עין זיתון
 | |
| שרידי מבנה בעין זיתון | |
| מדינה / טריטוריה | ממלכת ירושלים, האימפריה העות'מאנית, המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז הגליל |
| נפה | נפת צפת |
| שפה רשמית | ארמית, ערבית |
| תאריך ייסוד | לפני המאה ה-11 |
| שטח | 1,100 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | פרעות תרפ"ט, מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 4 בספטמבר 1929, 1 במאי 1948 |
| דת | יהודים, מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 820 (1945) |
| אזור זמן | UTC +2 |
|
(למפת צפת רגילה)   עין זיתון | |
עין זיתון (בערבית: عين الزيتون), היה יישוב קדום בארץ ישראל המתועד מן העת העתיקה. מיקומו בגליל העליון, כקילומטר מצפון לצפת, על מדרונות הר ביריה. נקרא על שם המעיין הנובע בו, ועל כרמי הזיתים, (בערבית זיתון) הגדלים בסביבתו.[1]
היסטוריה
בקרבת הכפר מצויים קברים שמסורות עתיקות מיחסות לתנאים מהמאה השנייה לספירה בשם ר' יהודה בר אילעי ור' כרוספדאי.
האזכור הקדום ביותר בכתב לקהילה יהודית הוא במסמך שנמצא בגניזת קהיר ומכיל רשימה של קהילות יהודיות באזור צפת - "בעיר עקאל זיתון הסמוכה למדינת צפת"[2].
ספרות המסעות והעליות לרגל למטרת השתטחות על קברי צדיקים מתעדת כי בכפר הייתה גם קהילה יהודית מהמאה ה-11 ועד למאה ה-18[3].
הכפר שכן בעמק בשם "אל-דִלבּ", שייתכן כי הוא זהה לעמק ובו מעיין שופע מים שתיעד הגאוגרף הערבי א-דִמשקי ב-1327.
בשנת ר"א (1441) ביקר בצפת רבי יצחק בן אלפרא וסיפר "וקרוב בתוך תחום שבת כפר עין אלזיתון, ששם קבור רבי יהודה ב"ר אלעי בבית החיים של ישראל". בשנת רפ"ב (1522) ביקר הנוסע מאיטליה משה באסולה במקום וסיפר על 40 בעלי בתים יהודים שחיו במקום. הוא קרא להם "מוריסקים" שמשמעותו הייתה יהודים ששפתם הייתה ערבית והם אימצו את אורח החיים של שכניהם (מוסתערבים). במקום היה בית כנסת שהכיל 26 ספרי תורה. במאה ה-16 פעלה במקום ישיבה שאחד מיושביה היה רבי משה בן מכיר. הוא חיבר בה בשנת 1575 את ספרו "סדר היום". במפקד האוכלוסין העות'מאני של שנת 1596 נמנו בכפר 622 תושבים.
מסמך משנת 1768 מציין שבית הכנסת בעין זיתון המכיל ספר תורה סגור. אזכור נוסף של המקום נמצא בספר המסעות של רבי דוד דבית הלל מהמאה ה-19 המציין רק שהמקום שימש כמקור מים לתושבי צפת[3].
בשנת 1822, כשתקפו ערביי צפת את יהודיה, ברחו חלק מהתושבים לעין זיתון, כך אירע גם בביזה הגדולה בצפת שהתרחשה במהלך מרד הפלאחים בשנת 1834, גם אז מצאו חלק ניכר מיהודי צפת מקלט בעין זיתון.
נוסעים שביקרו בכפר בסוף המאה ה-19 דיווחו שהתגוררו בו אז 200-350 תושבים בבתי-אבן. בשל קרבתו לבירת הנפה, נחשב עין אל-זיתון כפרבר של צפת.
בשנת 1891 ייסדו חלוצים בני העלייה הראשונה כקילומטר צפונית לכפר את היישוב עין זיתים.
ב-1921 הכריז הנציב העליון הרברט סמואל, לאחר שטעם את מי המעיין במקום: "מים אלה טעימים מן היין העתיק ביותר שהכרתי!"[4].
ביום 4 בספטמבר 1929 תקפו התושבים הערבים את עין זיתים היהודית, שרפו את בתי הכפר ושני יהודים שנשארו במקום, שני האחרים נמלטו אחד נהרג ביריה, השני הגיע פצוע קשה לצפת. בעקבות כך נכחדה ההתיישבות היהודית שהייתה במקום[5][6]
במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט החלו תושבי הכפר לעבד שטחים של עין זיתים[7].
על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 גרו בכפר 820 תושבים ושטח הכפר היה 1,100 דונם טורקי[8].
בתחילת מלחמת העצמאות שימש הכפר בסיס ללוחמים לא-סדירים, שתקפו פעמים רבות את התחבורה היהודית לצפת, ואת עין זיתים הסמוכה. ב-1 במאי, כהכנה לכיבוש צפת הערבית, פתח הפלמ"ח בהתקפה על עין אל זיתון וביריה. ההתקפה נפתחה בהפגזה של הדוידקה, שלאחריה תקפו שתי מחלקות. 700-800 לוחמים ערבים לא-סדירים ששהו באותה עת בצפת לא סייעו לכפריים, ורוב הגברים הצעירים נמלטו. את מעט הנשים, הילדים והזקנים שנותרו בכפר גירשו חיילי הפלמ"ח באמצעות יריות באוויר. כ-37 צעירים נלכדו בכפר ונעצרו, וככל הנראה נרצחו ימים ספורים לאחר מכן, כשידיהם קשורות, על ידי שניים מהגדוד השלישי של הפלמ"ח לפי הוראות המג"ד - משה קלמן. הטבח התרחש בשלישי או ברביעי במאי, בקרבת מקום, ובו נרצחו כ-70 שבויים ערבים.[9] בעקבות אירועים אלה, ככל הנראה, האשים הוועד הערבי העליון את ההגנה בפני האומות המאוחדות, כאילו פוצצה את מסגד הכפר ותושביו בתוכו[9].
הכפר הערבי חרב במלחמת העצמאות. תושביו חלקם גורשו על ידי צה"ל וחלקם נמלטו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ זאב וילנאי, "אנציקלופדיה לידיעת הארץ", הוצאת ידיעות אחרונות, על ידי קרית ספר בע"מ, תשט"ז, 1956, כרך ג', עמוד 993
- ^ יצחק בן צבי, שאר ישוב, יד יצחק בן-צבי, ירושלים, תשכ"ו, עמ' 73
- ^ 3.0 3.1 זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמוד 5732-5734
- ^ י. עברון, עשרת אלפים יהודים וערבי אחד, חרות, 13 באפריל 1951
- ^ י-ב, עין זיתים, דבר, 11 בספטמבר 1929
- ^ תזכיר אכרי עין זיתים לנציב, דבר, 12 בנובמבר 1929
- ^ עין זיתים בחורבנה, דבר, 5 בינואר 1937
- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ 9.0 9.1 בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים, עמ' 144, מוריס מביא את עדותה של נתיבה בן יהודה, שהתירה את ידיהם של ההרוגים על מנת להסתיר את הטבח ממשלחת של הצלב האדום שעמדה לבקר באזור (היא עצמה לא הייתה נוכחת בשעת הטבח).