מבצע דוידקה
 | ||||||||||||||||||
| מסוק יסעור | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת יום הכיפורים | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 13 באוקטובר 1973 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מבצע כותונת | |||||||||||||||||
| מקום | קטייפה, סוריה | |||||||||||||||||
| תוצאה | המשימה לא בוצעה עקב התגלות הכוח | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מבצע דוידקה היה פשיטה מוסקת שבוצעה על ידי סיירת צנחנים ב-13 באוקטובר 1973, ביומה השביעי של מלחמת יום הכיפורים בקטייפה בעומק סוריה. המבצע הופסק ובוטל במהלך התנועה אל היעד לאחר שהכוח נתגלה על ידי כוחות סוריים. הכוח חולץ על ידי מסוק תחת אש.
רקע
בלילה שבין 11 ל-12 באוקטובר תקפה סיירת חטיבת הצנחנים, בפיקוד רס"ן שאול מופז, יחידות של חיל המשלוח העיראקי שהיו בתנועה בשטח סוריה. המבצע, שנקרא מבצע כותונת, היה מוצלח, ובעקבותיו הוחלט במטכ"ל לבצע בלילה שלמחרת פשיטה דומה. הפעולה המתוכננת נועדה להתבצע בעומק של כ-250 קילומטר מגבול ישראל, במטרה לשבש את תנועת אמצעי הלחימה שהוזרמה לסוריה ברכבת האווירית הסובייטית. הכוונה הייתה להרוס גשר בציר חומס-דמשק, באזור קטייפה, שעליו הייתה אמורה לעבור השיירה, וכן ביצוע מארב לשיירת האספקה עצמה.
בשונה מאתר הפשיטה שבוצע בלילה הקודם, שהיה מדברי ולא מיושב, היה אזור הפשיטה הפעם סמוך לכפרים. בשל לחץ הזמן לא הספיק הכוח לבצע תרגול ויצא למסוק מיד לאחר התדריך.
מהלך המבצע
ב-12 באוקטובר שעה 19:30, עם אור אחרון, המריאו 40 לוחמים במסוק יסעור מטייסת דורסי הלילה צפונה לכוון סוריה. הלוחמים נשאו עליהם, מלבד כלי הנשק האישיים, גם חומרי נפץ ומטולי נ"ט במשקל של כ-30 ק"ג ללוחם. במהלך הטיסה נאלצו הטייסים לתכנן מסלול טיסה חדש מאחר שבמסלול שנבחר הייתה עננות, ובהמשך הטיסה נתגלה כי גם במסלול החדש שנבחר קיימת עננות רבה. הטייסים החליטו לטוס מעל העננים, תוך סיכון בגילוי המסוק על ידי מכ"ם.
פרופיל הטיסה והשינוי במסלול הקשו על הניווט והטייסים התקשו באיתור מיקומם המדויק. הטייס, יובל אפרת, הבהיר למפקד הסיירת מופז שבעקבות השינוי בנתיב לא הצליח לאתר את נקודת הנחיתה המדויקת. לאחר התייעצות הוחלט לנחות בנקודה משוערת ולנוע רגלית אל היעד. לאחר הנחתת הכוח נתגלה כי נקודת ההנחתה הייתה מדרום לקטייפה, במרחק כ־10 קילומטרים מהיעד. לאחר תנועה של כשני קילומטרים זיהה הכוח משאית שהגיעה לקרבתם ומתוכה ירדו 15-20 חיילים שהתמקמו במטע זיתים סמוך. הסורים זיהו את תנועת חילי הסיירת ופתחו באש לכיוונם. בשל המשקל שאותו נשאו חיילי הסיירת החליט מופז שלא להסתער על הכוח הסורי אלא להשיב במכת אש כבדה ממקלעי מא"ג, מרגמות 52 מ"מ ורקטות כתף M72 לאו.
לאחר ההיתקלות נע כוח הסיירת במהירות לגבעה שולטת והתמקם בה, תוך כדי שהכוח הסורי ממשיך בירי. מאותה הגבעה היו חיילי הכוח יכולים להבחין באזור הגשר שאותו היה עליהם לפוצץ. משאיות נוספות המשיכו להגיע לאזור, ומתוכן פרקו חיילים סוריים נוספים, מצוידים בציוד תאורה, והצטרפו לירי לעבר הכוח הישראלי. כן נשלחו לאזור שיריוניות וכלבים. מופז פקד שלא להשיב באש לכוון הירי מחשש לחשיפת מיקומו המדויק, וכדי לא להיקלע לניהול קרב אבוד כנגד כוחות עדיפים, הרחק בעומק סוריה. מופז העריך שמולו ניצב כוח של מאות חיילים סורים וסבר כי הסיכוי לבצע את המשימה קלוש. הוא הודיע שנתקל וביקש חילוץ מטייס המסוק שהיה בדרכו חזרה לבסיסו. הטייס הודיע לכוח שכמות הדלק שבמסוק לא תספיק לחילוץ אלא לאחר תדלוק בבסיס.
בעוד הכוח שוהה על הגבעה הוזנק מטוס קרב סורי שהטיל פצצות תאורה מעל האזור. כדי לשפר את סיכויי השרידות של הכוח החליט מופז על נוהל מילוט: הכוח יתפצל לשניים, האחד בפיקודו והשני בפיקוד סגנו אודי שלוי (לימים תת-אלוף). שני הכוחות יסתתרו בשטח למשך מספר שעות (ואף עד ללילה שלמחרת) עד להגעת חילוץ מוסק. בדרך זו, אם יתגלה אחד הכוחות ויאלץ לנהל קרב אבוד תוכל מחצית הכוח האחרת להמתין לחילוץ ולהינצל.
מסוק היסעור נחת בבסיס רמת דוד ולאחר תדלוק המריא שוב לחלץ את הכוח. הפעם עשה את הנתיב המקורי וניווט את דרכו לאזור קטייפה. קברניט המסוק יצר קשר עם מופז לאחר שהסיירת התפצלה והחלה בתנועה צפונה. שני הכוחות התקבצו שוב לכוח יחיד לצורך האיסוף המוסק, והתרכזו בראש גבעה כאשר הם מוקפים משלושה עברים בחיילים סוריים. הכוח כוון את המסוק לעברם מכוון צפון והנחית אותו באמצעות כיבוי והדלקה של פנס קטן בלבד (שלא כמקובל בהנחתת מסוק). בעת הנחתת המסוק נורתה עליו אש כבדה ממנה נפגע המסוק, אך הטייסים המשיכו בנחיתה. הכוח נכנס במהירות לבטן המסוק כשהמפקדים היו אחרוני העולים. 40 הלוחמים נספרו במהירות על ידי המכונאי המוטס והמסוק המריא מיד, עדיין תחת אש כבדה, ועדיין סופג פגיעות. מהאש הכבדה נפצע אחד הלוחמים קל מקליע. הטייס הודיע על הפגיעות במסוק ועל חששו שיאלץ לבצע נחיתת אונס, ובשל כך הוזנק מסוק נוסף לחילוץ במידת הצורך.
לאחר המבצע
לאחר הנחיתה נמצאו במסוק כחמישים פגיעות של קליעי פגזים ברוטור, בבידוני הדלק ובמכסי המנוע[1] אך ככל הנראה השריון המותקן במסוק מנע פגיעה חמורה יותר בו ואיפשר הגעתו ללא תקלות טכניות לישראל.
הכוח חולץ בשל תעוזתו של קברניט המסוק, סא"ל יובל אפרת, עוד באותו הלילה, ללא אבדות לצה"ל.
לקריאה נוספת
- צבי סבר ואחרים, סיירת צנחנים: שלושים שנה למבצעי מלחמת יום כיפור (המלחמה = 24-6 באוקטובר 1973), תל אביב, 2005, באתר המרכז למלחמת יום הכיפורים
- מעוזיה סגל, "עדויות מגובה החול – קרב הצנחנים בחווה הסינית", הוצאת מודן, 2007, עמודים 337-353.
- יוסף ארגמן, מלחמת הצללים: 25 פרשיות מודיעין וביטחון בישראל, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמודים 102-94.
- אלישיב שמשי, "ממני תראו וכן תעשו", הוצאת מודן והוצאת משרד הביטחון, 2016, עמודים 201-218.
קישורים חיצוניים
- חגי לוי, החילוץ מקטייפה, באתר חיל האוויר הישראלי, 1/2/1998
- שאול מופז, המלחמה שלי רב-אלוף שאול מופז (מיל):300 קילומטר בעומק סוריה, באתר nrg, 5 באוקטובר 2003
- לילך שובל, המובחרים, באתר ישראל היום, 23 בספטמבר 2011
- יובל אפרת, היום מלחמה, מערכות 391, 2003
הערות שוליים
- ^ ראובן וייס, "דו"ח סבא" ידיעות אחרונות, 25.04.2012, "'כשמיכאל נפל, טלי היה עם חבריו לסיירת צנחנים בדרך לפעולה על כביש חומס-דמשק', נזכר האלוף. 'הטייס הנחית אותם בטעות במקום שבו ישב צבא סורי. כשהמסוק חילץ אותם וחזר, גילו עליו עשרות פגיעות."
33981409מבצע דוידקה