אביב וסיפורו של ויס, אלבום ובו מסמכים ותצלומים רבים מעזבונו של ויס).
  • עדנה יקותיאלי כהן, "עקיבא אריה ויס והעיר העברית הראשונה", קתדרה 135 (ניסן תש"ע), עמ' 131–148.
  • אילן שחורי, חלום שהפך לכרך – תל אביב, לידה וצמיחה: העיר שהולידה מדינה, תל אביב: אביבים, תש"ן 1990.
  • 'סטארטאפיסט' ציוני בחולות: עקיבא אריה ויס, יוזם ומייסד תל אביב, תערוכה במגדל שלום מאיר.
  • עדנה יקותיאלי כהן, "חברת הסרטים 'אורה חדשה'", קתדרה לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. 73, תשרי תשנ"ה, ספטמבר 1994.
  • עדנה יקותיאלי כהן, "נחלת אבות בעליית הגג", עת-מול, 235, תמוז תשע"ד, יולי 2014.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24017836עקיבא אריה ויס