אגרת הקודש

שגיאות פרמטריות בתבנית:ספר
פרמטרים [ עורכים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

אגרת הקודש

שער האגרת דפוס רומא ה'ש"ו
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט	אגרת הקודש
היברובוקס	52559
הספרייה הלאומית	990001700180205171

אגרת הקודש היא חיבור בענייני קדושת הזיווג מחברה אינו ידוע אך הוא מיוחס לרמב"ן.

היסטוריה

האגרת נדפסה לראשונה ברומא ה'ש"ו ואחריה במהדורות רבות.

החיבור הוכנס למספר חיבורים קדומים: מנורת המאור הקדמון, שבילי אמונה לרבי מאיר אבן אלדבי, וספר ראשית חכמה, האגרת תורגמה ללטינית וגרמנית ונדפסה פעמים רבות.

שמו המקורי של הספר אינו אגרת הקודש, הספר נודע גם בשמות: חבור האדם אל אשתו, חופת חתנים, מלמד לאדם לדעת, פתח הקודש, שער הקדושה, שערי צדק.

תוכן האגרת

היחס למצות עונה ביהדות בתקופה זו היה כדבר טכני הנצרך להולדת תולדות וכדבר מאוס ובזוי באדם, כך למשל כתב הרמב"ם בספר מורה נבוכים (חלק ב פרק לג): ”החוש המשוש אשר בא אריסטו במדות ואמר שזה החוש חרפה לנו, ומה הטוב מה שאמר! כי באמת הוא חרפה, מפני שהוא לנו מאשר אנחנו בעלי חיים לא דבר אחר כשאר הבהמות ואין בו דבר מענין האנושות”.

בתורת הקבלה אשר המקור הקדום לנושא זה הוא בספר אגרת הקודש היחס למצות עונה מתהפך, ומתואר כדבר קדוש ונשגב, וכלשון המחבר בפרק א:

"והנה סוד ידיעה שאני רומז לך הוא סוד היות האדם כלול בסוד החכמה והתבונה ודעת כי האדם הוא סוד החכמה והאשה סוד התבונה והחיבור הטהור הוא סוד הדעת וזהו סוד איש ואשה בסוד דרכי הקבלה הפנימית ואם כן הנה החיבור הוא ענין עלוי גדול כשהוא כפי הראוי"

האגרת מתחלקת לחמישה פרקים, הקדמה וחמישה דרכים: הקדמה למהות הספר ושיר פתיחה,

• דרך א במהות החיבור – ביאור ענייני החיבור על פי תורת הסוד,
• דרך ב בזמן החיבור – המלצות המחבר לזמן קיום החיבור,
• דרך ג במזון החיבור – המחבר ממליץ על מאכלים המועילים לחיבור,
• דרך ד בכוונת החיבור – המלצות על מחשבות קדושות בעת הזיווג,
• דרך ה באיכות החיבור – המחבר ממליץ שאדם ישמח את אשתו בעת הזיווג.

מחבר האגרת

זהות מחבר האגרת אינה ברורה, הדעה המקובלת בעבר הייתה שמחבר האגרת הוא רמב"ן וכך כתב גם רבי ישראל אלנקווה בספר מנורת המאור.

כיום ההנחה המקובלת במחקר היא שמחבר האגרת אינו הרמב"ן, המחקר העלה מספר טענות לכך:

גרשום שלום העלה מספר טענות: הרמב"ן אינו משתמש כמחבר האגרת בשימוש כה נרחב במילה "סוד", ואין דרך הרמב"ן לבאר את סודותיו אלא רק בקיצור, עוד טען שהריקאנטי אשר בכל מקום שמצטט מהרמב"ן מביאו בשם אומרו, אך בהביאו את איגרת הקודש אינו מציין שהיא לרמב"ן,

טענתו העיקרית של רח"ד שעוועל היא שיחס המחבר למצות עונה הוא כדבר קדוש וזה הבסיס העיקרי של האגרת, ויתרה מכך מתקיף את הרמב"ם שטען שהמין הוא חרפה לאדם ודבר מאוס, אך רמב"ן עצמו מסכים עם הרמב"ם וכותב בפירושו "כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה".

כך טען גם שדרך רמב"ן לצטט את דברי חז"ל בצורה מדויקת מה שלא נראה בספר, ואף הלשון "הקבלה הפנימית" המופיעה בספר אינה לשונו הרגילה של רמב"ן.

אחד מהאחים רבי עזרא ורבי עזריאל

שעוועל יחס את האיגרת לאחד מהרבנים עזרא ועזריאל זאת מדברי הריקאנטי בספר טעמי המצוות אשר מביא קטע מאיגרת הקודש ולאחר מכן מביא קיצור של קטע זה בשם רבי עזריאל, כך הוכיח גם שרגא אברמסון מתוך מובאה בשם רבי עזרא בדרשות רבי יהושע אבן שועיב אשר נמצאת באיגרת.

רבי יוסף ג'יקטליה

גרשם שלום שיער באופן לא ודאי שמחברה הוא רבי יוסף ג'יקטיליה, מתוך הסתמכות על דימויים בין האיגרת לספר טעמי המצוות, יהודה ליבס טען שמחקרו של שלום שנדפס מחדש לאחר מותו לא רלוונטי לאחר שהוכח שמחבר ספר טעמי המצוות הוא רבי יוסף הבא משושן הבירה, למעשה שלום כתב מפורש שחזר בו בספרו פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה.

קישורים חיצוניים

אגרת הקודש לרמב"ן, באתר ויקיטקסט

• רויטל טויטו, איגרת הקודש - נוסחה המדוייק וזהות מחברה (עבודה לתואר שני), ירושלים: טורו קולג', 2000

• גרשום שלום, "האם חיבר הרמב"ן את ספר אגרת הקודש?", קריית ספר כא 179–186.

• רח"ד שעוועל, אגרת הקודש, כתבי רמב"ן, חלק ב, ירושלים תשכ"ד, עמ' שטז-שלט, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

• שרגא אברמסון, אגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן, סיני צ (ה-ו) עמ' 42 - 63, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)

• יעקב שמואל שפיגל, האם לפנינו קטע חדש מאגרת הקודש המיוחסת לרמב"ן?, קריית ספר, נא, ירושלים תשל"ז, 188-191.

• אגרת הקודש באתר דעת.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32736818אגרת הקודש