מקראה

מִקראה (בלועזית: כְרֶסְטוֹמַתיָה, מיוונית), בדומה לאנתולוגיה, היא חיבור של יצירות ספרותיות שונות למכלול אחד, אולם מטרתה הייחודית היא איסוף של טקסטים או מאמרים חינוכיים במטרה ללמד שפה או נושא מסוים.

מהות המקראה

בבלשנות או בחקר הספרות משתמשים במקראה כדי להדגים את התפתחותם של שפה או סגנון ספרותי. בתכנות מחשבים מקראה היא אוסף של תוכנות דומות שנכתבו בשפות תכנות שונות לצורך הדגמת ההבדלים בתחביר, בסמנטיקה ובניב של כל שפה.

קיימות מקראות המשמשות ספרי לימוד עבור מיומנויות הקריאה לילדים בבתי ספר. ברובן משולבים סיפורים קצרים, קטעים מסיפורים ארוכים יותר ויצירות עבר מקוריות. ספרים אלה מגיעים בגרסה אחת עבור התלמידים, ובמהדורה מיוחדת למורה, ולרוב יחד עם חוברות עבודה וערכות להפעלה. הסיפורים נבחרים במטרה להמחיש ולפתח מיומנויות ספציפיות הנלמדות ברצף שנקבע מראש. כאשר מהדורת המורה מאורגנת היטב ומכילה הצעות לפעילויות טרום קריאה, והערכות לאחר הקריאה תוך התמקדות בנושאים שהועלו בטקסט. מידע רב יותר מאשר מפתח התשובות לשאלות, המופיע במקראת התלמידים, בדרך כלל, בסוף כל קטע קריאה.

ילדים צעירים לומדים להכיר את האלפבית של שפתם באמצעות אלפון (ספר אלפבית). לאחר מכן, הם מתרגלים את הקריאה במקראות ראשית קריאה . מקראת ראשית קריאה עשויה להכיל שירים, סיפורים, משלים, חידות וקטעי מידע שונים יחד עם מטלות המפתחות את ההבנה והקריאה. לכל אלה מתווספת מערכת שאלות במטרה לפתח את יכולת הבנת המושגים; לערוך השוואות בין טקסטים שונים; לאתר רעיון מתוך הטקסט וליצור הכללות והשוואות, תוך שימוש במשחקי מילים. המטלות במקראות צריכות להיות מדורגות, תחילה ברמת מיומנות חשיבה פשוטה ובסיסית, החל מאיתור המילים, ובהמשך להתקדם למציאת תופעות בטקסט והקשר ביניהן, כדוגמת סיבה ומסובב, עיקר וטפל ויכולת לנתח משמעויות שונות.

מקראות בשפה העברית

המקראה הראשונה בשפה העברית, "אבטליון", מקראה ברוח השכלת ברלין בעריכת אהרן האלה-וולפסון, הופיעה בדפוס חינוך נערים בברלין בשנת תק"ן (1790). בתוך 25 שנה התפרסם הספר בשתי מהדורות נוספות, שתיהן בדפוס אנטון שמיד בווינה. בתוך כך פרסם בשנת תקס"ו (1806) המשכיל יהודה ליב בן-זאב, אף הוא בן דור "המאספים", מקראה עברית ושמה "בית הספר", גם היא בדפוס שמיד בווינה. מהדורות נוספות של הספר ראו אור עוד בחייו של המחבר, והוסיפו להופיע גם לאחר מותו ב-1811 (ב-1849 התפרסמה המהדורה התשיעית).

לאחר המקראות שחיברו משכילי גרמניה החלו להופיע מקראות גם במזרח אירופה. המקראה העברית הראשונה שראתה אור במזרח הייתה "אלף בית: ספר חינוך נערים ללמד בני ישראל ספר ולשון עבר", שפרסם בווילנה בשנים תר"ט–תר"י (1849-50) אברהם אריה יהודה ליב (לאון) מנדלשטם, עובד משרד החינוך הרוסי. המקראה העברית הראשונה שהופיעה בתקופת חיבת ציון היא "נטעי נעמנים", שפרסם אברהם מרדכי פְּיוּרקוֹ בוורשה בשנת תרמ"ג (1883).

לקריאה נוספת

על מקראות יהודיות, עבריות וישראליות:

• אוריאל אופק, ספרות הילדים העברית – ההתחלה, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב – מפעלים אוניברסיטאיים, תשל"ט 1979
• מאתיים שנות המקראה העברית: (1789–1988): תערוכה וקטלוג מאוספו ובעריכתו של אליהו הכהן, תל אביב: המכללה לחינוך ע"ש לוינסקי – מרכז לוין קיפניס לספרות ילדים, תשמ"ח
• יהושבע בנטוב, "שישים שנות מקראה לתלמידי בית הספר היסודי (1939–1999) – 'לעורר עניין בלב הקוראים לכל הפרובלמות החשובות, המנסרות בחיינו המתחדשים'", החינוך וסביבו, כא (תשנ"ט), עמ' 79–90

מאמרים בנושאים ספציפיים:

• דניאל בר-טל, "השתקפות דמות הערבי ויחסי יהודים-ערבים במקראות", מגמות, לב,3 (תשמ"ט), עמ' 301–317
• דן סואן, "על כשל מתמשך במערכת החינוך: השוויון בין המינים והחמצתו במקראות הלימוד בישראל כדוגמה לחולשה בתהליך השיחבור לערכים", החינוך וסביבו, יז (תשנ"ה), עמ' 117–129
• מתי דוידסון, "השתקפות של רכיבי הזהות הישראלית במקראות לספרות בשנות החמישים והשישים", זמנים, 72 (2000), עמ' 32–43 ‬(המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• טלי תדמור-שמעוני, "ספרי הלימוד כטקסט אידאולוגי: עיצוב הזהות הלאומית במקראות הממלכתיות והממלכתיות-דתיות", בתוך: אליעזר דון-יחיא (עורך), בין מסורת לחידוש: מחקרים ביהדות, ציונות ומדינת ישראל: ספר זיכרון ליהושע קניאל, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ה, עמ' 467–493
• שרה זמיר, "דמותו של הערבי במקראות לספרות הנלמדות בחטיבות הביניים בישראל", מעוף ומעשה, 10 (תשס"ה), עמ' 53–64
• אריאל פלדשטיין, "הרצל מבעד לדפים: בניית דמותו של הרצל במקראות לספרות של שנות החמישים ובספרי ילדים בימינו", בתוך: אבי שגיא וידידיה צ' שטרן (עורכים), הרצל אז והיום, [ב:] "'מדינת היהודים' במדינת היהודים", ירושלים: מכון שלום הרטמן; אוניברסיטת בר-אילן – הפקולטה למשפטים, 2008, עמ' 251–270
• אילנה אלקד-להמן, "'מנהג חדש בא למדינה': נוכחות יצירתו של חיים נחמן ביאליק במקראות ובקבצים להוראת עברית או ספרות בשנות המדינה", עולם קטן, 4 (תש"ע), עמ' 51–79
• שרה זמיר, "ממדיניות כור ההיתוך למדיניות רב-תרבותית?: נרטיב המזרחי במקראות לספרות 'אלומות', 1958–1966 ומקראות 'פשוט ספרות', 2000–2001‏", דור לדור, מו (תשע"ג), עמ' 239–252

קישורים חיצוניים

• יורם מלצר, "מקראות ישראל" – דיוקן ישראלי, בלוג הספרייה הלאומית, 3 בספטמבר 2012
• הרצל ובלפור חקק, חינוך לערכים באמצעות מקראות ללימוד ספרות, בשדה חמד, 4 (תשס"ב), באתר דעת
• נירה אלטלף, איך תבחרו מקראה טובה לילדכם, חדשות מחלקה ראשונה, 24 במרץ 2010
• חומרי למידה - מקראות עבור חידון ירושלים שלי, באתר משרד החינוך
• נדב שרגאי, ‏"חושו, התעוררו ובנו ארצכם", באתר ישראל היום, 30 נובמבר 2018
• זהר שביט, "'הריהוט של חדר ההשכלה היהודית בברלין': ניתוח המקראה המודרנית הראשונה לילדים יהודים", בתוך: ישראל ברטל, חוה טורניאנסקי, עזרא מנדלסון (עורכים), כמנהג אשכנז ופולין: ספר יובל לחנא שמרוק: קובץ מחקרים בתרבות יהודית, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ג, עמ' 193–207. (על Lesebuch für jüdische Kinder שבעריכת דוד פרידלנדר, 1778)
• עמרי זגן, "'מקראות ישראל' ככלי חינוכי מעצב", דור לדור, לא (תשס"ז), עמ' 227–242
• ורד טוהר, "של מי הסיפור הזה?: הבניית אתוס לאומי באמצעות סיפור עממי במקראות ללימוד עברית", הד האולפן החדש, 103 (תשע"ה), עמ' 120–129

מקראות לדוגמה:

• אברהם רייזען, ‏יודישע חרעסטאָמאַטיע: אַ לעזע-בוך פֿאַר שול און הויז, ורשה: פּראָגרעס, תרס"ח, בארכיון האינטרנט (מקראה ביידיש)
• א–ן [משה יוסף אולגין], ‏דאָס יודישע וואָרט, וילנה: ב' קלצקין, חש"ד, בארכיון האינטרנט (ביידיש)
• שלמה בַסטאָמסקי, ‏דאָס ניַיע וואָרט: מוסטערן פֿאַר ליטעראַטור-וויסנשאַפֿט: כרעסטאָמאַטיע פֿאַר די העכערע קלאַסן פֿון דער פֿאָלקסשול, כרך ג: דראַמע, וילנה: ניַיע יִידישע פֿאָלקסשול, 1923, בארכיון האינטרנט (מקראה ביידיש לכיתות הגבוהות של בית הספר העממי)
• מ. קרינסקי, ‏דער יִידיש לעהרער, ג, ורשה: ביכער פֿאַר אַלע, תרס"ח, בארכיון האינטרנט (אלפון, מקראה ומדריך לכתיבת מכתבים) (ביידיש)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31758965מקראה