לאיוש קושוט

לאיוש קושוט

לידה	מונוק, מחוז זמפלן, ממלכת הונגריה, האימפריה ההבסבורגית
פטירה	טורינו, ממלכת איטליה

לאיוש קושוט

לאיוש קושוט (בהונגרית: Kossuth Lajos; ‏19 בספטמבר 1802- 20 במרץ 1894) היה מדינאי הונגרי רפורמיסט, ומנהיג מוביל במאבק ההונגרי לעצמאות באביב העמים, בשנת 1848. נחשב ל"אבי האומה" ההונגרית. כיהן באפריל-ספטמבר 1848 כשר האוצר, אחר כך באוקטובר 1848 - מאי 1849 כראש ממשלת הונגריה ובאפריל-אוגוסט 1849 כמושל-נשיא - "יושב ראש הוועד להגנה לאומית של הונגריה".

חייו

נעוריו ותחילת הקריירה

קושוט נולד בשנת 1802 במונוק, עיירה קטנה במחוז זמפלן בהונגריה, המבוגר מארבעה ילדים שנולדו למשפחת אצולה זעירה, בעלת אחוזה כפרית. לאביו היו שורשים סלובקיים רחוקים והיה עורך דין במקצועו, ואמו, קרולינה ובר, ממוצא גרמני ציפסרי אך דוברת הונגרית, חינכה את הילדים על ברכי הדת הלותרנית. קושוט השלים את לימודיו במכללה הקלוויניסטית בשארושפטק, ולאחר מכן באוניברסיטת בודפשט (באותם הימים האוניברסיטה של פשט), ובגיל 19 החל לעסוק במשפטים במשרדו של אביו. לאחר שצבר פופולריות במחוזו עבר לפשט, על מנת לייצג את ענייניה של דוכסית בעלת אחוזה. לאחר זמן מה פוטר מכיוון שהשתמש בכספיה של הדוכסית לתשלום חוב הימורים.

הכניסה לפוליטיקה הארצית

לאחר פיטוריו, מונה קושוט לעוזרו של הרוזן הוניאדי ב"דיאט", הוא בית המחוקקים ההונגרי. מושבו של הדיאט היה בבירת הונגריה דאז, כיום בירתה של סלובקיה, היא בראטיסלבה, אשר נקראה אז פרסבורג. קושוט היה מנוע מלקחת חלק פעיל בדיונים, שכן רק האצולה הגבוהה הורשתה להצביע. בשנות השלושים של המאה ה-19 החל המאבק הלאומי ההונגרי לזהות לאומית במסגרת שלטון בית הבסבורג להתבטא באישיותם של מנהיגים כאישטוון סצ'ני ווסלני. חובותיו של קושוט כלפי הרוזן הוניאדי כללו דיווח על דיוני הדיאט בכתב, שכן מדיניות האוסטרים, בהנהגת הנסיך מטרניך הייתה הנהגת צנזורה קפדנית, ואיסור על פרסום דיוני הפרלמנט בדפוס, על מנת למנוע תסיסה בקרב ההמון. איכותם של דיווחיו של קושוט הביאו לפרסומם הנרחב בחוגים ליברליים, ולהפיכתם לעיתון פרלמנטרי רשמי, דבר שהביא להגברת השפעתו ושמו הטוב. על אף שלאחר זמן קצר אסר הצנזור על פרסום העיתון, המשיכה תפוצתו בעותקים הכתובים ביד.

ב-1836 פוזר הדיאט, וקושוט המשיך לכתוב מכתבים בהם תיאר את הדיונים במועצות המחוזות. מנהג זה נתן למועצות המחוזות השפעה לאומית. בטרם החל קושוט לפקוד את הדיונים, היו מועצות המחוזות מקיימות דיונים מבלי לדעת זו על החלטתה של זו. קושוט הביא לאחידות בדיונים, ולהקמת חזית ליברלית ורפורמיסטית אשר קיימה מדיניות אחידה במועצות אלו. לאחר שניסיונות לעצור את תפוצת מכתביו של קושוט כשלו, הוא נעצר במאי 1837, ביחד עם מנהיגים ליברלים נוספים. לאחר שבילה שנה בכלא בבודה (היא אחת משלוש הערים שאוחדו להקמת העיר בודפשט), נדון לארבע שנות מאסר נוספות. תנאי מאסרו הקשים פגמו בבריאותו, אך הוא הורשה לקרוא. בכלא רכש שליטה בשפה האנגלית מקריאה בכתבי ויליאם שייקספיר וזכה לביקורים מתרזה מסלני, ידידתו. שניהם סייעו בידו להימנע משבירה רוחנית בתנאי הכליאה הקשים.

המאסרים עוררו תסיסה ברחבי הממלכה. הדיאט התכנס שוב בשנת 1839, ודרש את שחרור האסירים, בטרם ייענה לדרישות כלשהן של הממשלה. מטרניך נאלץ להיכנע לדרישות, ושחרר את האסירים. קושוט יצא מן הכלא, ומיד נישא לתרזה מסלני, אשר הפכה לשותפה נאמנה לדרכו הפוליטית, ומסייעת בידו בכל מעשיו. הזוג נאלץ להינשא בנישואים אזרחיים שכן מסלני הייתה קתולית ולא נמצא כומר שאישר את הנישואין המעורבים. לבעיה אישית זו הייתה השפעה על דעותיו הליברליות של קושוט בעתיד, ולתמיכתו בהתרת נישואין מעורבים.

מנהיג פוליטי

פסלו של לאיוש קושוט

לאחר שחרורו מן הכלא הפך קושוט לסמל לאומי. הוא הפך לעורך עיתון לאומי ליברלי בעל השפעה, אשר היה בעל תפוצה (ללא תקדים באותם הימים) של 7,000 עותקים. לאחר שהממשלה ייסדה עיתון מתחרה מטעמה, תרמה התחרות אך למוניטין של קושוט ולהתססת הוויכוח הפוליטי.

סצ'ני, הרפורמיסט הדגול, ומנהיג התנועה הליברלית בהונגריה בשנים אלו, הזהיר את קושוט כי רעיונותיו עלולים להביא למהפכה. קושוט לא שעה לאזהרה, והמשיך להטיף לרפורמות: ביטול הצמיתות, ביטול זכויות היתר הפיאודליות של האצילים ומיסויים של האצילים. מסוכנת במיוחד הייתה הטפתו להפרדה מאוסטריה. על אף שדרש את החירות לעם ההונגרי התעקש קושוט על עליונותם של המדיארים על תושביה הסלאבים של הונגריה, עיקשות שהייתה בבסיס נפילתו לבסוף.

בשנת 1844 פוטר קושוט מעריכת עיתונו לאחר ויכוח עם הבעלים על משכורתו. נראה כי בבסיס הוויכוח הייתה מזימה של הממשלה להמעיט את השפעתו. קושוט לא הצליח לקבל רישיון להקים עיתון משלו. בצר לו פנה אל מטרניך, שהציע לו להצטרף לשירות הממשלתי. קושוט סירב להצעה ובילה את שלוש השנים הבאות ללא משרה, כשהוא מטיף לרעיונותיו הפוליטיים.

בסתיו 1847, בתמיכת לאיוש בתיאני, נבחר לנציג בדיאט מטעם העיר פשט, והפך למנהיג הסיעה הליברלית הקיצונית. היה זה אופיו של קושוט, לפרוח בשעת משבר. כשרונותיו הדרמטיים לא יכלו לבוא לביטוי בזמני רגיעה, ולכן היה זה מטבעו להביא את העניינים למשבר, על מנת שכשרונותיו יוכלו לבוא לידי ביטוי במלואם, והוא יוכל לקבל את ההנהגה הלאומית.

מושל - נשיא של הונגריה

ערך מורחב – המרד ההונגרי של 1848

כאשר הגיע המשבר, מיצה אותו קושוט במלואו. ב-24 בפברואר 1848 הדיח העם הצרפתי את מלכו, וייסד את הרפובליקה השנייה. הצלחת ההפיכה הצרפתית גרמה למהומות דומות בווינה. ב-3 במרץ 1848 נשא קושוט נאום בו דרש ממשלה פרלמנטרית להונגריה, וממשלה חוקתית ליתר אוסטריה. הוא פנה לבית הבסבורג ו"לארכידוכס האהוב שלנו פרנץ יוזף" (אז בן 17 שנים ויורשו המיועד של הקיסר פרדיננד), להחזיר את התהילה העתיקה של שושלת הבסבורג, בכך שיתנו תוקף לתקוותיהם של העמים החופשיים בקיסרות. קושוט הפך למנהיג בקנה מידה אירופי. נאומו נקרא ברחובות וינה על ידי המון אשר גירש את מטרניך מן העיר ב-13 במרץ לגלות בלונדון. בתיאני, אשר הקים את הממשלה החדשה, מינה את קושוט לשר האוצר.

קושוט החל בארגון משאביה של הארץ, ייסד מטבע הונגרי נפרד, והשתמש בכל האמצעים שברשותו על מנת לעורר תודעה לאומית הונגרית. קושוט ייסד עיתון חדש, אשר נשא את שמו, ושטרי הכסף החדשים נשאו את חתימתו באופן בולט, כך שבתודעת האנשים היה קושוט מקושר עם המשטר החדש יותר מן הנשיא, או מן ה"פלטין" (בעל המשרה הרמה ביותר מטעם המשטר ההבסבורגי בהונגריה). בקיץ החלו הלחצים הן מן האוסטרים, כאשר החל בית הבסבורג להחזיר לעצמו את כוחו, והן מן המיעוטים הלאומיים בהונגריה גופא, הסרבים והקרואטים. בנאום שנשא ב-11 ביולי דרש מן האומה להתחמש אל מול הסכנות, ודרש הקמת צבא בן מאתיים אלף חיילים. הוא נענה בהתלהבות פרועה. כאשר צבאו של המנהיג הלאומי הקרואטי יוסיף ילאצ'יץ' צעד לעבר פשט בשליחות בית הבסבורג, עבר קושוט מעיר לעיר, כשהוא מלהיב את האנשים למלחמה. צבא הונגריה, ה"הונבד", הוא במידה רבה יצירתו של קושוט. לאחר התפטרותו של בתיאני, מונה קושוט לראש מועצת הביטחון ההונגרית, והפך במידה רבה לשליטה בפועל של הונגריה.

קושוט היה לשליט הונגריה ללא כל ניסיון צבאי. הוא נכשל בניהול המלחמה, ולא הצליח לשלוט במפקדי הצבאות. המצביא ההונגרי ארתור גרגאי במיוחד, סירב להישמע לרצונו של קושוט. במהלך החורף הבא נאבק קושוט כלפי גורמים מבית ומחוץ כאשר המאבק הצבאי הפך לגלוי, החל המאבק בתחילה לנטות כנגד ההונגרים. בסוף השנה נכבשה פשט על ידי האוסטרים, אשר סירבו לניסיונות גישור של נציג ארצות הברית, והממשלה וקושוט עברו לעיר דברצן. בשלב זה התפטר הקיסר פרדיננד לטובתו של פרנץ יוזף הצעיר, אשר החל את כהונתו בכך שהכריז על ביטול כל המחויבויות של הכתר לעם ההונגרי, אשר ניתנו לאחר מאורעות מרץ 1848, והוצאת קושוט וממשלתו אל מחוץ לחוק. אך ניצחונותיו של גרגאי הביאו לבסוף, ב-14 באפריל 1849 לשחרורה של הונגריה מהכיבוש האוסטרי, ולהצהרה על עצמאותה. צעד זה נעשה בניגוד מוחלט לדעותיהם של השמרנים, ושל אנשי הצבא ובראשם גרגאי. לעימותים פנימיים אלה חלק נכבד בנפילתו של קושוט לבסוף. המדינה העצמאית החדשה הפכה לרפובליקה, וקושוט הכריז על עצמו כמושל -נשיא.

בשל התבוסה ההבסבורגית נאלצו האוסטרים לקרוא לעזרתם את הצבא הרוסי, בהנהגת הצאר ניקולאי הראשון. פניות ההונגרים לעזרה ממעצמות המערב לא נענו, ושלושה ימים לאחר התבוסה בקרב ליד העיר טמשוואר, ב-9 באוגוסט 1849, התפטר קושוט לטובתו של גרגאי, על מנת שהגנרל הפופולרי יושיע את האומה. גרגאי נאלץ להיכנע לרוסים. האוסטרים חסו על חייו של גרגאי, אך הוציאו להורג שלושה עשר ממנהיגי המהפכה הלאומית ההונגרית, ובראשם את בתיאני.

גלות ומוות

קושוט הפך לפליט. הוא חצה את הגבול אל טורקיה והתקבל שם אצל הסולטאן בהכנסת אורחים. השלטונות הטורקיים סירבו להסגירו לאוסטרים. אשתו וילדיו הצטרפו אליו בגלותו. בספטמבר 1851 הורשה לו לעזוב את טורקיה על סיפונה של ספינת מלחמה אמריקנית. הוא נחת בתחילה במרסיי היכן שהתקבל על ידי ההמונים בהתלהבות, אך נפוליון השלישי אסר עליו להיכנס לתחומי צרפת גופא. לאחר מכן עבר דרך אנגליה בדרכו אל ארצות הברית.

בארצות הברית ניסה להשתקע, ואף זכה באהדת האמריקאים (כיום קרוי על שמו מחוז במדינת איווה), אך דווקא בקהילת הגולים ההונגרים התקבל בחוסר אהדה, ואולץ לשוב לבריטניה, שם שהה במשך שמונה שנים. במהלך מלחמת קרים ניסה להקים לגיון הונגרי שיילחם לצד אנגליה כנגד רוסיה, אך נכשל. את שארית חייו בילה באיטליה. הוא סירב להצטרף לגולים הונגרים אחרים, אשר בהנהגת המנהיג הימני המתון פרנץ דיאק נשאו ונתנו עם בית הבסבורג על הקמת הממלכה הדואלית, בה ניתנה להונגרים אוטונומיה. הוא נותר מחויב לעצמאות הונגרית מלאה. אף על פי שנבחר לדיאט בשנת 1867, לא לקח מעולם את מקומו. החוק משנת 1879 אשר שלל את אזרחות כל ההונגרים אשר שהו מחוץ לארץ במשך עשר שנים היווה מכה כואבת לקושוט. הוא מת בעיר טורינו ב-20 במרץ 1894. גוויתו נלקחה לבודפשט, והאומה ההונגרית כולה התאבלה על מותו. רבים רואים בו את הפטריוט ההונגרי הדגול ביותר.

הנצחה

בארצות הברית

נקראו לפי שמו:

• מחוז קושוט במדינת איווה. בבירת המחוז, אלגונה, איווה, הוצב פסל של קושוט בפני בית המשפט המחוזי.
• העיירות קושוט , אוהיו וקושוט, מיסיסיפי
• רחובות בברונקס, ניו יורק, בברוקלין, ניו יורק, ביוטיקה' , ניו יורק, ב[קונקונקומה, ניו יורק, בבוהמיה, ניו יורק, בניוארק, ניו ג'רזי, בהיילדון, ניו גרזי, לפאייט, (אינדיאנה), ובקולומבוס, אוהיו.

פסל דיוקן של קושוט הוצב ברוטונדה של בניין הקפיטול בוושינגטון די. סי.. פסל שלו הוצב גם בניו יורק על יד קמפוס אוניברסיטת קולומביה

ביבליוגרפיה

• Paul Lendvai Ungurii, Humanitas, Bucureşti 2013

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לאיוש קושוט בוויקישיתוף

• לאיוש קושוט באתר הפדרציה האמריקאית-הונגרית
• לאיוש קושוט ב-The Hungary Page

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25846879לאיוש קושוט