אלויס ברונר

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה . אלויס ברונר (בגרמנית: Alois Brunner; ‏8 באפריל 1912 – דצמבר 2001) היה פושע מלחמה נאצי, יליד אוסטריה. האופטשטורמפיהרר באס אס. מנובמבר 1938 נמנה עם עובדיו של אדולף אייכמן והפך לאחד מעוזריו הבכירים. סייע בניהול הגירושים של יהודי צרפת, סלובקיה, אוסטריה ויוון למחנות ריכוז והשמדה. נחשב לאחד מפושעי המלחמה הנאצים הבכירים ביותר שלא נתפסו.

ביוגרפיה

במלחמת העולם השנייה

רשימת הפשעים שנזקפת לחובת אלויס ברונר ארוכה ותחילתה ב-1941, אז היה סגנו של אייכמן במשרד להגירת יהודים. בתוקף תפקידו דאג ברונר לגירוש המוני של כ-48,000 יהודים אוסטרים מחוץ למדינה הארית, וציווה להעביר אותם למחנות ריכוז בפולין, בלטביה ובליטא. ב-1943, אחרי שאייכמן התלהב מפוטנציאל הרשע של ברונר והגדירו "האיש הטוב ביותר שלי", הוא נשלח ליוון, שם החיש את גירושם של כ-46,000 יהודי סלוניקי תוך חודשיים בלבד. אכזריותו הייתה לשם דבר. אפילו פקודיו באס-אס סלדו ממנו. היו שהדביקו לו את שם הגנאי "היהודי זיס".

ברונר נודע בעונשים שהטיל. יהודים שהובאו למחנה שבו שירת והואשמו בכך שהם קומוניסטים, נמסרו ל"טיפול מיוחד": הם אולצו לרוץ שעות במחנה ולהשליך את עצמם לתוך בוץ. כשכבר לא היו מסוגלים לזוז הוכו עד שהתמוטטו. אחד משוטרי האס-אס רוצץ את גולגולתו של אחד מהם ומוחו הותז. במקרה אחר אילץ תשעה יהודים, ובהם זקן היהודים במחנה, לעמוד דום, ערומים, בלילה קר של נובמבר, משמונה בערב עד שמונה בבוקר. כל אותה עת הכו אותם שוטרי האס-אס. בשמונה בבוקר הורשו המעונים ללבוש מכנסיים, אבל צוו להמשיך לעמוד ללא נוע שלוש שעות נוספות. ביוני 1943 נשלח ברונר לצרפת כדי לפקד על מחנה המעבר דראנסי ליד פריז^[1] ולנהל את הגסטפו בצרפת^[2]. תוך שנה וחודשיים, ברונר שלח מהמחנה כ-24,000 יהודים צרפתים, ובהם 345 ילדים, למותם באושוויץ. בניצה שבדרום צרפת הקים מפקדה מיוחדת לגילוי יהודים מסתתרים. מאות סוכנים צרפתים עבדו למענו תמורת תשלום, והסגירו יהודים תמורת 100 פרנק ליהודי.

מצרפת עבר ברונר לסלובקיה. בתקופה שבין ספטמבר 1944 לפברואר 1945 פעל לחיסול המחתרת היהודית שם, ניהל את מחנה הריכוז סרד וארגן את גירושם של למעלה מ-12,000 לאושוויץ. בסך הכול הוא אחראי לרציחתם של כ-125 אלף יהודים ולגירושם של רבים אחרים למחנות השמדה ואל מחוץ לתחומי המדינות שבהן חיו. בכל מקום שאליו הגיע איתר גורמים בהנהגה היהודית המקומית, ובאמצעות מערכת טרור, הבטחות כזב וסחטנות הפעיל אותם כדי לאתר יהודים שהסתתרו.

מראשית 1944, כבר נכלל השם אלויס ברונר ברשימת הפושעים הנאציים המבוקשים באירופה. השירות החשאי של צרפת ביקש לעצור אותו אחרי שחרור פריז, אבל הוא הצליח להימלט. בדצמבר 1945 הופיע שמו ברשימת פושעי המלחמה באוסטריה. מאוחר יותר הוצאו נגדו צווי חיפוש רשמיים על ידי ישראל, יוון, צ'כוסלובקיה, אוסטריה וצרפת. נטען שהרשויות לא טרחו לחפש אחריו מפני שבטעות בלבלו בינו ובין אחיו שנידון למוות ב-1946 בווינה וחשבו שהם אותו אדם^[3].

לאחר מלחמת העולם השנייה

בתום המלחמה הגיע ברונר למינכן ועבד כנהג עבור מנהלת הכיבוש האמריקאית. משנת 1947 ועד 1954 עבד במכרה באסן. בעזרת איש האס אס גאורג פישר (השניים שירתו יחד בפריז), שנתן לו את דרכונו, נמלט ברונר מגרמניה והגיע באביב 1954 לסוריה. בעזרת איש המודיעין המערב-גרמני, ריינהרד גהלן, התמנה ברונר ליועץ לענייני מודיעין של השירות החשאי הסורי^[4] ובמיוחד של נאצר בימי קע"ם^[5]. לפי מקור אחר, הועסק כמנהל בית חרושת אמריקאי למשקאות קלים, בשם הבדוי "גאורג פישר"^[6]. בשנת 1960, בעקבות פרסום זהותו האמיתית, עבר לעבוד בחברת יצוא סורית^[7].

בספטמבר 1961 ברונר איבד עין אחת ומספר אצבעות, כתוצאה מפיצוץ מעטפות נפץ^[8] שנשלחו על ידי המוסד הישראלי^[9]. גרמניה ומדינות אחרות דרשו את הסגרתו, אך סוריה סירבה להיענות לדרישה^[10]. במהלך משפט אייכמן פנה ברונר לפרקליטו של אייכמן, רוברט סרווציוס, והציע לו את עזרתו "לְהָזֵם את שקרי התביעה". סרווציוס שלח אדם לסוריה שגבה מברונר עדות, אולם הפרקליט החליט שלא לעשות שימוש בעדותו של ברונר.

באותו עשור נשפט פעמיים בהיעדרו, הורשע ונידון למוות.

ב-1980 נעשה ניסיון נוסף של המוסד לחסל את ברונר. נשלחה אליו מעטפת נפץ נוספת, וברונר נכווה קשות ואיבד כמה מאצבעות ידיו כאשר פתח אותה^[11].

באוגוסט 1987 הוצא נגדו צו מעצר בינלאומי של האינטרפול. במרץ 2001 נשפט שוב בהיעדרו בצרפת, הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות ונידון למאסר עולם.

בשנת 1988 פורסם בצרפת שברונר היה סוכן של גרמניה המערבית בשנות ה-60^[12]. ביולי 2011 אישרה סוכנות הביון הגרמנית כי השמידה בשנות ה-90 ראיות הקשורות לברונר. בתקשורת הובאה הערכה כי ברונר היה סוכן גרמני לאחר מלחמת העולם השנייה ולכן זכה להגנה^[^{דרוש מקור]}. אתר האינטרנט של השבועון "דר שפיגל" דיווח בנובמבר 2011 כי סוכנות הביון של גרמניה השמידה בשנות ה-90 את תיק המסמכים הקשורים לברונר, ובו 581 עמודים. על פי הדיווח התיק נגרס כולו, עניין המעלה חשד כי ברונר עבד בשירות המודיעין הגרמני אחרי מלחמת העולם השנייה וזכה להגנה של בכירים בגרמניה. שני עיתונאים צרפתים אספו מידע משלושה שומרים של ברונר, ששירתו בעבר בשירות החשאי הסורי, ופרסמו את ממצאיהם ב-2017 במגזין Revue XXI. לפי תחקיר זה (צייד הנאצים סרז' קלרספלד טען שהתחקיר "אמין מאוד") נדרש ברונר החל מ-1989 להישאר בדירתו ברובע הדיפלומטים של דמשק "מסיבות ביטחוניות". בסוף שנות ה-90, הועבר למרתף שבו מת בסוף שנת 2001, בגיל 89. עומאר, אחד משומריו, סיפר כי ברונר נקבר בחשאי בבית העלמין אל-אפיף בדצמבר 2001.

בשנת 2014, ממידע חדש שהגיע לידי צייד הנאצים אפרים זורוף ממרכז שמעון ויזנטל, עלה שהוא מת מזקנה ב-2009 או ב–2010 בסוריה ונקבר שם^[13].

לקריאה נוספת

מיכאל בר-זוהר, הנוקמים, לוין אפשטיין, תל אביב, 1969, עמ' 241–242

קישורים חיצוניים

ד"ר אריה קיזל, המצוד אחר אלואיס ברונר
Eichmann's Helpers
אלויס ברונר, באתר יד ושם
הפושע הנאצי בסוריה מת במרתף: "בשאר הפקיר אותו", באתר ynet, 11 בינואר 2017
יוסי מלמן, ‏מראש הגסטפו ועד מנגלה: כך כשל המוסד במרדף אחר בכירים נאצים, באתר מעריב אונליין, 5 בספטמבר 2017; המשך: תכניות ההתנקשות הדרמטיות והתקלות שבדרך: הנאצים שנמלטו מהמוסד, באתר מעריב אונליין, 6 בספטמבר 2017
"המרדף אחר פושעי מלחמה נאציים": מחקר מטעם "המוסד" שנמסר לארכיון יד ושם פתוח לראשונה לעיון הציבור (הפרק על ברונר הוא ב-pdf השני)
הבלוג של דני אורבך, האיש של היטלר בדמשק: מה עשה עוזרו של אייכמן בסוריה?; הסימטה בדמשק: מדוע הושמד התיק של אלויס ברונר?, מרץ 2020
אלואיס ברונר (1912-2001), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ד"ר נ. שטרן, משפטים בצרפת, הצופה, 17 ביוני 1946
^ צייד המוני על יהודי פאריס, משמר, 9 בנובמבר 1943
^ יוסף חריף, אלויס אהב לעקור עגילים..., מעריב, 15 באוקטובר 1961
^ א. דויטשקורן, ברונר מעוזרי אייכמן, נפצע קשה בראשו בהתנקשות ב"פצצת־חבילה" בדמשק, מעריב, 12 באוקטובר 1961
^ 29 אנשי גסטאפו פעלו בשרות נאצר בסוריה, חרות, 31 באוקטובר 1961
^ "ארגון בריחה וסעד" עוזר לפושעים נאציים להימלט, שערים, 6 ביוני 1960
^ אלוויס ברונר מעוזריו הראשיים של אייכמן חי בדמשק בשם בדוי, הצופה, 14 ביוני 1960
^ "עוזרו של איכמן נפצע בדמשק כשנשלחה אליו חבילת פצצה", הצופה, 12 באוקטובר 1961
^ יוסי מלמן‏, חשאי בחמישי: ישראל ניסתה לחסל את הסגן של אייכמן בדמשק, באתר וואלה!‏, 1 בנובמבר 2012
^ אריה בנדר, הרוצחים מהלכים ביננו, מעריב, 6 במאי 1986
^ עופר אדרת, ארגוני ריגול בעולם לא היססו — וגייסו פושעים נאצים לשירותם. המוסד לא נותר מאחור, באתר הארץ, 24 במאי 2023
^ פושע המלחמה אלויס ברונר ריגל למען ממשלת ברונר, מעריב, 20 ביוני 1988
^ עופר אדרת, דיווח: עוזרו של אייכמן מת מזקנה בסוריה לפני ארבע שנים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2014

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אלויס ברונר36380923Q84335

[1] ד"ר נ. שטרן, משפטים בצרפת, הצופה, 17 ביוני 1946

[2] צייד המוני על יהודי פאריס, משמר, 9 בנובמבר 1943

[3] יוסף חריף, אלויס אהב לעקור עגילים..., מעריב, 15 באוקטובר 1961

[4] א. דויטשקורן, ברונר מעוזרי אייכמן, נפצע קשה בראשו בהתנקשות ב"פצצת־חבילה" בדמשק, מעריב, 12 באוקטובר 1961

[5] 29 אנשי גסטאפו פעלו בשרות נאצר בסוריה, חרות, 31 באוקטובר 1961

[6] "ארגון בריחה וסעד" עוזר לפושעים נאציים להימלט, שערים, 6 ביוני 1960

[7] אלוויס ברונר מעוזריו הראשיים של אייכמן חי בדמשק בשם בדוי, הצופה, 14 ביוני 1960

[8] "עוזרו של איכמן נפצע בדמשק כשנשלחה אליו חבילת פצצה", הצופה, 12 באוקטובר 1961

[9] יוסי מלמן‏, חשאי בחמישי: ישראל ניסתה לחסל את הסגן של אייכמן בדמשק, באתר וואלה!‏, 1 בנובמבר 2012

[10] אריה בנדר, הרוצחים מהלכים ביננו, מעריב, 6 במאי 1986

[11] עופר אדרת, ארגוני ריגול בעולם לא היססו — וגייסו פושעים נאצים לשירותם. המוסד לא נותר מאחור, באתר הארץ, 24 במאי 2023

[12] פושע המלחמה אלויס ברונר ריגל למען ממשלת ברונר, מעריב, 20 ביוני 1988

[13] עופר אדרת, דיווח: עוזרו של אייכמן מת מזקנה בסוריה לפני ארבע שנים, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2014

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]