משפחת רמב"ן
משפחת רמב"ן היא משפחתו של הפוסק, הוגה הדעות והפרשן רבי משה בן נחמן, מקור המשפחה הוא בגירונה שבקטלוניה.
אבותיו
הרשב"ץ ייחס את משפחת הרמב"ן לרבי יצחק אלברצלוני,[1] אך הוא מסתמך על ניתוח של דברי רמב"ן שאינם מוכרחים.
הרמב"ן מתאר באיגרת את אחד מאבותיו כמי שכלכל והציל ממוות את בני העיר.[2] על אביו כמעט ואין ידיעות, למעט אזכור אחד שבו הרמב"ן מוזכר בתואר "רבי משה י"א בן כבוד השוע הנכבד ן' ר' נחמן".[3] מהעובדה שרמב"ן לא מביא שמועות למדניות מאבותיו נראה שלא היו מהאליטה הרבנית של העיר אלא מהמשפחות הוותיקות שבעיר.[4] לרמב"ן היו שני אחים: אברהם ויוסף.[5]
בניו
מעדויות מוקדמות
רמב"ן שלח את איגרת המפורסמת, "איגרת הרמב"ן" לבנו נחמן. על בסיס דבריו בדרשה לראש השנה, קיימת הערכה כי היו לו גם בנות אלא ששמן לא נודע.[4]
אחד מבניו חיבר פירוש למסכת ביצה,[6] והיה בן נוסף שהיה מקורב למלכות והשתקע בקסטיליה ואף אליו שלח הרמב"ן איגרת.[7]
במספר תעודות היסטוריות מוזכר בן נוסף בשם יוסף.[8]
.JPG)
מעדויות מאוחרות
אחת מאגרותיו של רמב"ן לבנו נדפסה תחת השם "אגרת לבנו יהודה"[9] אך אין לכותרת תימוכין בכתבי יד. אגדה נוספת מספרת על מצבה שבה מתואר רבי משה בן נחמן כמי שקבר את בנו יהודה בן העשרים ושבע,[10] אך מדובר בטעות וזה רבי משה בן נחמיש.[11]
לפי אגדה, אחת מבנותיו נישאה לרבי גרשום בן שלמה מחבר הספר "שער השמים",[12] אך רבים ערערו על כך.[13]
הרשב"ש מספר על בן בשם שלמה, שנשא את בת דודתו השנייה – בתו של רבי יונה גירונדי.[5]
רבי צבי הירש קאיידנובר הביא בספרו "קב הישר" אגדה שעל פיה רמב"ן טען בפני האפיפיור שלאדם ירא שמים לא יצא בן כופר; ברבות הימים אחד מבניו המיר את דתו, והאפיפיור העמיד את רמב"ן על טעותו. רמב"ן היה עצוב מכך, ואשתו ניחמה אותו באמירה שאין זה בנו מפני שאחד בא עליה בעל כורחה; רמב"ן שמח וסיפר על כך לאפיפיור. בן ציון פישלר הוכיח שלאגדה זו אין כל בסיס עובדתי.[14] ככל הנראה שורש האגדה הוא דבריו בפירושו לתורה: ”ואמר פרה ראש. לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר, וכל אשר לבבו שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה. ואל תקשה עלי בזה מן הכתוב והוליד בן פריץ, כי אמת הדבר, וסוד גדול לא אוכל לפרש בו”.[15] אברהם גרוסמן שיער שמקורה של האגדה באגדה מקבילה קדומה יותר, על בנו של רבנו גרשום מאור הגולה שהתנצר, ונתגלה שלא היה בנו אלא בן איש אחר.[16]
נכדיו
הרשב"ש מספר על נכד בשם יונה (בן שלמה) שנולד לאחר פטירת רבינו יונה ובהוראת הרמב"ן נקרא יונה - בניגוד למנהג לקרוא לבן על שם אבי האבא – הרמב"ן.[5]
בעבר האמינו שרבי דוד בן יהודה החסיד, מגדולי מפיצי הקבלה ומחברם של מספר ספרים, הוא נכדו. מסורת זו מסתמכת על דברי רבי דוד בהקדמה למאמר על האלפא ביתא, אך ספר זו אינו פרי עטו של רבי דוד, אלא מאוחר ב-200 שנה - כך שהייחוס שגוי.[17]
שאול חנא קוק כותב שנכד של רמב"ן היה בעכו בזמן כיבושה.[18] מקור דבריו הוא "ספר יוחסין השלם", המצטט את רבי יצחק דמן עכו שמספר "שנשבו כולם בזמן בן בנו של הרמב"ן".[19][20] ייתכן שאזכור נכדו הוא נקודת זמן ותו לא, שמחה עמנואל טען שמדובר בפליטת קולמוס.[21]
רבי משה הגולה מקיוב כותב בראש ספרו "שושן סודות": "עשר קבין ירד שכל - על כל חוקר מבין חידות/ רבינו משה בר נחמן - נטל מהם תשע ידות/ כי הוא שלישי מתשבי - קיבל סתרי עשר מידות/ משה נכדו ארה מריו - עם בשמי סודות נכבדות". החיד"א שיער שכוונת המחבר לטעון שהוא נכד הרמב"ן.[22] מכיוון שהמחבר משתמש בלשון זו גם כלפי האבן עזרא, הסיק אברהם אפשטיין שזו היא לשון מליצית שמשמשת את המחבר לציין כי הוא נכדו של אדם בשם משה, ותוספת הו' היא כלשון הפסוק "נאם בלעם בנו בעור".[23]
מצאצאיו הידועים: הרשב"ץ, הרשב"ש ורבי יעקב ששפורטש.[24] בעבר האמינו שרלב"ג הוא נכדו.
דמויות נוספות
בן דודו של רמב"ן הוא רבינו יונה, בן אברהם אחי אמו של רמב"ן, שחיבר חידושים על התלמוד הבבלי וספרות מוסר, ועמד בקשר מכתבים עם בן דודו. בן דוד נוסף הוא רבי יונה בן יוסף אחי אמו של רמב"ן, מוזכר בתשובות הרשב"א.[25]
אחיינו הוא רבי משה דאשקולה גירונדי, בנו של שלמה אחי אשת רמב"ן. באיגרת מירושלים רמב"ן דורש בשלומו, ומספר שקרא שיר שלו בחורבות הר הבית.[26]
לקריאה נוספת
- רח"ד שעוועל, רבינו משה בן נחמן, מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, פרק ג.
- עודד ישראלי, ר' משה בן נחמן, ביוגרפיה אינטלקטואלית, הוצאת מאגנס 2020, עמ' 24–30.
הערות שוליים
- ^ שו"ת התשב"ץ א עב
- ^ כתבי הרמב"ן א עמ' שנז
- ^ מאמר השלשול לאבן רשד מתורגם על ידי רבי יעקב הקטן על פי רמב"ן, בתוך: דוד מרגלית, רבעון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע ו, תשל"ב; זיסמן מונטנר, "ר' יעקב הקטן המתרגם האלמוני", תרביץ, יח (תש"ז), עמ׳ 194–199, באתר JSTOR
- ^ 4.0 4.1 עודד ישראלי, ר' משה בן נחמן ביוגרפיה אינטלקטואלית, ירושלים: מאגנס, 2020, עמ' 25
- ^ 5.0 5.1 5.2 רבי שלמה בן שמעון דוראן, שו"ת הרשב"ש, סימן רצא, באתר היברובוקס ישראלי פקפק בעדות זה מחמת העדות הרחוקה של הסיפור
- ^ ראו חידושי רבנו נחמן בן הרמב"ן - ביצה, באתר אוצר החכמה, אולם הייחוס בכותר זה לרבי נחמן בן הרמב"ן דווקא מופיע ללא מקור.
- ^ לא ידוע בבירור לאיזה בן רמב"ן שלח את האגרת, ראו: טוביה פרשל, יהודה בן הרמב"ן, מאמרי טוביה, חלק א, עמ' רלד. כותב המאמר מתייחס לספר מאת רבי דוד בן יהודה החסיד, שבמחקר הגיעו למסקנה אינו נכד הרמב"ן, והשם "יהודה" הוא המצאה שרירותית של מפרסם האגרת.
שעוועל הציע שהאגרת נשלחה לבן יוסף. - ^ יצחק בער, תולדות היהודים בספרד הנוצרית, תל אביב תשי"ט, עמ' 71
- ^ בער גולדבארג, "הנשר" הוספה ל"המבשר", שנה ב' גליון יא, כ"ה אדר שני, תרכ"ב, עמ' 81
- ^ שד"ל, אבני זיכרון, פראג תרנ"א 1841, עמ' 32-33.
- ^ ישראל משה תא-שמע, הספרות הפרשנית לתלמוד, הוצאת מאגנס 2004, כרך ב', עמ' 30, הערה 33
- ^ רבי אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ורשה, תרל"ד, עמ' 150; רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, פרק ג, עמ' 34, 44, ו-48, מהדורת פיוטרקוב, תרנ"ה; רבי יחיאל היילפרין, האלף השישי, ה"א צ"ח, ורשה, תרל"ז, עמ' 228; סדר הדורות, החיד"א, שם הגדולים, מערכת גדולים, אות ג (טו); מערכת ספרים אות ש (קט), בשם ספר סדר הדורות
- ^ קלמן שולמן, תולדות הרלב"ג, שערי צדק (ספר), ירושלים תרמ"ד, עמ' 3, באתר היברובוקס
- ^ בן-ציון פישלר, של מי הילד הזה?, באתר הארץ, 15 באפריל 2003, מחקר על הסיפור הנודע בבן הרמב"ן
- ^ רמב"ן על ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק י"ז
- ^ אברהם גרוסמן, "אגדה טיפולוגית על התנצרות בנו של רגמ"ה", בתוך: אבידב ליפסקר ורלה קושלבסקי (עורכים), מעשה סיפור: מחקרים בסיפורת היהודית, רמת גן 2006, עמ' 65–75.
- ^ מובא אצל משה אידל, "פרושיו של רבי דוד בן יהודה החסיד לאלפא-ביתא", עלי ספר, כרך י (תשמ"ב), עמ' 25–35; עמוס גולדרייך, ספר הגבול לרבי דוד בן יהודה החסיד: דרכי עיבוד של טכסט זוהרי דור אחרי הופעת הזוהר, תל אביב תשל"ב, עמ' 1–3
- ^ שאול חנא קוק, עיונים ומחקרים, חלק ב, עמ' 133, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- ^ ספר יוחסין השלם, עמ' 188
- ^ אלחנן ריינר טען על סמך מחקרים מוקדמים שהכוונה לרבי דוד בן יהודה החסיד, ראו: אלחנן ריינר, עלייה ועלייה לרגל לארץ ישראל, 1099-1517, דוקטורט, האוניברסיטה העברית 1988, באתר Academia.edu
- ^ שמחה עמנואל, עטרת זקנים: עיון מחודש בתולדותיהם של חכמים, הוצאת מאגנס, 2021, עמ' 126, הערה 7
- ^ החיד"א, שם הגדולים, מערכת סופרים ערך "שושן סודות"
- ^ אברהם אפשטיין, "רבי משה הגולה מקיוב בן יעקב בן משה", האשכול, שנה ראשונה קראקא תרנ"ח, עמ' 147, ראו גם: אברהם אליהו הרכבי, גלות כיוב וליטא א, חדשים גם ישנים, א עמ' 8, באתר אוצר החכמה
- ^ היעב"ץ ספר מטפחת ספרים פרק ט
- ^ מובא בבית יוסף חושן משפט סוף סימן שפח; וכן שו"ת הרשב"א ב רמז-ח
- ^ ח"ד שעוועל, כתבי הרמב"ן, מוסד הרב קוק ירושלים תשכ"ד, כרך א', עמ' שסז–שסח
| רמב"ן | ||
|---|---|---|
| כתביו | פירוש הרמב"ן לתורה • חידושי הרמב"ן • מלחמות ה' • תורת האדם • השגות לספר המצוות לרמב"ם • דרשות הרמב"ן • איגרת הרמב"ן • אגרת הקודש • איגרת הרמב"ן לחכמי צרפת • דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא | 
|
| אירועים בולטים | ויכוח ברצלונה • פולמוס הרמב"ם | |
| רבותיו | רבי יהודה בר יקר • רבי נתן בן מאיר | |
| חבריו | רבי עזרא ורבי עזריאל בני שלמה • בן בלימה • רבי יונה גירונדי | |
| מתלמידיו | רא"ה • רשב"א • רבי שמואל הסרדי • רבי יצחק דמן עכו • רבי יצחק בן טודרוס • רבי ששת דסמרקדיל • רבי יצחק בן אברהם מנרבונה • רבי דוד בונפיד • רבי מאיר בן שמעון המעילי • רבי נתן בן יוסף • רבי משה דאשקולה גירונדי | |
| אתרים על שמו | בית כנסת הרמב"ן (הרובע היהודי) • בית כנסת הרמב"ן (קטמון) • מערת הרמב"ן • קבר הרמב"ן • רחוב רמב"ן (ירושלים) • רחוב רמב"ן (תל אביב) | |
38359235משפחת רמב"ן