מבצעי צה"ל ברצועת הביטחון

בשנות הלחימה בדרום לבנון ביצע צה"ל מאות מבצעים נגד ארגוני טרור בלבנון, במסגרת האסטרטגית של לחימה בעצימות נמוכה נגד ארגוני הגרילה שלחמו בכוחות צה"ל וצד"ל. על אף ששיטת הפעולה הישראלית הייתה הגנתית במהותה והתבססה על מערך מוצבים, יזם צה"ל מבצעים התקפיים לצורכי הרתעה ברצועת הביטחון ומחוצה לה.

רקע

ערך מורחב – רצועת הביטחון

בעקבות התבססות ארגוני טרור הפלסטיניים בדרום לבנון נוצר איום על גבול הצפון משטח לבנון. צה"ל פעל לסיכול איום זה ויצא למבצע ליטני ב-1978 ולבסוף פלש ללבנון במלחמת לבנון הראשונה וכבש את רובה. הסכם ישראל-לבנון 1983, שנחתם לאחר המלחמה נועד להסדיר את היחסים הבילטרליים בין ישראל ללבנון, ובכללם את סידורי הביטחון בגבול בין המדינות. בהתאם להסכם, נסוג צה"ל בסוף שנת 1983 לקו האוואלי במערב ולקו חאצביא במזרח. ב-1984 הופר ההסכם ובוטל. בינואר 1985 החליטה ממשלת ישראל על נסיגה מלאה מלבנון, וב-10 ביוני באותה השנה סיים צה"ל את הפינוי. על פי החלטת הממשלה, האחריות הביטחונית על מרחב דרום לבנון הופקדה בידי צד"ל.

שנים ראשונות (1986–1988)

בשנים 1986–1988 חזר צה"ל, בהדרגתיות, אל דרום לבנון בשל החשש מהתפרקות צד"ל. צה"ל התבצר במוצבים השונים בדרום לבנון, וסייע לצד"ל באמצעות יחידת הקישור ללבנון.

מבצעי צה"ל בתקופה זו היו מבצעי מניעה, ולא מבצעים התקפיים. מבצעים אלו התאפיינו בהצבת מארבים בנתיבי חדירה לישראל, וכן בתקיפות חיל האוויר (למשל מבצע "בית אבא 12", בו נפל בשבי הנווט רון ארד).

בנוסף, בתקופה זו בוצעו שתי פשיטות חריגות בגודלן - מבצע חוק וסדר, שנועד לפגוע בחזבאללה, במאי 1988 ומבצע כחול וחום, שנועד לפגוע בארגון החזית העממית הפלסטיני, בדצמבר 1988.

תקופת הביניים (1989–1990)

בשנת 1989 נחתם הסכם טאיף, במסגרתו פורקו ארגון אמל וארגוני הטרור הפלסטיניים מנשקם. כתוצאה מכך חלה ירידה בכמות הפיגועים והנפגעים הישראלים, שהובילה לירידה בכמות המבצעים שביצע צה"ל.

מלחמתה של ישראל בחזבאללה (1991–2000)

על אף שהסכם טאיף הרחיק את חזבאללה מדרום לבנון, החל ממאי 1991 הצליח ארגון חזבאללה להקים תשתית מבצעית בדרום לבנון ולבצע אלפי פיגועים כנגד כוחות צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון ובשטח ישראל.

בתקופה זו התמודד צה"ל עם אתגר בהפעלת הכוח - הצלחתם של מבצעים רבים ברמה הטקטית הובילה לירי על יישובי הצפון ולא עמדה במטרה האסטרטגית. כתוצאה מכך, מבצעי צה"ל ברצועת הביטחון נעשו באישור מפקד פיקוד הצפון, ומבצעי צה"ל בשאר לבנון נעשו רק באישור הרמטכ"ל ושר הביטחון.

עם כניסתם של אמנון ליפקין-שחק לתפקיד ראש המטה הכללי ושל עמירם לוין לתפקיד מפקד פיקוד הצפון, החליט צה"ל להתייחס אל הנעשה ברצועת הביטחון כאל מלחמה, ולא כאל פעילות ביטחון שוטף. החלטה זו התבטאה בהקמתה מחדש של יחידת אגוז ב-1995.

במהלך תקופה זו יצאו לפועל מספר רב של מבצעים, כאשר המרכזי בהם הוא מבצע ענבי זעם, שהתרחש בשנת 1996.

לקריאה נוספת

• משה (צ'יקו) תמיר, מלחמה ללא אות, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2005
• חיים הר-זהב, לבנון - המלחמה האבודה, ליאור שרף - הפצות, 2019.
• נאוה גרוסמן אלוני ונמרוד הגלעדי (עורכים), 30 שנה לרצועת הביטחון בלבנון, הכנס השנתי של המכללות הצבאיות 2015

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] מבצעי צה"ל ברצועת הביטחון27891004