לאופולד קרקואר
| שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: |
לאופולד קְרָקַוּאֶר (לעיתים קְרָקַאוֶר; Krakauer; 30 במרץ 1890 – דצמבר 1954) היה אדריכל וצייר; אחד האדריכלים הבולטים אשר פעלו בארץ ישראל מאמצע שנות העשרים, וכן צייר פורה שהציג את רישומי הפחם שלו בתערוכות בישראל ובחוץ לארץ. ישב בירושלים משנת 1924 ועד מותו.
ביוגרפיה
קרקואר נולד בווינה בירת אוסטריה, ולמד בבית הספר הטכני הגבוה ובאקדמיה הקיסרית לאמנויות פלסטיות בווינה. עד מלחמת העולם הראשונה עבד במשרד תכנון מקומי, ובזמן המלחמה שרת ביחידה טכנית בחזית האיטלקית. ב-1919 הציג בתערוכה בווינה, שם פגש את גרטה וולף אשר הציגה גם היא באותה תערוכה, והם נישאו. בשנים 1920-1921 השתתף בתכנון בנין הפרלמנט בבלגרד.
ב-1924 עלה לארץ ישראל והחל לעבוד במשרד התכנון של אלכסנדר ברוואלד בחיפה. לאחר מכן עבר לירושלים ופתח משרד פרטי[1]. הוא הרבה לתכנן בתים פרטיים, בירושלים ומחוצה לה, והיה מהמתכננים הבולטים בהתיישבות העובדת בה תכנן חדרי אוכל ומבני ציבור אחרים. כמו כן עסק בתכנון תוכניות מתאר. היה מהאדריכלים הראשונים שהביאו את הזרם המודרני באדריכלות לארץ ישראל, זרם אשר נמנע במכוון מאלמנטים קישוטיים ושאף לפונקציונליות מרבית. הושפע במיוחד מהאדריכל אדולף לוס, שהיה גם מבאי ביתו בווינה[2].
ב-1948 מונה לחבר בוועדה המקצועית של ועדת הסמל והדגל, שבחרה בסמל מדינת ישראל[3].
קרקואר נפטר ב-19 בדצמבר 1954, חודש לאחר מותו נערכה לזכרו תערוכה בבצלאל[4]. ב-1978 הנפיק השירות הבולאי, בול ובו אחד מציוריו[5].
משפחתו
אשתו גרטה הייתה ציירת[6], בתו הייתה הארכאולוגית טרודה דותן. נכדיו הם הזמר והסופר דני דותן והאמן אורי דותן[7].
עבודותיו
מרבית עבודתו של קרקואר בתחום הציור התמקדה ברישום פחם. מרביתם של רישומיו אופקיים ונעשו על נייר בגודל אחיד כמעט של חצי גיליון (50 על 70 ס"מ לערך) או מעט פחות. כמעט תמיד צייר על גבי נייר רשת בצבע קרם (לתיאור נופי יום צרובי שמש) או על גבי נייר רשת בצבע כחלחל או ירקרק (לתיאור נופים ליליים). נושאיו נחלקים לשלושה: קוצים; נופים (בעיקר בסביבותיה של ירושלים); דמויות קבצנים/נביאים/עלובי חיים המתמזגים בנוף או בוקעים מתוכו. יצירותיו אלה נמצאות במוזיאונים חשובים בישראל (בהם מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות), באמסטרדם, במינכן ובציריך.
בין עבודותיו האדריכליות הבולטות:
- "בית בונם", בית "מרדכי בוקסבוים" ו"בית קישר" בשכונת רחביה בירושלים.
- "בית בועזסון" בשכונת בית הכרם בירושלים.
- מוזיאון בית אוסישקין בקיבוץ דן.
- חדר אוכל בקיבוץ בית אלפא, חדר האוכל בתל יוסף (1933).
- מלון טלטש בחיפה.
- בית יעקב זוננברג, חיפה, תחילת שנות ה-30
ספרים וקטלוגים על יצירתו
- מעלה ירושלים: רישומים / ל’ קרקאור; עם הערכות מאת מ’ בובר ופ’ שיף, תל אביב: דביר, תשט"ז 1956.
- כתר קוצים / רשמים: יורם בן מאיר; רישומים: ליאופולד קרקאור, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ט 1979.
- ליאופולד קראקאור: רשומים: 30-9 בינואר, ירושלים: בית הנכות הלאומי בצלאל, 1955.
- לאופולד קרקואר - רישומים, קטלוג תערוכה במוזיאון ישראל, ירושלים, טקסט: אלישבע כהן, 1974.
- אברהם ארליק, לאופולד קרקואר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, 1987.
- דני דותן, על משולש הפוך בין כאן לירח, כתר הוצאה לאור, 1993.
- לאופולד קרקואר: צייר ואדריכל: 1890–1954 / בעריכת מאירה פרי-להמן ומיכאל לוין; האוצרת האחראית: מאירה פרי-להמן; עריכה: אפרת כרמון, ירושלים: מוזיאון ישראל (קטלוג מס' 377), תשנ"ו 1996.
- קרקואר, קטלוג תערוכה בגלריה גורדון, אוצר: ישעיהו יריב, טקסטים מאת נתן זך ואלזה לסקר-שילר, תל אביב, 2002.
- לאופולד קרקואר – אשרי עניי הרוח (אוצר התערוכה: דני דותן; עריכת נוסח עברי: ישראל רונן), חיפה: מוזיאון הכט - אוניברסיטת חיפה (קטלוג מס' 24), תשס"ה 2005.
לקריאה נוספת
- אליאס ניומן, Art in Palestine, ניו יורק: 1939, Siebel Company.
- קרל שוורץ, האמנות היהודית החדשה בארץ-ישראל, הוצאת ראובן מס, ירושלים, 1941.
- צבי זהר, אויגן קולב, הגרפיקה הישראלית, ספרית פועלים, 1960.
- בנימין תמוז (עורך), יונה פישר, אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1963, 1966.
- יונה פישר, מהנוף אל ההפשטה ומההפשטה אל הטבע, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1972.
- בנימין תמוז (עורך), דורית לויטה, גדעון עפרת, סיפורה של אמנות ישראל, הוצאת מסדה, 1980.
- סוזן תומרקין גודמן (אוצרת), משה ברש, יונה פישר, יגאל צלמונה, Artists of Israel: 1920-1980, המוזיאון היהודי של ניו יורק, 1981.
- מרדכי עומר, על אחד ההרים - ירושלים באמנות הישראלית, הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, אוניברסיטת תל אביב, 1988.
- גדעון עפרת, שירת הקבצנים - דמות הקבצן באמנות הישראלית, בית אבי חי, ירושלים, 2008.
- גליה בר אור, מבחר אמנות ישראלית מאוסף גבי ועמי בראון, המשכן לאמנות עין חרוד, 2009.
- יגאל צלמונה, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010.
- גדעון עפרת, ברלין-ירושלים: אמנות העלייה מגרמניה, בית לאמנות ישראלית, תל אביב, 2015.
- אמיתי מנדלסון, זה האיש - ישו באמנות הישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2016.
קישורים חיצוניים
- אבנר סגל, המעבר לארץ ישראל והשפעתו על האדריכלות של לאופולד קרקואר לאור האמנות מפרי יצירתו, עבודת סמינר - פרס גודביץ', אוניברסיטת אריאל בשומרון
- ד"ר אדית ורגה, תערוכת הזכרון לליאופולד קראקאור, דבר, 21 בינואר 1955
- א. מן, אמן בלתי רגיל: תערוכת־זכרון של ל. קראקאור במוזיאון חיפה, מעריב, 5 באוגוסט 1955
- ידיעה על שיפוץ "בית בונם"
- בול שהוצא על ידי השירות הבולאי בשנת 1990 על פי חדר האוכל שתכנן קרקואר בקיבוץ תל יוסף
- תערוכה במוזיאון הכט
- עמנואל טל, פרקים בהתהוותו ובעיצובו של חדר האוכל הקיבוצי (1926–1935), קתדרה 70, טבת תשנ"ד, ינואר 1994 (המאמר עוסק, בין היתר, בתכנונם של חדרי האוכל בבית אלפא ובתל יוסף)
- מיכאל יעקובסון, הסעודה האחרונה: בניין חדר האוכל ההיסטורי של תל יוסף הפך למחסן, 8 בפברואר 2015
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על מבנה חדר האוכל בתל יוסף, באתר 'חלון אחורי', 24 בפברואר 2015
- מיכאל יעקובסון, סקירה אדריכלית על בניין מלון טלטש בחיפה, באתר 'חלון אחורי', 14 במאי 2015
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בחדר האוכל בקיבוץ בית אלפא, באתר 'חלון אחורי', 23 במאי 2020
הערות שוליים
- ^ הארכיטקט של מלון מלטש בחיפה, הארץ, 15 בינואר 1937
- ^ עמנואל טל, פרקים בהתהוותו ובעיצובו של חדר האוכל הקיבוצי (1926–1935), קתדרה 70, טבת תשנ"ד, ינואר 1994
- ^ נקבעו צורות הדגל והסמל, הארץ, 11 באוקטובר 1948
- ^ יונה פישר, תערוכות - ליאופולד קרקואר ז"ל, בצלאל, ירושלים, למרחב, 28 בינואר 1955
- ^ אריה לינדנבאום, גליקסברג, קרקואר, ולבנון בפברואר, דבר, 3 בפברואר 1978
- ^ סמדר שפי, גלריה, מי העלים את הציירת גרטה וולף-קרקואר, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
- ^ אורי דותן, באתר מרכז המידע לאומנות ישראלית של מוזיאון ישראל
28534350לאופולד קרקואר