מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך
מתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך או כלל מתוך, הוא כלל הלכתי שתוקפו מהתורה, שמכוחו הותרה עשיית מלאכות ביום טוב גם כשאינן לצורך אוכל נפש, אלא לצורך אחר של יום טוב.
מקור ההיתר
מקור ההיתר נמצא במשנה מסכת ביצה[1] וכן בגמרא שם:
"בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין"
ובגמרא שם[2], נחלקו האמוראים במה נחלקו בית שמאי ובית הלל במשנה לעיל:
"תני תנא קמיה דרבי יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה א"ל דאמר לך מני בית שמאי היא דאמרי לא אמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך דאי בית הלל הא אמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הכא נמי מתוך שהותרה שחיטה לצורך הותרה נמי שלא לצורך מתקיף לה רבה ממאי דב"ש ובית הלל בהא פליגי דלמא בערוב והוצאה לשבת ואין ערוב והוצאה ליו"ט קא מיפלגי מר סבר ערוב הוצאה לשבת וערוב הוצאה ליו"ט ומר סבר ערוב הוצאה לשבת ואין ערוב הוצאה ליו"ט כדכתיב: "ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת"- בשבת אין ביו"ט לא. מתקיף לה רב יוסף אלא מעתה ליפלגו באבנים אלא מדלא מפלגי באבנים ש"מ בהוצאה שלא לצורך פליגי ואף ר'</nowiki> יוחנן סבר במתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך פליגי..."
העולה מהגמרא הנ"ל, שרב יוסף דוחה את הצעתו של רבה, שנחלקו בענייני עירוב ומלאכת הוצאה ביום טוב, ואומר שנחלקו בדין "מתוך". וכן המסקנה העולה מהגמרא, כדברי רב יוסף. רב יוסף הוכיח לרבה שאם אכן נחלקו בית שמאי ובית הלל בענייני עירוב והוצאה אם נוהגים בהם ביום טוב, היה צריך לכתוב את המחלוקת באבנים ודומיהן שאין בהם צורך יום טוב, וכיון שלדעת בית הלל אין איסור של עירוב והוצאה, גם זה מותר. אלא, שהמשנה הביאה אך ורק דוגמאות שיש בהם צורך יום טוב, ואם כן, הם נחלקו בסברת "מתוך", האם התורה התירה או לא.
גדרי ההיתר
בית הלל[3] סוברים שהתורה התירה ביום טוב מלאכות לצורך אוכל נפש שנאמר: ”אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו ייעשה לכם”[4]. אמנם למדו חכמים[5] שיחד עם ההיתר לעשות מלאכות מסוימות לצורך אוכל נפש, התירה התורה לבצע את אותן המלאכות גם עבור צרכים אחרים שיש לאדם ביום טוב. אולם מלאכות שאינן קשורות להכנת מאכלים, אלא לניהול השוטף של משק האדם והבית, לא הותרו כלל ביום טוב, שנאמר: ”כל מלאכת עבודה לא תעשו”[6].
דוגמאות להיתר 'מתוך'
תדוגמאו למלאכות שונות שהותרו עבור כלל צורכי יום טוב מאחר שהותרה לצורך אוכל נפש:
- מלאכת טלטול ברשות הרבים, שמתוך שהותרה לצורך אוכל נפש לשם הכנת מאכלים, הותרה גם לשאר צורכי יום טוב. ולכן גם טלטול סידור תפילה לבית הכנסת או טיול עם עגלת תינוק (גם במקום שלא קיים בו עירוב) מותרים ביום טוב.
- מלאכת הבערה, שהותרה ביום טוב עבור בישול ואפיית מאכלים, ומתוך כך הותרה גם עבור הדלקת נר להאיר או הבערת אש בתנור לחימום מצינת החורף[7] (אם כי יצירת אש חדשה ביום טוב אסורה משום איסור מוליד, ועל פי ההלכה הבערת האש צריכה להיעשות באמצעות העברת אש קיימת לנר או לתנור).
- מלאכת בישול, שהותרה ביום טוב עבור בישול מאכלים, ומתוך כך הותר גם חימום מים לשם שטיפת ידיים וכלים[8].
- מלאכת שחיטה (הכוללת הוצאת דם), שהותר להקריב ביום טוב עולת נדבה, וכן בבעילת מצווה (בפעם הראשונה) שמותר לעשות חבורה ולהוציא דם[9].
באלו מלאכות חל כלל "מתוך"
לדעת רוב הפוסקים[10], כל מלאכה שעיקרה לצורך אוכל נפש חל עליה דין 'מתוך', וכפי שסיכם המאירי[11]: ”לא הוצאה בלבד אמרו עליה שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה אלא אף בכל הדברים שהם נעשות תמיד לצורך אכילה כגון כך”.
ולדעת בעלי התוספות[12] דין "מתוך" תקף גם ביחס למלאכות שעיקרן לא לצורך אוכל נפש אך לעיתים משמשות לצורך אוכל נפש, כגון מלאכת בונה, שאף שעיקרה אינו לצורך אוכל נפש, מאחר שבכלל המלאכה כלול גם איסור גיבון גבינה, מתוך שהותר לגבן לצורך אוכל נפש, כך הותר לבנות בית שחרב ביום טוב אם זה לצורך המועד (יום טוב)[13].
מאידך, לדעת הלבוש ועוד אחרונים[14] דין "מתוך" חל רק במלאכות הוצאה והבערה.
גם מלאכות שלא הותרו לגמרי ביום טוב, כגון מלאכות טוחן ובורר (שהותרו רק באופן ביתי), הותרו בכלל 'מתוך'[15].
דעות הראשונים בעשיית המלאכה שאינה לצורך יום טוב כלל
כאשר מלאכה שהותרה ביום טוב נעשתה שלא לצורך, כגון שמטלטל דבר מה ברשות הרבים ללא תועלת או שמבעיר אש ללא תכלית, נחלקו הראשונים האם עבר על איסור, ומהי חומרתו. לדעת רוב הראשונים עבר על איסור מדאורייתא[16], יש מי שאומר שהאיסור מדרבנן[17], ויש אומרים שאין איסור כלל[18]. לכל הדעות, עשיית המלאכות לצורך חול, נכרי ובהמה- אסורה מהתורה.
שיטת רש"י בהוצאה שלא לצורך יום טוב כלל
ש"מ דלכולי עלמא יש הוצאה ליוט אלא שמן התורה הותרה לצורך ובה אית להו כיון דהותרה לצורך הותרה מן התורה לגמרי אלא רבנן גזור במידי דהוי טרחא דלא צריך כגון אבנים אבל בקטן וספר תורה דצריכינן להו ביו"ט לא גזור ובית שמאי לית להו מיגו ומידי דצורך אכילה שהתורה התירתו הותר ושאינו צורך אכילה באסורו עומד מן התורה
בדעת רש"י רבים סוברים[20] שהתיר רק מדאורייתא שלא לצורך כלל. ויש סוברים[21] שרש"י התיר לגמרי.
התוספות[2] והרשב"א[2] הקשו כמה קושיות על רש"י, ולמסקנה הם סוברים כדעת רוב הראשונים שהאיסור מדאורייתא[22].
שיטת הרמב"ם בהוצאה שלא לצורך יום טוב כלל
"כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביום טוב שלא לצורך אכילה- לקה, חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות וההבערה, שמתוך... לפיכך מותר ביום טוב להוציא קטן או ספר תורה ... מרשות לרשות. וכן מותר להבעיר אף על פי שאינו לצורך אכילה"
ובאר המגיד משנה שם:
"ופירש"י ז"ל דדבר תורה (מדאורייתא) מותרת לגמרי בכל דבר, אלא שבהוצאת אבנים וכיוצא בהן אסורה מדבריהם משום טרחא, וכן נראה מן ההלכות וזה דעת רבינו"
לדעתו, מצד איסור הוצאה מותר שלא לצורך כלל, ורק מסיבות אחרות אסור להוציא אבנים (טרחה)[24].
אולם לדעת ה"בית יוסף"[25], הרמב"ם סובר שמצד איסור הוצאה שלא לצורך יש איסור מדרבנן[26]:
"...ומשמע דלדברי הכל אסור להוציא דבר שאין בו צורך מצווה ולא צורך הדיוט ביומו כלל אלא דלשיטת האחרונים אסור מדאורייתא, ולשיטת הרמב"ם אינו אסור אלא מדרבנן, וכך נראה שהוא דעת רש"י, אלא שמלשון הר"ן נראה דלרש"י נמי מדרבנן לא מיתסר"
ולדעת הפרי חדש[27], מה שהתיר הרמב"ם לטלטל קטן וספר תורה, הוא משום שיש בהם צורך קצת. אבל גם הוא יודה שאם הוציא מרשות לרשות שלא לצורך כלל, יעבור באיסור תורה.
פסיקת ההלכה בעניין הוצאה שלא לצורך יום טוב כלל
לשון רבי יוסף קארו בשולחן ערוך[28]:
"מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה שלא לצורך, כגון קטן ולולב וספר תורה וכלים. אבל אבנים וכיוצא בהן, אסור".
יש אומרים[29] שכוונתו להתיר אפילו שלא לצורך כלל. ודעת אחרונים רבים[30] שהואיל ובספרו הנוסף 'בית יוסף' כתב השו"ע בדעת הרמב"ם שהאיסור מדברי חכמים, כך גם דעת השו"ע עצמו. ויש אומרים[31] שמאחר ובבית יוסף הזכיר גם את דעת הר"ן (הנזכר) שמדבריו משמע שמתיר אף שלא לצורך, נראה שלא רצה להכריע במחלוקת זו, ולכן גם בספר הפסיקה שלו, השו"ע, לא רצה להכריע בדבר.
מעבר לדיון בדעת השו"ע, למעשה רוב האחרונים[32] הכריעו כרוב הראשונים שהאיסור מדאורייתא.
אמנם יש שפסקו שמעיקר הדין הלכה כפי הדעה המתירה הוצאה שלא לצורך כלל, וכפי שכתב רבי חיים בן עטאר בספרו 'ראשון לציון'[33]:”מעיקר הדין יש להתיר לבני ספרד להוציא לרשות הרבים ביום טוב אף חפצים שאין בהם צורך כלל. ומכל מקום, אין ראוי להוציא אלא חפצים שיש בהם צורך מעט”. וכך פסק הרב עובדיה יוסף[34]: ”ואומר אני שאף על פי שנכון להחמיר כשההוצאה שלא לצורך כלל... כיוון שמדינא נקטינן להקל כדברי מרן שמתיר לגמרי...”.
קישורים חיצוניים
- כלל 'מתוך', באתר פניני הלכה
- באילו מלאכות אומרים "מתוך" הרב מאור קיים, באתר פניני הלכה (הרחבות)
- מתוך שהותרה לצורך הותרה - הותרה נמי שלא לצורך, באתר ישיבת הר עציון
- מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, הרב ישראל רוזנברג, באתר אסיף
- האם יש "מתוך" בכיבוי? הרב מאור קיים, באתר פניני הלכה (הרחבות)
הערות שוליים
- ^ מסכת ביצה, פרק א', משנה ה'
- ^ 2.0 2.1 2.2 בחידושיו לתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד א'
- ^ עיין לעיל.
- ^ ספר שמות, פרק י"ב, פסוק ט"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד א' בדעת בית הלל
- ^ ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ז'
- ^ הדוגמה בתלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף י"ב עמוד ב' לעניין מבשל גיד הנשה בחלב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"א, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ז' עמוד א'
- ^ מאירי ביצה יב, א, וכ"כ במגיד משנה א, ד, לדעת רמב"ם, והגהות רמ"ך. וכ"כ פרי חדש תצה; שועה"ר תצה, ג; מחצית השקל ריש סימן תקיח; נשמת אדם פ, א; מנחת חינוך רחצ, ה; משנה ברורה תקיח, א; ר כף החיים תקיח, א.
- ^ על מסכת ביצה דף י"ב עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף צ"ה עמוד א'
- ^ והביאו המרדכי בביצה תרפא, ב"ח והוסיף שכך משמע מהגמרא, שו"ת זרע אמת
- ^ פרי מגדים תקיד, מ"ז ד; ו. קיצור שולחן ערוך צח, א. וכ"כ רבים בדעת משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה ד' (פר"ח תצה; נשמ"א פ, א; פמ"ג פתיחה א, ז; רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, יורה דעה, סימן תצ"ה, סעיף י"ד; אור שמח ד, ו, ועוד). ונדחקו לפרש איך בגמ' אומרים מתוך גם במלאכת בישול ושחיטה.
- ^ כן ביאר בנשמת אדם, וכ"כ בישועות יעקב תקי, א, שאומרים 'מתוך' בבורר. וכ"כ באבני נזר או"ח שצד, שאומרים 'מתוך' בטוחן.
- ^ רבינו חננאל, רבינו תם, רמב"ן, רשב"א, רא"ש, רא"ה, ריטב"א ועוד רבים.
- ^ פני יהושע בדעת הרי"ף והרמב"ם
- ^ רש"י, ודעת הרי"ף לפי ר"ן, והרמב"ם לפי מגיד משנה. ולשיטה זו הוצאת אבנים שהוזכרה כאיסור, זה משום מוקצה ולא משום איסור טלטול ברשות הרבים.
- ^ (ביצה יב. ד"ה אלא מדלא מיפלגו מאבנים ש"מ)
- ^ תוספות, בית יוסף, "דרך המלך" - ר' דב בעריש רפפורט וכ"כ "זיו משנה"- ר' זאב וולף.
- ^ ר"ן על הרי"ף, ביאור הגר"א לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ח, סעיף ב'
- ^ עיין לעיל
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות שביתת יום טוב, פרק א', הלכה ד'
- ^ וכ"כ הגר"א תקיח, ב
- ^ סימן תקיח, א
- ^ וכ"כ בנהר שלום תצה, א
- ^ תצה, א, וכ"כ בראשון לציון ביצה יב, א, זרע אמת בחידושיו על ביצה.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקי"ח, סעיף א'
- ^ מהריק"ש, גר"א בדעת השו"ע. ומשמע שהתיר המהריק"ש זאת למעשה
- ^ אליה רבה תקיח, ח; יד אהרון; ברכי יוסף ב; ערך השולחן ד; שולחן גבוה ב; ביאור הלכה תקיח, א, 'מתוך', ושכך משמע בדרכי משה הארוך
- ^ מאמר מרדכי תקיח, א
- ^ כ"כ יש"ש א, לד; ט"ז תקיח א; מ"א ג; חמד משה א; שולחן ערוך הרב א; חיי אדם צו, א; בן איש חי במדבר ט; ביאור הלכה תקיח, א, 'מתוך'. ודעת אליה רבה תקיח, ח, שאיסור הוצאה שלא לצורך כלל הוא מדרבנן.
- ^ חלק ג, כא, ב
- ^ הליכות עולם במדבר ו והובא בעניין טלטול הסידורים שלא נועדו לשעה הנוכחית, אלא להמשך יום טוב, ופסק שמותר.
