משפחת שקד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משפחת שקד היא משפחה שבנתה בישראל בהיקף נרחב לפני קום המדינה ולאחריה. הבן הבכור, משה שקד החל כקבלן בארות מפתח תקווה, שחפר את הבאר המים הראשונה בנתניה בשנת 1928. הוא הרחיב פעילותו והפך לקבלן בניין בנתניה ובמושבות ישראל, בשיתוף עם חברת ההובלות "הקו המקשר" שהקימו אחיו: יוסף, נתנאל ואריה שקד. שיתוף זה הביא לבניית יישובים רבים בכל ישראל בשנים 1950–1971 ביניהם, עיירות הפיתוח: שדרות, אופקים ונתיבות.

תולדות משפחת מנדל-שקד

משפחת מנדל עלתה ארצה לנתניה, מהכפר מולדקוב ובהמשך ביאלוזירקה (אז בקרבת הגבול בין הקיסרות האוסטרו-הונגרית לאימפריה הרוסית, כיום במערב אוקראינה).

אבי המשפחה, ר' הרשלה מנדל התפרנס מטחנת הקמח בכפר מולדקוב ובנו אברהם-ברוך מנדל ירש מאביו את הטחנה והמשיך להפעילה. בנוסף, התפרנס ממסחר תבואות, עסקי דיג וחכירת שדות לחקלאות שם העסיק עובדים מקומיים. אברהם-ברוך נישא לפייגה-ציפורה ויחד גדלו את תשעת ילדיהם: משה, מיכואל, חנה, בתיה, יוסף, שושנה, צבי, נתנאל ואריה. ילדי המשפחה התחנכו בעזרת מלמד שהגיע מכפר סמוך ולימד עברית, תנ"ך, חשבון ורוסית. עם נפילת הקיסרות האוסטרו-הונגרית ב-1914 עברה המשפחה לעיירה ביאלוזירקה. יהודי העיירה מצאו עצמם בין האוקראינים לרוסים. האוקראינים המקומיים חשדו בהם על אהדתם לכובשים הרוסים ולא בטחו בנאמנותם שאולי ניתנה למקומיים האוקראינים.

החיים בביאלוזירקה פתחו למשפחת מנדל אופקים חדשים. אף שהעיירה הייתה ללא תשתית של מערכת מים וחשמל מסודרים, התפרנסה המשפחה ממסחר ומצבה הכלכלי התייצב. בעיירה ביאלוזירקה היה בית כנסת, בתי מדרש, ספרייה ציבורית ובתי ספר: יסודי-ממלכתי ועברי-פרטי. הקהילה היהודית מנתה כ-1200 נפש ששמרו יחד על הצביון היהודי-דתי. בעיירה פעלו שני ארגונים ציוניים: 'צעירי ציון' ו'חניכי ציון' (לילדים) וסניף תנועת 'החלוץ' שמשה שקד, הבן הבכור, היה ממייסדיה. המועדון הציוני משך אליו את צעירי הקהילה היהודית ובני המשפחה למדו את השפה העברית במקום מגוריהם וקיימו אורח חיים תורני-דתי וחיי תרבות בעלי אופי ציוני-דתי. בשנת 1919 התחלף השלטון והעיירה בילוזורקה עברה לפולין וכך הפכה השפה הפולנית לרשמית והשלטון הפולני הראה יציבות ויחס חיובי ליהודים. 

משה, הבן הבכור עלה לארץ לבדו בשנת 1925 לפתח תקווה, שם החל פעילותו כקבלן חפירות של בארות. הוא הוזמן בשנת 1928 לחפירת הבאר הראשונה בנתניה שבהמשכה עבר לגור בה, עד סוף ימיו. אחותו חנה הצטרפה אליו לנתניה בשנת 1933. האם פייגה-ציפורה וששת הילדים נותרו בבילוזורקה תוך שמירת קשר עם משה וחנה בארץ ישראל. בהמשך, מיכואל נישא ועבר לגור באמריקה.

בשנת 1934 נפטר אברום-בורך באופן פתאומי בהיותו בן חמישים. משה, הבן הבכור שלח כסף, כרטיסים ומימן את הוצאות המשפחה לעלייתה ארצה. כחצי שנה לאחר מותו של אבי המשפחה יצאה המשפחה למסע הגדול כשבתיה נשארה בלבוב. מלבוב נסעו במכונית עד לעיר הנמל קונסטנצה שברומניה ובאוניה 'פולוניה' עלו ליפו בארץ ישראל. עם הגעת מיכואל ומשפחתו מאמריקה ובתיה ומשפחתה מלבוב, התאחדה המשפחה במושבה נתניה כעבור 10 שנים ושינתה את שם המשפחה ממנדל לשקד.[1]

משפחת שקד בנתניה

המעבר לנתניה היה מרובה בקשיי הסתגלות לפייגה-ציפורה, אולם ילדי המשפחה הצעירים הסתגלו לחיים החדשים במושבה נתניה. אם המשפחה פייגה ציפורה נפטרה בשנת 1938 והאחיות חנה, בתיה ושושנה לקחו תחת חסותן את האחים הצעירים גם אחרי שנישאו.[2]

משה שקד המשיך להתפתח ולהתרחב בענף הבנייה הציבורית כשבנה את בתיה הראשונים של נתניה ברחובות סמילנסקי והרצל בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. הבנייה הורחבה גם לשכונות הראשונות: גבע, עין התכלת, רמת אפרים ועוד. כמו כן, בשנות המנדט הבריטי בנה מבנים במחנה הנופש בצפון העיר (מחנה אליהו) ובדרומה (מחנה דורה).[3] אשתו הדסה לבית זכאי פעלה במושבה נתניה להנחת היסוד לשילוב נשים לחינוך, לתרבות, לטיפת חלב ועבודה סוציאלית כחלק מהשותפות ההתיישבותית שהנחילו 'בני בנימין'.[4]

פעילותו הציבורית של משה שקד כראש העיר נתניה הייתה בשנים 1957-1959, 1965-1968.[5]

מיכואל ופרידה לבית וייסבליך שנישאו בשנת 1932 ניהלו חנות משקאות בנתניה, חנה וישראל בלשניקוב נישאו בשנת 1936 והיו בעלי משק ירקות ופרות חולבות. ישראל עסק בגננות וחנה נהגה להשכיר חדרים בפנסיון שבביתה. בתיה ואברהם גולדברג נישאו בשנת 1940 ועברו לגור ברמת גן שם יסדה בתיה את סניף קופת חולים של הציונים הכלליים ברחוב נתן ברמת גן שהפך לקופת חולים מאוחדת. יוסף, לאחר ששרת כנהג תובלה בצבא הבריטי נישא בשנת 1949 לרנה לבית הורביץ והחל לפתח את חברת ההובלות לחמרי בניין עם אחיו נתנאל ואריה. רנה שדברה שבע שפות פתחה סוכנות לנסיעות בנתניה. שושנה נישאה לצבי גראד בשנת 1943. צבי גראד פתח מלטשת יהלומים ושושנה הצטרפה לחברת הבנייה של משה שקד כמזכירת החברה. צבי שקד בוגר ביה'ס התיכון החקלאי בפרדס חנה עבד בנאפ"י (השק"ם הבריטי). חיה לבית אנצ'יקובסקי שירתה בחיל האוויר הבריטי כתצפיצנית ובהמשך במפקדת חיל האוויר ביפו תחת פיקודו של אהרן רמז. צבי וחיה נישאו בשנת 1950. צבי עבד אצל אחיו משה בחברת הבנייה כמנהל המשרד ומנהל כח אדם וחיה כמזכירה בתיכון "שרת" בנתניה עד לפרישתה לגמלאות. נתנאל שרת בצבא הבריטי בנאפ"י, התגייס לפלי"ם ובשנת 1950 נישא לבלהה לבית מיכאלי. נתנאל הצטרף לאחיו בחברת ההובלות שהוקמה בשנת 1950. אריה התנדב לצבא שהיה בתחילת דרכו ונלחם בקרבות רבים במשלטי הארץ, בין היתר בקרב עיראק-מנשייה. עם שחרורו הצטרף לאחיו נתנאל ויוסף לחברת ההובלות ונישא לרחל לבית שטיינר ב 1956.[6]

חברת משה שקד ובניו תורמת לפיתוח הדיור
ד"ר פנחס רוזן מביע הערכה לבנייה בארץ של חברת משה שקד, 19.2.65

תרומת המשפחה לבנייה בארץ

משפחת שקד בונה בכל הארץ

ב-1935 הקימה "קרן בלינסון" שכונות פועלים בשבע מושבות ובהן 500 בתים. העבודה הופסקה זמנית עקב מלחמת העולם השנייה וחודשה ב-1944 כחברה חדשה שנקראה "נוה עובד" . נתניה הייתה אחת הערים הראשונות שהוכנסו למפת התוכנית של "נוה עובד". משה שקד הפך לקבלן פרטי של חברה זו ובנה את השכונות רמת אפרים ועמליה בנתניה. הצלחתו של שקד בנתניה הביאה להתרחבות הבנייה גם בקרב זליג לבון שהיה מנכ"ל חברת "שיכון" והמשך שיתוף הפעולה הניב בניית בתים נוספים מחוץ לנתניה.

ב-3 בדצמבר 1948 כשנתניה הוכרזה כעיר, המשיך משה שקד להרחיב בנייתו בנתניה ובישובי הארץ עבור שתי החברות "השיכון" ו"נוה עובד".[7]

במהלך מלחמת העצמאות פנה מנהל חברת "שיכון" זליג לבון אל ראש הממשלה דוד בן גוריון בהצעה לתכנון תוכנית ארצית לשיכון ציבורי לעולים, לצד תוכנית לשיכון החיילים שישתחררו עם תום המלחמה.

— שיכון עובדים, ויקיפדיה


הקבלן משה שקד ופועלים בונים בשדרות 1955

בשנת 1950 הקימו האחים: יוסף, נתנאל ואריה שקד חברת הובלות לחמרי בניין שנקראה "הקו המקשר". חברת הובלות זו הובילה וסיפקה בלעדית את כל חומרי הבניין לחברת "משה שקד ובניו בע"מ", האחים שימשו בתחילה גם כנהגים שהשכימו קום ונסעו להביא סיד ומלט מנשר, חצץ משפייה, עצים וברזל מנמל חיפה. המשאיות הגיעו לכל אתרי הבנייה של משה שקד.

משה שקד כמנהל חברת הבנייה גייס את משפחתו לעסקי הבנייה. צבי שקד ניהל את המשרד, שושנה גראד עבדה כמזכירת החברה, ברוך בלשניקוב (בנה של חנה) עבד כחשמלאי בניין משנת 1962 ואחיו: יוסף, נתנאל ואריה ניהלו את חברת ההובלות וסיפקו את כל חמרי הבניין לאתרי הבנייה של משה שקד. מדי מוצ"ש נפגשה המשפחה בביתו של משה שקד ברחוב סמילנסקי 22 בנתניה שם קיבלו 'סידור עבודה' עם הוראות והנחיות לאותו שבוע. האחים שקד הגיעו לאתרי הבנייה ונהגו לדווח על קצב ההתקדמות מדי שבוע וכך קיבל משה שקד מידע עדכני על קצב ואיכות הבנייה על כל אתר בנפרד. האחים שקד שמרו על תחזקת המשאיות כך שמדי שבת היו מטפלים בכל משאית. מוסך עמק חפר נתן שירותים בלעדיים לחברת ההובלות על ידי מנהל המוסך אריה וייס כדי שלא יפסידו יום עבודה בשל תקלה באמצע השבוע. משאיות אלו היו מסוג Mack שהוכנסו ראשונות לשימוש בארץ והן טופלו בלעדית במוסך עמק חפר. סינרגיה זו בין חברת הבנייה של משה שקד ואחיו בחברת ההובלות הביאה לשותפות, אחריות ועמידה בלוח זמנים למרחבי בנייה בכל הארץ. יוסף נוסבוים הגיע לנתניה בשנת 1954 לבקשת משה שקד ומונה כמנהל החשבונות של חברת הבנייה.

ב-1950, כתוצאה משיתוף פעולה בין שתי החברות במשפחת שקד התרחבה הבנייה בשכונות החדשות של נתניה, בעיר לוד העברית שעליה היה אחראי צבי נאדל מנהל העבודה. בפרדס חנה נבנה שיכון עולים שהיה הקשר הראשון בין משה שקד לאגף השיכון בממשלת ישראל. בשנת 1954 הורחבה הבנייה לשיכוני עולים במושבות יבניאל ופוריה ושכונת נוה עמידר ברמת גן.

בשנת 1955 התמזגו חברות הבנייה "השיכון" עם חברת "נוה עובד" והפכו ל"שיכון עובדים". הקבלן משה שקד הפך לקבלן מבצע עבור חברת "שיכון עובדים". למעשה, הרחבת הבנייה חייבה את שתי החברות להגדיל את כמות המשאיות, כמות חומרי הבנייה ומספר הפועלים שהגיעו לכל אתר בנייה מצפון, מרכז ודרום הארץ.

נמצא כי בתקופה זו שלאחר מלחמת העצמאות בשנות החמישים של המאה העשרים היו במדינת ישראל שטחים רבים, חדשים ריקים מאוכלוסייה יהודית. גלי עליה גדולים, חייבו מתן פתרון התיישבותי ותעסוקתי. בכל חלקי הארץ הוקמו מעברות שקלטו עולים חדשים מאירופה וממדינות ערב. עם חיסול המעברות, ממשלת ישראל החלה לפרסם מיכרז לעבודות בנייה בנגב. משה שקד זכה במיכרז להקמת שדרות בשנת 1951, שם עבד בשיתוף עם דב לוית שהיה מנהל אגף השיכון. עיירות הפיתוח יושבו על ידי עולים חדשים והיוו את המפנה היישובי החשוב ביותר מאז קום המדינה. הבנייה של חברות אלה הורחבה ליישובים נוספים: באר שבע בשנת 1952, אופקים ודימונה בשנת 1955 ונתיבות בשנת 1956. הבנייה בעיירות אלה העסיקה פועלים מקומיים ובכך תרמה למקורות תעסוקה רבים לתושבי עיירות הפיתוח. המשאיות של חברת "האחים שקד" הגיעו לכל אתר בנייה ופרקו את חומרי הבניין שנדרשו למרות קשיי תעבורה רבים למקומות מרוחקים. בעיירות אלו לצד הבנייה הציבורית לעולים, נבנו מרכזים מסחריים וחנויות לאספקה שוטפת של מצרכים, בתי ספר לחינוך הדור החדש ובתי קולנוע לחיי התרבות. פתרונות הדיור לעולים החדשים היוו מוטיבציה להרחבת הבנייה בארץ מצפון לדרום.

הבנייה בדרום הארץ בשדרות ובעזתה-נתיבות הייתה בסביבה ללא חשמל ומים והמשימה הוטלה על חיים סוויד שהיה אחד ממנהלי העבודה הבולטים בחברה. הוקמו צריפים לפועלים ולהחזקת כלי העבודה. הפועלים עבדו מ-5 בבוקר עד 6 בערב כשתושבי המעברה הסמוכה עודדו וציפו ליום שבו יוכלו לעבור למגורי קבע. חיים סוויד נשאר בנגב 14 שנה וזכה לחנוך את מרבית הבתים בשדרות, בעזתה-נתיבות ובאופקים. בשנות השישים של המאה העשרים החלו לצמוח בעיירות הפיתוח גם בתי ארבע קומות ורוב תושבי המעברות שוכנו בבתים. קשר מיוחד נרקם בין אהרן פרץ שהיה אחד מקבלני המשנה משדרות למשה שקד וחיים סוויד, צאצאיו המשיכו בדרכו והקימו את חברת פרץ בוני הנגב .

במלחמת סיני בשנת 1955 ובמלחמת ששת הימים בשנת 1967, התגייסה משפחת שקד למאמץ הלאומי ואפשרה למדינה ולצבא להשתמש במשאיות לצורכי ביטחון.

נותני העבודה לבנייה הרחבה בארץ היו משרדי הממשלה: משרד השיכון, מחלקת עבודות ציבוריות, סולל בונה, שיכון ופיתוח ושיכון עובדים.[8]

היקף הבנייה בכל הארץ

"שקד השוקד על בניין ויצירה"

"בהקדשת מאמר זה לחתן היובל מר משה שקד יש משום שילום חוב של כבוד לאחת התקופות היפות ביותר בתולדותינו, כי האיש שקד משמל תקופה יקרה בקורות ישראל השלישית: את ימיה הזוהרים של 'בני בנימין', בוני מושבות לתפארת: את חלוצי חופרי הבארות היהודיות בארץ ישראל: ואת היוזמה הפרטית והיצירה האזרחית בשדה הבניין בכלל ובנתניה פנינת היוזמה החופשית בפרט."

— יהודה הגדרתי, עיתון הבוקר 19.2.65 עמ' 8

"משה שקד - אחד מן ה"בונים עיר"

"שכר פעולתו החשובה לישוב הארץ ולהפרחת שממת דורות. אין ספק שסיפוק גדול מזה קשה למצוא"

— פרופ' יוסף קלוזנר, עיתון הבוקר 19.2.65 עמ' 9

"ממלכת הבנייה":של מ. שקד: מפת ישראל זרועה "שקדים" טובים

"תחומי עבודתו מעניינים ומאלפים: בעזתה ובשדרות בנה עד כה, החל משנת 1955, יותר מ 150,000 ממ"ר של בנין - 2500 יחידות דיור, וכל מיבני הציבור, לרבות בנין הקולנוע: באשדוד, במשך ארבע שנים, יותר מ-1000 יחידות דיור, בתי כנסת, בתי ספר וגני ילדים, חנויות ועוד בהיקף של יותר מ-70,000 ממ"ר: בת-ים: בונה עתה 250 יחידות, 100 ממ"ר היחידה, לעומת 60–70 ממ"ר במקומות אחרים: בחולון בנה כ-750 יחידות, באור יהודה בנה כתשע מאות דירות, בתל השומר, 48 דירות לרופאי בית החולים, בקדימה - 130, עין שריד 40, בנתניה בנה יותר מ-2500 יחידות דיור ועתה בבנייה 200 נוספות, בבאר שבע: בניין הדואר והמכון לחקר הנגב, בנין, בנין, בנין. במדינת ישראל בנה יותר מרבבה של דירות יותר מרבבה דירות".

— י. אבי-גלעד, עיתון הבוקר 29.4.65

"הבונה הגדול"

"משה שקד, הקבלן הפרטי הראשון בישראל שחתם על הסכם עם הסתדרות פועלי הבניין בדבר מתן יציבות וקביעות לחלק של הפועלים המועסקים בחברתו, היה מופת לקבלנים פרטיים אחרים שהלכו בעקבותיו וחתמו על הסכמים דומים עם האיגוד המקצועי."

— ד"ר אשר א. ריבלין ואהרן אבן חן, משה שקד ספר זכרון, 1974, עמ' 118.
בתים ראשונים בעיירה נתיבות

חברת הבנייה וחברת ההובלות של משפחת שקד התפרסה בכל הארץ בבנייה ציבורית למגורים, מבני תעשייה, מבני חינוך ותרבות ביישובים: חיפה, כפר ויתקין, נתניה, קדימה, עין שריד, אבן יהודה, מגדיאל, הרצליה, רמת השרון, רמת גן, רמת אפעל, אור יהודה, חולון, בת ים, תל אביב-יפו, ראשון לציון, גדרה ואשדוד.

שיתוף הפעולה התקיים עד 1971 כשמשה שקד נפטר. בהלוויתו הייתה נציגות מכובדת של עיירות הפיתוח והישובים בהם בנה כאות הערכה על פיתוח הבנייה בשנים אלו.[9]

עם לכתו של משה שקד, פירקו שלושת האחים את השותפות של חברת ההובלות, יוסף ונתנאל המשיכו כקבלנים עצמאיים בענף הבנייה בנתניה ואריה המשיך לתקופה קצרה את חברת ההובלות. בנו של משה שקד, ישעיהו המשיך את חברת הבנייה של "משה שקד ובניו בע"מ" תוך שיתופי פעולה עם החברות הגדולות בארץ כגון "שיכון ובינוי" ו"שיכון ופיתוח" שנים רבות.[10]

בית הספר בעיירה נתיבות
בנייה בשדרות (מבט מהאוויר)
בניית הוסטל ברמת גן
הקמת שכונת הוילות ברמת אפעל


בני משפחת שקד

  • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Darkאברהם - ברוך (1884–1934)
  • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Darkציפורה - פייגה (1886–1938)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (1) משה שקד (1905–1971)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicהדסה שקד (1905–1978)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleישעיהו ושושנה שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאברהם ותיריה שקד
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (2) מיכואל שקד (1906–2000)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicפרידה שקד (1904–1988)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleציפורה שקד
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (3) חנה בלשניקוב (1912- 2010)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicישראל בלשניקוב (1905–2002)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleיעל וברוך בלשניקוב
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleציפי ושמעון אבירם
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (4) בתיה גולדברג (1914–1981)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicשמואל גולדברג (1906–1967)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleשרה וגבי שביכי
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleעדה ויצחק רוט
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאילנה ואברהם גולדברג
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (5) יוסף שקד (1916–1996)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicרנה שקד (1928–2006)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאהרן וחיה שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאבי ודליה שקד
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (6) שושנה גראד (1918–1972)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicצבי גראד (1917–1991)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאיטי וליש
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleשלמה וחנה גראד
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (7) צבי שקד (1920–1971)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicחיה שקד (1926–2014)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאשר וחיה שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleציפורה שקד ויורם לקרץ
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (8) נתנאל שקד ( 2019-1924)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicבלהה שקד (1933)
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleדוביק ומינה שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleברוך ויעלה שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאביב ואירית שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleמיכל ואוהד דנוס
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classic (9) אריה שקד (1927)
    • Map marker icon – Nicolas Mollet – Family – People – Classicרחל שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleארז ורחל שקד
      • Map marker icon – Nicolas Mollet – Day care – People – Simpleאלונה וארז דוידזון

ראו גם

לקריאה נוספת

  • יו"ר הוועדה הציבורית להוצאת ספר שקד: ד"ר אשר א. ריבלין, עורך הספר: אהרון אבן חן, משה שקד ספר זיכרון, אמנים מאוחדים בע"מ תשל"ה - 1974.
  • יהודית רותם, האוחזים בענף השקד, הוצאת 'מערכת' קיבוץ דליה, 2005.
  • אביב קרניאל, בני בנימין, ספרי צמרת, 2017

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהודית רותם, האוחזים בענף השקד, הוצאת 'מערכת' קיבוץ דליה, 2005, עמ' 11-47, מסת"ב מסת"ב 965-518-035-2
  2. ^ יהודית רותם, האוחזים בענף השקד, הוצאת 'מערכת' קיבוץ דליה, 2005, עמ' 48-50, מסת"ב מסת"ב 965-518-035-2
  3. ^ חיים סוויד ז"ל, באתר מורשת נתניה
  4. ^ אביב קרניאל, בני בנימין, ספרי צמרת, 2017, עמ' 190
  5. ^ אתר מורשת נתניה-ראשי המושבה והעיר
  6. ^ יהודית רותם, האוחזים בענף השקד, הוצאת 'מערכת' קיבוץ דליה, 2005, מסת"ב מסת"ב 965-518-035-2
  7. ^ ד"ר אשר א. ריבלין ואהרן אבן - חן, משה שקד, אמנים מאוחדים בע"מ, תשל"ה -- 1974, עמ' 100-101
  8. ^ משה שקד, ד"ר אשר א. ריבלין ואהרן אבן חן, 1974
  9. ^ משה שקד, ד"ר אשר א. ריבלין ואהרן אבן חן, 1974, עמ' 114-118
  10. ^ משה שקד ובניו בע"מ - היסטוריה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24972843משפחת שקד

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משפחת_שקד&oldid=1207850"