מרדכי דוד ברנדשטטר

מרדכי דוד ברנדשטטר

מרדכי דוד בּרַנדשטֶטֶר (לעיתים בראנדשטטר; בכתיב יידי: בראנדשטעטער; 14 בפברואר 1844, בריגל, גליציה (אוסטרו-הונגריה) – מאי 1928, טרנוב) היה סופר ומשורר עברי גליצאי בולט בתקופת ההשכלה, מראשי הקהילה היהודית בטַרנוב. כתב סיפורים הומוריסטיים וסאטיריים על יהדות גליציה.

קורות חייו

ברנדשטטר נולד בשנת 1844 בעיירה בריגל שבגליציה, בן להורים אמידים, יחזקאל ופייגלי (לבית גולדקלאנג). אביו לא היה חסיד, אך נהג לעלות מדי פעם עם מרדכי הצעיר לרבי חיים מצאנז. ברנדשטטר קיבל חינוך מסורתי, ובגיל 13 נשלח לעיר ימאנוב ללמוד הוראה ורבנות. לשם מניעת גיוסו לצבא ארגנה לו משפחתו בגיל 14 נישואים לבת משפחה אמידה בטרנוב. הוא השתקע בבית הורי אשתו בטרנוב, והמשיך בלימודיו התורניים שש שנים נוספות. בטרנוב התוודע לספרות עברית חילונית ובעיקר לספרות גרמנית.

בשנת 1864, כשהוא בן 20, הקים מפעל שמן, והיה לאחד היצרנים הבולטים במחוז. בין השנים 1867–1868 ערך ביקורים בעיר ורשה לרגל עסקיו, והתעניין שם ביצירותיהם של סופרים כגון אברהם מַאפּוּ, יצחק בער לווינזון, אד"ם הכהן ויהודה לייב גורדון. במקביל החל לפרסם מפרי עטו. יצירתו הראשונה שהתפרסמה הייתה תרגום עברי למאמרו המשפיע של הרב ד"ר לודוויג פיליפסון, "האמנם הצליבו [=צלבו] היהודים את אותו האיש?", שהופיע בשנת 1867 בעיתון "העברי" ("עברי אנֹכי"). שנה לאחר מכן החל את פעילותו הספרותית העיקרית, לאחר שנפגש בבירה וינה עם פרץ סמולנסקין, שהתרשם מכישרונו ודרבנו לכתוב נובלות בירחונו "השחר". הסיפור הקצר הראשון שכתב, "אליהו הנביא", הופיע בגיליון הראשון של "השחר" בשנת 1869, וכעבור זמן קצר תורגם לפולנית בעיתון היהודי הוורשאי Izraelita. באותה שנה הופיע ב"השחר" גם חיבורו "מפת דתות הארץ", שתורגם לרוסית ולאנגלית. יחד עם יהודה לייב גורדון היה ברנדשטטר מהיוצרים העברים הראשונים שהתמקדו בז'אנר הסיפור הקצר.

בין יצירותיו הפופולריות: "מרדכי קיזוּביץ" (קיזאָוויטץ), המגולל את סיפור חייו של יהודי מגליציה (1869), "הנפלאות מעיר זִידִיטְשוּבְקַא" (1872), "דוקטור יוסל אלפסי" (1878), וסיפורו הארוך "מחיל אל חיל ומדחי אל דחי" (1877). סיפוריו מציגים בסאטירה חריפה את חיי השגרה של היהודים האדוקים כאבסורדיים, אך בדומה לסופר היידי שלום עליכם, אין מדובר בתיאור עוין, אלא בתיאור הומוריסטי שנכתב בעין מפוכחת וטוב לב. את חצי הביקורת החברתית שלו כיוון גם אל השטחיות וההשכלה המדומה של אנשי תנועת ההשכלה בגליציה. בשנות 1890 המוקדמות התרחק מהתמה המשכילית, ופנה לתיאורים ריאליסטיים בהתאם לזרם "המהלך החדש" בספרות העברית, וכן החל לשקף בכתיבה את העניין שגילה בציונות.

לצד יצירתו הספרותית, הוא בלט בקהילה היהודית בטרנוב. בין היתר שימש כפרנס הקהילה, יועץ עירוני, שופט השלום בבית המשפט הגבוה, יועץ קיסרי וכן היה מראשי הוועד הגלילי של ההתאחדות בגליציה המערבית ובשלזיה. החסידים הקנאים בעירו גינו מחד את מעשיו כמשכיל וכמתפקר, אך מאידך כיבדוהו^{[דרוש מקור]}.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הוא נאלץ לברוח לפראג ובהמשך לווינה. בשובו לטרנוב בתום המלחמה איבד את רוב רכושו. יצירותיו מתקופה זו, שכללו בעיקר פתגמים קצרים בשם "קסמים", פורסמו לרוב בעיתון הדואר שיצא לאור בניו יורק. בערוב ימיו הבין כי דור סופרי השחר נעלם, וכי אין לו מה לתרום בעידן הספרותי שנשלט על ידי חיים נחמן ביאליק.

ברנדשטטר נפטר בטרנוב באביב 1928, בגיל 84. היה בין הסופרים האינטלקטואלים הבודדים שהאריכו ימים זמן רב לאחר תקופת ההשכלה. בין השנים 1970 ל-1973 יצאו לאור כל כתביו בשלשה חלקים בהוצאת מוסד ביאליק.

נכדו היה המשורר היהודי הפולני המומר רומן ברנדשטטר (Brandstaetter).

כתביו

• כל ספורי מ"ד בראנדשטעטער: ישנים גם חדשים בשני חלקים, 2 כרכים, קרקוב: א’ פויסט (דפוס י' פישער), תרנ"א 91–1890. (מהדורה ב: "כל ספורי מ"ד בראנדשטער", תרנ"ה)
• כל כתבי מ"ד ברנדשטטר ישנים גם חדשים בשלשה חלקים עם תמונת המחבר ותולדתו מאת מ’ רבינזון, 3 כרכים, ורשה: תושיה, תר"ע–תרע"ג.
• סיפורים; ההדיר וצירף מבוא והערות בן עמי פיינגולד,‫ ירושלים: מוסד ביאליק (ספריית דורות), תשל"ד. (מכיל את הסיפורים: אליהו הנביא, מרדכי קיזאוויטץ, ראשית מדון ואחריתו, הנפלאות מעיר זידיטשובקה, צורר היהודים בעיר גריליב, ד"ר יוסף אלפסי, כפר מזגגים, בנק למסחר ולחרשת המעשה, ר' למל תרווד.)

לקריאה נוספת

• מרדכי אבישי, 'בין נומברג לברנדשטטר', בספרו שערים ברוח: סופרים עבריים ויהודים בספרות העולם, תל אביב: ירון גולן, 1993, עמ' 16–21.
• 'בן-יעקב, 'דברי ביקורת על כל סיפוריו בשני חלקים', אוצר הספרות ה (תרנ"ב), עמ' 514–518.
• ראובן בריינין, 'מ. ד. ברנדשטסר', בתוך: כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, כרך ב, ניו יורק: הוועד להוצאת כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, תרפ"ג, עמ' 128–136.
• אורציון ברתנא, תחנות ותמורות באמנות הסיפור של מרדכי דוד ברנדשטטר, דיסרטציה, אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"א 1980.
• ‫ טובה כהן, 'מרדכי דוד ברנדשטטר - בקרת ופרשנות', בספרה האחת אהובה והאחת שנואה: בין מציאות לבדיון בתאורי האשה בספרות ההשכלה ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ב 2002.
• בן עמי פיינגולד, מבוא, בתוך: סיפורים (תשל"ד).
• בן עמי פיינגולד, 'מ"ד ברנדשטטר כמשורר', מחקרי ירושלים בספרות עברית א (תשמ"א 1981), עמ' 116–132. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• משה פלאי, 'דרכו הסיפורית של מ. ד. בראנדשטטר ב"מרדכי קיזאוויטץ"', בצרון סז (תשל"ו, אוקטובר–נובמבר 1975), עמ' 28–30.
• משה פלאי, 'עיצוב ההתמשכלות של מרדכי קיזאוויטץ כרב משכיל בסיפור קצר למרדכי דוד בראנדשטטר', הדור ב (תשס"ח), עמ' 138–147.
• מרדכי רבינזון, תולדות המחבר, בתוך: כל כתבי מ"ד ברנדשטטר ישנים גם חדשים בשלשה חלקים (תר"ע–תרע"ג).

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של מרדכי דוד ברנדשטטר, בקטלוג הספרייה הלאומית
• כתבי מרדכי דוד ברנדשטטר בפרויקט בן-יהודה
• עודד מנדה-לוי מרדכי דוד ברנדשטטר, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• איזידור זינגר, פיטר וירניק, "מרדכי דוד ברנדשטטר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
• שלום בארון, מ. ד. ברנדשטטר (ליובל השבעים שלו), הצפירה, 8 במאי 1914, המשך
• ד"ר שמואל שפאן, צבי שרפשטיין, למכבדי מ. ד. בראנדשטטר, הזמן, 17 ביוני 1914
• אברהם כהנא, אצל מ. ד. בראנדשטטר (מפאת מלאת לו ע"ה שנה), הצפירה, 22 במאי 1919
• רפאל רוזנצווייג, שריד תקופת ההשכלה (קוים לדמותו של מ. ד. ברנדשטטר), הצפירה, 19 באוגוסט 1927, המשך
• מ., מרדכי דוד ברנדשטטר ז"ל (לדמותו הרוחנית), דואר היום, 14 במאי 1928
• יוסף גולדקלאנג, הלוית הסופר מ. ד. ברנדשטטר ז"ל, הצפירה, 22 במאי 1928
• אברהם כהנא, אחרי ארונו של בראנדשטטר, הצפירה, 22 במאי 1928
• צבי רומלד, המוהיקני האחרון (אחרי מטתו של דוד ברנדשטטר, הצפירה, 30 במאי 1928, המשך
• מה"ליטערארישע בלעטער", הצפירה, 30 במאי 1928
• לזכרו של מרדכי דוד ברנדשטטר, דבר, 10 ביוני 1938

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28205052מרדכי דוד ברנדשטטר