ניו גלן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניו גלן
New Glenn
ייעוד רכב שיגור כבד
יצרן בלו אוריג'ין
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
עלות שיגור 68 מיליון דולר
היסטוריית שיגורים
אתרי שיגור כן שיגור LC-36, נמל החלל קייפ קנוורל
שיגור ראשון 16 בינואר 2025
יכולת
מטען ל־LEO 45,000 ק"ג
מטען ל־GTO 13,600 ק"ג
מטען ל־TLI 7,000 ק"ג
מידע נוסף
גובה 98 מטרים[1]
קוטר 7 מטרים[1]
שלבים 2
שלב ראשון
גובה 57.5 מטרים[2]
קוטר 7 מטרים
מספר מנועים 7
סוג מנוע BE-4
דחף 17,100 קילו־ניוטון
דלק חמצן נוזלי/מתאן נוזלי
שלב שני
גובה 23.4 מטרים[2]
קוטר 7 מטרים
מספר מנועים 2
סוג מנוע BE-3U
דחף 1,540 קילו־ניוטון
דלק חמצן נוזלי/מימן נוזלי

ניו גלןאנגלית: New Glenn) הוא משגר כבד ורב-שימושי באופן חלקי אשר פותח על ידי החברה האמריקאית בלו אוריג'ין.[3]

משגר זה מורכב משני שלבים והוא המשגר השלישי בהיסטוריה אחרי הפאלקון 9 והפאלקון כבד אשר ניתן לשימוש חוזר באופן חלקי כאשר השלב הראשון שלו מסוגל לנחות במאונך בחזרה ארצה ולהיות משוגר פעמים נוספות. השלב השני, שלא ניתן לשימוש חוזר, מיועד לשלוח את המטען המשוגר למסלול. ניו גלן נישא לגובה של 98 מטרים וקוטרו 7 מטרים וביכולתו לשגר מטען במשקל של עד 45,000 ק"ג למסלול לווייני נמוך (LEO)‏ או 13,600 ק"ג למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (GTO).[4]

פיתוחו של הניו גלן החל לפני 2013 והוכרז לציבור בשנת 2016.[5] ניו גלן מיועד לשגר לוויינים וחלליות ובין היתר לקחת חלק בשיגור אלפי לוויינים עבור חברת "Kuiper Systems" בפרויקט שירותי אינטרנט-לווייני של חברת אמזון.[6] בשנת 2021 הושק "פרויקט ג'ארביס", יוזמה שמטרתה להפוך גם את השלב השני של המשגר לרב-שימושי.

ניו גלן שוגר לראשונה ב-16 בינואר 2025 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה.

היסטוריה

כבר לפני שנת 2012 הודיעה בלו אוריג'ין על כוונותיה לפתח משגר מסלולי רב-שימושי שינחת במאונך חזרה ארצה ואשר יעשה בו שימוש לשיגורים נוספים.[7] בספטמבר 2016 חשפה בלו אוריג'ין לציבור תכנון מפורט אודות המשגר והכריזו על שמו "ניו גלן" על שם ג'ון גלן, האסטרונאוט האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ.[8] למשגר שתי גרסאות מתוכננות; משגר דו-שלבי ומשגר תלת-שלבי. שיגור הבכורה של הניו גלן תוכנן תחילה לשנת 2020.

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 החלה העבודה על המנועים שישמשו עבור הניו גלן; מנוע BE-4 עבור השלב הראשון של המשגר ומנוע BE-3 עבור השלב השני. באוקטובר 2012 ערכה בלו אוריג'ין בדיקת דחף בעוצמה מלאה של מנוע BE-3 אשר משמש את השלב השני במשגר הניו גלן. הבדיקה עברה בהצלחה כאשר המנוע הגיע לדחף הרצוי של 440 קילו-ניוטון. באפריל 2015 ביצע המנוע את טיסתו הראשונה כאשר שיגר את משגר ניו שפרד. על מנוע BE-4 העוצמתי בלו אוריג'ין החלה לעבוד החל משנת 2011.[9] באוקטובר 2017 ביצעה לראשונה בדיקה מלאה ומוצלחת ראשונה של המנוע ובינואר 2024 ערך המנוע את טיסתו הראשונה כאשר שיגר את משגר וולקן קנטאור החדש של חברת United Launch Alliance.

עבודות מתקדמות על מבנה המשגר נערכו בספטמבר 2016, אז נבדק דגם בקנה מידה של המשגר במנהרת רוח על מנת לאמת את יכולות המערכת בטיסה במהירות עבר-קולית ועל-קולית. מימון פיתוחו של המשגר הגיע בעיקר ממייסד בלו אוריג'ין ג'ף בזוס, שמידי שנה העביר מיליארד דולר על מנת לממן את פעילות בלו אוריג'ין ובהן את פיתוח ניו גלן.[10] עד ספטמבר 2017 השקיע בזוס 2.5 מיליארד דולר בפיתוח המשגר. באוקטובר 2018 קיבלה החברה חוזה מחיל האוויר האמריקני על סך 500 מיליון דולר עבור פיתוח המשגר. למרות זאת קצת יותר משנתיים לאחר מכן בדצמבר 2020 בוטל החוזה בטרם עת כאשר הסכום שקיבלה בלו אוריג'ין בתקופה זו הסתכם ב-255.5 מיליון דולר בלבד.[11] עד פברואר 2019, הצליחה בלו אוריג'ין לחתום על חוזי שיגור עם מספר חברות לוויינים וביניהם: OneWeb, ‏Eutelsat, ‏Telesat, ו-SKY Perfect JSAT.

באשר לשימוש חוזר של השלב השני במשגר, התייחסה בלו אוריג'ין לנושא בפברואר 2019 וציינה שזה לא עומד במפת הדרכים של החברה. לעומת זאת ביולי 2021 בחנה החברה אפשרויות שונות לפיתוח שלב שני רב-שימושי והקימה לשם כך את פרויקט ג'ארביס (Project Jarvis). באותה השנה עדכנה החברה שהיא מתכננת לעשות שימוש חוזר בשלב הראשון של כל משגר כך שיתמוך לפחות ב-25 שיגורים, לעומת 100 שיגורים כפי שתוכנן במקור.

ביוני 2024 נבחר המשגר לראשונה לתוכנית NSSL ‏(National Security Space Launch) שבמסגרתה תשגר בלו אוריג'ין לוויינים עבור מחלקת ההגנה של ארצות הברית וגופים ממשלתיים אחרים בארצות הברית. ניו גלן נבחר לצד המשגרים פאלקון 9 של SpaceX ווולקן קנטאור של ULA בחוזה על סך 5.6 מיליארד דולר אשר יתחלקו בין החברות.[12]

לאחר עיכובים רבים במהלך פיתוח המשגר, הוא תוכנן להמריא לראשונה בשלהי 2024 בעודו נושא את החללית EscaPADE של נאס"א. בעקבות בעיות טכניות ובעיות בלוחות זמנים, החליטו בלו אוריג'ין ונאס"א לדחות את השיגור. ההכנות לשיגור הבכורה המשיכו ובספטמבר נערכה בהצלחה בדיקת הצתת מנועים סטטית של השלב השני של המשגר. ב-27 בדצמבר 2024 נערכה לראשונה בדיקת הצתת מנועים סטטית מוצלחת של המשגר במלואו כמערכת משולבת.[13]

ניו גלן שוגר לראשונה ב-16 בינואר 2025 מכן השיגור LC-36 בנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה. השלב השני של הניו גלן הצליח להיכנס למסלול לווייני בינוני כמתוכנן יחד עם המטען שנשא; אבטיפוס של החללית "Blue Ring" של בלו אוריג'ין המיועדת להובלה ותדלוק של לוויינים. השלב הראשון של המשגר תוכנן לנחות בחזרה על פלטפורמה ניידת באוקיינוס האטלנטי אך במהלך חדירתו לאטמוספירה אבד הקשר עמו והוא ככל הנראה התפרק באוויר.[14][15]

מבנה המשגר

ניו גלן הוא משגר דו-שלבי המתנשא לגובה של 98 מטרים וקוטרו 7 מטרים.[1] כוח הדחף של הניו גלן הוא 17,100 קילו־ניוטון והוא מסווג כמשגר כבד, דהיינו בעל יכולת נשיאה גבוהה למסלול. ביכולתו לשגר מטען במשקל של עד 45,000 ק"ג למסלול לווייני נמוך (LEO)‏ או 13,600 ק"ג למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (GTO).

השלב הראשון של המשגר הוא רב-שימושי ומתוכנן לשימוש חוזר של לפחות 25 שיגורים ובסיום כל שיגור מיועד לנחות במאונך בחזרה על פלטפורמה ניידת באוקיינוס. שלב זה נישא לגובה של 57.5 מטרים[2] והוא מונע על ידי שבעה מנועי BE-4 שמשתמשים בדלק רקטי מחמצן נוזלי ומתאן נוזלי. שבעת מנועים אלה מספקים כוח דחף של 17,100 קילו־ניוטון בעת השיגור.

השלב השני של המשגר לא מיועד לשימוש חוזר ולאחר ניתוקו מהשלב הראשון תפקידו הוא לשלוח את המטען המשוגר למסלול. בסיום משימתו הוא מיועד להתרסק במימי האוקיינוס. אורכו של השלב השני הוא 23.4 מטרים והוא מונע על ידי שני מנועי BE-3U אשר משתמשים בדלק רקטי מחמצן נוזלי ומימן נוזלי.[2] אל הקצה העליון של השלב השני מחוברת חופת המטען אשר מכילה את המטען המשוגר. אורכה של החופה הוא כ-17 מטרים ורוחבה הוא שבעה מטרים.[1] רוחב החופה גדול יותר באופן משמעותי מהסטנדרט בתעשייה, מה שמאפשר לשגר מטענים גדולים יותר לחלל.[16]

שיגורים של הניו גלן ייצאו מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, כאשר כן השיגור LC-36 הושכר לחברת בלו אוריג'ין החל משנת 2015. נכון לשנת 2023 ישנם תכנונים לבנות כן שיגור נוסף עבור הניו גלן בבסיס חיל החלל ונדנברג שבקליפורניה.

השוואה לצד משגרים אחרים

השוואה של הניו גלן לצד משגרים אחרים שפותחו החל מהעשור השני של המאה ה-21
משגר טיסה בכורה כוח דחף בעת שיגור יכולת נשיאה למסלול לוויני נמוך גובה מסה מאפיינים נוספים
ארצות הבריתארצות הברית ניו גלן 2025 17,100 קילו־ניוטון 45,000 ק"ג 98 מטר - משגר רב-שימושי באופן חלקי
ארצות הבריתארצות הברית וולקן קנטאור 2024 4,893 עד 17,257 קילו-ניוטון 8,800 עד 25,600 ק"ג 61 מטר 546 טון למשגר מספר גרסאות
ארצות הבריתארצות הברית פאלקון 9 2010 7,600 קילו-ניוטון 22,800 ק"ג 70 מטר 549 טון משגר רב-שימושי באופן חלקי
ארצות הבריתארצות הברית פאלקון כבד 2018 22,820 קילו-ניוטון 63,800 ק"ג 70 מטר 1,420 טון משגר רב-שימושי באופן חלקי
ארצות הבריתארצות הברית Space Launch System בלוק 1 2022 39,000 קילו-ניוטון 95,000 ק"ג 98 מטר 2,610 טון
ארצות הבריתארצות הברית סטארשיפ 2023 73,500 קילו-ניוטון 50,000-100,000 ק"ג 121 מטר 5,000 טון משגר רב-שימושי באופן מלא
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין צ'אנגג'נג 5 2016 10,600 קילו-ניוטון 25,000 ק"ג 57 מטר 851 טון
רוסיהרוסיה אנגרה ‏2014 1,920 עד 9,600 קילו-ניוטון 3,500 עד 24,500 ק"ג 55 מטר 790 טון למשגר מספר גרסאות
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי אריאן 6 2024 8,370/15,370 קילו-ניוטון 10,350/21,650 ק"ג 63 מטר 530/860 טון למשגר מספר גרסאות
הודוהודו LVM-3 ‏2017 5,150 קילו-ניוטון 10,000 ק"ג 43 מטר 640 טון

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניו גלן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ‏ "Inside look at the New Glenn 7 meter fairing", ‏ מרץ 2020, ערוץ היוטיוב של בלו אוריג'ין
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 ‏ "New Glenn Payload User's Guide", עמוד 18, אוקטובר 2018, בלו אוריג'ין
  3. מידע אודות משגר הניו גלן, אתר האינטרנט של בלו אוריג'ין
  4. ג'קי ווטלס, On a long-dormant pad in Florida, a rocket that could challenge SpaceX’s dominance is poised to launch,‏ 4 בינואר 2025, CNN
  5. אליסף קוסמן,"בלו אוריג'ין חושפת משגר ענק שיתחרה בפאלקון 9 של ספייס איקס", 14 בספטמבר 2016, הידען
  6. ג'ף פוסט, "Amazon signs multibillion-dollar Project Kuiper launch contracts",‏ 5 באפריל 2022, SpaceNews
  7. About Blue Origin,‏ 2011, אתר בלו אוריג'ין
  8. כריס ברגין וויליאם גראהם, Blue Origin introduce the New Glenn orbital LV,‏ 12 בספטמבר 2016, NASASpaceflight
  9. ג'ף פוסט, Blue Origin Reaches Milestone in BE-4 Engine Development,‏ 30 בספטמבר 2015, SpaceNews
  10. ניקולאס סט. פלור, Jeff Bezos Says He Is Selling $1 Billion a Year in Amazon Stock to Finance Race to Space,‏ 5 באפריל 2017, הניו יורק טיימס
  11. סנדרה ארווין, Space Force officially ends launch partnerships with Blue Origin and Northrop Grumman,‏ 26 בינואר 2021, SpaceNews
  12. מייקל שיטז, Bezos’ Blue Origin joins SpaceX, ULA in winning bids for $5.6 billion Pentagon rocket program,‏ 13 ביוני 2024, CNBC
  13. רוברט ז. פרלמן, Blue Origin hot fires New Glenn rocket for first time and scores FAA license for test launch,‏ 28 בדצמבר 2024, Space.com
  14. , ירון דרוקמן, משגר "ניו גלן" שבבעלות ג'ף בזוס שוגר לראשונה לחלל, באתר ynet, 16 בינואר 2025
  15. איתי נבו, "הצלחה והתרסקות בשיגור הבכורה", 16 בינואר 2025, מכון דוידסון לחינוך מדעי
  16. סת' קורקובסקי, Everything you need to know about Blue Origin’s first New Glenn launch,‏ 12 בינואר 2025, spaceexplored.com


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

ניו גלן40395744Q26869616