ראובן בריינין
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ראובן בריינין (בלועזית: Reuben Brainin; פורים ה'תרכ"ב, 16 במרץ 1862, ליאדי – י"ח בכסלו ה'ת"ש, 30 בנובמבר 1939, ניו יורק) היה סופר עברי, יידי, מבקר ספרות, פובליציסט, ביוגרף, עורך ומתרגם.
תולדות חייו
ראובן בן מרדכי בריינין נולד בשנת 1862 בעיירה ליאדי שבאימפריה הרוסית. התחנך בחינוך יהודי מסורתי ולמד לימודים גבוהים במקצועות המתמטיקה (במוסקבה) והפילוסופיה (בווינה). החל ב-1888 התפרסמו כתביו בעיתונים העבריים "המליץ", "התורן", "הצפירה", "המגיד" ו"השילוח" וכן בכתב העת השקפה. בשנת 1895 החל להוציא לאור בווינה את כתב העת "ממזרח וממערב", אך הוצאתו פסקה לאחר הגיליון הרביעי. בשנת 1902 עבר להתגורר בברלין שבגרמניה.
עבודותיו הנודעות יותר היו פרסומיו הביוגרפים על מנהיגים יהודים, החל בפרץ סמולנסקין (1896) ואברהם מאפו (1900) ולמעלה ממאה ביוגרפיות של הוגים ואנשי רוח יהודים. במסגרת "לוח אחיאסף", אותו אף ערך בחלק מהשנים, התפרסמו כתביו על חייהם של מוריץ לצרוס, משה גידמן, תיאודור הרצל, ישראל זנגוויל ומקס נורדאו. בעיתון "השילוח" פורסמה ביקורתו על כתבי יהודה לייב גורדון, לצד טיפוחו את שאול טשרניחובסקי הצעיר.
בריינין אף היה המבקר הראשון שהתלונן על דלות העומק הפסיכולוגי של גיבורי ספרות ההשכלה, כמו למשל בספריהם של אברהם מאפו ופרץ סמולנסקין. בכך הוא בישר למעשה את בואו של הזרם החדש בספרות: "המהלך החדש", שקרא לפיתוח פסיכולוגי של הגיבורים ולפישוט העלילות הנפתלות, תוך התמקדות בתיאור ריאליסטי של ההווי היומיומי.
בשנת 1897 השתתף בריינין בקונגרס הציוני הראשון. בהמשך ליווה את הקונגרסים הראשונים, ודיווח על רשמיו בעיתונות, וכן כתב את קורותיו של נשיא התנועה הציונית הרצל. בשנת 1903 הוצע על ידו חידוש הסנהדרין.[1]
בשנת 1909 היגר לארצות הברית, וייסד בניו יורק את השבועון "הדרור". בין השנים 1912–1916 התגורר במונטריאול שבקנדה ושימש עורך העיתון הציוני "קענעדער אדלער" ובשנים 1915–1916 ערך את עיתון "דער וועג". כן היה ממייסדי הקונגרס היהודי הקנדי (CJCCC) והספרייה היהודית הציבורית במונטריאול. במרץ 1918, בימי הגיוס ללגיון היהודי באמריקה, שלח בריינין את שני בניו, יוסף ומשה, לשרת בחזית הארצישראלית במדי הצבא הבריטי.[2] אחר כך עבר לעיר ניו יורק, ובין השנים 1919–1926 היה עורך "התורן" שיצא לאור בעיר, וכן עסק רבות בתרגום.
בריניין נקלע לעימות עם חיים נחמן ביאליק. ביאליק תקף את בריינין בחריפות וטען נגדו כי לא ניצל את הבמה הכתובה לנקיטת עמדה בנוגע לגורל היהודים באימפריה הרוסית: "מעשה בריינין הוא מעשה נבלה ותועבה (...) יצא בריינין, זקן עובר בטל זה, לבאר בעולם ישועת ישראל ברוסיה. ראוי איש זה להינחר כחזיר. יש להפילו לבלי הוסיף קום, כי לא באמת ובתמים הוא עושה את מעשהו [...] כי נמכר לעקר [=לגויים] בכסף ובטובת הנאה".[3] במחצית השנייה של שנות העשרים יושבה המחלוקת בין בריינין וביאליק בבירור משפטי שערך בית הדין של הקונגרס הציוני.[4] השופט היה סמי גרונמן.[5]
בריינין היה נשוי ובעל משפחה.
ראובן בריינין הלך לעולמו בניו יורק בחורף 1939, בגיל 77.
על שמו נקרא רחוב בעיר תל אביב.
מכתביו
- ראובן בריינין, כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין (3 כרכים), ניו-יורק: הוועד להוצאת כל כתבי ראובן בן מרדכי בריינין, תרפ"ג 1922-ת"ש.
- ראובן בריינין, כתבים נבחרים (המהדירים: דניאל בן-נחום וד. הנגבי), מרחביה: ספרית פועלים, תשכ"ה-1965
- ראובן בן מרדכי בריינין, חיי הרצל ("בשלשה חלקים"; יצא רק חלק אחד), ניו-יורק, אסף, תרע"ט-1919
- ראובן בריינין, הספרות העברית ועתידותיה, [ניו יורק]: הסתדרות העברית באמריקה, תרע"ז
- ראובן בריינין, שריפטען: ערצעהלונגען, ביאגראפיעס און קריטיק, ורשה: השחר, תרע"ב-1912 (ביידיש)
מתרגומיו
- תיאודור הירצל, הגיתו החדש: חזיון בן ארבע מערכות (מתורגם מאשכנזית לעברית: על ידי ר. בריינין), ורשה: אחיאסף, תרנ"ה-1898
- מכס נורדוי, פרדוקסים: פרקים בתורת הנפש (תרגם: ר. בריינין), פייטרקוב, תושיה, תרס"א-1900
מאמרים
- ראובן בריינין, 'הקונגרס השני', המליץ, לח (1898), גיליון 212, עמ' 2.
לקריאה נוספת
- שמואל שפירא, "לזכר ראובן בריינין", בתוך ספרו: אשר לאורם הלכתי, תל אביב: ידידי העלייה השנייה, תשכ"ו, עמ' 187–188 (נדפס לראשונה ב'במעלה', י"א בשבט ת"ש)
- פישל לחובר, ראובן בריינין, דבר, 19 בינואר 1940
- שמואל ורסס, "ראובן בריינין ברשות היחיד; עיונים ביומניו", מתוך: רגע של הולדת; מחקרים בספרות עברית ובספרות יידיש לכבוד דן מירון, בעריכת חנן חבר, מוסד ביאליק, 2007, עמ' 39–55
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: בריה בפני עצמה |
- דניאל פרסקי, לזכר ראובן בריינין, על המשמר, 11 במאי 1962 [פורסם במקור ב"הדואר" ב-1932]
- כתבי ראובן בריינין בפרויקט בן-יהודה
- רשימת הפרסומים של ראובן בריינין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ראובן בריינין, בספרייה היהודית הציבורית של מונטריאול – קורות חייו וכן תמונותיו (באנגלית)
- ראובן בריינין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- "ראובן בריינין", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- הקונגרס היהודי הקנדי (באנגלית)
- אוסף פרטי ראובן בריינין, מאוספי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי.
הערות שוליים
- ^ סנהדרין באנצקלופדית ynet, באתר הסנהדרין ומדינת הגאולה (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017)
- ^ Elias Gilner, War and Hope, New-York: Herzl Press, 1969, עמ' 176
- ^ שמואל אבנרי, "למי אפנה אם לא לכבודו": ביאליק ככתובת עליונה לתהיות, לבקשות ולאיומים, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2007
- ^ חמוטל בר יוסף, "חיי ביאליק בזמן המהפיכות ברוסיה ויחסו לרעיון המהפכה" באתר אוניברסיטת בן-גוריון (הקישור אינו פעיל, 15 ביולי 2017), וכן שמואל אבנרי, "וכי נמכור נמכרתי לך, אני ומכנסי וסנדלי", באתר הארץ, 24 ביולי 2008
- ^ הארץ, מוסף תרבות וספרות, מרים זיוף ונועם זיוף, "גרשם שלום וראובן בריינין מסתפרים בירושלים", עמוד 1, יום שישי, כ"כ בחשון תשע"ח, 17 בנובמבר 2017
26579632ראובן בריינין
- ילידי 1862
- יהודים רוסים
- יהודים קנדים
- יהודים אמריקאים
- ביוגרפים
- עורכים ספרותיים יהודים
- עורכי עיתונים יהודים
- עורכי עיתונים ביידיש
- פובליציסטים יהודים
- פובליציסטים כותבי עברית
- מבקרי ספרות יהודים
- מתרגמים יהודים רוסים
- מתרגמים יהודים אמריקאים
- מתרגמים לעברית
- ראשוני הציונות
- משתתפי הקונגרס הציוני העולמי הראשון
- מהגרים מרוסיה לקנדה
- יהודים שהיגרו מרוסיה לארצות הברית
- נפטרים ב-1939