מארי מקאליס
| לידה |
27 ביוני 1951 (גיל: 72) בלפאסט, צפון אירלנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא |
Mary Patricia McAleese Máire Pádraigín Mhic Ghiolla Íosa | ||||
| מדינה |
 אירלנד | ||||
| מפלגה | פיאנה פול | ||||
| בן זוג | מרטין מקאליס | ||||
| |||||
מארי פטריסיה מקאליס (באירית: Máire Pádraigín Bean Mhic Ghiolla Íosa; באנגלית: Mary Patricia McAleese; נולדה ב-27 ביוני 1951, בלפסט) היא הנשיאה השמינית של אירלנד, שכיהנה בתפקיד בשנים 1997-2011.
מקאליס היא האישה השנייה שכיהנה כנשיאת אירלנד, והאישה הראשונה בעולם שנבחרה לכהן כראש מדינה אחרי אישה אחרת (מרי רובינסון). כיהנה בתפקיד נשיאת הרפובליקה החל משנת 1997 ונבחרה שוב ללא עוררין בשנת 2004 ועד לשנת 2011 כשמייקל היגינס החליפהּ.
לפני בחירתה לתפקיד הרם מטעם מפלגת פיאנה פול השמרנית היא עבדה כעורכת דין, עיתונאית ובהוראה בתחום המשפט.
רקע משפחתי וביוגרפי
מארי מקאליס נולדה וגדלה כמארי פטריסיה לנגהן (Máire Pádraigín Ní Lionnacháin) במשפחה קתולית בארדוין, בלפסט. אביה היה פטריק ג'וזף לנגהן ואמה- קלייר לבית מקמאנוס. בפרוץ "הצרות" - המהומות וסכסוכי הדמים, משפחתה נאלצה לעזוב את האזור על ידי הלויאליסטים, הפלג הפרוטסטנטי הרדיקלי. פעם חנות אביה הותקפה ביריות ואחיה הוכו על ידי בריונים מהמחנה האויב.
היא למדה בתיכון סנט דומיניק ואחר כך באוניברסיטת קווינז (Queen's University) בבלפסט, לאחר מכן בטריניטי קולג' בדבלין. בשנת 1974 נקראה לכהן בלשכת עורכי הדין הצפון אירלנד ובו זמנית היא חברה בלשכת עורכי הדין ברפובליקה של אירלנד. בשנת 1975 מונתה לפרופסור בקתדרה על שם רייד למשפט פלילי, קרימינולוגיה ופנולוגיה בטריניטי קולג' שם החליפה את מרי רובינסון כפי שיקרה גם 20 שנה מאוחר יותר בתפקיד הנשיאה.
ב-9 במרץ 1976 נישאה למרטין מקאליס, רופא שיניים. לזוג נולדו 3 ילדים: בת ושני בנים תאומים. ב-1981 חזרה ללמד בקתדרת רייד ובו זמנית עבדה ארבע שנים נוספות במשרה חלקית ברשות השידור RTÉ. ב-1987 חזרה לאוניברסיטת קווינז כמנהלת המכון ללימודי משפט. באותה השנה ניסתה ללא הצלחה להיבחר לפרלמנט מטעם מפלגת פיאנה פול.
מקאליס הייתה חברה במשלחת הכנסיות הקתולית והאפיסקופלית בפורום של אירלנד החדשה בשנת 1984 וחברה במשלחת הכנסייה הקתולית בוועדה שדנה ב-1996 במצעדים השנויים במחלוקת של המחנות הניצים באלסטר. כמו כן השתתפה בוועידה משנת 1995 בבית הלבן על מסחר והשקעות באירלנד ובוועדת ההמשך בפיטסבורג ב-1996. ב-1994 מונתה לסגן רקטור של אוניברסיטת קווינז בבלפסט והייתה האישה הראשונה והקתולית השנייה למלא תפקיד זה.
מאוחר יותר כיהנה מקאליס גם כמנהלת ערוץ הטלוויזיה 4, של חברת החשמל של צפון אירלנד, מנהלת תאגיד "הקבוצה הממלכתית של בתי חולים" וחברה מייסדת בוועדה האירית לאסירים שמעבר לים.
נשיאותה
בשנת 1997 ניצחה מקאליס את ראש הממשלה לשעבר אלברט ריינולדס בבחירות הפנימיות במפלגתה פיאנה פול, למועמדות לתפקיד הנשיא. עיתונאי ופרשן ימני (Koghan Harris) הגדיר אותה באותם הימים כ"פצצת זמן שבטית".
יריביה בבחירות לנשיאות בשנת 1997 היו מארי באנוטי ממפלגת פיין גייל, אדי רוש ממפלגת הלייבור האירית ושני מועמדים עצמאיים - דנה רוזמרי סקאלון ודרק נאלי.
בסיבוב הראשון של הבחירות ניצחה ב-%45.2. בסיבוב השני גברה על מארי באנוטי עם 58.7%. הושבעה כנשיאה ב-11 בנובמבר 1997. ב-1 באוקטובר 2004 הוכרזה כנשיאה בשנית, כשהפעם נבחרה ללא השתייכות מפלגתית וללא מתחרים לתפקיד. בהתחשב בפופולריות שהיא נהנתה בסוף כהונתה הראשונה, אף מפלגה לא הציגה מועמדים נגדה.
מקאליס הצהירה שנשיאותה תתמקד ב"בניית גשרים". כראשונה שנבחרה לנשיאות אירלנד מקרב בני צפון אירלנד, ביקרה בצורה קבועה באלסטר שם זכתה לקבלת פנים חמה מצד שתי הקהילות גם יחד, תוך פיזור הנבואות השחורות שתהיה דמות מפלגת.
היא גילתה הערצה למלכת בריטניה, אליזבת השנייה, אותה הכירה עוד מהביקור המלכותי באוניברסיטת קווינז שבהנהלתה כיהנה. אחת השאיפות שלה האישיות הייתה לארח את הביקור הראשון של ראש המדינה הבריטית ברפובליקה של אירלנד, דבר שהתגשם בקדנציה שלה ב- 17 - 20 במאי 2011.
במרץ 1998 הודיעה שהיא תחגוג רשמית לא רק את 17 במרץ, יום פטריק ה"קדוש", אלא גם את החג החשוב של הפרוטסטנטים מאולסטר, 12 ביולי, יום הקרב באוגרים מ-1698. עוררה עליה בקורת מסוימת מחוגים של בכירי הכנסייה הקתולית האירית כשקיבלה את היין ואת הלחם ה"קדוש" בקתדרלה האנגליקנית של דבלין.
ב-27 בינואר בטקס למלאת שישים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ עוררה מחלוקת כאשר השוותה בין הדרך בה התחנכו הילדים הפרוטסטנטים בצפון אירלנד לשנאת הקתולים לאופן שהילדים אירופים לומדו דורות אחרי דורות לשנוא את היהודים.
לעומת זאת בביקור באוניברסיטת נוטרדאם במאי 2006 הזכירה את רגיש הגאווה שהיא חשה כלפי המורשת האירית של האוניברסיטה שקיבלה את הכינוי "האירית הלוחמת".
בעקבות תום כהונתה של נשיאת סרי לנקה, צ'נדריקה קומרטונגה, החל מ-19 בנובמבר 2005 הפכה מקאליס לראש המדינה-אישה הנבחרת הוותיקה בעולם.
ב-3 במאי 2007 זכתה בפרס ההומניטרי של הקרן האירית האמריקאית.
ב-3 ביוני 2007 תוך כדי ביקורה החמישי בוותיקן בתוך שנתיים, נכחה בהכרזתו כ"קדוש" של צ'ארלס אוף מאונט ארגוס. באוקטובר 2007 אוניברסיטת אוטגו מניו זילנד העניקה לה את התואר של דוקטור כבוד למשפטים.
מקאליס חברה ב"מועצת מנהיגות העולם", רשת בינלאומית של נשים ראשי ממשלות ונשיאות מכהנות ולשעבר, שיעדה לגייס את המנהיגות לפעולה משותפת במאבק לקידום עניינים חשובים לנשים ולשוויון זכויותיהן.
ב-2006 דורגה במקום ה-55 בין הנשים החזקות בעולם על ידי המגזין פורבס. ב-2007 ירדה למקום 58.
מארי מקאליס נשואה החל משנת 1976 למרטין מקאליס, ולזוג נולדו שלושה ילדים.
פרסים ואותות הוקרה
- 3 במאי 2007 -הפרס ההומניטרי של הקרן האירי-אמריקאית.
- 19 במאי 2009 - פרס החופש של קילקני
- 2013 - גשר על כביש M1 על יד דרוהדה, אירלנד - נקרא על פי שמה Mary McAleese Boyne Valley Bridge
- דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת אוטאגו בניו זילנד (2007), של מכללת מאונט הוליוק בסאות' הדלי, מסאצ'וסטס (2009), של אוניברסיטת פורדהם, בברונקס, ניו יורק (2010), של אוניברסיטת מסאצ'וסטס בלאוול (ארצות הברית) (2010), של אוניברסיטת סנט אנדרוס בסקוטלנד (2013).
קישורים חיצוניים
- קורותיה של מקאליס באתר הנשיאות (באנגלית)
- הערך בבריטניקה
| נשיאי אירלנד | ||
|---|---|---|
|
| הקודמת: מרי רובינסון |
נשיאת אירלנד 1997-2011 |
הבא: מייקל היגינס |
