ציפסרים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ציפסרים, סקסונים ציפסרים,
(Zipser)
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
החבל ספיש בסלובקיה, מרמורש ודרום בוקובינה ברומניה, הונגריה, גרמניה
שפות
ניב של גרמנית
דת
נוצרית לותרנית
קבוצות אתניות קשורות
גרמנים מריינלנדו לוקסמבורג, שלזיה, תורינגיה, סקסוניה, אוסטריה תחתית, סקסונים טרנסילבנים
מרכז העיר פופרד בחבל ספיש בסלובקיה

ציפסרים, (גרמנית:"ציפסר" Zipser או "ציפסר זאכסן" Zipser Sachsen, הונגרית: Cipszer "ציפסר" או "Szepesi Németek, רומנית: Ţipţeri "ציפצר") הם קבוצה אתנית גרמנית בצפון הממלכה ההונגרית לשעבר, בשטחים השייכים כעת לסלובקיה, במחוז מרמורש ובחלקים של דרום-מערב בוקובינה שבצפון רומניה של היום. הציפסרים היו חלק מהמיעוט הגרמני בשטחי סלובקיה, ששמו הכוללני היה "הגרמנים הקרפטיים". שפתם היא ניב מיטלדויטש (Mitteldeutsch). מקור השם "ציפסר" הוא החבל ספיש (Spiš) (בהונגרית "סֶפֶש" Szepes או "סֶפֶּשֵג" (Szepesség), הקרוי בגרמנית "די ציפס" ("Die Zips"). חבל ארץ זה שהשתייך בימי הביניים לאזור שנקרא "הונגריה עילית" ולממלכת הונגריה, הוא בימינו חלק מסלובקיה העצמאית. מהגרים גרמנים ראשונים הובאו לעמקים הגבוהים של ציפס, מתורינגיה אחרי שנת 1150, כנראה בסביבות 1180, על ידי המלך ההונגרי בלה השלישי. הם היו מיומנים במיוחד בכריית מחצבות ובבניית ערים. מעמדם המשפטי והכלכלי קיבל תוקף בשנת 1271 באמצעות צ'רטר של המלך אישטוואן החמישי ואחר כך התחדש באגרות שהוציא המלך קארוי רוברט בשנים 1312 ו־1328. חוקי העדה נקבעו בכתב בקובץ "Zipser Willkühr" משנת 1370. מנהיגי הציפסרים נטמעו עם השנים לתוך האצולה ההונגרית.

בסכסוכים עם אוסטריה הציפסרים שמרו נאמנות לצד ההונגרי. בחדשים לפני שחרור צ'כוסלובקיה מהכיבוש הנאצי רוב הציפסרים מסלובקיה התפנו. אלו שחזרו גורשו על ידי שלטונות צ'כוסלובקיה המחודשת.

הציפסרים בסלובקיה

התיישבות תחת מלכי הונגריה

האזור ספיש על מפת אוסטרו-הונגריה ב-1890
האזור ספיש בסלובקיה של היום
ערי ציפס בשנת 1412

בסלובקיה הציפסרים היוו אי לשוני גרמני שחולק בין שני אזורים עיקריים: הציפס העליון (Oberzips) בשיפולי הרי טטרה על הנחלים פופר (פופראד) קונדרט (הרנאד) ועם המרכזים העירוניים קזמרק ולויטשאו והציפס התחתון (untere Zips) או der Gründner Boden על הנחלים גחניץ ושמלניץ והעיירות הראשיות ערי הכורים גלניץ, שמלניץ וואגנדריסל (נאלפקובו). המתיישבים הציפסרים בציפס העליון באו בשני גלי הגירה :הראשון מריינלנד (רנאניה) ולוקסמבורג והשני משלזיה. לאחר מכן גל של מהגרים גרמנים דוברי "אוברסדויטש" מבוואריה התיישבו באזורי המכרות שהקימו בעבר הסלבים בציפס התחתון. בסך בכל הציפסרים איכלסו כ-30 ערים ועיירות בתוך ה"רוזנות" ציפס וסמוך אליה, כשהמרכזים החשובים שלהם היו הערים קז'מארוק, לבוצ'ה (החל מהמאה ה-17 המרכז החשוב באזור), פופראד וספישסקה נובה ווס. האזור משתרע על כ-3700 קמ"ר. [1] אחרי החרבת הונגריה על ידי פלישת הטטרו-מונגולים בשנת 1241, המלך בלה הרביעי ויורשיו הביאו מתנחלים גרמנים נוספים משלזיה, תורינגיה וסקסוניה על מנת שיסייעו בשיקום הממלכה.

ההתארגנות

בית העירייה הישן והכנסייה הקתולית בלבוצ'ה (לויצ'או), המאות ה-14 וה-15

בשנת 1271 בעקבות החלטת המלך אישטוואן הרביעי של הונגריה, ה"סקסונים הציפסרים" (בהונגרית Szepessi szászok) זכו, בדומה לסקסונים הטרנסילבנים לניהול עצמי בראשותו של גראף (רוזן) משלעצמם. האזור אורגן כפרובינציה מיוחדת שלהם - בלטינית universitas seu provincia Saxonum de Scepus).

בימי המלך קארוי רוברט, בשנת 1312 התושבים הגרמנים בחבל ציפס התארגנו מבחינה פוליטית-משפטית ב"ברית של 24 ערי הציפס" (Zipser Bund), בעלת אוטונומיה, במקביל לארגון רוחני-דתי "האחווה של 24 הכמרים המלכותיים". בראש ברית 24 הערים עמד גראף (רוזן) שנבחר על ידי ראשי כל הערים. החל משנת 1370 24 הערים ועוד 20 יישובים נוספים של ציפסרים זכו לספר חוקים משלהם הקרוי ציפסר וילקיר (Zipser Willkür). בשנת 1412 ברית 24 בערים בוטלה עקב מסירת 13 מהן למלך פולין על ידי מלך הונגריה, זיגמונד לבית לוקסמבורג, בתור ערבון תמורת סיוע כספי בזמן עימותו עם ונציה[2]

הרפורמה ,השלטון ההבסבורגי והשלטון הפולני

מלחמות ההוסיטים זרעו הרס רב באזור. מצד שני רעיונות הרפורמה הדתית מצאו בו קרקע פורייה ובשנות ה-1520 הערים המאוכלסות בגרמנים וגם חלק מהאצולה המקומית עברה לדת הלותרנית.

בעקבות הקרב מוהאץ' ב-1526 שהביא לאבדן העצמאות של הונגריה ולחלוקתה, סופח האזור שפיס או ציפס לאימפריה ההבסבורגית ועבר לשליטת הארכידוכס פרדיננד הראשון שהכריז עצמו מלך בוהמיה והונגריה. מדיניותו הסובלנית של פרדיננד כלפי תנועת הרפורמציה הפרוטסטנטית עזרה להתחזקות היסודות הגרמניים באזור. לעומת זאת אמצעי הקונטרה-רפורמציה שהונהגו בשנת 1674 גרמו להפחתת האוכלוסייה הגרמנית, שחלקה נמלט לאזורים אחרים - כמו צפון טרנסילבניה -מפחד הדיכוי הדתי.

בעקבות חלוקת פולין בשנת 1772, בימי הקיסרית מריה תרזה, הערים מצפיס שנמסרו לפולין במאה ה 15 התאחדו בחזרה עם אחיותיהן שנותרו בשטח הונגריה, הפעם תחת שליטה הבסבורגית. זהותן הגרמנית נשארה חזקה יותר בשנות שלטון הפולני. מתוך היישובים שנותרו בהונגריה רק ערי הכתר קרסמארק (קרז'מרוק) ולויצא'ו (לבוצ'ה) שמרו על גרמניותן הודות למערכת חינוך מפותחת. מתוך חוסר האמון שרכשו למונרכיה הקתולית השמרנית האוסטרית, הזדהו הציפסרים יותר ויותר עם המאבק של ההונגרים לעצמאות. אפילו הסכימו עם קביעת השפה ההונגרית כשפה רשמית בממלכה. העיר קזמארוק הסכים לכך עוד בימי הקיסר יוזף השני והקיסר הגיב לכך בכעס וביטל את הפריבילגיות של העיר. [3]

ירידה דמוגרפית והתבוללות במאה ה19

במהלך המאה ה-19 התחוללה הגירה מוגברת של סלובקים מהסביבה אל תוך ערי הציפס. באותו זמן השפעת התרבות ההונגרית הביאה להונגריזציה של ציפסרים רבים, בעיקר מהשכבה העליונה. תהליך ההונגריזציה הואץ כמובן אחרי הנהגת הדואליזם האוסטרו-הונגרי, כשהתחזק המנהל העצמי ההונגרי. בשנת 1872 בוטל המנהל העצמי של העדה הגרמנית. מספר הציפסרים הגרמנים ירד מ-61.631 (35% מהאוכלוסייה) ב-1869 ל-38.424 (22%) בשנת 1910. ציפסרים רבים היגרו לארצות הברית שבה ארגוניהם הקהילתיים מצאו פריחה מחודשת.

תחת השלטון הצ'כו-סלובקי בין מלחמות העולם

ב-22 באוקטובר 1918 הגרמנים הציפסרים מקז'מארוק הכריזו על נאמנותם לממלכת הונגריה, אבל כעבור יומיים סלובקיה הפכה לחלק מהרפובליקה הצ'כוסלובקית. [4] בהתחלה היו הצעות שהסתברו כלא מציאותיות להקים ישות מדינית של עצמם -רפובליקת ציפס Republica Scepusia. [5]. ב 24 בינואר 1920 הוקמה בקזמארק מפלגת הציפסרים הגרמנים (Zipser Deutsche Partei) שיוצגה ב-1923 על ידי 10 נבחרים בפרלמנט בפראג. בראשה עמד אנדור ניץ' שנבחר לפרלמנט הצ'כוסלובקי בין השנים 1935-1925 ברשימה מאוחדת גרמנית-הונגרית. בחודשים הראשונים של שנת 1920 הייתה אף הגירה מסוימת של ציפסרים להונגריה. [6]. בעיני חלק מהסלובקים המיעוט הציפסרי נחשבו כבן ברית של המיעוט הגדול ביותר של סלובקיה - ההונגרים, יתרה מזה - מעין "הונגרים דוברי גרמנית" [7]. אולם בתקופת הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה (1918-1939) עדת הציפסרים בסלובקיה קבעה קשרים הדוקים עם שאר בני המיעוט הגרמני הגדול של המדינה החדשה שכלל את הגרמנים ממורביה ובוהמיה. ב-1929 הוקמה מפלגת הגרמנים הקרפטים. בהמשך, ההתלהבות הלאומנית שפרצה בעקבות כינון המשטר הנאצי (נציונל-סוציאליסטי) החדש של גרמניה, קמה ב-1933 המפלגה של הגרמנים הסודטים שהצליחה ב-1938 למשוך 92 % מקולות הגרמנים בצ'כוסלובקיה. החל משנת 1935 המפלגה של הגרמנים הקרפטים התחברה למפלגה זו ברשימה משותפת לפרלמנט. אחרי הסכם מינכן וכיבוש צ'כוסלובקיה על ידי גרמניה ב-1939 ב"רפובליקה הסלובקית הראשונה" המפלגה הל שגרמנים הקרפטים הפכה ל"מפלגה הגרמנית" או ה"פולקסגרופה" של הגרמנים הקרפטים בראשותו של המהנדס פרנץ קרמזין. קרמזין שהתמנה למזכיר לעניינים גרמנים בממשלה של יוזף טיסו, המנהיג הפרו-נאצי של סלובקיה. הוא השתתף בפגישות המנהיגים הסלובקים והגרמנים בנושא "הפתרון" של "הבעיה היהודית" בסלובקיה. בעת הכיבוש הנאצי המיעוט הגרמני בסלובקיה ראה עצמו במעמד מועדף, עם בתי ספר "אוטונומיים" וכו'.

אחרי מלחמת העולם השנייה

בין נובמבר 1944-ינואר 1945 עוד לפני הגעת הצבא הסובייטי רוב רובם של הציפסרים מסלובקיה התפנו למולדת ההיסטורית - גרמניה, מיוזמת השלטונות הגרמנים, ובמיוחד של אדלברט ואנהוף ומאמצים של הכנסייה האוונגלית הגרמנית. בתום המלחמה באביב 1945 כשליש מהפליטים הגרמנים חזרו לסלובקיה. אולם ב-2 באוגוסט 1945 הם איבדו את האזרחות הצ'כוסלובקית לפי הצו 33 של אדווארד בנש ונשלחו לכמה "מחנות איסוף" (Sammellager) בשטח סלובקיה. בין השנים 1947-1946 כ 33,000 גרמנים גורשו מסלובקיה בהתאם להסכם פוטסדאם. הורשו להישאר 20,000 גרמנים בלבד בתנאי שיעברו תהליך של "רה-סלובקיזציה", יכריזו עצמם סלובקים וישנו את שמותיהם לשמות סלובקים או בעלי צליל סלובקי. בימינו נשאר מיעוט קטן של ציפסר-דויטשה רק בכפר מצנזייפן. בכל סלובקיה נותרו כ-5000 גרמנים קרפטים. אחד מהם הוא נשיא סלובקיה לשעבר, רודולף שוסטר.

הזהות הציפסרית בממלכה ההונגרית ובמרחב דובר הונגרית

במהלך השנים הזהות האתנית והתרבותית של הגרמנים הציפסרים כללה יסודות דתיים - שייכות לדת הנוצרית הלותרנית (אצל מרביתם, בעוד מיעוטם קתולים) ויסודות חברתיים כלכליים - שייכות למעמד בורגני עירוני, בניגוד לסטריאוטיפ של הסלובקים כעם כפרי של עובדי אדמה ואנשי צבא, ברובו רומי-קתולי ולהונגרים המקומיים המזוהים עם הממלכה השלטת ועם האצולה. תפקיד חשוב בהתהוות תרבות הציפסרים היה לבתי הדפוס שהוקמו בעריהם בתקופת הרפורמה הלותרנית. דוד פרהליך מקז'מארוק פרסם בשנת 1644 אחד הספרים הראשונים על הציפסרים ועל הסקסונים הטרנסילבנים. מאוחר יותר זרם נציגי הרומנטיזם הגרמני והתנועות הפאן-גרמניות עוררו עיניין סביב הקהילות הגרמניות המפוזרות מחוץ לגבולות גרמניה, כולל הציפסרים. [8] בספרות ההונגרית הסטריאוטיפ של הציפסרים כמיעוט נערץ נאמן להונגריה ממאות שנים, הופיע למשל בספרו של מור יוקאי "האשה הלבנה מלצ'ה" (לבוצ'ה)(A Löcsei fehér asszony). בדרך כלל התבוללות הציפסרים התחוללה בתוך המעמד הבורגני הבינוני-גבוה של החברה ההונגרית. הם השתלבו במספרים גדולים בקרב הצבא ועולם האקדמיה בהונגריה, רבים השתתפו במהפכת 1848 וכמה גנרלים מתוכם שילמו על כך בחייהם. לפעמים הם התייחסו בבוז מסוים לבני המיעוט הגרמני הנפוץ ביותר ברחבי הונגריה -השוובים הקתולים, שחלק גדול מהם היו חקלאים, בעלי מלאכה ובעלי מעמד נמוך עד בינוני. [9]

ברומניה

הציפסרים (ברומנית - ציפצר) החיים עדיין ברומניה הם בני גלים מאוחרים יותר שבאו מכוון סלובקיה מאזורים דוברי ניבים Oberdeutsch (אוֹבּרדויטש) של השפה הגרמנית.

מרמורש

הם יושבו בחבל מרמורש בהתאם לתוכנית התיישבות ביוזמת המינהל האימפריאלי האוסטרי החל משנת 1776. המרכזים החשובים של הציפסרים במרמורש היו העיירה וישאו דה סוס (בגרמנית - אוברווישאו), בורשה וכו'. אבות הציפסרים באו מבאד אישל, גמונדן, אבנזה ומחבל ספיש או ציפס שבסלובקיה. בוישאו דה סוס התיישבו בשנים 1790-1788. בווישאו דה סוס דיברו שני ניבים גרמניים: "ציפסריש" וה"וישאו-דויטש" שמקורה בניב הבווארי "טאייטש" מקבוצת הניבים אוברדויטש (Oberdeutsch)[10].

הציפסרים חיו בשכונתם, שנקראה "ציפצראי", בסמוך לשכונות ובתים של יהודים, רומנים ורוטנים. לכן גם ניבם שאל מספר מילים מהשפות של הקבוצות האתניות השכנות, למשל "קרמזל" ממילה ביידיש "חרמזלך" (בשביל לביבות עם תפוחי אדמה), "באצ'י" מהונגרית בשביל "דוד", "גוגושאר" מרומנית בשביל "פלפלים אדומים גמבה" ו"דראניצן" בשביל רעפי גג - מרוטנית[11]. בשנות ה-2000 חיו עדיין בווישאו דה סוס כ-800 ציפסרים.

הציפסרים עסקו בראש ובראשונה בתעשיית היערות ועיבוד העץ. בעמק הוואסר הם שתלו אשוחית נורווגית, דאגו למשתלות, בכריתת יערות, בנו רפסודות ושילח אותן על פני המים עד לסיגט, וישאו דה סוס ובורשה, סללו דרכים ובנו גשרי עץ. בעבודות קלות יותר עזרו גם נשותיהם.

השם של ציפסר עבר במאה ה-18 גם למהגרים שהגיעו למרמורש מאוסטריה התחתונה - מהישובים גמונדן, באד אישל, באד גויזרן ואבנזה. לכן התושבים שהתיישבו בעמק הוואסר (ואסרטאל), על גדות הנחל ואסר, דיברו ניב ייחודי, שונה מניב הסקסונים הטרנסילבנים וקרוב מאוד לניב מאוסטריה התחתונה. במהלך המאה ה-19 הגרמנים ממרמורש, שכללו את הציפסרים ואת השוואבים של סאטמר עברו תהליך של הונגריזציה שהפחית את אלו המזוהים כגרמנים עד ל-10%[12].

בוקובינה

אחרי 1784[13] ובתחילת המאה ה-19 ההתיישבות הציפסרית עברה גם לדוכסות בוקובינה. אחד היישובים הראשונים והחשובים, שהוקם סביב למכרה בדרום בוקובינה עוד בסוף המאה ה-18 היה קרליבאבה, שבו עדיין חי מספר מצומצם של ציפסרים. אולם רוב הציפסרים הגיעו לבוקובינה קצת מאוחר יותר. בשנת 1805 ליישובים פוז'וריטה ופונדו מולדוביי, בגרמנית - לויזנטאל, בשנת 1808 לכפר פריסאקה דורנה, הקרוי בגרמנית אייזנאו, וב-1809 לכפרים דראגושה וואליה סטיניי על ידי פרומוסו. קהילות ציפסרים אחרות קמו בגורה פוטניי, תחת השם קרלסברג, בסולקה ובווייבודיאסה, (הקרויה פירסטנטאל). המתיישבים הציפסרים האחרונים הגיעו בשנת 1829. בשנת 1937 היו בבוקובינה שבעה יישובים של ציפסרים עם 1,609 משפחות ו-6,542 תושבים. בנוסף חיו בחבל ארץ זה עוד 3,000 ציפסרים ביישובים מעורבים. הסך הכל חיו איפוא בבוקבינה כ-9,500 ציפסרים, רובם בהרים שבדרום-מערב האזור[14]. מחציתם היו פועלים שכירים ופועלי יום, 27% היו בעלי מלאכה שעסקו צדדית גם בחקלאות, 11% היו בעלי בתי חרושת וסוחרים, 10% היו פקידים, ורק 2% היו חקלאים[15].לרוב הציפסרים היה בית קטן עם גינה, כשאחדים מהם היו גם בעלי שדה של לא יותר מ-10 דונם ששימש את צורכי הבית. למעטים הייתה גם פרה שסיפקה למשפחה חלב, חמאה וגבינה[16]. מבחינת השתייכות דתית, 62% מן הצפיסרים של בורוקבינה היו לותרנים, בעוד 32% היו רומים-קתולים[17]. בשנת 1940 בעקבות המשא ומתן בין גרמניה הנאצית ובין ברית המועצות, הוחלט על החזרה למולדת הגרמנית של הגרמנים מבוקובינה. למשל, ב-14-18 בנובמבר 1940 הציפסרים מפונדו מולודוביי נרשמו ברשימות ההחזרה למולדת בהתאם למו"ם עם רומניה. לפי תעודה זו היגרו אז לשטח הרייך 1,118 גרמנים ו 3 רומנים מנישואי תערובת. בתום המלחמה, רוב הציפסרים חזרו לכפר, אבל בהמשך לאור הנסיבות הסוציאל-פוליטיות של השכנת המשטר הקומוניסטי והשלכותיו, רובם חזרו לגרמניה.

נפוצות בקרב הציפסרים הן אגדות ומעשיות הניקראות "מֶרה" ו"קאסקה" (Mära und Kasska), שהועברו בעל-פה מדור לדור. חלק מהאגדות עוסקות ביצורים החיים ביער, כולל בני אדם שגדלו בין החיות.

כעת ברומניה, שארית קהילות הציפסרים מיוצגות יחד עם שאר הקבוצות של המיעוט האתני הגרמני, על ידי "הפורום הדמוקרטי של הגרמנים ברומניה" (Demokratisches Forum der Deutschen in Rumänien).

חקר תרבות הציפסרים

ב-מאה ה-19 פורסמו מחקרים חשובים על תרבות הגרמנים מציפס. י. מלצר (1836-1782) פרסם בשנת 1806 את ספר "הסקסונים הציפסרים ההונגרים כפי שהם באמת" (Der Ungarische Zipser Sachse in seiner wahren Gestalt). כ. גנרזיץ' וג.ק. רומי כתבו על שפת הציפסרים. מתיאש בל ויאנוש צ'אפלוביץ' ערכו מחקרים היסטוריים -סטטיסטיים על התושבים הגרמנים באזור ציפס ובטרנסילבניה.

חוקר מברטיסלבה בשם ק.י.שרֶאֶאר (1825-1900) כתב ספר על המיתולוגיה והמנהגים בפולקלור הגרמנים בהונגריה - Beytrag zur deutschen Mythologie und Sittenkunde aus dem Volksleben der Deutschen in Ungarn, 1855 ובעקבותיו ב 1857 פורסם הספר "אתנוגרפיה" של צמיג עם התייחסות לגרמנים בהונגריה.

עם הסופרים ממוצא ציפסרי מרומניה נמנה גרהרד צ'רני, שהוריו היגרו במאה ה19 מסלובקיה לשטח רומניה של היום. משורר וחוקר ידוע של הניב של הציפסרים היה פרידריך לאם (פריגייש לאם) (1881-1955)יליד סלובקיה, שחי ופעל בהונגריה.

אישים

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Frigyes Lám Das älteste Zipser Mundartgedicht In: Zipser Heimat 1926/4

(השיר העתיק ביותר בניב הציפסרים)

  • - Claus Stephani

Zipser Volkserzählungen aus der Maramuresch, der Südbukowina und dem Nösner Land. Editura Kriterion, București, 1981 (קלאוס סטפאני - סיפורי-עם ציפסריים ממרמורש, דרום בוקובינה וחבל נסאוד), הוצאת קריטריון, בוקרשט 1981 ((בגרמנית) Claus Stephani -Zipser Ssangl aus dem Wischauer Land und der Südbukowina. Edition Karpaten,* Ravensburg, 1981 (קלאוס שטפאני - שירי עם ציפסרים מחבל וישאו ודרום בוקובינה, הוצאת קרפטן, ראפנסבורג, 1981)(בגרמנית)

  • Claus Stephani- Zipser Mära und Kasska. N.G. Elwert Verlag, Marburg, 1989

(קלאוס סטפאני - מרה וקאסקה הציפסרים, הוצאת אלוורט, מרבורג, 1989) (בגרמנית)

קישורים חיצוניים

Balázs A. Szelényi - Ethnic and Class Identity Formation within the Germans of Hungary ,NCEER (National Council for Eurasian and East European Research), Washington, 2004 (באנגלית)

Zoltán Illyés- A szepességi autonomiatörekvések és lojalitáskényszerek a két világháboru között(בהונגרית)

Magyar Katolikus Lexikon ברשת - גישה ב-28 באוגוסט 2011 (בהונגרית)

  • Lavinia Emeline Gabor Medieneinsatz in Deutschunterricht in Rumänien unter Berücksichtung deutscher Bilingualismusreste - עבודת דוקטורט באוניברסיטת מינכן, 2007 (השימוש במדיה בהוראת השפה הגרמנית ברומניה, בהתחשב בשאריות הדו-לשוניות של הגרמנים)

Sokołowska, Justyna: Spisz – przeszłość i teraźniejszość siedmiu narodów. = Rocznik Wschodni, 7. no. Rzeszów 2001. 83–88. p.תרגום להונגרית (ז'.ראדוי), באתר על חקר מיעוטים.

Károly Manherz -A Magyarországi németek kötet 23 Változó világ - Többnyelvű Könyvtár

הערות שוליים

  1. ^ J.Sokolowska
  2. ^ Mag.Kath.Lexikon art. szepesi szászok ‏ 13 הערים שנמסרו היו:Béla, Durand, Felka, Igló, Leibic, Mateóc Ménhárd, Olaszi, Poprád, Ruszkinóc, Strázsa, Szombat, Váralja:
  3. ^ B.Szelenyi p.21
  4. ^ שטח קטן של 170 קמ"ר בין הנחלים ביאלקה ודונאייץ, על כעשרה כפריו, סופח לפולין. ראו יוסטינה סוקלובסקה.
  5. ^ B.Szelenyi p.8
  6. ^ שם
  7. ^ שם
  8. ^ p.11 שם
  9. ^ p.24 שם
  10. ^ Lavinia E. Gabor ע' 13
  11. ^ על שפת הציפסרים במרמורש
  12. ^ Lavinia E. Gabor, ע' 13
  13. ^ W.Kiesul ע' 136
  14. ^ W.Kosiul ע' 131
  15. ^ שם
  16. ^ שם
  17. ^ שם
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27186716ציפסרים

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ציפסרים&oldid=994863"