סטורן INT-21
 | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורו היחיד של סטורן INT-21 | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | שיגור סקיילאב למסלול LEO | ||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משפחה | סטורן | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| יצרן | בואינג (שלב ראשון, S-IC). נורת' אמריקן אוויאיישן (שלב שני, S-II). | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| גרסאות | מבוסס על הסטורן 5 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| סטטוס | הוצא משימוש | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | LC-39A, מרכז החלל קנדי | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 1 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור יחיד | 14 במאי 1973 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור אחרון | 14 במאי 1973 | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטענים ידועים | תחנת החלל סקיילאב | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 75,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||
סטורן INT-21 (באנגלית: Saturn INT-21) הוא משגר לוויינים וחלליות רב שלבי בעל מנוע דלק נוזלי ממשפחת משגרי סטורן, אשר שימש את נאס"א לשיגור יחיד, שיגור תחנת החלל סקיילאב.
המשגר היה מבוסס על הסטורן 5, ושני השלבים הראשונים משותפים לשניהם (S-II ו-S-IC). השלב השלישי, S-IVB, שבתוכנית אפולו שימש לשיגור חלליות אפולו מכדור הארץ לירח, עבר הסבה להיות מעבדת חלל. מכלי הדלק הריקים הוסבו למעבדות ושטחי מחיה לאסטרונאוטים.
המשגר היה אמור לשגר מספר תחנות חלל אמריקאיות, ותוכנן שיגור "סקיילאב B" אך הוא בוטל בגלל העברת כספים לתוכנית מעבורת החלל. כך שיגורו היחיד של המשגר התרחש בשעה 17:30 ב-14 במאי 1973. בשיגור היו מספר בעיות, העיקרית בהן הייתה התפרקות מגן מטאורואידים, מה שגרם להתפרקות אחד משני הפאנלים הסולאריים של התחנה ואי-יכולת הפאנל השני להיפתח כראוי. המגן שימש גם כמגן שמש וחוסרו גרם לטמפרטורות בתחנה לעלות משמעותית. כל הבעיות הללו גרמו לדחיית הגעת האסטרונאוטים לתחנה וליצירת תוכנית תיקון שנמשכה עשרה ימים.[1]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
