ביאלוזירקה
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 טרנופול |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,102 (2001) |
| קואורדינטות | 49°46′N 26°11′E / 49.767°N 26.183°E |
ביאלוזירקה (באוקראינית: Білозірка; בפולנית: Białozórka) היא עיירה במחוז טרנופול שבמערב אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית.
העיירה, השוכנת כ-45 ק"מ דרומית לקרמניץ, נזכרת לראשונה במאה ה-16, אז הוענקה על ידי המלך זיגמונט השני אוגוסט לאציל לבית זברסקי. במאה ה-18 קיבל היישוב זכויות עירוניות.
יהודי ביאלוזירקה
יהודים החלו להתיישב בעיירה בראשית המאה ה-18, והתפרנסו לאחר חלוקת פולין ממתן שירותים לעוברים בין רוסיה ופולין. בתחילת המאה ה-19 פעל בעיירה בית דפוס עברי.
מראשית המאה ה-20 התקיימה בעיירה פעילות ציונית, ובתחילת שנות העשרים עלו לארץ כמאה מבני העיירה. באחוזה בקרבת העיירה התקיימה הכשרה חלוצית, וחלק מבוגריה היו ממייסדי כפר ויתקין.
בין מלחמות העולם נמנו בעיירה קרוב ל-900 יהודים, מתוך כ-2,200 תושבים. מספטמבר 1939 נכללה העיירה בשטחי ברית המועצות.
ביולי 1941, לאחר פרוץ מבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים. בשבוע הראשון לכיבוש נרצחו בפומבי מספר נערות יהודיות מהעיירה. עד מהרה הוקם בעיירה יודנרט, שנצטווה להעביר לגרמנים תשלומי כופר.
ב-28 בפברואר 1942 גורשו יהודי העיירה לגטו שהוקם בלאניבצי הסמוכה, והועסקו שם בעבודות כפייה. באמצע אוגוסט 1942 הובלו יהודי העיירה, יחד עם יתר יהודי הגטו, לבורות ירי בדרך המובילה לקרמניץ, ושם נרצחו.
כ-20 יהודים בני העיירה שרדו את השואה, אך לא שבו להתגורר בה.
