משפחת קוריאל
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
קוריאל היא משפחת אנוסים מכובדת ועניפה מספרד מהכפר קוריאל curiel שליד העיר טולדו, שהוגלתה לפורטוגל ב-1492. רוב בני המשפחה חזרו ליהדות לאחר שהצליחו לחמוק מצפורני האינקוויזיציה הפורטוגזית ועברו להתגורר באמסטרדם, הולנד, ונציה וטריסטה באיטליה. טורקיה, האיים הקריביים, מקסיקו וארצות הברית. הם היו מעמודי התווך של הקהילה היהודית ומילאו תפקידים כחברי המעמד ופרנסים. חלק מבני המשפחה קבורים בבית הקברות הפורטוגלי "בית חיים". יש הכותבים גם "כוריאל".
בני משפחה מפורסמים
בני דורנו
- רפאלה קוריאל - מעצבת בגדים מפורסמת באיטליה ובעולם מן העיר מילאנו.
- אוג'ניו קוריאל - (אנ') הדוד של רפאלה שהיה פרטיזן איטלקי יהודי מהעיר טרייסטה שנאבק בשלטון הנאצי פשיסטי בזמן מלחמת העולם השנייה, נרצח בעיר מילאנו בשנת 1945.
- הנרי קוריאל - קומוניסט יהודי-מצרי, מנהיג התנועה הדמוקרטית לשחרור לאומי ומיוזמי ״שיחות פריז״ בין אש״ף לאנשי שמאל ישראלים. בן דודו של אוג'ניו.
לזכרו נקראו רחובות ובתי ספר בכל רחבי איטליה.
- רוני קוריאל - מאמן איגרוף תאילנדי ואיש חינוך. מייסד העמותה סא"ל-ספורט ואמנויות לחימה לקידום ילדים ונוער. עמותה שמטרתה להוציא ילדים ובני נוער מחיי פשע באמצעות העיסוק בספורט ואמנויות לחימה.
- ענת קוריאל - סופרת ומשוררת,
- רן קוריאל - מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בתפוצות לשעבר.
ישראל די קוריאל
- ערך מורחב – ישראל די קוריאל
רבי ישראל די קוריאל מחכמי צפת במאה השש עשרה, היה מתלמידיו של רבי יעקב בירב (1474–1546), מגדולי חכמי ארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-16. מארגן ניסיון חידוש הסמיכה ב-1538. רבי ישראל די קוריאל היה אחד מארבעת החכמים שהוסמכו על ידי רבי יעקב בירב. וחברו של רבי יוסף קארו, מחבר השולחן ערוך.
מתלמידיו רבי בצלאל אשכנזי (1520–1594), מן האחרונים. מגדולי חכמי התורה במצרים ובירושלים בתקופתו. ורבי מרדכי הכהן, מחבר הפירוש 'שפתי כהן' על התורה.
נכדו ר' ישראל נג'ארה היה רב קהילת יהודי עזה ומחשובי המשוררים היהודים בתקופתו.
פרנצ'יסקו דה-ויטוריה
פרנצ'יסקו דה-ויטוריה (Fray Francisco de Vitoria, Archbishop of Mexico; 1485-1546), בנם של פדרו דה-ויטוריה וקטלינה קומפלודו, אחיהם של יעקב ואברהם קוריאל. לא חזר ליהדות כאחיו. אח במסדר הדומיניקני, התקדם במעלות הכנסייה הקתולית, ב-1527 מילא תפקיד של אינקוויזיטור, ומונה כארכיבישוף הראשון של מקסיקו. בשנת 2004 הוקמה הקרן לצדק על שמו על ידי המסדר הדומיניקני.
יעקב קוריאל I
יעקב קוריאל הידוע בכינויו דייגו פרז ד'אקושטא, שודד ים יהודי בים הקריבי היה אחיו של האח פרנצ'יסקו דה-ויטוריה וגיסו של מנואל דה-פונסיקה, רופא פורטוגלי ידוע. בנו של מנואל – לופו דה-פונסיקה היה רופאה האישי של קתרין מלכת פורטוגל. ד'אקושטא היה. הוא היה כה מוצלח שנאמר עליו שהיו לו 3 אוניות-שוד. לאחר שמיצה את עצמו, חזר ליהדות ולשמו המקורי: יעקב קוריאל. עלה ארצה והצטרף לתלמידיו של האר"י הקדוש בצפת ללימודי קבלה. רבי חיים ויטאל מוסר שהוא נקבר למרגלותיו של האר"י.
אברהם קוריאל
אברהם קוריאל[דרושה הבהרה] - היה אחיהם של יעקב קוריאל I והאח פרנצ'יסקו דה-ויטוריה. כל שידוע לנו שהוא נפטר בטריפולי[דרושה הבהרה].
יעקב קוריאל II
יעקב קוריאל הידוע בכינויו דוארטי נוניס ד'אקושטא,(Duarte Nunes da Costa) - בנם של ג'רונימו נוניס רמירז[דרושה הבהרה] ושל מריה דה-פונסיקה[1] ואחיינם של האח פרנצ'יסקו די-ויטוריה ויעקב קוריאל I, שהוזכרו למעלה. נולד בליסבון ב-1587. משם עקר לפיזה, איטליה, בשנת 1618 הגיע לאמשטרדם. בזכות קשריו עם דון דוארטי דה ברגנזה, אחיו של מלך פורטוגל, מונה למיופה הכח[2] של מלך פורטוגל בהמבורג[3], גרמניה בשנת 1640. בעקבות זאת הוענק לו תואר אצולה.
דוד קוריאל
דוד קוריאל ידוע בכינויו לופו רמירז (Lopo Ramires (1594 - 4/10/1666 - נולד בליסבון, פורטוגל. התגורר ומת באמשטרדם, הולנד. אחיו של יעקב קוריאל II. מרישומי האוכלוסין באמשטרדם עולה שדוד העיד בשנת 1617 על רווקותו של משה מונטאלטו, בנם של רחל ואליהו מונטאלטו. דוד נישא לרחל דה-פינה בשנת 1617, שנפטרה בשנת 1622. נישא בשנית לרחל אבואב בשנת 1653 והיו להם 3 צאצאים: עמנואל (נולד ב-1654), יצחק (נולד ב-1662) ואסתר (נולדה ב-1666).
דוד קוריאל היה ידוע כפורץ גדירות והקהילה היהודית באמשטרדם הטילה עליו חרם מכ"ב בטבת תי"ד (10 באוגוסט 1651) עד ט"ו בסיוון תכ"ו (18 ביוני 1666) רק לאחר ששילם 1000 גילדן לקופת הצדקה של הקהילה. בשנת 1658 עבר להתגורר באנטוורפן וניסה להקים שם קהילה יהודית. מסופר עליו שהותקף על ידי מהגר גרמני, ניצל בזכות שכניו הנוצרים, אולם נפצע אנושות. השודד נתפס ונשפט. ממשלת הולנד התנצלה בפני קוריאל והוא אפילו הוזמן לצפות בניתוח גופתו באוניברסיטת ליידן.
משה קוריאל
משה קוריאל (1619-1697), הידוע בכינוייו חרונימו נוניס ד'אקושטא (Jeronimo Nunes da Costa) וג'יולו בנטיוגליו. היה בנו הבכור של יעקב קוריאל II, משה היה מיופה הכח של מלך פורטוגל באמשטרדם במאה ה-17 וחבר ב"אקדמיה של המחוננים". ב-5 בנובמבר 1654 נשא לאשה את רבקה עבאס. נפטר בכ"ד שבט תנ"ז ונקבר בבית הקברות הספרדי-פורטוגלי "בית חיים" באדורקרק ליד אמשטרדם, הולנד.כתב האמנה של משה קוריאל נשמר עד היום על ידי צאצאו מוריס קוריאל בקורסאו שבאמריקה הדרומית. מסופר על משה קוריאל, שהוא תרם את עץ הג'קרנדה הברזילאי(סיגלון חד-עלים) ממנו גילפו את ארון הקודש (ההיכל) והבימה (התיבה), שהוצבו בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.
שלמה קוריאל
שלמה קוריאל הידוע בכינויו מנואל נוניס ד'אקושטא, בנו של יעקב קוריאל II. ירש את משרתו של אביו כמיופה הכח של מלך פורטוגל בהמבורג. נפטר בשנת 1679.
לימים, חלק מבני משפחת קוריאל עברו לסלוניקי, יוון, ולאחר מכן היגרו אל עבר ארצות צפון אפריקה. שהותם שם הייתה קצרה מאחר שנאלצו לברוח מבני האומות הערביות שבתוניס ולוב שאיימו על חייהם, והחרימו את כל רכושם. גם שם נחשבה משפחת קוריאל למשפחה מכובדת ועשירה. משם, עברה המשפחה להתגורר ברחבי אירופה. רובם בחרו בפריז, בירת צרפת על מנת להתחיל את חייהם מחדש.
לקריאה נוספת
- שאול רגב (מהדיר), דרשות ומאמרים לרבי ישראל די קוריאל, עם מבוא לתולדותיו. ירושלים: יד הרב נסים, תשנ"ב.
- בצלאל ססיל רות, תולדות האנוסים, מאנגלית: ש. גילאי, דעת/עם עובד, 1952
- יוסף קפלן, מנוצרים חדשים ליהודים חדשים, ירושלים: מרכז שזר, 2003
- מנצרות ליהדות: חייו ופעלו של האנוס יצחק אורוביו די קאסטרו, ירושלים: י"ל מאגנס, תשמ"ג.
- יום טוב עסיס, ומשה אורפלי, (עורכים), יהדות פורטוגל במוקד: מחקרים על יהודים ויהודים-בסתר, ירושלים: י"ל מאגנס, תשס"ט
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
טקסט בוויקיטקסט: ספר עץ החיים |
- עץ חיים - מהדורה דיגיטלית, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- כתבה ב"מסע אחר" על משפחת קוריאל בקורסאו
- [1]
- [2]
- [3]
הערות שוליים
- ^ מריה דה-פונסיקה, הועלתה למוקד עם אחיה טומס דה-פונסיקה בתאריך 31 ביולי 1611 בליסבון. מריה וטומס הם אחיהם של רחל (ג'רונימה) דה-פונסיקה שנישאה לאליהו מונטאלטו. השלושה הם צאצאיו של ד"ר לופו דה-פונסיקה המוזכר לעיל. משפחת קוריאל הצליחה לפדות את גופתה של מריה מהאינקוויזיציה הפורטוגזית ולהעבירה לקבורה בבית קברות יהודי אי שם בצפון אירופה. כותב שורות אלו עבר על רישומי בתי הקברות הידועים אולם לא מצא עדות למאורע.
- ^ מעניינת העובדה, שיהודים מונו לתפקידים דיפלומטיים בכירים על ידי המלוכה ואילו היו מגיעים לחצי האי האיברי היו נאסרים מיידית על ידי האינקוויזיציה.
- ^ המשרה עברה בירושה מאב לבן עד שבוטלה בשנת 1759, לפי גרסה אחרת ב-1795.