השחר
הַשַּׁחַר היה ירחון עברי שהוציא לאור פרץ סמולנסקין בין השנים 1868–1885 (תרכ"ט-תרמ"ד) בווינה.
סמולנסקין יסד את הירחון כדי להפיץ את רעיונות ההשכלה בין יהודי מזרח אירופה. סמולנסקין, שהיה גם העורך, פרסם בו מאמרים שקראו להפצת העברית, ללאומיות ולשיבת ציון, ואף נתן במה לרעיונות רדיקליים וסוציאליים. הוא ביקר את הרבנים ואת היהדות הדתית, שהתאפיינה לתפיסתו בקיפאון ובבערות; מן העבר השני, ביקר גם את המשכילים שקראו להשתלבות באימפריה הרוסית. סמולנסקין פרסם בכתב העת את מאמרי הביקורת שלו על משה מנדלסון ותלמידיו, שחסרו לפי דעתו את הרוח הלאומית היהודית והביאו להתבוללות ולשמד.
הירחון הושפע מכתבי עת אירופיים – בעיקר גרמניים – בני התקופה, והכיל מלבד מאמרים גם חומר ספרותי, מאמרים מדעיים, ביוגרפיות וסקירות חדשותיות מן העולם היהודי. הוא הופץ בכל אירופה, והיה פופולרי במיוחד באימפריה הרוסית, חרף קשיי הצנזורה, וקראו בו בסתר גם חלק מתלמידי הישיבות הליטאיות. העיתון סבל מקשיים כספיים ניכרים ולעיתים אף נפסקה יציאתו הסדירה לאור. אברהם בר גוטלובר, שהתנגד לרעיונותיו של סמולנסקין, הקים את כתב העת "הבוקר אור" כמתחרה לעיתונו של סמולנסקין.
בין הכותבים בכתב העת היו מרדכי דוד ברנדשטטר, יהודה ליב גורדון, משה ליב ליליינבלום, דוד כהנא, שלמה רובין (שאף סייע לסמולנסקין בהקמת הירחון ובעריכתו), פרופ' דוד צבי מילר, יהודה ליב לוין (יהל"ל), הלל נח מגיד שטיינשניידר, שלמה מנדלקרן ומנחם מנדל דוליצקי[1].
בכתב העת פורסם ב-1879 גם מאמרו הראשון של אליעזר בן-יהודה, "שאלה נכבדה"[2] (במקור "שאלה לוהטה", אך בעקבות הסתייגות של סמולנסקין שונתה הכותרת), שעסק בהתעוררות הלאומיות היהודית והזכיר בדרך אגב גם את תחיית הלשון העברית. כאן גם הופיע לראשונה שירו הידוע של יל"ג: "קוצו של יוד". השיר הארוך התפרסם בהמשכים בשנת 1876, ובגרסתו הסופית - בשנת 1878.
בסך הכול יצאו 12 כרכים של "השחר", והוא הפסיק לצאת לאחר מותו של סמולנסקין ב-1885.
הערות שוליים
- ^ בן ציון אייזנשטאט, דור רבניו וסופריו - ספר שני, וילנא תר"ס, עמ' 14-15, באתר היברובוקס
- ^ שאלה נכבדה בפרויקט בן יהודה
.png){kind=small}
22348711השחר