טיטן 3D

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיטן 3D
Titan IIID
משגר בשיגור
משגר בשיגור
ייעוד שיגור חלליות
משפחה משפחת משגרי הטיטן
יצרן מרטין מריאטה
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור SLC-4E‏ בבסיס חיל האוויר ונדנברג
שיגורים 22
הצלחות 22
שיגור ראשון 15 ביוני 1971
שיגור אחרון 17 בנובמבר 1982
יכולת
מטען ל־LEO 12,300 ק"ג
מטען ל־GTO 3,000 ק"ג
מידע נוסף
גובה 42 מטרים
קוטר 3.0 מטרים
משקל 626,190 ק"ג
שלבים 2-3
UA1205
מספר מאיצים 2
דחף 5,850 קילו־ניוטון
מתקף סגולי 263 שניות
זמן בעירה 115 שניות
דלק דלק מוצק
שלב ראשון
מספר מנועים 2
סוג מנוע LR-87-7
דחף 2,340 קילו ניוטון
מתקף סגולי 302 שניות
זמן בעירה 147 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4
שלב שני
מספר מנועים 1
סוג מנוע LR-91
דחף 454 קילו ניוטון
מתקף סגולי 316 שניות
זמן בעירה 205 שניות
דלק אירוזין 50/N2O4

טיטאן 3Dאנגלית: Titan IIID) היה משגר שפותח מטיל בליסטי בין־יבשתי "טיטן 2". המשגר שימש לשיגור חלליות בשנים 19711982. השינוי העיקרי לעומת הטיל הבליסטי היה הוספת שלב שלישי ומאיץ.

תיאור המשגר

הסיבה לפיתוח משגר חדש היה צורך במשגר שיהיה מותאם לשיגור לווייני צילום מסדרה "KH-9 Hexagon" ו"KH-11 KENNEN". הוחלט להתאים למשימה זו משגר מדגם "טיטן 3C" תוך שדרוג השלב השלישי.

השיגור הראשון בוצע בשנת 1971 מכן שיגור SLC-4E‏ בבסיס חיל האוויר ונדנברג. השיגורים נמשכו עד לשנת 1982 וכולם הסתיימו בהצלחה. בסך הכול בוצעו 22 שיגורים

בהמשך המשגר הוחלף על ידי דגם "טיטן 34D".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטן 3D בוויקישיתוף


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39555746טיטן 3D