מקאם
 | |
| נגן העוד העיראקי עומר בשיר | |
 מורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו | |
|---|---|
| מדינה | עיראק ומדינות רבות נוספות |
| מזהה | 00076 |
| שנת הכללה | 2008 |
מקאם (בערבית: مقام, בתרגום לעברית: מקום) הוא מבנה המגדיר מסגרת ליצירה מוזיקלית במוזיקה ערבית. כל מקאם כולל סדרת צלילים אבסולוטיים והתנהגות מלודית אופיינית.
שיטת המקאמים (או מקאמאת مقامات) משמשת כבסיס למוזיקה הערבית והטורקית ומבוססת ביסודה על המוזיקה הפרסית הקלאסית (הרדיף הפרסי). יש שימוש במקאם גם בארצות הבלקן, בארצות טורקמניות במרכז אסיה, ובקווקז.
בשנת 2008 הכיר ארגון אונסק"ו במקאם של עיראק כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.
ההבדל בין מקאם לסולם מוזיקלי
בדומה לסולמות המוזיקליים של המוזיקה המערבית כולל המקאם סדרת צלילים אשר גובהם מוגדר על-פי המרווחים ביניהם, אך בניגוד לשיטה המערבית בשיטת המקאם יש חשיבות לצליל הבסיס של הסולם. בנוסף, כל מקאם כולל דגשים, שהיות באזורים מסוימים בסולם והתנהגות אופיינית המייחדים אותו, וכתוצאה מכך, ייתכנו מקאמים שונים שהם בעלי אותו סולם צלילים (כמו ביאת ומוחייאר או מאהור וראסט). מקאמים אלו נבדלים רק בהדגשת הצלילים הגבוהים או הנמוכים.
הבדל נוסף בין מקאם לסולם מערבי נעוץ בעובדה שבמוזיקה המזרחית בחלקה קיימים מרווחים הקטנים מחצי טון, ובפרט, במקאמים מסוימים נעשה שימוש במרווח של שלושת רבעי טון בין תווים עוקבים בסולם הצלילים. עובדה זאת מקשה בדרך-כלל על ניגון מדויק של מוזיקה שהולחנה במקאמים אלו באמצעות כלי נגינה מערביים ללא מאמץ מיוחד או כיוון לא שגרתי של הכלי.
המוזיקה המזרחית שמה דגש על הקשר בין המקאם בו משתמשים לבין החוויה וההרגשה שהוא גורם לשומע, כאשר לכל מקאם ישנה הייחודיות שלו. בין הרגשות שנהוג לייחס למקאמים: עצב, יגון, שמחה, געגוע, גאווה, אהבה וכו'.
בעולם היהודי
בעולם היהודי המזרחי נעשה שימוש בשיטת המקאם במסורות המוזיקליות של העדות השונות בביצוע המוזיקלי של נוסח התפילה בבית הכנסת ובפיוט. השימוש במקאמים בתפילות היה נהוג בין היתר בקהילות היהודים בטורקיה, במצרים, בסוריה ובעיראק, ומשם גם התרחב לישראל.
שימוש נרחב בשיטת המקאם קיים במוזיקה של שירת הבקשות, הפיוטים, והתפילה בנוסחי ספרד. בקהילות אלו לכל שבת הותאם מקאם שבו מתבצעת תפילת שחרית, בדרך כלל בנימוק שקשור בצורה זו או אחרת לפרשת השבוע.
שירת חול
עד העלייה לישראל נהגו יהודים מזרחים להלחין את יצירותיהם על פי שיטת המקאמים, אך ההגמוניה האשכנזית ששררה בישראל הצעירה והניסיון למערב את העולים דחק לשוליים את השיטה[דרוש מקור], ואיתה את המוזיקאים שהגיעו מארצות המזרח. למרות זאת, מוזיקאים מזרחיים רבים בישראל משתמשים בשיטת המקאם.
בעבר נעשה שימוש מסוים במקאמים להלחנת מוזיקה בסגנון הידוע כמוזיקה ים תיכונית. כיום סגנון זה מולחן על פי הסולמות המערביים תוך קישוט באלמנטים מזרחיים המבוסס בעיקר על אלתור של הזמר בזמן השירה וללא שימוש מוגדר היטב במרווחים הקטנים מחצי טון. עם זאת, בעולם המוזיקה החרדי-ספרדי ישנו שימוש נרחב ומעמיק בשיטה זו.
מקאמים נפוצים
| שם | תיאור מוזיקלי | מאפיינים | קובץ שמע | מרווחים |
| ראסט | 'כמעט' מז'ור על דו, הצלילים השלישי והשביעי מונמכים ברבע טון | מקאם מרכזי במוזיקה המזרחית, בדומה למרכזיותו של סולם מז'ור במוזיקה המערבית. נחשב למקאם שמח. במקאם ראסט מתפללים תפילת מנחה של שבת. | מקאם ראסט (מידע • עזרה) | ¾ ¾ 1 1 ¾ ¾ 1 |
| עג'ם | סולם מז'ור על דו[1]. | משמעות המלה בערבית היא "שאינו ערבי".[2] העג'ם נקרא גם "הסולם החזק" ואצל היהודים הוא משמש לשמחות, חתונות וחגים כגון: שמחת תורה, פסח ושבועות. | מקאם עג'ם (מידע • עזרה) | ½ 1 1 1 ½ 1 1 |
| שיגא (סיקא / סיגא / סיכא) | סולם המתחיל במי שמונמך ברבע טון וכולל סי מונמך ברבע טון | מקור השם בפרסית, ומשמעותו: המקום השלישי (סה-גאה), ממנו יוצא מקאם חוזאם (עם חג'אז על הסול) בו משתמשים לקריאת התורה אצל הספרדים. נפוץ גם בקריאת כתבי הקודש המוסלמיים. | ¾ 1 ¾ ¾ 1 1 ¾ | |
| ביאת | מינור על רה עם צליל שני מונמך ברבע טון | מהמקאמאת החשובים במוזיקה הערבית. מקור השם מהמילה בית, כיוון שנחשב למקאם הבית. מבוסס על הצליל רה עם הצליל השני מונמך ברבע טון | מקאם ביאת (מידע • עזרה) | 1 1 ½ 1 1 ¾ ¾ |
| כורד | מודוס פריגי על רה (יש עושים על מי) | יש הטוענים כי שמו ניתן לו על פי אדם בשם זה | 1 1 ½ 1 1 1 ½ | |
| חג'אז | רה מינור עם שנייה במולית ושלישית דיאזית או מודוס מיקסולידי על סול מינור הרמוני. | נקרא על שם מחוז "חג'אז" שבערב הסעודית. גם במוזיקה הערבית וגם בפיוט היהודי, שימש החג'אז לשירי אבל וקינה, שירי געגוע ורגש גדול[3]. במקאם זה משתמשים בקריאת התורה בנוסח המרוקאי. | מקאם חיג'אז (מידע • עזרה) | 1 1 ½ 1 ½ ½1 ½ |
| צבא [4] | על רה עם מי מונמך ברבע טון וסול וגם סי במולים | המקאם העצוב ביותר של המוזיקה הערבית. פירוש שמו הוא נעורים או תשחורת. היהודים מנגנים בו בברית מילה ובבר מצווה, או בראש השנה בו מוזכרת עקדת יצחק. | מקאם צבא (מידע • עזרה) | 1 1 ½ ½1 ½ ¾ ¾ |
| נהוונד | סולם דו מינור טבעי | נקרא על שם העיר הפרסית נהוונד (Nahawand) שבצפון פרס. הסולם הטבעי נקרא גם "נהוונד קטן". אם הצלילים של החלק המז'ורי (סי במול, דו, רה כאשר הסולם מנוגן על סול) מודגשים הוא נקרא "פרח פאזה". אם התו סי הוא בקר הוא נקרא "נהוואנד חסאס", או נהוואנד חג'אז. אם התו לה הופך להיות בקר הוא נקרא "נהוונד אל כביר". יש הטוענים כי זהו מקאם של געגוע. מקאם זה היה נפוץ יותר במסורות הטורקיות מאשר בערביות, ורק בתקופה מאוחרת יותר חדר למסורת הערבית. | 1 1 ½ 1 1 ½ 1 |
ראו גם
קישורים חיצוניים
הדגמות
- חזנות ספרדי ירושלמי, הרב חגי יאיר בצרי
- עולם המקאם (maqam world), פירוט והדגמות של המקאמים השונים
- אסף נסרי, מעברים ממקאם צבא למקאמים אחרים, אתר יוטיוב
- הזמנה לפיוט, מאגר פיוטים ממסורות שונות
- Sephardic Pizmonim Project, מהדורה מקוונת של ספר הפזמונים "שיר ושבחה הלל וזמרה", ובה פירוט והדגמות של פיוטים, תפילות לפי המקאמים השבועיים וקריאה של כתבי הקודש לפי המסורת הספרדית חאלבית
- זיו יחזקאל קורס למקאמים שיעור ראשון, אתר יוטיוב
מאמרים
- אסיקה מרקס, מבוא לתרבות המקאם, הזמנה לפיוט
- רוני איש-רן, תורת המקאם במוזיקה הערבית, הזמנה לפיוט
- אמציה בר-יוסף, תולדות המקאם – רקע היסטורי ותרבותי, הזמנה לפיוט
- דוד מועלם, "מה בין סולם ל-מקאם במוזיקה הערבית" מתוך "מוזיקה בין מזרח ומערב"
הערות שוליים
- ^ במסורת הערבית מנוגן על סי במול (גבוה), כשמנוגן על פה נקרא ססגאר
- ^ על מקור המילה ומשמעותה ראו בערך אודותיו בוויקיפדיה האנגלית
- ^ במקאם זה קורא המואזין מצריח המסגד: "אללה אכבר". מודוס "אהבה רבה" (פריגיש) שהיה פופולרי במוזיקה היהודית של מזרח אירופה הוא בעל מרווחים זהים לסולם בו משתמשים במקאם חג'אז
- ^ נהגה סבא בטעות בגלל הגיית הצאד הערבית
