חדר האוכל בתל יוסף
 | |
| מבנה חדר האוכל, דצמבר 2006 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | חדר אוכל |
| כתובת | תל יוסף, עמק חרוד |
| מדינה |
 ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 1933–1935 (כשנתיים) |
| חומרי בנייה | בטון |
| אדריכל | לאופולד קרקואר |
| סגנון אדריכלי | אדריכלות נאו-קלאסית |
חדר האוכל בתל יוסף הוא בניין היסטורי במרכז קיבוץ תל יוסף, אשר נחנך בשנת 1935 על פי תכנונו של האדריכל לאופולד קרקואר. חדר האוכל מהווה דוגמה לאחד המבנים בסגנון הבינלאומי הבולטים שנבנו בארץ.
היסטוריה
חדר האוכל תוכנן מספר שנים לאחר העלייה אל הקרקע בקיבוץ תל יוסף, קיבוץ הנוסד בשנת 1921 בעמק חרוד. תחילה, התכנון לחדר האוכל נוצר על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, אך בקיבוץ דחו את ההצעה וקאופמן הגיש הצעה נוספת, שגם היא נדחתה. לאחר מכן, הוחלט לתת לאדריכל לאופולד קרקואר, שהושפע מאדריכלות נאו-קלאסית, לתכנן את המבנה. בשנת 1933 החלה הבנייה של חדר האוכל, ולאחר שנתיים, בשנת 1935, חדר האוכל נחנך.
התכנון של קרקואר כלל מבנה דו קומתי המשתרע על שטח של 16 על 16 מטרים מפלס עליון. הכניסה לחדר האוכל נעשתה מהמדשאה המרכזית תוך עלייה במדרגות, כמו כן, הרעיון של קרקואר כלל מבנה שמורכב מגושים ריבועיים המשתלבים זה בזה. כדי לאפשר אולם רחב ללא עמודים, תכנן קרקואר גג מרובע עליון הנשען בזווית של 45 מעלות, גג זה אפשר פתיחת חלונות לאוורור ולתאורה טבעית. כמו בעבודות אחרות של קרקואר, כל המבנה של חדר האוכל נוצק מבטון וטויח בלבן, ובכך השתלב באדריכלות הבינלאומית של התקופה.
חדר האוכל שימש כמקום מפגש בחגים, בנוסף נעשו בו מסיבות, אסיפות, מפגשים וטקסים.
במדשאה שלמרגלות הבניין הוקמה בריכת נוי מלבנית, אשר בשנת 1941 הוצבו לצדה פסלי דמויות שפסל דוד פולוס. פסל אחד שעיצב פולוס הוא זוג הורים הלובשים בגדי ים, ופסל שני שעיצב הוא שני ילדים שאחד מהם אוחז עוף מים שבפיו מזרקה. לאחר מספר שנים, בריכת הנוי נאטמה באדמה וכוסתה בדשא. הפסלים נשארו במקומם, אך הוזנחו עד שנת 2011, בה עברו שיפוץ.
כדי שבחגים יהיה ניתן לארח בחדר האוכל 600 עד 700 איש, הוחלט בשנת 1966 להרחיב את חדר האוכל. כדי לעשות זאת, חברי הקיבוץ פנו למחלקה הטכנית של איחוד הקבוצות והקיבוצים, משרד אדריכלים ומהנדסים שסיפק עבודות תכנון לקיבוצי התנועה. המחלקה הציעה להם להקים חדר אוכל חדש, אך חברי הקיבוץ דחו את ההצעה והתעקשו להרחיב את הקיים. לבסוף הוחלט שחדר האוכל ישופץ על ידי אריך ראש, שתכנן את הרחבת המבנה תוך שמירה על אופי הבניין המקורי.
בשנת 2000, התחיל תהליך של צמצום הפעילות בחדר האוכל עד לסגירתו הסופית לאחר שנים אחדות. כיום מוגדר הבניין כאתר מורשת בישראל, אך הוא אינו משמש עוד לייעודו המקורי. אולם האוכל משמש לאירועי הקהילה המקומית, כאשר חלק משטח המטבח הוסב למחסן וחלקו האחר למפעל פסטה.
חדר האוכל מוזכר כמעט בכל סקירה היסטורית של אדריכלות ישראלית. בשנת 1990, עוצב בול דואר בהשראת חדר האוכל על ידי אד ואן אויין. הבול עוצב במסגרת הסדרה "אדריכלות בישראל", ומופיעה בו פרספקטיבה של הבניין ותצלום ישן[1].
ראו גם
לקריאה נוספת
- פרדי כהנא, לא עיר לא כפר, האדריכלות של הקיבוץ 1990-1910, יד טבנקין, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2011
- פרדי כהנא, עיצבנו חלום, מבט אישי על תכנון הקיבוץ, הוצאה פרטית, 2012
קישורים חיצוניים
- עמנואל טל, פרקים בהתהוותו ועיצובו של חדר-האוכל הקיבוצי (1935-1926), קתדרה 70, ינואר 1994, עמ' 159-155
- הסעודה האחרונה: בניין חדר האוכל ההיסטורי של תל יוסף הפך למחסן, באתר Xnet
- סיבוב בשלושה חדרי אוכל בקיבוצים: גבעת עוז, אשדות יעקב איחוד ותל יוסף, באתר חלון אחורי
הערות שוליים
- ^ סיבוב על סדרת בולי אדריכלות בישראל, מיכאל יעקובסון, באתר חלון אחורי, 24 באפריל 2019
31812324חדר האוכל בתל יוסף