אוסקר גרונינג
 | |
| גרונינג ב-2015 | |
| לידה |
10 ביוני 1921 פרובינציית הנובר, המדינה החופשית פרוסיה רפובליקת ויימאר |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 2018 (בגיל 96) סקסוניה התחתונה, גרמניה |
| השתייכות |
 גרמניה הנאצית  אס אס |
| תקופת הפעילות | 1940–1945 (כ־5 שנים) |
| דרגה |
 אונטר-שארפיהרר (אנ') |
| תפקידים בשירות | |
| מנהל החשבונות של אושוויץ | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
אוסקר גרונינג (בגרמנית: Oskar Gröning; 10 ביוני 1921 – 9 במרץ 2018)[1] היה פושע מלחמה גרמני נאצי. כמנהל החשבונות של אושוויץ בדרגת אונטר-שארפיהרר (אנ'), היה אחראי על רכושם האישי של האסירים היהודיים שהגיעו למחנה. בכמה הזדמנויות אף היה עד למעשי הרג המוני במחנה. לאחר שהועבר מאושוויץ ליחידה קרבית באוקטובר 1944 נכנע גרונינג לבריטים בתום מלחמת העולם השנייה; תפקידו באס אס לא התגלה, ובסופו של דבר הועבר לבריטניה כשבוי מלחמה ועבד כפועל חקלאי.
עם שובו לגרמניה ניהל חיים רגילים ונרתע מלדבר על שירותו באושוויץ. עם זאת, יותר מ-40 שנה לאחר מכן, לאחר שנודע לו על הכחשת השואה, החליט לפרסם ברבים את פעילותו באושוויץ. הוא מתח ביקורת גלויה על מכחישי האירועים להם היה עד ואת האידאולוגיה שבה האמין. גרונינג התבלט כגרמני המוכן להצהיר הצהרות פומביות על שירותו כקצין באס אס, שהפלילו אותו ואשר חשפו את חייו לביקורת ציבורית. בפרט, הוא הודה בגניבת תכשיטים וכסף מנפגעי תאי הגזים לרווחתו האישית.
בספטמבר 2014 הואשם גרונינג על ידי גרמניה ב-300,000 אישומים בסיוע לרצח, בשל תפקידו במחנה הריכוז אושוויץ. משפטו שנערך בלינבורג החל באפריל 2015, לאחר שבית המשפט קבע כי הוא עדיין כשיר לעמוד לדין על אף גילו המבוגר (93). ב-15 ביולי 2015 נמצא אשם בסיוע לרצח המוני ביודעין ונידון לארבע שנות מאסר.[2] לאחר שערער מספר פעמים על עונשו ונדחה, מת גרונינג ב-9 במרץ 2018 בעודו מאושפז בבית חולים לפני שהיה אמור להתחיל בריצוי עונשו.[3]
ראשית חייו ולימודיו
גרונינג נולד ביוני 1921[4] בניינבורג (אנ') שבפרוסיה (כיום בסקסוניה התחתונה). אביו היה עובד טקסטיל מיומן[5] ואימו נפטרה כשהיה בן ארבע.[6] אביו, שהיה לאומני ושמרן קפדני, הצטרף לארגון קסדת הפלדה לאחר תבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה (שבמהלכה איבד אביו את עינו),[7] ובשל כעסו על ענישת גרמניה בעקבות חוזה ורסאי, שכן עסקיו בתחום הטקסטיל פשטו רגל בשנת 1929 עקב הון בלתי מספיק.[5]
גרונינג הצהיר כי ילדותו כללה "משמעת, ציות וסמכות".[6] גרונינג הוקסם ממדי צבא, ואחד מזיכרונותיו המוקדמים ביותר היה התבוננות בתמונות סבו, ששירת בגדוד מובחר של דוכסות בראונשווייג, כשהוא רכוב על סוסו ומנגן בחצוצרה שלו.[5] ב-2005 אמר בריאיון ל"דר שפיגל שבילדותו שיחק גולות ברחוב עם אן זליג, בתו של מוכר ברזל יהודי שחנותו שכנה ליד ביתו. כשלוחמי הסער הנאציים נשאו שלט מחוץ לחנות שעליו נכתב "גרמנים, אל תקנו מיהודים", אמר כי הוא לא התרגש ממנו. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 הצטרף לנוער ההיטלראי.[8] בהשפעת ערכי משפחתו, חש שהנאציזם מועיל לגרמניה. הוא השתתף באירוע שרפת הספרים שחיברו יהודים ומחברים אחרים מתוך אמונה שהשרפה עוזרת לגרמניה להשתחרר מתרבות זרה.
גרונינג עזב את בית הספר עם ציונים גבוהים והחל לעבוד כפקיד בנק כשהיה בן 17, אך ב-1939, זמן קצר לאחר שהחל לעבוד, פרצה מלחמת העולם השנייה, ושמונה מתוך עשרים הפקידים בבנק גויסו מייד לצבא.[8] זה אפשר לשאר החניכים להמשיך את הקריירה הבנקאית שלהם בזמן קצר יחסית; עם זאת, למרות הזדמנויות אלה, קיבלו גרונינג ועמיתיו השראה מניצחונותיה המהירים של גרמניה הנאצית בצרפת ובפולין ורצו לסייע לה.[8]
שירותו באס אס
גרונינג רצה להצטרף ליחידה מובחרת בצבא והתכוון להצטרף לאס אס.[8] ללא ידיעת אביו הוא עשה זאת ב-1940[6] במלון שבו גויסו אנשי האס אס. גרונינג אמר שאביו התאכזב לגלות זאת לאחר שחזר הביתה.[9]
גרונינג תיאר עצמו כ"איש שולחן" והסתפק בתפקידו בניהול שכר האס אס, שהעניק לו הן את ההיבטים הארגוניים והן הצבאיים שרצה במהלך שירותו.[9]
אושוויץ
הגעתו למחנה
גרונינג עבד כמנהל חשבונות במשך שנה עד 1942, אז הורה האס אס שעבודות שולחן יישמרו לחיילים משוחררים פצועים, וכי חיילים הנושאים בתפקידים ארגוניים יעברו לתפקידים מאתגרים יותר.[9]גרונינג ו-22 מעמיתיו נסעו לברלין, שם התייצבו במשרד הראשי למשק ומנהל.[9]
לאחר מכן שמעו הרצאה מפי כמה קצינים בכירים שהזכירו להם את שבועתם, שאותה יוכלו לקיים על ידי ביצוע משימה קשה. המשימה הייתה סודית ביותר ועל כן גרונינג וחבריו לאס אס נאלצו לחתום על הצהרה שלא יחשפוה למשפחה או לחברים, או לאנשים שאינם ביחידתם.[9] לאחר מכן, הם פוצלו לקבוצות קטנות יותר והובלו לתחנות רכבת שונות בברלין, שם עלו על רכבת לכיוון קטוביץ וצוו להתייצב בפני מפקד אושוויץ רודולף פרנץ הס, מקום שגרונינג לא שמע עליו קודם לכן.[9]
עם הגעתם למחנה הראשי הם לנו באופן זמני בצריפי האס אס, התקבלו בחום על ידי חבריו וסופק להם מזון.[10] גרונינג הופתע מאינספור מוצרי המזון הזמינים בנוסף למנות האס אס הבסיסיות. המגיעים החדשים למחנה היו סקרנים לגבי תפקידו. נאמר להם שהם צריכים לגלות בעצמם כי אושוויץ היה סוג מיוחד של מחנה ריכוז.
למחרת התייצבו גרונינג ושאר המגיעים למחנה בבניין הארגוני המרכזי של האס אס ונשאלו על הרקע שלהם לפני המלחמה.[10] אחד מהקצינים אמר כי כישוריו של גרונינג כפקיד בנק לשעבר יהיו מועילים, ולקח אותו לצריפים במחנה, שם נשמרו כספי האסירים.[10] נאמר לגרונינג שכאשר נרשמו אסירים למחנה אוחסן שם כספם ומאוחר יותר הוחזר אליהם כשיצאו.[10]
התברר כי אושוויץ אינו מחנה מעצר רגיל הכולל מנות אס אס מעל הממוצע, אלא שימש תפקיד נוסף: לגרונינג נמסר שכסף שנלקח מאסירים יהודים לא הוחזר להם בפועל.[10] כששאל על כך עוד אישרו עמיתיו כי היהודים מושמדים באופן שיטתי וכי זה כלל הובלת אסירים שהגיעו בלילה הקודם.[11]
תפקידיו
תחומי האחריות של גרונינג כללו מיון וספירה של שלל המטבעות שנלקחו מהאסירים שהגיעו למחנה, שליחתם לברלין ושמירה על חפציהם של המגיעים עד למיונם.[12] הוא סיפר שהוא נדהם לגלות על תהליך ההשמדה,[13] אך מאוחר יותר הודה בחלקו בכך וקבע שעבודתו הפכה ל"שגרתית" לאחר מספר חודשים.[12]
עבודתו הבירוקרטית לא חסה עליו לחלוטין מפעולות פיזיות במסגרת תהליך ההשמדה: כבר ביומו הראשון ראה גרונינג ילדים מוסתרים ברכבת ואנשים שאינם מסוגלים ללכת, שנשארו בין האשפה והפסולת לאחר השלמת הסלקציה, שבהמשך נטבחו.[14] גרונינג אמר כי שמע גם:
...תינוק בוכה. ילד שוכב על רמפה, עטוף בסמרטוטים. אימו השאירה אותו מאחור, אולי בגלל שידעה שנשים עם תינוקות נשלחות מייד לתאי הגזים. ראיתי חייל אס אס אחר תופס את התינוק ברגליו. הבכי הפריע לו. הוא ריסק את ראשו של התינוק על דופן ברזל של משאית עד ששתק.
— Matthias Geyer, An SS Officer Remembers: The Bookkeeper from Auschwitz, Der Spiegel, 9 במאי 2005
לאחר שראה זאת, טען גרונינג כי הוא ניגש לבוס שלו ואמר לו שהוא לא יכול לעבוד יותר באושוויץ, וטען שאם יש צורך בהשמדת היהודים, "אז לפחות זה צריך להיעשות במסגרת מסוימת".[14] גרונינג טען שהקצין הממונה עליו דחה את בקשתו תוך ציטוט של מסמך שעליו חתם לפני שפורסם, ואילץ אותו להמשיך בעבודתו.
בלילה אחד, לקראת סוף 1942, הוזעקו גרונינג ואחרים מצריפם בפאתי בירקנאו.[15] נאמר להם שמספר יהודים שהובלו לתאי הגזים הצליחו להימלא והסתתרו ביער. הם נצטוו לקחת אקדחים ולחפשם ביערות.[16] כשהגיעה קבוצתו לאזור ההשמדה של המחנה הם ראו בית חווה, שמולו היו אנשי אס אס וגופות של שבעה או שמונה אסירים במחנה, שנתפסו ונורו.[16] אנשי האס אס אמרו לגרונינג ולחבריו שהם יכולים לחזור לצריפם, אך הם החליטו להישאר ביער. הם צפו באיש אס אס עוטה מסכת גז ומרוקן פח של ציקלון בה לתוך חלון בקיר הקוטג'. גרונינג אמר שרעש הזמזום מבפנים "הפך לצרחות" למשך דקה, ואז חזר לשקט.[16] חבר הראה לו מאוחר יותר את הגופות נשרפות בבור. קאפו שהיה שם סיפר לו פרטים על השרפה, כמו איך התפתחו גזים בגוף וגרמו לגופות הבוערות לנוע.[16]
גרונינג טען שהדבר שיבש את השלווה היחסית שהעניקה לו עבודתו ושהוא שב להתלונן בפני הממונה עליו.[17] הבוס שלו הקשיב לו אך הזכיר לו את התחייבותו שלו ושל חבריו לאס אס. גרונינג חזר אפוא לעבודה והצהיר שעשה מניפולציות על תקופתו באושוויץ כדי להימנע מלראות את ההיבטים הכי לא נעימים של המחנה.
לאחר אושוויץ
בריטניה
בקשתו של גרונינג לעבור ליחידה בקו החזית התקבלה, ובשנת 1944 הצטרף ליחידת אס אס שנלחמה בקרב על הבליטה בארדנים.[18] הוא נפצע ונשלח לבית חולים שדה לפני שחזר ליחידתו, שבסופו של דבר נכנעה לצבא הבריטי.[18]
הוא הבין שלהצהרה על "מעורבות במחנה הריכוז אושוויץ תהיה תשובה שלילית", ניסה לא למשוך את תשומת הלב לכך, כשכתב על הטופס שנתנו לו הבריטים שהוא עובד עבור המשרד הראשי למשק ומנהל.[18] הוא אמר שעשה זאת משום שדברים שקרו באושוויץ "לא תמיד עמדו בזכויות האדם".[18]
גרונינג ושאר עמיתיו לאס אס נכלאו במחנה ריכוז נאצי ישן.[18] מאוחר יותר נשלח לבריטניה כעובד כפייה ב-1946, שם חי "חיים נוחים מאוד".[18] הוא התפרנס, נסע למידלנדס (אנ') ולסקוטלנד, הופיע בקונצרטים במשך ארבעה חודשים ושר מזמורים גרמניים ושירי עם אנגליים מסורתיים.[19]
שובו לגרמניה
גרונינג חזר לגרמניה ב-1947[20] או ב-1948.[6] הוא לא הצליח לחזור לעבודתו בבנק עקב היותו חבר האס אס לשעבר, אז הוא קיבל עבודה במפעל המייצר זכוכית, שם שימש בתפקיד ניהולי.[20] עם שובו לגרמניה גר גרונינג עם חותנו.[6]
עמדותיו על הכחשת השואה
לאחר המלחמה ניהל גרונינג חיים נורמטיביים.[6] יותר מ-40 שנה לאחר המלחמה, כאשר נקלע לשיחה על פוליטיקה עם אדם שפגש במפגש מועדון בולאות מקומי (גרונינג היה אספן בולים),[21] אמר לו האדם שהעובדה שהכחשת השואה אינה חוקית בגרמניה היא דבר "נורא", והמשיך וטען בפני גרונינג כי כל כך הרבה גופות לא יכלו להישרף, וכי נפח הגז שנועד לשימוש היה הורג את כל היצורים החיים שבסביבה.[21]
גרונינג התייחס מעט מאוד להצהרות הללו,[21] והשיב רק כי: "אני יודע קצת יותר על זה, אנו צריכים לדון בכך ביום מן הימים."[6] האדם המליץ לגרונינג על חוברת שחיבר מכחיש השואה תיס כריסטופרסן (אנ').[6] גרונינג השיג עותק שלה ושלח אותו בדואר לכריסטופרסן, לאחר שכתב עליה פרשנות משלו, שכללה את המילים:
ראיתי הכל. תאי הגזים, השרפות, תהליך הסלקציה. מיליון וחצי יהודים נרצחו באושוויץ. הייתי שם.
— Matthias Geyer, An SS Officer Remembers: The Bookkeeper from Auschwitz, Der Spiegel, 9 במאי 2005
לאחר מכן החל גרונינג לקבל שיחות טלפון ומכתבים מאנשים זרים שניסו לומר לו שאושוויץ למעשה אינו מקום להשמדת בני אדם בתאי גזים.[21]
התברר כי דבריו בגנות הכחשת השואה הודפסו במגזין נאו-נאצי, ולדברי גרונינג נשלחו רוב השיחות והמכתבים האנונימיים שקיבל "מאנשים שניסו להוכיח שמה שראיתי במו עיניי וחוויתי באושוויץ הייתה טעות גדולה מאוד והזיה גדולה מצדי כי זה לא קרה."[21]
כתוצאה מדברים אלה החליט גרונינג לדבר בפתיחות על חוויותיו ולהוקיע בפומבי אנשים הטוענים שהאירועים אליהם היה עד מעולם לא התרחשו.[21] גרונינג אמר שהמסר שלו למכחישי השואה הוא:
הייתי רוצה שתאמינו לי. ראיתי את תאי הגזים. ראיתי את המשרפות. ראיתי את השריפות הפתוחות. הייתי רוצה שתאמינו שהזוועות האלה קרו, כי הייתי שם.
— Rees, p. 301.
גרונינג אף כתב ספר זיכרונות למשפחתו,[21] המכיל 87 עמודים.[6]
אחרית דבר
גרונינג לא ראה עצמו אשם בפשע כלשהו, משום שלא היה מעורב בשום אופן ישירות בהרג. הוא תיאר את חלקו במכונת ההשמדה כ"גלגל שיניים קטן בהילוכים"[6] בלתי רצוני, מה שהעניק לו אשמה שלא מרצונו. כשזומן להעיד נגד איש אס אס שהואשם ברצח אסירים באושוויץ, אמר שהוא חף מפשע בעיני החוק והצביע על כך שדיבר כעד ולא כנאשם.[6]
בספרו "Auschwitz: The Nazis and 'The Final Solution (אנ')" ("אושוויץ: הנאצים ו'הפתרון הסופי'"), מציין לורנס ריס (אנ') שלמרות שגרונינג ביקש לעזוב את אושוויץ לאחר שהיה עד להרג שם, הייתה התנגדותו רק על בסיס יישומו המעשי, ולא על העיקרון המיליטריסטי הכללי של השמדה המונית של אויבים. גרונינג אמר שבזמנו חשב שהדבר מוצדק בשל התעמולה הנאצית שאליה נחשף, בכך שאויביה של גרמניה מושמדים, שבעיניו הפכו את כלי ההשמדה שלהם (כגון תאי הגזים) לכלים שאינם בעלי משמעות מיוחדת.[6] בשל כך, אמר שהרגשותיו לגבי אנשים שנותרו להם שעות לחיות לפני שהוכנסו לתאי הגזים היו "מאוד מעורפלות".
הוא הסביר שילדים נרצחו כי בעוד שהם לא היו האויב, הייתה הסכנה בדמם, בכך שהם יכלו לגדול ולהיות ל"יהודים מסוכנים". ריס מצביע על חינוכו האולטרה-לאומני של גרונינג כאינדיקציה לאופן שבו הצליח להצדיק השמדת ילדים חסרי ישע. גרונינג אמר שהזוועות בתאי הגזים עלו לו בסופו של דבר כששמע את הצעקות.
ריס כותב שגרונינג תיאר את תקופתו באושוויץ כאילו דיבר על אוסקר גרונינג אחר באושוויץ - וכתוצאה מכך דיבר גרונינג לאחר המלחמה בכנות רבה יותר על שירותו שם על ידי הפרדה מתרומתו למפעל המוות.
בראיון משנת 2005 אמר גרונינג שצעקותיהם של יושבי תאי הגזים מעולם לא עזבו אותו, והוא מעולם לא חזר לאושוויץ בגלל בושה.[22] לדבריו, הוא חש אשמה כלפי העם היהודי, ועל היותו חלק מהארגון שביצע נגדו פשעים, למרות "שלא הייתי אחד מהמבצעים בעצמו". הוא ביקש סליחה מאלוקים ומהעם היהודי.
משפטו
בספטמבר 2014 דווח כי גרונינג, אז בן 93, הואשם על ידי תובעים בגרמניה בהיותו שותף לרצח בגין תפקידו באושוויץ בקבלה וקליטה של אסירים וחפציהם האישיים. בכתב האישום צוין כי גרונינג קידם כלכלית את גרמניה הנאצית וסייע להרג שיטתי של 300,000 מתוך 425,000 יהודי הונגריה שגורשו לאושוויץ באמצעות 137 רכבות במהלך קיץ 1944.
נטען כי העמדתו לדין של גרונינג הייתה חלק מהמאמץ האחרון של גרמניה להביא את החשודים האחרונים בביצוע פשעי מלחמה נאציים לדין. התביעה הצליחה להאשים את גרונינג בתקדים משפטי שנוצר בשנת 2011 בהרשעתו של ג'ון איוון דמיאניוק על ידי בית משפט במינכן בשל היותו שומר בסוביבור ולא בגין מעשה רצח ספציפי.[23]
משפטו החל ב-20 באפריל 2015 בלינבורג. בהצהרת הפתיחה התחרט גרונינג על שירותו באושוויץ בקיץ 1944, באומרו: "מבחינתי אין ספק שאני חולק חובה מוסרית", אמר לשופטים, והודה בכך שידע על הרג יהודים ואסירים אחרים.[24]
אווה מוזס קור, שהייתה בת 10 כשהגיעה לאושוויץ, העידה כי היא ואחותה התאומה שימשו לניסויים הרפואיים האכזריים שערך יוזף מנגלה וכי היא איבדה את הוריה ואחיותיה הגדולות באושוויץ. קור שוחחה עם גרונינג ואף חיבקה אותו לאחר שמסרה עדות,[25] בעוד שניצולי שואה אחרים באולם הפגינו נגד מחווה זו. עד אחר, מקס אייזן (אנ'), שהיה בן 15 כשנכנס לאושוויץ, תיאר את האכזריות של חלק ההשמדה במחנה, כולל עקירת שיני זהב מקורבנות מתים. ב-12 במאי 2015 העידה סוזן פולק, בריטית בת 84, כיצד נלקחה מהונגריה לאושוויץ ולברגן-בלזן; כשתיארה את תנאי החיים באושוויץ אמרה: "הייתי בצריף עם עוד כ-800 בנות... ירדנו במשקל, לא יכולנו להשתמש יותר בשכל".[26]
באותו יום גם אייבור פרל, בריטי בן 83 שנולד בהונגריה למשפחה יהודית-דתית, מסר עדות; פרל העיד כי היה בן 12 כשהגיע לאושוויץ וכי הוא ואחיו איבדו את הוריהם ושבעת אחיהם בשואה.[26] ביולי העידה אירן וייס, אמריקאית בת 84, כי משפחתה נקרעה עם הגעתה לאושוויץ במאי 1944, במהלך הגירוש ההמוני של יהודי הונגריה וכי היא איבדה את שני הוריה, ארבעה אחים ו-13 בני דודים באושוויץ.[27]
הכרעת הדין, הערעור, בקשת החנינה ומותו
ב-15 ביולי 2015 נמצא אשם בהיותו שותף לרצח של לפחות 300,000 יהודים. בתגובה לגזר הדין אמרה מוזס קור שהיא "מאוכזבת" והוסיפה: "הייתי רוצה שבית המשפט יוכיח לי, ניצולת השואה, איך ארבע שנות מאסר יועילו למישהו."[28] עורך דינו של גרונינג, הנס הולטרמן, עיין בהחלטה לפני שתכנן לערער עליה.[29]
ב-28 בנובמבר 2016 נדחה הערעור על ידי בית המשפט הפדרלי של גרמניה (אנ').[30] באוגוסט 2017 נקבע כי גרונינג כשיר לרצות את מאסרו.[31] גם ערעור לבית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה נדחה, והוא קבע שגילו אינו סיבה מוצדקת לא לשלוח אותו לכלא.[32]
ב-15 בינואר 2018 הגיש גרונינג בקשה לחנינה כאמצעי אחרון להימנע ממאסר, אך היא נדחתה.[33]
ב-9 במרץ 2018 נפטר גרונינג בזמן שאושפז בסקסוניה התחתונה לפני שהיה אמור להתחיל בריצוי עונשו. הוא היה בן 96.[34]
לקריאה נוספת
- Auschwitz: the Nazis & the 'final solution', by Laurence Rees, London: BBC Books, 2005
הערות שוליים
- ^ רויטרס, "מנהל החשבונות של אושוויץ" מת לפני המאסר, באתר ynet, 12 במרץ 2018
- ^ אלי לאון, יורי ילון, 4 שנות מאסר ל"מנהל החשבונות של אושוויץ", באתר ישראל היום, 16 ביולי 2015
- ^ Agence France-Presse, 'Bookkeeper of Auschwitz' dies before entering jail, The Guardian, 12 במרץ 2018
- ^ The 'accountant of Auschwitz' on trial, Deutsche Welle, 21 באפריל 2015
- ^ 5.0 5.1 5.2 Rees, p. 139.
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 Matthias Geyer, An SS Officer Remembers: The Bookkeeper from Auschwitz, Der Spiegel, 9 במאי 2005
- ^ 'A small cog in the Nazi death machine': Oskar Groening, 96, dies without serving sentence, Edmonton Journal, 13 במרץ 2018
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Rees, p. 140.
- ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 Rees, p. 141.
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 Rees, p. 142.
- ^ Rees, pp. 142–143.
- ^ 12.0 12.1 Rees, p. 165.
- ^ Rees, p. 143.
- ^ 14.0 14.1 Rees, p. 138.
- ^ Rees, pp. 166–167.
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Rees, p. 167.
- ^ Rees, pp. 167–168.
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 18.4 18.5 Rees, p. 287.
- ^ Rees, pp. 287–288.
- ^ 20.0 20.1 Rees, p. 288.
- ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 21.4 21.5 21.6 Rees, p. 300.
- ^ Allan Hall, Auschwitz guard's nightmares linger, The Age, 27 בינואר 2005
- ^
Tony Paterson, Auschwitz guard to go on trial in Germany, The Telegraph, 13 March 2014
- ^ 'Bookkeeper of Auschwitz': Former camp guard Oskar Groening asks for forgiveness at start of trial on 300,000 counts of accessory to murder, ABC News, 21 באפריל 2015
- ^ Umberto Bacchi, Oskar Groening trial: Holocaust survivor Eva Kor hugs Nazi SS Auschwitz guard in German court, International Business Times UK, 24 באפריל 2015
- ^ 26.0 26.1 Louise Osborne, Oskar Gröning trial: British Auschwitz survivor takes the stand, The Guardian, 13 במאי 2015
- ^ Kate Connolly, 'Accountant of Auschwitz' trial: Oskar Gröning admits guilt, The Guardian, 1 ביולי 2015
- ^ Auschwitz survivor disappointed by Groening jail term, Itv, 15 ביולי 2015
- ^ 'Auschwitz book-keeper' convicted, BBC News, 15 ביולי 2015
- ^ אי-פי, גרמניה: העליון קבע כי עצם שירות במחנה השמדה הוא סיוע לרצח, באתר וואלה!, 28 בנובמבר 2016
- ^ סוכנויות הידיעות, סופו של אוסקר גרונינג: הורשע בסיוע לרצח 300 אלף יהודים באושוויץ – ונמצא כשיר לריצוי המאסר, באתר של "רשת 13", 2 באוגוסט 2017 (במקור, מאתר "nana10")
- ^ עמית ולדמן, "רואה החשבון" של אושוויץ - לכלא, באתר מאקו, 29 בנובמבר 2017
- ^ רויטרס, נדחתה בקשת החנינה של "מנהל החשבונות של אושוויץ", באתר ynet, 17 בינואר 2018
- ^ אלדד בק, לא ריצה יום בכלא: מת "רואה החשבון של אושוויץ״, באתר ישראל היום, 12 במרץ 2018
39610689אוסקר גרונינג