ניסיונות התנקשות בנשיאי ארצות הברית
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ניסיונות התנקשות רבים לא הוזכרו בערך, ראו הערך המקביל בוויקיאנגלית.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ניסיונות התנקשות רבים לא הוזכרו בערך, ראו הערך המקביל בוויקיאנגלית. |
ניסיונות התנקשות ורצח פוליטי וניסיונות פגיעה בנשיאי ארצות הברית היו רבים, החל מהמאה ה-19 ועד למאה ה-21. ב-30 בינואר 1835, אנדרו ג'קסון היה הנשיא הראשון שחווה ניסיון התנקשות, כאשר ריצ'רד לורנס ניסה לירות בו פעמיים במזרח הפורטיקו של הקפיטול לאחר שג'קסון עזב הלוויה שהתקיימה באולם בית הנבחרים. הניסיון נכשל כאשר שני האקדחים של לורנס לא ירו.[1]
ארבעה נשיאים נרצחו בזמן כהונתם: אברהם לינקולן (1865, על ידי ג'ון וילקס בות'), ג'יימס גרפילד (1881, על ידי צ'ארלס גיטו), ויליאם מקינלי (1901, על ידי ליאון צ'ולגוש), וג'ון פ. קנדי (1963, על ידי לי הארווי אוסוואלד). בנוסף, שלושה נשיאים נפצעו בניסיונות התנקשות: רונלד רייגן, בזמן כהונתו (1981, על ידי ג'ון הינקלי ג'וניור), ונשיאים לשעבר תאודור רוזוולט (1912, על ידי ג'ון שרנק) ודונלד טראמפ (2024, על ידי תומאס מת'יו קרוקס).[2] בכל המקרים הללו, כלי הנשק של התוקף היה נשק חם. ערך זה מפרט ניסיונות התנקשות בנשיאים לשעבר ונשיאים נבחרים, אך לא באלו שהתמודדו וטרם נבחרו לנשיאות, כמו למשל רצח רוברט קנדי.
ניסיונות התנקשות רבים הונעו על ידי רצון לשנות את מדיניות ממשלת ארצות הברית. עם זאת, לא כל ההתקפות הללו היו ממניעים פוליטיים. רבים מהתוקפים היו בעלי יציבות נפשית מפוקפקת, וחלקם אף הוכרזו כחולי נפש מבחינה משפטית. ההיסטוריון ג'יימס וו. קלארק מציע שרוב המנסים להתנקש בנשיאים היו שפויים ובעלי מניעים פוליטיים, בעוד שהמדריך המשפטי של מחלקת המשפטים טוען כי רובם הגדול היו בלתי שפויים.[3] חלק מהמתנקשים, במיוחד אלו חולי הנפש, פעלו באופן עצמאי לחלוטין, בעוד שאלו שרדפו אחר אג'נדות פוליטיות מצאו לעיתים קרובות תומכים בקונספירציה. רוב הקושרים לניסיונות ההתנקשות נעצרו ונענשו בהוצאה להורג או במאסר ממושך בכלא או במוסד לחולי נפש.
העובדה שיורשו של נשיא מודח הוא סגן הנשיא, וכל סגני הנשיא מאז אנדרו ג'ונסון חלקו את השתייכותו למפלגה הפוליטית של הנשיא, עלולה להרתיע התקפות כאלה, לפחות מסיבות מדיניות, אפילו בתקופות של סכסוך מפלגתי. עם זאת, האדם השלישי בתור, יושב ראש הבית, כפי שמתואר בחוק הירושה הנשיאותי, הוא לעיתים קרובות של הצד שכנגד.
איומי אלימות נגד הנשיא נעשים לעיתים קרובות למטרות רטוריות או הומוריסטיות ללא כוונה רצינית,[4] בעוד שאיום אמין על נשיא ארצות הברית הוא עבירה פדרלית (אנ') מאז 1917.
נשיאים שנרצחו
אברהם לינקולן
אברהם לינקולן הנשיא ה-16 של ארצות הברית, היה הנשיא האמריקאי הראשון שנרצח (אם כי לא הראשון שמת במהלך כהונתו). ההתנקשות התרחשה ביום שישי הטוב, 14 באפריל 1865, בתיאטרון פורד בוושינגטון די.סי. בסביבות השעה 10:15 בערב. המתנקש, ג'ון וילקס בות' היה שחקן ידוע ותומך הקונפדרציה ממרילנד; למרות שמעולם לא הצטרף לצבא הקונפדרציה, היו לו קשרים בשירות החשאי של הקונפדרציה.[5] בשנת 1864, בות' גיבש תוכנית לחטוף את לינקולן בתמורה לשחרור שבויי קונפדרציה. לאחר שנכח בנאום ב-11 באפריל 1865, שבו קידם לינקולן זכויות הצבעה לשחורים, החליט בות' להתנקש בנשיא במקום זאת.[6] כשנודע לו שהנשיא ישתתף בהצגה בתיאטרון פורד, בות' גיבש תוכנית עם שותפים לקנוניה להתנקש בלינקולן בתיאטרון, וכן בסגן הנשיא אנדרו ג'ונסון ובמזכיר המדינה ויליאם סיוארד בבתיהם. לינקולן השתתף בהצגה "בן דודנו האמריקאי" בתיאטרון פורד. כאשר הנשיא ישב בתא הממלכתי במרפסת וצפה בהצגה עם אשתו מרי ושני אורחים, הנרי ראת'בון וארוסתו קלרה האריס, נכנס בות' מאחור. הוא כיוון אקדח דרינגר קליבר 44 לראשו של לינקולן וירה, מה שגרם לפציעה קטלנית. רת'בון ניסה להיאבק בבות' לרגע, אך בות' דקר אותו ונמלט. לינקולן, שהיה מחוסר הכרה, נבדק על ידי רופאים והועבר מעבר לרחוב לבית פיטרסן. לאחר שנשאר בתרדמת במשך תשע שעות, מת לינקולן בשעה 7:22 בבוקר ב-15 באפריל.[7]
מעבר למותו של לינקולן, העלילה נכשלה: סוורד רק נפצע, והתוקף של ג'ונסון לא המשיך בפעילותו. לאחר שהיה במנוסה במשך 12 ימים, בות' אותר ונמצא ב-26 באפריל 1865 על ידי חיילי צבא האיחוד בחווה בווירג'יניה, כ-70 מיל (110 קילומטרים) מדרום לוושינגטון. לאחר שסירב להיכנע, בות' נורה למוות על ידי פרשי האיחוד בוסטון קורבט. ארבעה קושרים נוספים נתלו מאוחר יותר בשל תפקידם בקונספירציה.
ג'יימס א. גארפילד
ההתנקשות בג'יימס א. גארפילד הנשיא ה-20 של ארצות הברית החלה בתחנת הרכבת בולטימור ופוטומק בוושינגטון די.סי. בשעה 9:20 בבוקר ביום שבת, 2 ביולי 1881. פחות מארבעה חודשים לאחר שנכנס לתפקיד. כאשר הנשיא הגיע לתחנת הרכבת, הסופר ועורך דין צ'ארלס גיטו ירה בו פעמיים באקדח רוולבר בריטי מדגם 442. קליע אחד שפשף את כתף הנשיא, והקליע השני חדר לגבו. במשך אחד עשר שבועות גרפילד סבל מכאבים ומסבל שנגרמו כתוצאה מהירי, לפני שנפטר ב-19 בספטמבר 1881 מסיבוכים שנגרמו על ידי זיהומים יאטרוגניים, שנגרמו על ידי חדירתם המתמדת של הרופאים לפצעו עם אצבעות וכלים לא מעוקרים. הוא שרד בסך הכל 79 ימים לאחר שנורה.
גיטו נעצר מיד. לאחר משפט מתוקשר שנמשך מ-14 בנובמבר 1881 עד 25 בינואר 1882, הוא נמצא אשם ונידון למוות. ערעור שהגיש נדחה, והוא הוצא להורג בתלייה ב-30 ביוני 1882 במחוז קולומביה, יומיים לפני יום השנה הראשון לירי. במהלך משפטו ונתיחתו שלאחר המוות, נקבע כי גיטו היה לא יציב נפשית או סבל מהשפעות של נוירוסיפיליס.[8] הוא טען שירה בגרפילד מתוך אכזבה שלא מונה לשגריר בצרפת. הוא ייחס לעצמו את ניצחון הנשיא בבחירות לנאום שכתב בתמיכה בגרפילד.[9]
וויליאם מקינלי
ערך מורחב – רצח ויליאם מקינלי
ליאון צ'ולגוש יורה בנשיא מקינלי עם אקדח סמוי.
ההתנקשות בנשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי התרחשה בשעה 4:07 אחר הצהריים ביום שישי, 6 בספטמבר 1901, במקדש המוזיקה בבפאלו, ניו יורק. מקינלי, שנכח בתערוכת פאן-אמריקה, נורה פעמיים בבטן מטווח קצר על ידי ליאון צ'ולגוש, אנרכיסט, שהיה חמוש באקדח רוולבר מדגם Iver Johnson "Safety Automatic" בקוטר 32, שהוסתר מתחת למטפחת. הקליע הראשון ניתז מכפתור או מדליית הצטיינות על ז'קט של מקינלי ונתקע בשרוולו; הירייה השנייה חדרה לקיבתו. אף על פי שמקינלי נראה כמתאושש בתחילה, מצבו הידרדר במהירות בשל התפשטות נמק סביב פצעיו והוא נפטר ב-14 בספטמבר 1901, בשעה 2:15 לפנות בוקר.
האנשים בקהל, בהנהגת ג'יימס בנג'מין פארקר, השתלטו על צ'ולגוש ותפסו אותו. לאחר מכן התערבו אנשי בריגדה 4, חיל האותות של המשמר הלאומי והמשטרה, והכו את צ'ולגוש כה חזק שהיה חשש בתחילה שהוא לא ישרוד לעמוד למשפט. ב-24 בספטמבר, לאחר משפט שנמשך יומיים, שבו הנאשם סירב להגן על עצמו, הורשע צ'ולגוש ונידון למוות. הוא הוצא להורג בכיסא חשמלי בבית הסוהר אובורן ב-29 באוקטובר 1901. פעולותיו של צ'ולגוש היו ממניעים פוליטיים, אם כי לא ברור מה התוצאה, אם בכלל, שהוא ציפה להשיג מהירי.
בעקבות ההתנקשות בנשיא מקינלי, הקונגרס הנחה את השירות החשאי להגן על נשיא ארצות הברית כחלק מתפקידו.
ג'ון פ. קנדי
- ערך מורחב – רצח קנדי
ג'ון וג'קלין קנדי ביחד עם ג'ון קונלי ורעייתו נלי בלימוזינה הנשיאותית דקות לפני ההתנקשות
ההתנקשות בנשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי התרחשה בשעה 12:30 בצהריים ביום שישי, 22 בנובמבר 1963, בדאלאס במהלך שיירה נשיאותית בכיכר דילי.[10] קנדי נסע עם אשתו ג'קלין, מושל טקסס ג'ון קונלי ואשתו של קונלי, נלי, כאשר נורה למוות על ידי לי הארווי אוסוואלד נחת אמריקאי לשעבר ועריק,[11] מהקומה השישית של מחסן ספרי הלימוד של טקסס. קנדי נורה פעם אחת בגב, כאשר הקליע יצא דרך גרונו, ופעם אחת בראשו.[12] המושל קונלי נפצע קשה, ועובר אורח בשם ג'יימס טייג' נפצע קל בפניו מקטע קטן של אבן שפה שהתפצל לאחר שנפגע מאחד הכדורים. השיירה מיהרה לבית החולים פארקלנד ממוריאל שם הוכרז על מותו של הנשיא קנדי בשעה 1:00 בצהריים. אוסוולד נעצר והואשם על ידי משטרת דאלאס בהתנקשות בקנדי וברצח השוטר ג'יי. די. טיפיט שנורה למוות בשכונת מגורים באזור אוק קליף בדאלאס שעות ספורות לאחר מכן. ביום ראשון, 24 בנובמבר, בזמן שהועבר מבית המעצר העירוני לבית הכלא המחוזי, נורה אוסוולד למוות במרתף מטה משטרת דאלאס על ידי בעל מועדון לילה בדאלאס, ג'ק רובי. רובי הורשע ברצח של אוסוולד, אם כי הרשעתו בוטלה מאוחר יותר בערעור. בשנת 1967, מת רובי בכלא בזמן שהמתין למשפט חדש.
בספטמבר 1964 קבעה ועדת וורן כי קנדי וטיפיט נרצחו שניהם על ידי אוסוולד, כי אוסוולד פעל לבדו בשני מקרי הרצח, וכי רובי פעל לבדו כאשר רצח את אוסוולד. עם זאת, סקרים שנערכו בין השנים 1966 ל-2004 מצאו כי עד 80% מהאמריקאים שנשאלו חשדו כי הייתה מזימה או טיוח לרצח הנשיא קנדי.[13][14] תיאוריות הקונספירציה ממשיכות להתקיים עד היום.
נשיאים שנפצעו
תאודור רוזוולט
- ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות בתאודור רוזוולט
שלוש וחצי שנים לאחר שעזב את תפקידו התמודד תאודור רוזוולט בבחירות לנשיאות בשנת 1912 כחבר במפלגה הפרוגרסיבית. במהלך קמפיין במילווקי, ויסקונסין, ב-14 באוקטובר 1912, ירה בו ג'ון שרנק, בעל פאב מניו יורק שעקב אחריו במשך שבועות, פעם אחת בחזה עם אקדח קליבר .38 מדגם Colt Police Positive Special. טקסט בן 50 עמודים של נאום הקמפיין שלו, שכותרתו "מטרת הפרוגרסיבים גדולה יותר מכל אדם", שקופל פעמיים בכיס החזה של רוזוולט, וקופסת משקפיים ממתכת האטו את הקליע והצילו את חייו. שרנק פורק מיד מנשקו, נתפס, וייתכן שהיה עובר לינץ' אילו רוזוולט לא היה צועק שלא לפגוע בשרנק.[15] רוזוולט הרגיע את הקהל שהוא בסדר, ואז הורה למשטרה להשתלט על שרנק ולוודא שלא יינקט נגדו כל אלימות.[16]
רוזוולט שהיה צייד ואנטומיסט מנוסה הסיק נכונה שכיוון שהוא לא משתעל דם, הקליע לא פגע בריאתו, והוא דחה את ההצעות ללכת לבית החולים מיד. במקום זאת, הוא נשא את נאומו המתוכנן כאשר דם נספג בחולצתו. הוא דיבר במשך 84 דקות לפני שסיים את נאומו וקיבל טיפול רפואי. דבריו הראשונים לקהל היו: "גבירותי ורבותי, אינני יודע אם אתם מבינים לגמרי, אבל הרגע נוריתי, וצריך יותר מזה כדי להרוג שור פרוע."[17][18][19] לאחר מכן, בדיקות וגילוי רנטגן הראו שהקליע נתקע בשריר החזה של רוזוולט, אך לא חדר לריאות. הרופאים הגיעו למסקנה שיהיה פחות מסוכן להשאיר את הקליע במקומו מאשר לנסות להוציאו, והקליע נשאר בגופו של רוזוולט למשך שארית חייו.[20][21] הוא בילה שבועיים בהתאוששות לפני שחזר למסע הבחירות. למרות נחישותו, רוזוולט בסופו של דבר הפסיד במרוץ לבחירה מחדש למועמד הדמוקרטי וודרו וילסון.[22]
במשפטו של שרנק טען שוויליאם מקינלי ביקר אותו בחלום ואמר לו לנקום את ההתנקשות בהריגת רוזוולט. הוא נמצא לא שפוי מבחינה משפטית והיה במוסד עד מותו ב-1943.[23]
רונלד רייגן
- ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן
רונלד רייגן מנופף רגע לפני שהוא נורה מחוץ למלון בוושינגטון ב-30 במרץ 1981. משמאל הם ג'רי פאר, במעיל טרנץ' לבן, שדחף את רייגן ללימוזינה; דובר הבית הלבן ג'יימס בריידי, שנפצע קשה מפציעת ירי בראשו; רייגן; היועץ מייקל דיוור; שוטר לא מזוהה; השוטר תומאס ק. דלהנטי, שנורה בצווארו; וסוכן השירות החשאי טים מקארתי, שנורה בבטנו.
ב-30 במרץ 1981 כאשר רונלד רייגן חזר ללימוזינה שלו לאחר שנשא נאום במלון וושינגטון הילטון, המתנקש ג'ון הינקלי ג'וניור ירה לעברו שש יריות שפגעו בו ובשלושה אנשים נוספים. רייגן נפצע קשה מקליע שניתז מצידה של הלימוזינה הנשיאותית ופגע בו מתחת לזרוע השמאלית, שבר צלע, ניקב ריאה וגרם לדימום פנימי חמור. למרות שהיה "קרוב למוות" עם הגעתו לבית החולים של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון שם עבר ניתוח חירום.[24] מלבד רייגן, נפצעו גם דובר הבית הלבן ג'יימס בריידי, סוכן השירות החשאי טים מקארתי, וקצין המשטרה תומאס דלהאנטי. כל השלושה שרדו אך בריידי סבל מנזק מוחי ונשאר נכה לצמיתות; מותו של בריידי ב-2014 נחשב לרצח מכיוון שנגרם בסופו של דבר מהפציעה הזו.[25]
הינקלי נעצר מיד ובהמשך אמר שרצה להרוג את רייגן כדי להרשים את השחקנית ג'ודי פוסטר. הוא נמצא חולה נפש והועבר למוסד פסיכיאטרי. הינקלי שוחרר מטיפול פסיכיאטרי מוסדי ב-10 בספטמבר 2016, 35 שנים לאחר התקרית ו-12 שנים לאחר מותו של רייגן מדלקת ריאות שהסתבכה בשל מחלת אלצהיימר.[26][27]
דונלד טראמפ
- ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות בדונלד טראמפ
ב-13 ביולי 2024 במהלך עצרת בבאטלר פנסילבניה, נורה הנשיא לשעבר והמועמד הרפובליקני דונלד טראמפ באוזנו הימנית העליונה על ידי תומאס מת'יו קרוקס. לאחר שנורה, טראמפ התכופף לרצפה ונעטף במהירות על ידי אנשי השירות החשאי. לאחר מכן הוא קם, כשהוא מדמם מאוזנו הימנית ומניף את אגרופו באוויר, לפני שנלקח במהירות לרכב.[28] הוא הועבר לבית חולים ושוחרר במצב יציב, ועזב במטוס לניו ג'רזי באותו היום.[29]
בעקבות הירי נרצח אחד מחברי הקהל ושני חברי קהל נוספים נפצעו באורח אנוש. לאחר מכן היורה נורה ונהרג על ידי צלפי השירות החשאי.[30]
ב-15 בספטמבר 2024, בוצע שוב ניסיון התנקשות לכאורה בטראמפ, בעת ששהה במתחם גולף בפלורידה. סוכני השירות החשאי ירו לעבר אדם כשראו קנה מבצבץ בין השיחים, החשוד נמלט ברכב ונעצר לאחר מכן. במקום בו עמד נמצאו רובה, תרמילים ומצלמה[31].
ניסיונות שכשלו
ברק אובמה
בדצמבר 2008 כתב חייל נחתים אמריקאי בן 20 בשם קודי בריטינגהם כי הוא נשבע "להגן מפני כל האויבים, הן זרים והן מבית". במכתב כוונות חתום, הוא הגדיר את הנשיא אובמה כ"אויב מבית" ושם כמטרה להתנקש בו. חיפוש במגורי החייל חשף יומן המכיל חומר גזעני עליונות לבנה.[32] ביוני 2010, נידון בריטינגהם ל-100 חודשי מאסר פדרלי.[33]
באפריל 2009 נחשפה מזימה להתנקש באובמה בפסגת הברית בין התרבויות באיסטנבול לאחר שנמצא אדם ממוצא סורי שנשא תעודות עיתונאי מזויפות של ערוץ אל ג'זירה. האיש הודה לשירותי הביטחון הטורקיים בפרטי התוכנית שלו להרוג את אובמה עם סכין. הוא טען כי היו לו שלושה שותפים.
בנובמבר 2011 הושפע אוסקר רמירו אורטגה-הרננדז בן ה-21 מתיאוריות קונספירציה ודעות דתיות קיצוניות בניסיון לרצוח את אובמה. לאחר שנסע ממולדתו איידהו, הוא ירה מספר קליעים מרובה חצי אוטומטי על הבית הלבן. אף אחד לא נפגע, אך חלון נשבר.[34] הוא נידון ל-25 שנות מאסר.
ב-2011–2012 קבוצת הטרור הימנית הקיצונית FEAR תכננה לבצע סדרת פיגועים שכללה התנקשות באובמה.[35] התוכנית סוכלה כאשר ארבעה מחברי הקבוצה נעצרו באשמת רצח ואחד מהם, מייקל ברנט, הסכים לשתף פעולה עם הרשויות בתמורה לעונש קל יותר.[36]
באוקטובר 2012 נעצר אדם חולה נפש בשם מיטשל קוסיק לאחר שהתוודה בפני המטפל שלו כי התכוון להרוג את אובמה עם רובה ציד במהלך עצרת קמפיין בבולדר, קולורדו.[37]
באוקטובר 2018 חבילה שהכילה מטען צינור נשלחה לנשיא אובמה בביתו בוושינגטון די.סי. החבילה יורטה על ידי השירות החשאי.[38]
ג'ו ביידן
ב-23 במאי 2023 סאי וארשית קנדולה גבר בן 19 מסנט לואיס נסע במשאית שכורה לתוך מחסום שהפריד בין שטח הבית הלבן לציבור. זמן קצר לאחר מכן הוא נעצר על ידי משטרת הפארקים של ארצות הברית ונמצא שיש ברשותו דגל נאצי במשאיתו. קנדולה הביע הערצה לרייך השלישי והצהיר כי כוונותיו היו "להרוג את הנשיא" ו"לתפוס את השלטון".[39]
ראו גם
- קללת טיפקאנו – דפוס כביכול של נשיאים מסוימים שמתים בזמן כהונתם
- קללת קנדי
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Andrew Jackson narrowly escapes assassination". History.com. History Channel. נבדק ב-25 במרץ 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Trump rally shooter identified as 20-year-old Pennsylvania man". NBC News. 14 ביולי 2024. נבדק ב-14 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "9-65.140 – Publicity Concerning Threats Against Government Officials". Justice Manual. United States Department of Justice. 19 בפברואר 2015. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2019.
Of the individuals who come to the Secret Service's attention as creating a possible danger to one of their protectees, approximately 75 percent are mentally ill.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Meloy, J. Reid; Sheridan, Lorraine; Hoffman, Jens (2008). Stalking, Threatening, and Attacking Public Figures: A Psychological and Behavioral Analysis. Oxford University Press. p. 111. ISBN 978-0-19-532638-3.
- ^ Donald (1996), pp. 586–587.
- ^ Harrison (2000), pp. 3–4.
- ^ "Lincoln Papers: Lincoln Assassination: Introduction". Memory.loc.gov. אורכב מ-המקור ב-5 באוקטובר 2013. נבדק ב-14 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Resnick, Brian (4 באוקטובר 2015). "This Is the Brain that Shot President James Garfield". The Atlantic. נבדק ב-24 ביולי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Peskin, Allan (1978). Garfield. Kent State University Press. p. 588. ISBN 0-87338-210-2.
- ^ Stokes 1979, pp. 21.
- ^ "Lee Harvey Oswald". Biography.com (באנגלית). נבדק ב-26 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Doctors attending to Kennedy reported". בנובמבר 1963. נבדק ב-15 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gary Langer (16 בנובמבר 2003). "John F. Kennedy's Assassination Leaves a Legacy of Suspicion" (PDF). ABC News. ארכיון (PDF) מ-26 בינואר 2011. נבדק ב-16 במאי 2010.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jarrett Murphy, "40 Years Later: Who Killed JFK?" (אורכב 17.11.2011 בארכיון Wayback Machine), CBS News, November 21, 2003.
- ^ "The Bull Moose and related media". אורכב מ-המקור ב-8 במרץ 2010. נבדק ב-8 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Remey, Oliver E.; Cochems, Henry F.; Bloodgood, Wheeler P. (1912). The Attempted Assassination of Ex-President Theodore Roosevelt. Milwaukee, Wisconsin: The Progressive Publishing Company. p. 192.
- ^ "Excerpt", Detroit Free Press, History buff, אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2015, נבדק ב-5 במרץ 2018
{{citation}}: (עזרה). - ^ "It Takes More Than That to Kill a Bull Moose: The Leader and The Cause". Theodore Roosevelt Association. נבדק ב-14 באוקטובר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Home - Theodore Roosevelt Association". Theodoreroosevelt.org. 1 בפברואר 2013. אורכב מ-המקור ב-29 בינואר 2013. נבדק ב-14 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Roosevelt Timeline". Theodore Roosevelt. נבדק ב-14 בספטמבר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Timeline of Theodore Roosevelt's Life by the Theodore Roosevelt Association at www.theodoreroosevelt.org
- ^ "Justice Story: Teddy Roosevelt survives assassin when bullet hits folded speech in his pocket". New York. אורכב מ-המקור ב-30 בינואר 2013. נבדק ב-14 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "John Schrank". Classic Wisconsin. אורכב מ-המקור ב-20 באפריל 2016. נבדק ב-6 במאי 2007.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Remembering the Assassination Attempt on Ronald Reagan". CNN. 30 במרץ 2001. אורכב מ-המקור ב-19 בדצמבר 2019. נבדק ב-19 בדצמבר 2007.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Medical examiner rules James Brady's death a homicide". Washington Post. ארכיון מ-28 במרץ 2016. נבדק ב-24 ביוני 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "John Hinckley Jr. to begin living full-time in Virginia Sept. 10". Fox News. 12 בספטמבר 2016. נבדק ב-6 בדצמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Life and career of former President Ronald Reagan". New York Daily News. 5 ביוני 2022. נבדק ב-12 ביולי 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Layne, Nathan; Mcdermid, Brendan; Mason, Jeff (13 ביולי 2024). "Trump shot in right ear at campaign rally, shooter dead". נבדק ב-13 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hayes, Christal. "Trump, with blood on face, raises fist in air". BBC. ארכיון מ-14 ביולי 2024. נבדק ב-13 ביולי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Stein, Chris; Lawther, Fran; Stein (now), Chris; Lawther (earlier), Fran (2024-07-13). "Donald Trump is 'fine' after being rushed off stage at rally amid possible gunshots – latest updates". the Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2024-07-13.
- ^ Michelle Shen, Paul LeBlanc, Isabelle D’Antonio, Jack Forrest, Maureen Chowdhury, Kathleen Magramo, Lex Harvey, FBI investigating apparent assassination attempt on Trump in Florida, CNN, 15 בספטמבר 2024
- ^ "Marine's Arrest Again Raises Issue of Extremists in the Military". Southern Poverty Law Center (באנגלית). נבדק ב-2023-11-30.
- ^ "Ex-Marine gets 100 months for threatening Obama". Star News Online. Associated Press. 15 ביוני 2010. נבדק ב-5 ביוני 2021.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Leonnig, Carol D. (27 בספטמבר 2014). "Secret Service fumbled response after gunman hit White House residence in 2011". The Washington Post. ארכיון מ-8 בנובמבר 2016. נבדק ב-14 בדצמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Shapiro, Eliza (30 באוגוסט 2012). "FEAR Militia Group Faces the Music". The Daily Beast. נבדק ב-25 במאי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martinez, Michael; Valencia, Nick. "5 more charged in anti-government militia plot linked to Fort Stewart". CNN.com. נבדק ב-25 במאי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Colorado man charged with threatening to kill president said Obama doing a good job". National Post. 14 בנובמבר 2012. נבדק ב-4 בינואר 2022.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kennedy, Merrit (24 באוקטובר 2018). "Apparent 'Pipe Bombs' Mailed To Clinton, Obama And CNN". NPR. נבדק ב-25 באוקטובר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Driver who crashed at White House told officials he was prepared to kill Biden and 'seize power'". NBC News. נבדק ב-5 באוקטובר 2023.
{{cite news}}: (עזרה)
39665235ניסיונות התנקשות בנשיאי ארצות הברית