טראודל יונגה

טראודל יונגה (בגרמנית Traudl Junge‏; 16 במרץ 1920 - 10 בפברואר 2002) הייתה מזכירתו של אדולף היטלר במשך שנתיים וארבעה חודשים, עד יומו האחרון.

קורות חייה

נולדה בשם גרטרוד הוּמפס (Gertraud Humps), הבת הבכורה של מקס הומפס, מבשל בירה במקצועו והילדגרד לבית צוטמן במינכן. אביה איבד את משרתו כשהייתה ילדה קטנה והצטרף לפרייקור אוברלנד, מיליציה בעלת צביון ימני קיצוני, שפעילותה נאסרה מאוחר יותר. אביה עזב את המשפחה כאשר הייתה טראודל בת 5 והיגר לטורקיה, שם מצא משרה בתחומו. האם סירבה להצטרף אליו, הזוג התגרש והאם עברה עם ילדותיה להתגורר אצל אביה, גנרל בדימוס בצבא הגרמני.

בגיל 10 הצטרפה לתנועת הנוער "ליגת הנערות הגרמניות" (Bund Deutscher Mädel), תנועת נוער נאצית לנערות.. בשנת 1936 סיימה את בית הספר מוקדם מן המתוכנן (בתעודת גמר בלבד) וסיימה הכשרה מקצועית כמזכירה בבית ספר למסחר. לאחר מכן עבדה במספר חברות כפקידה, כעוזרת לעורך וכמזכירה.

בשנת 1942 עברה טראודל לברלין. דרך קשריה של אחותה עם אלברט בורמן (אחיו הצעיר של מרטין בורמן), שעבד בלשכתו של היטלר (Reichskanzlei), זכתה טראודל במשרת פקידה שם. בתחילה היה תפקידה למיין את הדואר. לאחר זמן קצר חיפש לו היטלר מזכירה חדשה (כיוון שמזכירתו המנוסה יצאה לחופשה ארוכה) וטראודל הגישה את מועמדותה, הצליחה במבחן ההכתבה ונבחרה עם עוד כמה מועמדות לצאת ברכבת למפקדתו של היטלר במאורת הזאב. שם נבחנו המועמדות אישית על ידי היטלר וטראודל נבחרה בדצמבר אותה שנה לשמש כמזכירתו האישית של היטלר. היא הייתה אז בת 22 ועבדה בברלין, במפקדתו של היטלר במאורת הזאב ונלוותה אליו גם אל מעונו בברכטסגאדן - הברגהוף.

במסגרת תפקידה היא הדפיסה את נאומיו והתכתבויותיו של היטלר. ביולי 1943 נישאה לשלישו הצבאי של היטלר, קצין בוואפן אס אס, שנהרג שנה לאחר מכן בחזית נורמנדי.

ב-15 בינואר 1945 היטלר ומטהו, ויונגה בתוכם, ירדו למערכת הבונקרים התת-קרקעית בברלין, מתחת ללשכת הקנאצלר. יונגה נכחה בחתונתו של היטלר עם אווה בראון, ב-29 באפריל. מיד לאחר מכן היא הדפיסה את צוואתו הפרטית והפוליטית של היטלר, ושהתה בבונקר עד לאחר התאבדותו ב-30 באפריל.

כשיצאה מהבונקר ברחה מכפר לכפר, תוך שהיא עוברת בתוך עיי ההריסות שהותירה המלחמה מאחוריה. כעבור זמן היא נעצרה בידי הרוסים. היא הוחזקה במעצר ואחר כך הועברה לידי האמריקנים. לאחר חצי שנה בכלא שוחררה. תחילה שימשה כמזכירה וגם כעיתונאית עבור מספר בתי הוצאה ומו"לים גרמנים, ואף ככתבת לענייני מדע עבור השבועון "קוויק". היא התגוררה תקופה מסוימת באוסטרליה, שם התגוררה אחותה, אך בקשתה לאשרת שהייה נדחתה על ידי האוסטרלים על רקע עברה הנאצי.

ב-10 בפברואר 2002 היא מתה ערירית בבית חולים בעיר הולדתה מינכן ממחלת הסרטן.

זכרונותיה

יונגה זכתה לפרסום מחודש בשנת 2004, בעקבות פרסום ספר זכרונותיה "עד הרגע האחרון" (בגרמנית: Bis zur letzen Stunde). במשך שנים ניסו עיתונאים, סופרים ומו"לים לשכנע אותה לכתוב את זכרונותיה אולם היא סירבה, עד ליום שבו מליסה מילר (Melissa Müller), עיתונאית ממוצא אוסטרי שחיברה את "אנה פרנק: הביוגרפיה", שכנעה אותה לפרסם את זכרונותיה (הסרט "הנפילה" מתבסס, בין השאר, על זכרונות אלה).

סרט התעודה "הנקודה העיוורת" שעוסק ביונגה ובהיטלר, (באנגלית: Blind Spot: Hitler's Secretary), נוצר לאחר שהבמאי האוסטרי אנדרה הלר שכנע אותה לספר את זכרונותיה בפני המצלמה ולהעניק לו ראיון אישי. הסרט הושלם ימים ספורים לפני מותה, וזכה בפרס בפסטיבל ברלין ה-52. בסרט היא מדברת בתיעוב על המשטר הנאצי וגם אינה סולחת לעצמה על כך שעמדה מנגד. לדבריה, היא לא ידעה על רדיפות ורציחות היהודים וטענה כי היטלר ומנהיגי הנאצים שאותם פגשה במהלך עבודתה כמזכירת הפיהרר, מעולם לא הזכירו בנוכחותה את המילה "יהודי".

יונגה והשואה

לדברי יונגה היא למדה על השואה ועל ממדיה רק בתום המלחמה, ואז כעסה על עצמה "משום שיכולתי לחבב את הפושע הגדול ביותר שחי אי פעם". היא הוסיפה כי אין זה כלל משנה אם הגרמנים היו מודעים לרצח היהודים אם לאו, העובדה שהם עמדו מנגד מדברת בעד עצמה. מליסה מילר, עורכת ספר הזכרונות של יונגה, אמרה באותו הקשר כי "יונגה לא ידעה כי לא רצתה לדעת".

הספר מתאר בפשטות, כמעט בנורמליות, את חיי היומיום לצדו של היטלר. יונגה מתארת את הדיאטה הצמחונית האובססיבית של היטלר, את אהבתו לכלבים ולחיות מחמד, את נימוסיו, את שנאתו לריח הניקוטין, את טעמו הזעיר-בורגני באמנות פיגורטיבית, בציור ובפיסול ואת העובדה שהתקפי המגלומניה והטירוף שלו היו נדירים למדי.

היטלר, כך אפשר להתרשם מזכרונותיה של יונגה, היה עבורה מעין דמות אב, לאור העובדה שהוריה היו גרושים. לכן כה רבה הייתה אכזבתה ממנו. על פי עדותה היא החלה לשנוא אותו רק לאחר מותו "בגלל כשלונותיו". זמן קצר לפני מותה צוטטה יונגה כשהיא אומרת: "כיום אני מצטערת על שני דברים. על גורלם של מיליוני אנשים שנרצחו בידי הנאצים ועל גורלה של טראודל האמפס שחסרה את הביטחון העצמי ואת השכל הישר לצאת נגד אותן זוועות במקום ובזמן הנכון".

לאחר הקרנת סרטה בפסטיבל ברלין אמר "צייד הנאצים" אפרים זורוף, מנהל מרכז ויזנטל בישראל, כי "סיפורה של יונגה משקף את הנאמנות העיוורת של גרמנים רבים, שצייתנותם להיטלר ולמפלגה הנאצית איפשרה את ביצוע הפתרון הסופי והשמדת שישה מיליון יהודים".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טראודל יונגה בוויקישיתוף

• קייט קונולי, הנקודה העיוורת של טראודל יונגה, באתר הארץ, 12 בפברואר 2002
• סוכנויות הידיעות, מתה מזכירתו האחרונה של היטלר, באתר ynet, 13 בפברואר 2002
• טראודל יונגה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] טראודל יונגה28154618