שי לביא
שי לביא (נולד ב-1970) הוא פרופסור בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב והחל מינואר 2017, משמש מנהל מכון 'ון ליר' בירושלים.[1]
ביוגרפיה
שי לביא הוא יליד תל אביב (1970) ובוגר החינוך הממלכתי-דתי, תיכון אמי"ת גוש דן. לפני שירותו הצבאי למד בישיבת הר עציון באלון שבות. הוא בוגר התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן, ובשנת 1995 סיים תואר שני בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב. בשנת 2001 השלים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, בתוכנית ללימודי משפט וחברה (Jurisprudence and Social Policy). כותרת הדוקטורט שלו היא "The Modern Art of Dying: The History of Euthanasia in the United States".
בשנת 2002 מונה למרצה בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, בשנת 2006 עלה לדרגת מרצה בכיר, בשנת 2011 מונה לפרופסור חבר, ובשנת 2018 קודם לפרופסור מן המנין. עמד בראש מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה מאז ייסודו בשנת 2012 ועד 2017.[2]
תחום המומחיות של לביא הוא סוציולוגיה ופילוסופיה של המשפט. מחקריו עוסקים בצמיחתן של דילמות אתיות בהתחלה ובסוף החיים וביחסים בין דת וחילון. ספרו "The Modern Art of Dying: A History of Euthanasia in America", זכה בפרס הספר הטוב ביותר בתחום הסוציולוגיה של המשפט לשנת 2006, מטעם האגודה הסוציולוגית האמריקנית.
לביא הוא חבר מערכת בכתבי עת בתחום עיסוקו, כגון "Critical Analysis of Law", "Law, Culture and Humanities Journal","Law & Society Review" ו"תיאוריה וביקורת".
בצד פעילותו האקדמית לביא חבר במשך השנים בפעילות ציבורית ובכלל זה היה חבר בוועד ההקמה של עמותת "אנו פליטים", וחבר בוועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים בבני-אדם.
פרופ' לביא זכה במלגת פולברייט, בפרס צלטנר לחוקר צעיר במשפטים, במענק להקמת מרכז מינרבה לחקר סוף החיים, ובמענק מחקר מקרן GIF לחקר ביו-אתיקה וחברה בישראל, בטורקיה ובגרמניה. כיהן כמרצה אורח באוניברסיטת קורנל, באוניברסיטת טורונטו, בישיבה-אוניברסיטה בניו-יורק, ובאוניברסיטת הומבולדט בברלין.
קישורים חיצוניים
- פרופ' שי לביא, באתר הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב
הערות שוליים
- ^ נבחר מנהל חדש למכון ון ליר בירושלים, באתר של מכון ון ליר בירושלים, יולי 2016
- ^ דה יורה - מגזין הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן באוניברסיטת תל אביב. ספטמבר 2017
