מגדה גבלס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוהנה מריה מגדלנה "מגדה" גבלס (Johanna Maria Magdalena "Magda" Goebbels; 11 בנובמבר 1901 - 1 במאי 1945) הייתה אשתו של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס וכונתה "הגברת הראשונה של הרייך השלישי". חברה אדוקה במפלגה הנאצית, וחברה ותומכת פוליטית של אדולף היטלר. גבלס שימשה סמל לפוריות, ל"אם האידיאלית" ולסמל פמיניסטי בגרמניה הנאצית. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, השתתפה בהרעלת ששת ילדיה ושמה קץ לחייה יחד עם בעלה.
ילדות ונישואים ראשונים
מגדה נולדה בשנת 1901 בברלין, לאוגוסטה ברנד בת ה-22, כאם יחידנית, ובן זוגה המהנדס אוסקר ריטצ'ל, שנישאו כנראה באותה שנה והתגרשו ב-1904. בהמשך נישאה האם לריכרד פרידלנדר, יהודי שהכירה עוד בצעירותה, ואשר אימץ את הבת, הגם, כפי שהוברר ואומת רק ב-2016, היה למעשה רשום בארכיב משרד האוכלוסין בברלין כאביה הביולוגי של מגדה, והליך האימוץ נדרש כנראה לצורך עדכון מסמכי הילדה עצמה, נוכח נישואיהם המאוחרים של הוריה. השלושה עברו לגור בבריסל, עד שנאלצו לעזוב את בלגיה בשנת 1914 כפליטים, כיתר אזרחי גרמניה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. המשפחה עברו לברלין, שם התגרשה האם בשנית, ולבת מגדה שככל שידעה שהייתה מאומצת בלבד, לא הייתה בעיה להתיידד עם פליטה יהודייה שהכירה מבלגיה, ליזה ארלוזורוב, ודרכה בהמשך גם עם אחיה, חיים ארלוזורוב, לימים מראשי התנועה הציונית[1], שהיה בן כתתה,[2] וגם פיתחה עמו בהמשך קשרי חברות שנותקו עם עלייתו לפלשתינה.
בגיל 17, בדרכה חזרה מבית הספר ברכבת, פגשה מגדה את גינטר קוונדט, תעשיין בן 34 שהחזיק מאוחר יותר בחלק נכבד ממספר חברות גדולות, בהן BMW, והשניים התחתנו בינואר 1921. ב-1 בנובמבר באותה שנה נולד בנם היחיד הרלד קוונדט, שהיה בנה היחיד של מגדה ששרד את המלחמה (והרעלת ששת אחיו למחצה והתאבדות אמו). הוא לחם בחזית כטייס בלופטוואפה ונתפס על יד כוחות בעלות הברית בשנת 1944 בהיותו חייל. הרלד מת ב-22 בספטמבר 1967, בתאונת מטוס באיטליה, ולימים התגיירה בתו ונישאה ליהודי גרמני[3]. גינטר בילה זמן מועט עם מגדה, דבר שגרם לה לתסכול רב. ישנן עדויות כי בהיותה בת 23 היא נמשכה לבנה החורג בן ה-18, הלמוט קוונדט, שמת בפריז ממחלה בשנת 1927. באותה שנה יצאו מגדה וגינטר לטיול בן שישה חודשים בארצות הברית, שם התיידד עמה אחיינו של נשיא ארצות הברית הרברט הובר. לאחר גירושיה מקוונדט בשנת 1929, הוא אף נסע לגרמניה, כדי לנסות להינשא למגדה, אירוע שהסתיים בתאונת דרכים שבה נפצעה קשה.
נישואים שניים והקמת משפחה עם יוזף גבלס
מגדה, צעירה, בעלת הופעה מרשימה וללא הכרח לעבוד (לאור הסכם גירושין נדיב), הלכה בעצת ידיד לכינוס המפלגה הנאצית, שם התרשמה מאוד מנאומו הסוחף של יוזף גבלס, שהיה אז גאולייטר של ברלין. בין אם הייתה מגדה עצמה מודעת לזהותה כיהודיה למחצה (שספק אם אמה טרחה לוודא), הצטרפה הבת למפלגה כבר ב-1930, שם עסקה בעבודה התנדבותית זמן מה, עד ששובצה בה לתפקידי מטה ארגוניים. על אף שיש הטוענים כי נמשכה יותר להיטלר עצמו (שלא רצה להתחתן בשלב זה), נישאו גבלס ומגדה ב-19 בדצמבר 1931, בטקס בו שימש היטלר כעד. בהמשך אף התקרב למגדה כחבר ואף נהג לשבת עימה לשיחות ליליות. לאחר ניסיון כושל להרעיל את היטלר בינואר 1933, הוא ביקש ממגדה כי היא תכין את כל ארוחותיו.
למגדה ויוזף, שתוארו בתעמולה כמשפחה גרמנית אידיאלית, נולדו 6 ילדים: הלגה, הילדגרד ( "הילדה"), הלמוט (הבן היחיד), הולדין ("הולדי"), הדוויג (הדה"), היידרון ("היידי"). כל השישה הומתו ב-1945 בבונקר בברלין, בגלולות ציאניד שניתנו להם לאחר שהורדמו.
לגבלס היה מספר רב של ידידות, המפורסמת שבהם עם לידה בארובה. גבלס אף שקל להתחתן עם בארובה, אך לאחר שמגדה ביקשה מהיטלר רשות להתגרש, הורחקה ממנו כדי לא לפגוע בתדמית. הרחקתה העציבה את גבלס עמוקות, ואף נפוצו שמועות שהוא יישלח לשרת כשגריר גרמניה ביפן[דרוש מקור]. יש הגורסים כי למגדה היו קשרים עם הנאצי הבכיר קארל האנקה[4].
מלחמת העולם השנייה
מגדה, כמו בעלה, זכתה להטבות חברתיות ואישיות רבות עקב קרבתה להיטלר, והיא הביעה תמיכה ונאמנות ציבורית ללא סייג לפיהרר. באופן פרטי, הביעה לא אחת חששות מתוצאות המלחמה, במיוחד לאחר שהמצב בחזית הרוסית החל להחמיר. בנובמבר 1942, בעת שהאזינה עם מספר חברים לנאומו של היטלר ברדיו, היא כיבתה את המקלט בכעס ואמרה "אלוקים אדירים, איזה שטויות!". ב-1944 היא אף אמרה על היטלר: "הוא כבר לא מקשיב לקול ההיגיון. הוא מאמין לאלו שאומרים לו את שהוא רוצה לשמוע". כשנשאלה על האנטישמיות של בעלה, ענתה כי "כך הפיהרר רוצה, ויוזף חייב לציית". אין כל עדות כי ניסתה לעזור לאביה היהודי, ריכרד פרידלנדר, לחמוק ממחנות הריכוז, וככל הידוע נספה בבוכנוואלד.
בתחילת המלחמה תמכה והשתתפה באופן נלהב בתוכנית התעמולה של בעלה. תפקידים רשמיים נוספים שביצעה היו בידור נשות ראשי מדינה אחרים, תמיכה בכוחות הלוחמים וניחום אלמנות מלחמה. מגדה ניסתה לעמוד בדמות האמא הפטריוטית, הוכשרה כאחות ואף עבדה בחברת האלקטרוניקה הגרמנית טלפונקן. היא התעקשה להגיע לעבודה באוטובוס, כמו עמיתותיה לעבודה.
עם החמרת מצבה של גרמניה הנאצית בחזיתות השונות החמיר גם מצבה הבריאותי של מגדה. היא סבלה מדיכאונות ואושפזה בתחילת 1944 בסנטוריום. בעקבות קשר ה-20 ביולי סבלה מהתמוטטות עצבים והבטיחה בטלפון להיטלר שהיא מוכנה להקריב עבורו את חייה "אם הרוסים יגיעו לשערי ברלין". לקראת סוף המלחמה החלה לסבול מהפרעה ניאורולוגית בלתי ניתנת לריפוי, שאינה מסכנת חיים בריאות, אך גורמת לכאב רב. הדבר גרם לאשפוזה מספר פעמים.
המתת ילדי הזוג גבלס, והתאבדות הוריהם
ב-22 באפריל 1945, בעוד הצבא האדום נכנס לברלין, עברה כל משפחת גבלס לגור בפיהררבונקר. המקלחת והשירותים האישיים היחידים בבונקר היו של היטלר עצמו - והוא שמח להתחלק בהם עם מגדה וילדיה. ב-28 באפריל כתבה מגדה מכתב פרידה לבנה הרלד, שהיה שבוי מלחמה בקנדה באותו זמן. במכתב זה, השריד היחיד בכתב ידה של מגדה, היא כותבת כי על אף רצונו של הפיהרר, החליטה להישאר בבונקר, להתאבד ולהרוג את 6 ילדיה, וזאת מאחר ש"העולם ללא היטלר והתנועה הנאצית אינו שווה דבר", וכן מאחר ש"הילדים ( - ילדיה) טובים מדי לעולם הקרב ובא ללא היטלר". בעדותו האחרונה של גבלס, הוא מצהיר כי על מגדה וילדיהם להישאר ולהתאבד עמו בבונקר. את הרעלת ילדיו הוא הצדיק בכך ש"אם היו מבוגרים מספיק, היו גם הם בוחרים להתאבד".
ב-30 באפריל 1945 התאבד היטלר עם אשתו הטרייה אווה בראון, בעוד הסובייטים ממשיכים לכבוש את העיר. למחרת ב-1 במאי הרדימו מגדה ובעלה את ילדיהם באמצעות מורפין, ולאחר מכן הרעילו אותם על ידי שבירת גלולות ציאניד בפיהם. הדעות חלוקות האם מגדה בעצמה הרגה את ילדיה, או שד"ר לודוויג שטומפפגר סייע בהריגתם[5]. מגדה דיברה על המתת הילדים למעלה מחודש לפני ביצוע הרצח, ואף סירבה למספר הצעות, בהן של אלברט שפר, למלט את הילדים מברלין. חבורות על גופת המבוגרת שבהם, הלגה, בת ה-12, העידו כי היא התעוררה ונאבקה טרם מותה.
לאחר הרעלת הילדים יצאו מגדה ויוזף גבלס מחוץ לבונקר והתאבדו. לא ברור האם בבליעת גלולות ציאניד ואז נורו בידי חייל אס אס, כהוראות יוזף, או האם ירה תחילה במגדה ואז בעצמו. לאחר מותם שפכו עליהם דלק, ואז הוצתו אך נשרפו חלקית נמצאו ב-2 במאי על ידי כוחות הכיבוש הסובייטי, צולמו, ופורסמו ברבים. גופות ילדיהם נקברו בחשאי על ידי הרוסים, ורק ב-1970, נשרפו ואפרם פוזר בנהר האלבה.
לקריאה נוספת
- נשות הצמרת הנאצית, אנה מריה זיגמונד, ספריית פועלים, תשס"ו.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מגדה גבלס |
- ביוגרפיה, באתר מוזיאון ההיסטוריה הגרמני (בגרמנית)
עופר אדרת, היסטוריון גרמני טוען: אביה של מגדה גבלס, אשתו של יוזף גבלס, היה יהודי, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2016
ערן מינהר, חיים ומוות - סיפורם של חיים ארלוזורוב ומגדה גבלס, בפודקאסט ״מינהר הזמן״, תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
- ^ מכתבו של ארלוזורוב מ-21 במאי 1933
- ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 27.
- ^ באתר איריש טיימס
- ^ כך מספר בזכרונותיו אלברט שפר, שהיה בין היתר ידיד קרוב של בני הזוג גבלס
- ^ בסרט "הנפילה" המבוסס, בין היתר, על יומנה של טראודל יונגה, רוצחת מגדה את ילדיה בעצמה.
